תודה מוישל'ה על החיזוק ועל העזרה בעניין מסירת הצעד.

בס"ד
שלום לך טהרני היקר!


באופן אישי יכול לספר לך על חבר שנפל לאחר 415 יום
או על חבר שנפל אחרי יותר מ700 ימים...
זה מאוד קשה לי באופן אישי כי
ההרגשה שלי היא שהערך שלי נמדד לפי ימי הנקיון שלי...
ועכשיו שלא צברתי כל כך הרבה ימי נקיון
אז באמת הערך שלי לא כל כך שווה...
אבל מזכיר לעצמי את אחד היסודות של התוכנית
"כל יום ביומו" זה ממש ממש יסודי בתוכנית
הלוואי שאזכור לעשות את הפעולות רק להיום
ושהיום אעשה כל מה שביכולתי כדי שלא אפול
ושהיום אתקשר לספונסר שלי
ושהיום אעשה שרות... וכו'
בהחלמה רבה מכל הלב...

שלום מי אני! שמח לראות אותך שוב שותף פעיל במסע שלי ובמסעות של שאר החברים.
אני מאוד מעריך זאת. זה נותן לי הרגשה שאני לא צועד פה לבד, ואני בטוח שכך זה גם אצל אחרים.
אני מודה גם לכל השותפים האנונימיים שקוראים את הדברים. כולכם נותנים לי כוח להמשיך.

אשמח מאוד אם אתה (מי אני), או חברים אחרים בתוכנית, ובייחוד ותיקים,
ינסו להסביר מה עבד להם ועזר להם לעשות את הסוויץ' ממדידת ערך עצמי לפי ימי נקיות (ואולי גם לפי תחושת מפוכחות באותו רגע),
להתמקדות בנקיות של אותו יום.

ערב טוב! מודה לה' על 128 ימי נקיות. מתקשה קצת לעכל את המספר הזה. משתדל לזכור שזה לא בכוחי.
אני חלש מאוד בטלפונים לחברים. אני חייב לעלות על המסלול. אולי כדאי לחזור לדווח פה באופן יום יומי על הפעולות שכבר עשיתי.
אתחיל היום, כי אחרת זה אף פעם לא יקרה...

ברוך ה' קראתי היום בספרות.
עליתי קצת לקבוצת הבוקר.
עשיתי כתיבה יומית בבוקר.
דיברתי עם חבר ותיק ושיתפתי אותו בהרגשה של "ריקנות שלפני השימוש", כלשוני.

לא יזמתי שיחות לחברים נוספים, ולא הודיתי בחוסר אונים בפני אף אחד.
אנצל במה זו כדי להודות לפחות בפניכם.
אני חסר אונים מול תאווה.
אני נמצא ב"הסתרה בתוך הסתרה", כלומר, לא מבין את המציאות המסובכת והמסוכנת שאני נתון בה, ואת השלכותיה האפשריות.
לגמרי לא מבין שאם לא אצעד אני עלול להתגרש, לאבד את עבודתי, את שמי הטוב, את הקשר עם בני משפחתי וחבריי, להתאבד ועוד...

אבל השם יכול לעזור לי להבין והוא יעשה זאת אם אבקש ממנו. לכן אני מבקש ממך מעל במה זו לעזור לי להיות באמת כנוע וחסר אונים, כדי שאוכל להישאר נקי ולעזור לאחרים להישאר נקיים. כדי שאוכל להיות קרוב אליך ולעזור לאחרים להיות קרובים אליך.

לא דיברתי עם הספונסר. מקווה לעשות זאת בקרוב.
לא עשיתי צעדים. צריך כנראה להתחיל צעד 2.
דווקא היו לי תובנות מעניינות על עצמי הקשורות לצעד 2.
מקווה לשתף אולי בהמשך הערב.

אוהב אתכם וזקוק לכם מאוד.
גם אם אני מרגיש המחלים הכי מוצלח והכי מוכשר בפורום, האמת איננה כך.
מקווה שה' יעזור לי לדעת את מקומי ואת הנזקקות שלי לעזרת אחרים.
קשה לי לבקש ממנו בכנות את הדבר הזה, אז אני לפחות מבקש ממנו עוד ועוד כנות.

