שבוע טוב ונקי!

מודה לך הכובש על חיזוקיך לאורך הדרך!
מאחל לך המון הצלחה!
כפי שכתבת, אתה מחזק אצלי "את התחושה שאנחנו לא לבד במאבק אלא כולם ביחד!!!".

אסיר תודה על 200 ימי נקיות.
לא בכוחי הגעתי למספר הזה.
מאז גיל 12 ניסיתי בכוחות עצמי להפסיק ולא הצלחתי.
רק כשהתחלתי לפעול בכיוון של כניעה במקום לחימה,
ומתוך חיבור לאלוקים ולחברים נוספים שצועדים באותה דרך,
קרה הנס.

חסר אונים מול עוצמות של טינה.
אני מתנהג בבית בצורה מאוד לא שפויה
(ציטוט של הספונסר ביום שישי:
"לצעוק על אשתך שעה זה נשמע לי מאוד חולה..."
ואני עוד חושב לעצמי ש"מה הוא מבין? הוא פשוט רווק,
אז הוא לא יודע איך זה אחרי שמתחתנים" :-\).

אני מרגיש קושי גדול.
מרגיש שהחיים שלי מתגלגלים ללא מטרה לעבר הסוף המר.
(יכול להיות שאני גם שומע את צחוקו המתגלגל של אלוקים בעקבות כך :-\).

אמנם, עכשיו נקודתית יותר טוב,
אבל פעמים רבות מדי אני מרגיש שהמשבצת הזו בעולם לא מתאימה לי.
תיאורטית אני יכול להיות אבא טוב, בעל טוב וכדו',
אבל למעיישה, בסיטואציות קצת קשות שאני נקלע אליהן אני פשוט מתפקד גרוע,
אין לי כוחות לאסוף את עצמי ולהיות נחמד,
אז אני מתנהג כמו חיה (כמה קשה וכואב לכתוב על עצמי משפט כזה).

אשתי עושה שימוש בוידויים הכנים (?) שלי אודות מחלתי הנפשית,
ועוקצת אותי בזמן שהיא כועסת. זה מכאיב לי.

בקיצור, מרגיש תקוע.
200 ימים זה הישג יפה שלא ציפיתי לו,
אבל יחד עם זאת, מרגיש רחוק מפתרון יציב וקבוע לבעיות שלי.

רציתי לכתוב שאני זקוק לחיזוקיכם,
שתזכירו לי עד כמה לא כדאי לי ליפול,
אבל אני יודע שמה שאני באמת צריך הוא פשוט לעשות את המוטל עלי,
ולוותר לא רק על התאווה, אלא גם על הטינה.

הבעיה היא, שכנראה אצטרך לוותר אחר כך גם על הכבוד והניסיון להרשים, ועל עוד המון דברים.
אז מה יישאר ממני? אני מרגיש שהכניעה המוחלטת והצייתנות, היא אנטיתזה של האישיות שלי.

תודה על הכנות,
תמשיך לכתוב.............

טהריני היקר,

חוששני שאתה צודק.
יש משהו טוטאליסטי בתכנית הזו. שחייבים ללכת על כל הקופה.
אין חצי כניעה. אין ויתור על חצי טינה. אין חצי פעולה.
זה נורא מרגיז התביעה לוותר על כל מי שאני. אבל כנראה שאלוקים לא יכנס כל זמן שאני נוכח שם.
ומנסיון, הזמנים שאני הכי עצבני וכועס הם הזמנים שבהם מישהו דרך על ציפור נפשי על מפתח הלב... זו הזדמנות טובה לזהות את מבנה האופי המדוייק שלי.
זו הזדמנות לצמוח.
כנראה שלכן המציאו את הטכניקה של כתיבת צעד 4.

