טהרני אתה ממש מעורר השראה!!
תמשיך לעדכננו בהצלחותיך.
שבוע טוב ונקי!
הכובש

תודה "הכובש" על חיזוקיך.
כיף להגיע ליומן המסע שלי, ולראות שמישהו הגיב.
(אגב, מעניין אם תחליף את הכינוי כשתכיר יותר את תוכנית 12 הצעדים).
אשמח להיות בקשר בהודעות פרטיות או בקשר טלפוני אם תרצה.

בוקר טוב!
אני מודה לה' על 168 ימי נקיות.

מרגיש שאין לי הגנה בפני הלגימה הראשונה,
אני לא מספיק רוצה לא ליפול (למרות שגם הרצון הזה הוא לא הגנה, אבל אם היה לי אותו, אולי הייתי יותר עושה פעולות).

הלב שלי מלא וגדוש ועמוס ומפוצץ בטינות על אשתי.
שני דברים מאוד קשים לי אצלה:

הדבר הראשון הוא, שאין לה כח לשמוע ולהכיל את הרגשות השליליים שלי לגבי דברים בבית או אצלה.

הדבר השני הוא, שכאשר אני משתף אותה בכנות במשהו שהייתי בו לא בסדר (אפילו לא נפילות וכדו', אלא סתם פגם אופי שקשור להתנהלות שלי מולה או בבית), היא מתחילה לשפוך עלי אש וגופרית באותו עניין ממש. "אבל רגע, בדיוק עכשיו הודיתי כבר מעצמי שאני לא בסדר בעניין הזה, אז למה את צריכה להוכיח אותי בעניין הזה". כאילו לא מספיק שיש לי רגשות שליליים קשים משל עצמי על מה שעשיתי היא צריכה להוסיף ולהכאיב לי.

זה מזכיר לי את הקושי שלי לשתף בנפילות. מספיק היה קשה לי עם ההרגשה הרעה שלי. ממש לא חסר לי שהיא תתחיל עכשיו לכעוס ולבכות ולהתרחק ולהכאיב לי. אז התחלתי לשקר, כדי להימנע מכך.

אני שמח שהתקשרתי לחבר אתמול (ואסיר תודה שיש חברים מארה"ב שזמינים בשעות מאוחרות), ושחבר התקשר אלי היום. זה מאוד עזר לי, למרות שלפני שהתקשרתי זה היה נראה לי ש"מה זה כבר יעזור".

שכחתי להזכיר שקמתי רטוב הבוקר... בלי לזכור איזה שהוא חלום או משהו. ברור לי שהטינה מביאה אותי לברוח לתאווה. המחלה שלי היא גם גופנית. הגוף שלי רגיל שכשיש עומס רגשי שלילי אני פונה לתאווה.

התחלתי צעד ארבע (בצורה מאוד לא רצינית :-\), וזה גורם לי להבין, שאני צריך לראות איפה אני לא בסדר בסיפור הזה, ושאני צריך להבין ולהכיל את הרגשות שלה כלפיי, והכי חשוב: שאני צריך לוותר על הציפייה שבת הזוג שלי תבין, תכיל ותקבל אותי. אוי, כמה שזה קשה! זה לא פייר! זו דרישה ממש צודקת! אם בת הזוג שלי לא תכיל ותקבל אותי בשלימות, אז מי יעשה את זה? אלוקים? איזה חבר טלפוני מהתכנית? נו, באמת!

כמה קשה ומבאס להשתחרר מהאלוהות שאני מייחס לאשתי. :-\
ככל שאני מתקדם (?) בתכנית, אני מגלה שלא רק שאני צריך לוותר על התאווה,
אני צריך לוותר כמעט על כל הדברים הנעימים והנוחים בצורת החיים הקודמת שלי.
אני מבין שיש תחליפים (ועכשיו אני מבין יותר את המשפט "נדע שלווה ואושר חדשים"),
אבל עדיין, זה קשה, קשה מאוד!
אבל אין לי דרך אחרת.

תודה רבה טהריני על השיתוף הכנה.