צעד אחי צעד...
הנקיות היא אויר לנשימה.
אבל הצמיחה הרוחנית זה החיים העצמם...

אוהב
הושיעה

תודה הושיעה נא על הליווי והתמיכה לאורך כל הדרך.
גם במסע האישי שלי, וגם בשאר מרחבי הפורום.

שבוע טוב!

1. מודה לה' על 130 ימי נקיות. זה לגמרי לא מובן מאליו.

2. מרגיש את "הדבר הזה שמכרסם בפנים, למרות שבחוץ הכל בסדר", כפי שהגדרתי בשיחה טלפונית לחבר אחד, או את "הריקנות שלפני השימוש", כפי שהגדרתי בשיחה טלפונית לחבר אחר.

3. בשבת ראיתי קטע בליקוטי מוהר"ן (סוף תורה סב), שחיזק אותי בתובנה שאני צריך כל ימיי לחזק ולהעמיק את הצעד הראשון:

"עִקַּר כָּל הַדְּבָרִים הֵן הַתְחָלָה. כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת מֵחֲמַת שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ... עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי פֶּן וְאוּלַי לֹא הָיְתָה הַתְחָלָתוֹ כָּרָאוּי, וְאִם כֵּן גַּם כָּל עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, כִּי הַכֹּל מִתְנַהֵג כְּפִי הַהַתְחָלָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָש... וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם צָרִיךְ לַחֲשׁשׁ חֲשָׁשָׁא זוֹ, פֶּן לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כָּרָאוּי, וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל... בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ". (ובספר "בגן החכמה" עמוד 157, הרב ארוש מרחיב יפה את הדברים).

4. עדיין לא התחלתי את צעד 2, אך אני מרגיש את רוחו חופפת עליי. בשבת אחד הילדים התנהג בצורה שהרגיזה אותי מאוד. שלחתי אותו לחדר. אחר כך חשבתי, שבעצם אני מקנה לילד את ההבנה שהכוח העליון לא מוכן לסבול אותו ולקבל אותו כשהוא לא מתנהג יפה. נכנסתי אליו לחדר ואמרתי לו שיבוא לשבת אתנו לשולחן. הוא לא כל כך רצה, אבל לא ויתרתי. אחר כך ליוותה אותי המחשבה "לא אכפת לי מה הוא יעשה - אני משאיר אותו בשולחן". היו כמה התמודדויות לא פשוטות, אבל הרגשתי שזו דרך נכונה, ושהתוכנית המדהימה הזו (איך שהגאווה שלי לא נותנת לי לחלק לה שבחים בלי להרגיש איזו צביטה על כך שאני משתלב קצת בתלם כלשהו...) ממש שינתה וקידמה לי את החיים בעוד תחום חשוב.

5. למי שלא כל כך מכיר מהו צעד שתיים, אסביר עניין מסוים לגביו, המהווה בסיס לדבריי הקודמים, כפי שהבנתי בינתיים מהספרות. הצעד הוא (למיטב זכרוני) "הגענו לאמונה שכח גדול מאתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות". אמנם, כדי שאגיע לאמונה שהכח הגדול באמת מעוניין לעזור לי ולשמור אותי נקי ושפוי, אני חייב לתפוס אותו כאחד כזה. אז אם אבא שלי, שהיה בשבילי כח גדול ועליון ממני בתור ילד, חזר הבייתה מהעבודה ולא היה לו כוח אליי, אני עשוי להסיק מכך שלאלקים אין כח אליי. או אם אמא שלי הרביצה לי חזק על דברים קטנים, אני יכול לתפוס את אלוקים כאחד שמחפש אותי בסיבוב ורוצה להתנקם בי. לכן, במסגרת עבודת צעד שתיים, אני מברר לעצמי כיצד אני תופס את אלוקים לאור הכוחות הגדולים והסמכותיים שפגשתי, ואז אני בוחר לתפוס את אלוקים בצורה שונה, אוהבת ומאירה, כך שאוכל להאמין בכך שהוא יכול ורוצה להחזיר אותי לשפיות. שנזכה כולנו!

