מרגיש ריק.
חסר טעם וחסר תועלת.
חלפה בראשי המחשבה,
שעייפתי מהדרך ומהתכנית,
ומוטב לחזור להשתמש.

מבקש מאלוקים שחרור,
ואת הנכונות להרים טלפונים לחברים, :-X
ואולי גם לעבוד קצת על צעד 4... :-\

מקווה לזכור שזה שאני חושב את זה,
ממש לא אומר שאני חייב לעשות את זה.
זה טבעי שאחשוב על שימוש,
המקום הנעים שלזרועותיו אפשר לברוח,
שאליו התרגלתי (כמעט) כל ימי חיי.
אבל יש לי אפשרות לוותר.
ואם אני מתקשה,
לבקש מאלוקים את הכח לכך.

אני נפעם ממך, טהרני, איזה שיתוף, איזו כנות, איזו אחווה.
ושוב, מזדהה...

אסיר תודה על המילים החמות, יוני.
אסיר תודה גם על שיחה עם חבר מהתוכנית ששחררה ממני הרבה.
אסיר תודה על זה שאני מוקף ועטוף בחבורה הנפלאה הזו.
אסיר תודה על 264 ימי נקיות.

מקווה לישון בקרוב,
ו"לשחרר" את כל מה שלא עשיתי.

אסיר תודה על הקבוצה של 23:00.
אסיר תודה על עשייה בבית.

חסר אונים מזה שאין מספיק הודעות חדשות בפורום...
(לא מספיק כדי להזין את ההתמכרות שלי?! ??? :-\)
מ-6:00 בבוקר אין כאן אף הודעה חדשה(!).

מנסה הרבה למלא את החלל הזה בעצמי (כמו עכשיו?! ???),
אבל אני עצמי לא יכול למלא את הריקנות שלי.

אולי אתם כן? לפחות בתור שלב ביניים...

ואולי אלוקים יעשה זאת?
האמת, שכבר הרבה זמן אני מבקש ממך למלא את הריקנות שלי,
אבל אני יכול לומר לעצמי שני דברים:
א. לא ביקשתי ממך מספיק בעומק, מספיק מתוך תודעה עמוקה,
שאני לא יכול לעזור לעצמי, ואני חייב לבקש בהכנעה את עזרתך.
ב. אתה מוביל את המהלכים בקצב שלך, שהוא הנכון והטוב.
דברים בריאים לא קורים בקצב החולני המהיר שאני מצפה לו / רגיל אליו.

(שוב מתאפק מלצטט במדויק את לשונו הבוטה של חבר ותיק,
[אני גם לא יודע מה תחשבו עלי אם אתבטא כאן כמוהו  :-\ :-[ ]

ובכל אופן, הרעיון הוא שכמכור אני מצפה שהחיים יתנהלו בקצב מהיר,
ממש כמו בקצב שבו אני רגיל שדברים קורים בביטויי ההתמכרות שלי...

כך, למשל, מוזר לי שמונה הימים הנקיים זוחל כל כך לאט...
אני כנראה מצפה שההחלמה "תזרום" בקלות כמו המחלה :-\).

אסיר תודה על עוד יום נקי (265 בסה"כ.
חשבתי שזה רק עוד 100 ימים לשנה.
אבל זה נראה לי עוד הרבה... :-\).

אסיר תודה על עוד חודש שהסתיים בנקיות.
תשיעי במספר. עדיין מתקשה לעכל.

אסיר תודה על דברים טובים שעוברים עלי.
על קשר טוב יותר עם אשתי ועם הילדים.

הנקודות ש"אוכלות" אותי כרגע,
הן חוסר קבלה עצמית ובזבוז זמן.
גם בזה מרגיש קצת התקדמות.
מרגיש שיש ניצנים שעוד מעט ייצאו החוצה.
מקווה שלא אתבדה, ושאם כן,
אצליח לקבל את עצמי :-\ :D

אני מרגיש שבזבוז הזמן ממש תוקע לי את החיים,
וגם גורם לי לרגשות אשמה כבדים שמסוכנים עבורי.