בהחלמה
אוהב
הושיעה

תודה, מאוד מזדהה, אני מרגיש שכמו עם התאווה שכמה שסבלתי ממנה עדיין לפעמים היא הייתה לכאורה נקודת הנחמה בחיים שלי ולאט לאט אני מגלה שבוויתור עליה אלוהים עושה ממני משהו טוב שלא חשבתי שאני אגיע לזה ככה אני משתדל להאמין יהיה גם עם פגמי האופי אצלי למשל אני אומר לעצמי: מי אני אהיה בלי הפסימיות והציניות? אבל אני מקווה שדרך עבודת הצעדים שתעזור לי עם פגמי האופי שלי אלוהים יוכל להיכנס פנימה ולעשות ממני משהו יותר טוב. מקווה שהובנתי.

טהרני היקר.
ראשית תתחדש על 200 הימים הנקיים. יפה לראות את ההשתלשלות הארוכה והדרך שעשית, שיצא לי לעקוב אחריה כמעט מהרגע הראשון.

אני מאד מבין ומזדהה עם התחושות שאתה מזכיר. גם אני שם. עם קצת פחות ימי נקיון (200 בערך- בעצם אפילו קצת יותר אם כתבת את זה אתמול בערב. האוננות האחרונה שלי הייתה הבוקר :-\)
אבל אני רואה עליך מנקודת מבט חיצונית- שאתה כן עושה פה שינויי משמעותי, איטי, אבל משמעותי.
אני לפחות רואה הרבה יותר כנות אצלך ואמיתיות.
תמיד יש לאן להתקדם. צריך רק לזכור שזה קורה עמוק אי שם.
אוהב, שמח בשמחתך ומצטער בצערך.
הרבה בריאות ושפיות.

מודה מאוד לכולכם על התגובות.
מחזק מאוד. תמיד אני רוצה להגיב ולהשיב.
קצת במוחין דקטנות כרגע :-\

שמח שזכיתי לשוב לכאן.
אני מרגיש כאן בבית.
זה המקום שלי לשתף ולפרוק,
ולצערי זה לא ממש יוצא בתקופה האחרונה,
בכל אופן לא בהיקף שהייתי רוצה
(אך יותר מההיקף שהספונסר שלי היה רוצה... )

*** *** ***

אסיר תודה לאלוקים על 205 ימים נקיים.
חסד שאינו מובן מאליו בכלל.

אסיר תודה לאלוקים על הנוכחות שלי בחיים,
דבר שהולך ומתפתח בכוחו ולא בכוחי.
אני מרגיש שאני מצליח להספיק יותר
בפרוייקטים של העבודה,
שאני יותר קשוב לאשתי וילדיי.

כמובן, שאני אכול רגשות אשמה על בזבוז הזמן העצום
ועל הניתוק העצום מבני המשפחה,
אבל אני חייב לאמץ מבט של אסירות תודה.
לראות את ההתקדמות.
אחרת אמות.

*** *** ***

אני אסיר תודה על כך שכשהילד שלי הרטיב במיטה והתעורר בוכה
החלפתי לו בגדים ומצעים, דבר שבעבר הייתי רואה כתפקיד של אשתי בלבד,
ומתרץ זאת בכך שאותי זה מגעיל ואני לא מסוגל.

בהתחלה אפילו לא הבנתי למה הוא בוכה, וכשהרמתי אותו ונרטבתי,
לא צעקתי בבהלה ומיאוס.

הסברתי לו יפה שהוא עדיין גדול, למרות שהרטיב
(הוא תמיד מתפאר בכך שהוא גדול ועושה בשירותים).
אמרתי לו שבפעם הבאה כדאי שיגיד לי למה הוא בוכה,
שחשבתי שאולי הוא צמא או רוצה חיבוק.

לבסוף, איחלתי לו לילה נקי ויבש, וחשבתי שאני מאחל זאת גם לעצמי ולכם...