מבין שורותיך ניכר כי אתה עובר דרך מדהימה. אני מקנא ומפרגן כאחת. 

תמשיך לבוא דברים טובים יקרו לך.

אוהב
הושיעה

טהרני
הלוואי עלי את התובנות שלך
ואתך ביחד על הכאב שאת המינימום הנדרש אינך מקבל בבית
נשאר לי רק לאחל שע"י שתבנה את החלק שלך, אז משמים יבנו גם את החלק של אשתך
בהצלחה

המון תודה חברים יקרים!
חיזקתם אותי וריגשתם אותי מאוד.
מקווה להמשיך לעדכן כאן באופן יום יומי.
מרגיש כאן בפורום עטוף באהבה והכלה אמיתית.




אני באמת מתלבט, האם זה אכן מינימום נדרש, או סתם המצאה של הראש החולה שלי. אַי! כואב!




איזה משפט אמיתי ונכון.
אני באמת צריך להתמקד בבניית החלק שלי.
"לנקות את הצד שלי של המדרכה" בלשון התוכנית.
והאמת? הוא הרבה הרבה יותר מלוכלך משלה...  :-\  :'(

בשביל זה אני צריך לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.
זה מאוד קשה לי.

אני מבקש ממך ה' לתת בי
את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם (החלק של אשתי)
אומץ לשנות את הדברים שביכולתי (החלק שלי)
ותבונה להבחין בין השניים (לא לחשוב שהסדר והניקיון בבית והטיפול בילדים זה החלק שלה...).

שנזכה כולנו ללילה טוב ונקי!

אסיר תודה על 169 ימי נקיות.
מבקש ומצפה להתעורר מחר לבוקר נקי מספר 170.

היום מאוד רציתי לנסוע לעניין חשוב להחלמה,
אשתי לא הרגישה טוב...

התקשרתי לחבר ותיק,
ובמהלך השיחה התברר שאני נשאר להחלים בבית...
לא מתבכיין כל היום על שלא נסעתי,
אלא מנסה לחשוב איך להעביר את היום הזה בנתינה.

ברוך השם, עבר עלי יום של נתינה.
אני חייב לציין, שזה ממש לא היה מושלם.
לא שפעתי חיוכים כל היום.
אבל כן עשיתי הרבה, ולא איבדתי את הסבלנות שלי בצורה מאוד קיצונית.

בצעד 2 הבנתי שאלוקים לא מצפה ממני לשלימות.
הוא מצפה שאתקדם בקצב סביר (כפי שגם אני עצמי הייתי רוצה) ולא בלחץ מטורף.

בסך הכל, אני חושב שהייתה היום התקדמות גדולה.
עדיין אני נוטה להיתפס לנקודות השחורות במרחבי האור,
זה פגם אופי שיהיה לי קשה מאוד להיפטר ממנו.
כנראה, יהיה לי בלתי אפשרי להיפטר ממנו,
ואצטרך שאלוקים יעשה זאת בצעד 7.

אז אני לא מוצף שמחה ו"אורות",
אבל קצת יודע שהתקדמתי,
למרות שאני לא כל כך מרגיש כך.

(נזכר עכשיו, שחבר ותיק אמר לי, בסביבות היום התשעים לנקיות,
לנעול את הרגשות שלי למשך תשעים יום.
הוא לא התכוון שאחנוק אותם (שאלתי אותו... ),
אלא שהם לא יהיו עבורי מדד למצב שלי,
מכיוון שהם נגועים במחלה שלי.
אז נשארו לי לפחות עוד עשרה ימים... ).

ערב מחלים!

בחסדו הגדול אני נקי 174 ימים. מודה לו על כל יום. מתפלל לנקיות עד יום מותי.
האמת, שמאוד קשה לי לקבל את העיקרון של "רק להיום".
מה שווה יום אחד של נקיות, אם למחרת אני נופל?

אני מבין שמבחינה פסיכולוגית נכון יותר לעבוד ככה,
וכפי שראיתי לאחרונה בספרות AA ביטוי יפה:
"חיים ארוזים באריזות של 24 שעות",
אבל מתקשה מאוד מאוד ביישום.