מקווה לזכור משפט שאמר לי חבר ותיק ומאוד הועיל לי:
"אין שום דבר שמצדיק שימוש".
וגם את מה ששמעתי מהספונסר שלי, ביתר חריפות:
"אין שום מצב בעולם, גרוע ככל שיהיה, שאוננות לא תהפוך אותו לגרוע יותר...".
(טוב, לכל כלל יש יוצאים מן הכלל: חוץ מהאוננות האחרונה (בבקשה, אלקים!) שהביאה אותי לתוכנית...
גם ב-AA אומרים שיש רק השתכרות אחת טובה לאלכוהוליסט, זאת שמביאה אותו לתכנית).

(או ביתר חריפות:
"כל הומלס ברחוב יכול להיות הספונסר שלך!
זה בוודאי יביא אותך למקום טוב יותר מאשר הבאת את עצמך.
הרי כל בן אדם שתשאל אותו אם כדאי לאונן כי אתה מרגיש רע,
יסתכל עליך במבט מוזר ולא יבין מה הקשר..." ).

אוהב אתכם חברים.
השותפות אתכם מקלה
את המשא הבלתי אפשרי
שעל כתפיי.

לילה טוב ונקי לכולנו.

ערב טוב ומחלים!
אסיר תודה על 266 ימים נקיים,
בחסדו הגדול של אלוקים אוהב,
ולגמרי לא מובן מאליו!

רציתי לשתף בקצרה בכמה דברים שהרגשתי היום.

קודם כל, כשניגשתי לכתוב, הרגשתי אסירות תודה.
כרגע המצב אצלי בבית מורכב ולא פשוט,
ואני אסיר תודה לאלוקים על זה שהוא נמצא איתי,
ועל זה שבהרבה מצבים לוחצים אני מגיב אחרת.

יחד עם זאת, אני מאוד לחוץ מהמצב.
היו לי היום דקות ארוכות של פחד.
מצבי לחץ מעוררים אצלי את הרצון לברוח.
ויש רק מקום אחד שאליו אני יודע לברוח...

אני אסיר תודה על הנכונות לוותר היום על המקום הזה.
אני גם אסיר תודה על זה, שיחד עם הרצון להסתלק ולברוח,
קיים אצלי גם רצון להיות נוכח ולהיבנות במעבר דרך כאב.

***

במהלך הערב, פתאום הבזיקה בי ההכרה:
"סקסהוליסט! איזו מחלה נוראה זו".

ככל שהימים עוברים,
אני מתחיל להבין יותר,
את העומק של המחלה.

יחד עם זאת,
אני שמח על הכלים המיוחדים
שאני מקבל כאן.

ואני אסיר תודה על ההשתייכות שלי
לחבורה הנפלאה הזו, בפורום ובקבוצות החיות.
וגם אם יש לי נכות,
ואני לא מצליח לגמרי להיות חלק,
ההשתייכות החלקית שלי שווה בשבילי המון.

(פעם חבר אמר לי, שזה שיש פתרון,
זה פשוט נס, וממש לא מובן מאליו.
נסו לחשוב על סקסהוליסט מתוסכל
שחי לפני מאה שנה, כשעדיין לא היה את כיוון,
שזו מחלה, שהוא באמת חסר אונים,
ולא איזה נואף חסר לב.
זכינו שיש לנו פתרון.
אמנם פתרון שדורש עבודה יסודית, אבל פתרון!!!