*** *** ***

אני ואשתי מתעתדים להגיע לשבת המכורים הגדולה, ואני אכול פחדים.
אני מפחד שהיא תשמע את כל הסיפורים הכי הזויים מנשות המכורים
(יש לה את הכישרון למצוא דווקא את אלה...  :-\)
ושהיא תתייחס אלי בצורה לא נעימה בתקופה הקרובה,
אחרי שכל כך הרבה זמן נהניתי מיחס טוב יחסית ברוב הימים,
בייחוד מאז תחילת התוכנית (מעניין לבדוק ביומן המסע אם זה אכן נכון...)

*** *** ***

אוהב אתכם! באתי לכאן כי אני צריך את עזרתכם ואני לא יכול לבד.
סובל מגאווה ומריכוז עצמי גבוה, ולא מצליח להיות חלק מקבוצה.
קראתי היום בספר הלבן, שבשביל להחלים אני חייב להיות חלק מקבוצה.
מבקש מאלוקים שינחה וידריך אותי.

תודה על ההקשבה!
שיהיה לכולנו לילה טוב, נקי ויבש!...

תודה על הכנות.
אשמח לפגוש אותך בשבת.

גם אני. שמעתי שמועה שאתה מגיע, והופתעתי לטובה.
(זוכר את השיחה שלנו, בה אמרת שלא תגיע?...)

שמח לשמוע שזה נכון... 

אסיר תודה על 208 ימים נקיים. לא מובן מאליו בכלל.
הטבע שלי הוא ליפול ואני מאוד מפחד שהנס הזה יפסיק.

אנא ממך, שמור אותי נקי עד יום מותי,
אף שאיני הגון במושגי התוכנית,
ואיני עושה צעדים כראוי.

***

אני אסיר תודה על האפשרות להגיע לשבת JSS, "שבת המכורים".
ההגעה שלי ושל אשתי התאפשרה באמצעות שרשרת ניסים ארוכה.
עברנו את השבת בצורה טובה ושמחה בסך הכל, וזה גם לא מובן מאליו.
כתבתי כאן הרבה בפורום וגם דיברתי הרבה עם חברים ובקבוצות על החששות הכבדים שלי מהעניין.
מדהים איך כל פעם התרחיש שלי הרבה יותר גרוע מהתוכנית האלוקית.

(במהלך השבת היה זוג ששיתף בהתמודדות קשה וכואבת,
וממש נלחצתי מכך שאשתי שומעת את הדברים,
אני אפילו מרגיש את הלחץ עכשיו, תוך כדי הכתיבה,
אבל בסוף היה בסדר גמור ויותר מזה).

מצד שני, לא הרגשתי שהיה "וואו"!
הרגשתי שהיה טוב, אבל לא "אורות גבוהים".
צריך ללמוד לקבל את זה.

***

אני פשוט אכול טינה.
אשתי מבקרת אותי, כועסת עלי או מתלוננת קצת,
ואני מתבשל בזה שעות ארוכות.

זה רעל בשבילי,
באיזה שהוא מקום אני יודע את זה,
אבל אין לי כח לעשות כמעט כלום בעניין.

אין לי כח לדבר עם חברים.
אני ממש עייף, וגם יש לי מלא דברים לעשות,
ולא בא לי שהם יגררו אותי לשיחה שתבזבז לי את הזמן...

אני שמח שיש את הפורום.
כאן אני מרגיש הרבה פעמים,
שאני יכול לפרוק את רגשותיי בצורה מעמיקה וגם זריזה.

אמנם ייתכן שלפי התוכנית זה לא ממש נקרא לשתף חברים,
וגם יש כאן הרבה בעיות של פוזה ואגו,
ובכל זאת, תוך כדי הכתיבה כאן אני ממש מרגיש קבוצה של חברים שמקשיבה לי.

***

שוב מצטער על שלא הגבתי עדיין לכל הדברים היפים שחברים כתבו לי לאחרונה.
מקווה שבעל הכוחות כולם ימלא אותי כוחות ובלבד שיעזור לי לנתב אותם לדברים טובים.

לילה טוב ונקי לכולנו!