6. מצטער על המיספור, אבל אני מרגיש שאני כותב פעמים רבות נקודות שונות שלא כ"כ קשורות זו לזו ורוצה לעזור לעצמי ולקוראים לתחום את הדברים.

7. שבוע טוב ונקי לכל בית ישראל ולכל המכורים באשר הם.

מרגיש בתוכי קול שכבר נמאס לי מעבודת התכנית, ואני רוצה לחזור ולהשתמש.
שמח שעלתה בי המחשבה החשובה להביא זאת לאור.
מבקש ומתפלל לאלוקים שימשיך לשמור אותי נקי.
מבקש ומתפלל לזכור שאני יכול בעזרתו לוותר על השימוש.
צריך רק להיות מוכן להרגיש שאני "נופל מקצה הצוק אל האבדון".
זה לא קל. אבל ה' יכול ויעשה זאת אם אבקש ממנו. אז אני מבקש ממך.

אוהב את הכנות שלך,
שמח שאתה איתי בדרך,
שבוע טוב ונקי.

זה הדדי
תמיד שמח לראות אותך ואת דבריך בפורום,
ובייחוד מעל דפי המסע שלי...




אמן! לנו ולכולם!

בוקר טוב!

קודם כל, מודה לה' על 132 ימי נקיות. אני חושב שכדאי שאדפדף קצת אחורה במסע כדי להבין כמה זה לא מובן מאליו.

היום הייתה לי הרבה מתיחות עם אשתי והילדים סביב ההתארגנות הכושלת ("שלהם!" כך אומר לי הראש החולה שלי) בבוקר.
אני שמח שהתקשרתי לחבר וגם ביקשתי סליחה מהילדים ומאשתי.

אני לא מרגיש טוב ויש לי מלא דברים לעשות.
קשה לי עם זה. מלא טינות על המצב, על כל הדברים שיש לי לעשות, על אשתי החופרת (לאמיתו של דבר, היא דווקא אישה טובה מאוד. מנקודת המבט החולה שלי כשאני מלא טינה, כולם נראים מכוערים רוחנית...).

אסיר תודה על שעשיתי היום כתיבה יומית וקראתי בספרות.
אסיר תודה על שהתקשרתי אתמול לספונסר והתחלתי לעבוד על צעד 2.

מרגיש שהנפילה קרובה. מקווה שאנצל זאת כדי לפנות לה' שייקח את זה ממני, ואז הוא יעשה זאת. בעצם, אני פונה אליך עכשיו ומבקש: קח ממני את התאווה! אני אלרגי אליה וגם לא יכול להתמודד מולה. עזור לי למצוא בך את כל מה שאני מחפש בתאווה, מה שזה לא יהיה.

אני מקווה שלא אנצל את ההרגשה שהנפילה קרובה, כדי באמת ליפול. חבר ותיקים אמר לי שלא לסמוך על הרגשות שלי. כל מערכת הרגשות והמחשבות שלי חולה ומקולקלת. עשרות שנים סמכתי עליה וראיתי הרבה נזקים, בעיקר בתחום התאווה...

מודה לכולכם על השותפות בדרך ומאחל לכולנו שפע נקיות!

קשה לי.
קשה לי לקבל.
קשה לי לקבל את זה שאני סקסהוליסט.
קשה לי לקבל את זה שאני לא מרגיש טוב כרגע (פיזית, לא מינית!... )
קשה לי עם זה שהמשפחה שלי לא תמיד נותנת לי לנוח.
קשה לי עם זה שאני לא יכול להיות צודק, שהדרישות שלי לא אפשריות (רוב היום הם כן נתנו לי לנוח, אבל דווקא אז לא נחתי).