אחד הדברים שאולי קצת עזרו לי הוא,
שבכתיבה היומית הפסקתי לכתוב אסירות תודה על מספר הימים הספציפי,
ואני מסתפק בכתיבת אסירות תודה על הנס המתמשך של הנקיות.

אשתי כאן, אז אני נאלץ לסיים. מקווה להמשיך בעוד מספר דקות.

טוב. חזרתי.
בימים האחרונים יש לי אובססיות.

אני לא יודע אם זה "קריז" מטורף,
אבל מחשבות על מין מעסיקות אותי.

אני לא כל כך יודע מה לעשות במצב הזה.
ניסיתי לפנות לאלוקים ולבקש ממנו לעזור לי.
האמת שבסך הכל הוא עשה את זה,
אם כי, אולי, לא במהירות האינסטנט לה ציפיתי.
אני מנסה גם יותר להתקשר לחברים.

קשה לי לקבל את זה שפתאום יש לי מחשבות כאלה.
חשבתי שהחלמתי כבר :-\.
מה, תמיד ילוו אותי התמודדויות כאלה?
כנראה שהתשובה חיובית, למרות שהיא מכאיבה.
מאוד קשה לי לקבל את זה.

אני חושב שכדאי שאזכור כמה סבלתי מהתאווה לפני התוכנית.
באיזה אופן אינטנסיבי היא העסיקה אותי 24/7 בזמנים מסוימים בחיי.
איך היא הרסה לי כל דבר שניסיתי לעשות.

הציפייה שלי להשתחרר ממנה וזהו,
היא אחד מפגמי האופי העומדים ביסוד המחלה שלי.
"הכל או לא כלום". זה פגם חזק!

תוך כדי כתיבת הדברים, חשבתי על כך,
שהציפייה שלי להשתחרר מהתאווה היא בעצם ציפייה להשתחרר מאלוקים...
אני רוצה להסתדר לבד, בלי (לנסות) להיות כנוע, בלי להגיד "אני חסר אונים! אנא, עזור לי!".

זה מזכיר לי מה ששמעתי מחבר ותיק (שמדבר קצת בוטה, אז אעדן את דבריו...):
יש כל מיני מסלולים להתחבר לאלוקים. המסלול שלי הוא דרך ההתמודדות עם התאווה.
כשאני פונה אליו בחוסר אונים, זאת הדרך המיוחדת שהוא סלל עבורי כדי להתחבר אליו,
(עד כמה שזו נשמעת דרך מלוכלכת, מגעילה ומבאסת...  :-\),

אם אנסה ללמוד הרבה תורה, או אנסה להתקרב לאלוקים באופן אחר, זה פשוט לא יעזור לי!
זו הדרך שלו בשבילי! רצונו ייעשה ולא רצוני! (זו אמנם תפילה, אבל גם מציאות!!!).

תודה אלוקים על כל התקופה הזו.
תקופה שהיא סך הכל תקופה יפה.
סך הכל תקופה של התקדמות.

תודה גם על הרעיון ששמעתי מחבר בקבוצה אתמול:
למנות בעשר אצבעותיי עשר אסירויות תודה.
זה עוזר כשאין מצב או חשק להתיישב ולכתוב.

היום עשיתי כמה סבבים כאלה,
וגיליתי שאני ממש כפוי טובה!
החיים שלי מלאים דברים טובים,
ואני מצליח "לגרד" בקושי כמה דברים,
מבלי "למחזר" את אלה שכבר אמרתי...

ערב טוב "טהריני" היקר
אני אהיה כנה איתך,
אחרי שנפלתי אתמול, אחד משיעורי בית, עם הספונסר שלי,
"אני לא בוכה מספיק" אני לא משתף את הקשים שלי, ויש לי המון, אני מנסה להתחבר ולמסור את זה לאבא אוהב לבד ללא חבר,
אני עוד לא נמצא בצעד 11,
אני חייב צעד 2 כוח גדול איתי וזה חבר.
השיתופים ארוכים שלך, אני מאמין שזה מביא לך עוד יום ועוד יום נקי,
תמשיך לכתוב ולשתף.