אסיר תודה על 209 ימים נקיים, שהם כ-5000 שעות (!), שהם כ-300,000 דקות (!)
(תודה לקו של "שמור עיניך". הייתי מתקשה לחשב זאת בעצמי... )

אני מרגיש שאני רוצה למות (למרות שנראה לי שזה סוג של מניפולציה).
יש לי טינות חזקות מאוד. הייתי אומר שהן כלפי אשתי, אבל זה לא נשמע לי נכון באמת.
יותר נראה לי שיש בי עוצמות אדירות של טינה, ואני מחפש תירוץ שיגרום להר הגעש להתפרץ.
(באמת שכחתי להזכיר, שהטינות לא נשארות אצלי בלב, אלא יוצאות בקול רעש גדול...  :-\ :-\ :-\).
אני מרגיש רע עם ההתנהגות שלי, ומרגיש עוד יותר גרוע עם העובדה שאני אשם כאן ולא צודק.
אמנם, לא עשיתי את צעד 4, אך רוחו מתחילה ללוות אותי, וכך אני רואה שאני טועה. וזה קשה. וכואב.

הרגשתי שהרבה יותר קל לקפוץ מקצה הצוק אל האבדון מאשר להתמודד עם הרגשות כאלה,
אבל זו כנראה גם מניפולציה, אחרת כבר מזמן הייתי קופץ...

אני גם מלא הלקאה עצמית על כך שאני לא עושה את התוכנית.
אני אמנם די מקפיד על כתיבה יומית וקריאה בספרות ומשתדל להיות בקבוצות טלפוניות וחיות,
אבל לא עושה צעדים (והספונסר שלי מדגיש באוזניי, בצורה מעיקה וחופרת,
שכל מה שאינו צעדים הוא לא התוכנית...  :-\)
וגם לא מקפיד על טלפונים לחברים.

אני מרגיש שיש בי גאווה שאני פשוט לא יכול לוותר עליה ולהיכנע לגמרי.
זו הסיבה לכך שאני לא מתקשר לחברים, ולא עושה את מה שכולם אומרים שהוא לב התוכנית.
כי אני הרי מתחבר לדברים אחרים...

מתפלל לשחרור

אוהבים, תודה על הכנות והשחרור
ונראה לי בהחלט שלב חדש, שדורשת נכונות, ודורשת כניעה, ובאותה נשימה

תודה על הגדרת הדברים.
הארת לי את המקום שבו אני נמצא,
וגם עודדת אותי.

ערב טוב!

רוצה לשתף בתחושה של אסירות תודה לאלוקים,
שברא את טוב ליבה של אשתי, ואת תכונת ההתפייסות המיוחדת שלה.
מדהים כל פעם מחדש איך דברים מסתדרים בסוף על הצד הטוב ביותר,
שאפילו קשה לדמיין שהוא אופציה.

אני צריך הרבה סבלנות, הרבה נכונות לעבור דרך כאב,
ובהירות שאסור לי להשתמש בשום אופן, מה שלא יהיה.

פעם הייתי פוחד ששיתוף בדבר כזה יעשה לי עין הרע. היום קצת פחות.
אני יודע שההסתכלות על המציאות, מתוך תפיסה כזו של עין הרע, מאוד מזיקה לי.
תמיד הייתי מפחד כשקיבלתי משהו טוב, שאלוקים "ישים לב" וייקח לי אותו.
זה מאוד מזיק להחלמה שלי, שבה אני חייב לתפוס את אלוקים כמישהו שהוא לטובתי,
שהוא מפרגן לי ושמח כשטוב לי, ולא מחפש לדפוק אותי, להרוס לי ולקחת לי.

עכשיו נשאר רק לעשות את צעד ארבע. :-\
מקווה ומתפלל שאלוקים ייתן לי נכונות.

יש לי עוד הרבה מה לשתף,
אך המלאכה מרובה בשאר תחומי חיינו.
מקווה להמשיך להיות חלק מן המקום הנפלא הזה.