יצא לי לחשוב הרבה לאחרונה,
על אלעזר בן דורדיא, כמכור.
רק מכור עובר שבעה נהרות,
כדי להגיע לאיזו מישהי בקצה העולם...
אני מרשה לעצמי לומר,
שייתכן מאוד שגם חז"ל אולי לא הבינו לגמרי מה קורה איתו.
הפתרון היחיד בשבילו מבחינתם היה לבכות עד שימות.
כי אם הוא יבכה ולא ימות, הוא יחזור מהר מאוד להשתמש...
הכיוון החדש הזה של התמכרות, הוא אור חדש שה' גילה בעולם.
(ולכן זה שחז"ל אולי לא הכירו זאת, לא מוריד כהוא זה מערכם.
פשוט, מבחינת ה', עדיין לא הגיע הזמן לגלות זאת.
ורק בימינו אנחנו יכולים להבין זאת).

זה שופך גם אור רב על הדורות הקודמים.
ממש לא בטוח שכל מי שחשבו שהיה רשע מרושע,
באמת היה כזה.
זה מלמד הרבה ענווה,
ושיש הרבה דברים במהלך האלוקי,
שייתכן מאוד שאני לא מבין לעומק).

***

שכחתי חלק ממה שרציתי לומר, ואני אסיר תודה על האופן שבו אני מקבל זאת.
אסיר תודה גם על הדברים שנזכרתי בהם תוך כדי הכתיבה.

כבר לא אוחז ראש ממה אתה חסר אונים...
1. אני נפעם מהגילויים המרעישים שלך, הצצה נדירה לעולם הפנימי העשיר ורב התוכן שבפנים היפהפה שבך...
2. לגבי ההבנה החדשה על מעשה דאלעזר בן דורדיא, אני כמובן חולק עליך, אמתין להזדמנות הוגנת כדי לנסות ולהשיב לך...

תודה. המבט הזה מהצד עוזר לי (?).



אם יש מישהו בפורום שחשבתי שזה "ידליק" אותו ומיד ימהר לחלוק עלי - זה אתה.  :D ;D
לא נראה לי שהפולמוס יעשה לי טוב.
יש לי פגם אופי חזק של ווכחנות והתנצחות,
ויהיה קשה לי להיות נכון לוותר עליו... :-\

פעם הייתי מתווכח על כל שטות.
היום אני עושה זאת פחות
(יש לי פשוט פחות אנשים בסביבתי
שאוכל להתווכח איתם.  :-\)
אבל כשזה קורה,
אני מרגיש ממש רע אחר כך.
וזה לא משנה אם אני צודק.
זה משנה איך הגבתי.

אסיר תודה על 267 ימים נקיים,
בחסד אלוקים אוהב.
לגמרי לא מובן מאליו!

היום עברה עלי התמודדות לא פשוטה בשבילי,
שמתרחשת על בסיס קבוע כמה פעמים בשנה.
הייתי כותב בדיוק מה זה,
אבל אני פשוט אכול פחדים שיקראו את זה ויידעו שזה אני.
למרות שזה משהו שחווים מיליוני אנשים בעולם.

בקיצור, אני אסיר תודה.
אסיר תודה על שלמדתי כאן לפעול אחרת.
על שלמדתי כאן להגיב אחרת.
על שיש לי פה ארגז כלים מדהים.
על חברים ששותפים, מקשיבים ומייעצים.

כל הדברים האלה עזרו לי לעבור את העניין,
בצורה שונה מאוד מאשר בעבר,
וגם בצורה שפויה הרבה יותר.

תודה לך ה',
תודה לכם חברים...

בוקר טוב!
אני אסיר תודה על 268 ימים נקיים,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

אני אסיר תודה על כך
שהנחתי תפילין הבוקר,
וגם התפללתי קצת...
בשבילי זה לא מובן מאליו.
עלי למדוד את התקדמותי ביחס לעצמי.

במהלך הנחת התפילין,
עלתה בי מחשבה,
שקיבלתי ממנה הרבה.
קיבלתי אותה במתנה מאלוקים,
ואני רוצה לשתף בה גם אתכם.