תודה אבי על החיזוקים לאורך כל הדרך.
זה שאתה שותף פעיל ומגיב לשיתופים מאוד עזר ועוזר לי.




אשמח מאוד להיות איתך בקשר.
תרגיש נוח תמיד להתקשר.
עכשיו אולי כדאי שנעלה שנינו (יחד עם שאר באי הפורום),
לקבוצה של אחת עשרה, שמתחילה בעוד שלוש דקות!...

מודה לאלוקים ול"מי אני" היקר, על הציטוט הזה שפגשתי עכשיו:

mi כתב on 08 דצמ' 2013 10:10:


מבקש מאלוקים שיציל אותי מהסכנה הזו,
ככתוב בספרות, שהוא יעשה זאת אם נבקש ממנו.

תודה טהרני
אוהב אותך
התחברתי מאוד, כיף לראות את הדרך בה אתה צועד.

בנוגע לרק להיום, ברשותך אחלוק את הניסיון שלי.
אצלי לא מדובר במשהו פסיכולוגי, אני רוצה להיות נקי גם מחר. אבל אם אחיה את המחר,  הפסדתי את היום. אם כל החיים שלי אחכה למחר (שאף אחד לא הבטיח שיבוא...) אפסיד את חיי.
בתקופת השימוש הייתי איש המחר, לא ניסיתי לחיות את היום, את הרגע.
הייתי עסוק בתכנון אובססיבי של המחר, ממחר אפסיק להשתמש, ממחר אתחיל דיאטה, ממחר...
ולכן היום הייתי משומש... וזה לא הסתכם בכך. לא יכולתי להנות מהיום, מהרגע. חייתי בשביל הרגע הבא. לא מהרווקות, כי חיכיתי להתארס, לא מתקופת האירוסין, כי חיכיתי להתחתן, לא מהחתונה כי חיכיתי ל... , וכן הלאה, החיים פשוט עברו ביעף, במרוץ המחר.
ובמציאות, הלכתי ואיבדתי את חיי.
בהחלמה למדתי שאין יום כזה שקוראים לו מחר, המחר הוא הפסיכולוגי, הוא הדרך של הרמאות העצמית שלי, הוא זה שגונב לי את ההווה, בתרוצים שלא מחזיקים מים. שאני בעצמי לא מאמין בהם.
יש את היום, מה שלא עשיתי היום, מה שלא חייתי היום,  לא קרה, וגם לא יקרה. לכל יום יש את המחר שלו, רק להיום אין יום אחר.
שמעתי ביטוי שמאוד מדבר אלי
היום האחרון של תחילת חיי.
מאחל לך את כל הטוב
מוישל'ה

כתבתי הודעה ארוכה והיא נמחקה לי.
אני אסיר תודה על כך שאני לוקח את זה הרבה פחות קשה מפעם.
אני אסיר תודה על הפורום שמאפשר לי לפרוק את אשר על ליבי.
אפילו שההודעה כבר נמחקה השחרור שלי דרך כתיבתה עשה לי טוב,
ואני לא כל כך מרגיש צורך לשחזר אותה, למרות שהיא עסקה בנושא כואב וקשה יחסית.

אני אסיר תודה על 182 ימים נקיים.
מתפלל לאלוקים שימשיך לחמול עלי ולשמור אותי נקי עד יום מותי.

תודה מוישל'ה על הדברים (וגם על הדברים בטלפון לפני כמה דקות...).
הם עזרו לי מאוד! מקווה להתייחס אליהם בהרחבה בהמשך.

לילה טוב ונקי לכולנו!

תודה טהרני. שמח לקרוא על הדרך שלך.
מברך אותך בשפיות, נקיות וחיבור.
שמחתי לראות פנים מאחורי הכינוי והקול בטלפון.
מקווה להשכיל לשמור איתך על קשר.

אוהב.