קשה לי עם זה שאחרי שאני מבקש סליחה מאשתי ומודה בפה מלא שאני אדם חולה עם גישות חולות,
היא אומרת לי בשעה שאני מתרגז, שאני אדם חולה ולכן אני מתנהג כך ושאזכור את זה ואחשוב על זה רגע...

קשה לי עם זה שפתאום נמחק לי מה שכתבתי עכשיו.

קשה לי עם זה שהספונסר אומר לי שלפי דעתו במצב הנוכחי, שסיימתי רק את הצעד הראשון, אני אפול.
(הוא סיפר לי שביל S, אחד מוותיקי התכנית, שנקי למעלה מעשרים שנה, אומר שב-SA יש ריקוד מפורסם שהולך כך:
1,2,3 מחליקים, 1,2,3 מחליקים... (כלומר, אנשים עושים צעד ראשון שני שלישי ונופלים וחוזר חלילה)).

קשה לי עם הרבנים (אלה שבספרים ואלה שבחיים) שחושבים שהם יודעים איך להוציא אותי מהבוץ, וכל כך הרבה ניסיתי לשמוע להם, וזה אף פעם לא ממש עזר (המחשבה עלתה לי בעקבות הדיון היום על דברי הרב טאו. רציתי לכתוב "הדיון החם", אבל נראה לי שרק מבחינתי הוא היה חם, ומבחינת רוב האנשים זה היה סתם עוד פוסט. סוג של חולי שלי, שאני בטוח שמה שמעסיק אותי זה מרכז העניינים, ומי שזה לא מעסיק אותו הוא קצת אאוט...).

ואף על פי כן, אני קצת מרגיש את נכונות האמרה ש"היום הכי קשה בהחלמה עדיף בהרבה מהיום הכי יפה במחלה".

מצפה לישועה.

אחי אהובי, כנותך מפעימה.
מתפלל בשבילך שתצליח בצעדי ההחלמה,
ושתדע להעריך כל יום בפני עצמו,
כי כפי שרבי נחמן אמר
אין לו לאדם אלא את אותה שעה שעומד בה.

תודה רבה! זה באמת איחול שאני זקוק לו.
הבנתי מחברים ותיקים שבלי זה אי אפשר להגיע להחלמה לאורך זמן.

בדיוק היום חשבתי על כך: "מה, כל החיים אלך לקבוצות? כל החיים אתקשר לחברים?" וכדומה.
ואז חשבתי על כך שאני צריך להיות בראש של "היום אלך לקבוצה / אתקשר לחברים. לא יודע מה יהיה מחר".

קשה לי להפנים את העניין הזה ולהפסיק להתמקד בספירת הימים. אולי כדאי שאתייעץ על כך עם הספונסר.

בכל אופן, שמח לראות אותך בפורום (מצטער שלא הספקתי עדיין להגיב על המסע שלך, שתהיינה המון הצלחה והחלמה!...),
ושמח לראות אותך שותף למסע שלי. תודה רבה ולילה טוב ונקי לנו ולכל המכורים באשר הם!

בוקר טוב!

מודה לה' על 133 ימי נקיות.
מרגיש שאין לי כוח לעשות את הפעולות הפשוטות של התוכנית.

מצד אחד, התוכנית הייתה הדרך של אלוקים לשמור אותי נקי,
במשך תקופה ארוכה מאוד, יחסית למה שהייתי רגיל.
מצד שני, אני מזלזל בפעולות. אני חושב לעצמי שאלה דברים לא כל כך חשובים.
והראייה: כמה וכמה וכמה ימים לא עשיתי את הפעולות ועדיין לא נפלתי...

אני מקווה לקחת את עצמי בידיים,
או יותר נכון, למסור את עצמי בידיו של אלוקים,
ולעשות את מה שאומרים לי.

מקווה להפסיק כל הזמן לסמוך על חכמתי הרבה,
שהועילה לי בתחומים רבים (וגם בזה אני כבר לא כ"כ בטוח),
אבל הובילה אותי לשימוש אינטנסיבי,
ולשמוע בקולם של אלה שהצליחו להישאר נקיים.