שלום חברים!
ערב טוב (ונקי!!!)
אוהב אתכם וצריך אתכם
לא יכול לצעוד בדרך הזו לבדי
(על אף שהייתי מעדיף לחשוב שכן,
ולקטוף את כל התהילה לעצמי.
אך כמעט עשרים השנים האחרונות
מוכיחות אחרת...  :-\)

הרבה פעמים אני רוצה לכתוב כאן,
ואני מרגיש שזה מתאפשר לי הרבה פחות מכפי שהייתי רוצה,
ואני גם שוכח את רוב מה שרציתי להגיד...

אני אסיר תודה על 212 ימי נקיות.
לא מובן מאליו (אף שכבר התרגלתי, וזה ממש מסוכן).
אני אסיר תודה על שעשיתי אתמול צעד ארבע.
מקווה לעשות זאת גם היום.

אני אסיר תודה על כך שבאופן כללי אני מרגיש שהחיים שלי הולכים בכיוון של התקדמות.
מאוד קשה לי עם הרבה דברים, אבל אני מרגיש שהדברים זזים קדימה,
גם אם בקצב איטי הרבה יותר מכפי שהייתי רוצה. בקצב של אלוקים. בקצב שכנראה הוא הטוב והנכון ביותר בשבילי.

בתקופה האחרונה אני ממש מרגיש חסר אונים מול עצמי, ביטוי שמוזכר בספרות התוכנית.
אני מרגיש שאני לא יכול להכיל ולקבל את ההתנהלות שלי בהמון תחומים.
אני גם לא כל כך מבין למה אני צריך לקבל את זה. אני הרי לא בסדר!

באיזה שהוא מקום אני יודע, שרק כשאתחיל לקבל את זה, זה יתחיל להשתנות, בדיוק כמו ההתמכרות שלי.
אבל זה נראה לי לא הגיוני ולא שייך. משהו בתוכי מסרב להתקפל ולהיכנע ולנהוג כך.

(זה מזכיר לי, שכשקראתי מזמן באיזה מקום, לפני שהצטרפתי לתכנית, על שיטת הצעדים,
ועל כך שהיא גורסת שאני כשלעצמי לא יכול שלא ליפול ורק אלקים יכול לעזור לי,
זה היה נשמע ממש לא הגיוני, אולי אפילו טיפשי. הרי אם אחשוב כך, תהיה לי הצדקה ליפול בלי סוף!
בסופו של דבר, באמצעות התוכנית הגעתי לפרק הזמן הארוך ביותר של נקיות שידעתי מעודי...
כנראה, גם לגבי הדברים האחרים זה כך, אם כי זה ממש לא נראה לי הגיוני.
זה מזכיר לי ברכה של חבר שמסר מסר לחברים חדשים "תהיה טמבל"!
האינטליגנציה מהווה מכשול להחלמה, ולי כמובן יש המון!  : :-\)

מבקש מאלוקים שיעזור לי וידריך אותי בדרך הנכונה,
ושישמור אותי נקי עד יום מותי!

חסר אונים מול עצמי. מזדהה מאד. כמה שזה קשה לי לקבל את עצמי. בפרט כמה נקודות שאני ממש לא אוהב בי ושהן מציקות לי נורא.... אבל זה לא עוזר לי. תסכול. זאת המילה שקופצת לי לראש בזמנים מעין אלו. למשל- אני אלוף בלמרוח דברים. אלוף. תואר שנמרח. הנחה בארנונה של ביקשתי שנים... ועוד דברים כאלה. אבל אחרי שיחה עם המאמן על זה הוא אמר: א. קבל את עצמך. אתה כזה. לא תועיל פה הלקאה עצמית. להיפך. ב. תראה מה אתה כן יכול לעשות. התקדמות קטנה ועקבית כל פעם. וזה עובד. שבת שלום.