חשבתי על כך,
שהתפילין מבטאים את הקשר שיש ביני לבין ה'.
תמיד הבנתי זאת באופן הבא:
רצועות התפילין קושרות את הראש (מחשבה), ואת היד (מעשה),
ובית התפילין של יד הוא כנגד הלב (רגש, דיבור),
ובכך הן מבטאות את הרעיון,
שמחשבותיי, דיבוריי ומעשיי צריכים להיות קשורים ומוגבלים,
ושאנהג בהם אך ורק לפי רצונו יתברך.

הבוקר חשבתי על כך,
שדווקא היד החלשה שלי היא הקשורה ברצועות התפילין,
(כפי שדרשו חז"ל ש"ידכה" = "יד כהה", היד הפחות חדה).
חשבתי על כך שזה בעצם אומר לי,
שהמקומות שדרכם אני הכי קשור לה',
הם המקומות שבהם אני חלש,
המקומות בהם אני מרגיש שאני צריך אותו,
ולא יכול להסתדר בלעדיו.

לפי האופן בו בעבר תמיד הבנתי את העניין,
דווקא היד החזקה הייתה צריכה להיות קשורה,
כיוון שהיא זו שהכי פועלת,
ואותה יש להגביל הרבה יותר.

אבל הבוקר הבנתי את הקשר של רצועות התפילין,
לא במובן של אסירה והגבלה,
אלא במובן של קשר וחיבור.

התרגשתי (ואני עדיין קצת מתרגש) מהמחשבה הזאת,
ואני מודה לאלוקים עליה.
(כאן ניסיתי לפרט אותה קצת יותר, בהסברה שכלית,
שאני מרגיש שקצת פגמה ב"אור" שבה).

***

מחשבה נוספת שעלתה לי הבוקר,
הייתה ביחס ל"הבטחות" של התוכנית.
בהבטחות נאמר ש"לא נצטער על העבר,
ולא נרצה לסגור עליו את הדלת".

אני אמנם מרגיש כך לגבי העבר,
אך אני עדיין מצטער לגבי העתיד,
ורוצה מאוד לסגור עליו את הדלת...

אני מפחד ליפול
ושהחיים שלי ייהרסו
בצורה שאפילו לא חלמתי עליה.
אם מעכשיו לא אפול בתאווה או טינה,
או שאר שלל פגמי האופי,
נראה לי שהכל יהיה די בסדר,
אולם מי יכול להבטיח לי זאת?...

טהרני מה שאני הבנתי בתוכנית שאסור לפחד
פחד מוביל אותנו למקומות לא טובים
תמשיך בדרך שאתה צועד בה
ותגיע רחוק
לילה טוב

אהלן טהרני וכולם!!!
לרב קוק יש איזה פסקה על "זה עני קרא וה' שומע ומכל צרותיו הצילו", שדווקא כשאתה עני אז ה' שומע ואפילו הוא מציל אותך מכל הצרות ולא רק מצרת העניות...
שנזכה להתעשר בימים..
אגב, תשעה חודשים זו לידה מחדש???
יאללה טהרני בהצלחה רבה, בלי פחדים ובלי שטויות...  8)

טהרני היקר.
יש לי כמעט קביעות יומית לקרוא את המסע שלך,
חשוב שתדע שיש ביקוש.

שבוע טוב ומבורך
ונקי ומפוכח!

אני אסיר תודה על 270 ימים נקיים,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

אני אסיר תודה על דרך מופלאה,
בה הגעתי ביום שישי אל חבר חדש,
ועל הנכונות לפנות אליו.

***

אני עובר בתקופה האחרונה,
תקופה (קצת) קשה ומבלבלת.
אני מקווה שהיא תתברר למפרע
כתקופה של כאבי גדילה וצמיחה.

ביום רביעי הספונסר שלי התקשר אליי.
זו הייתה הפעם הראשונה שהוא עשה זאת.
(מקובל שהספונסי, המודרך,
מתקשר לספונסר, המדריך,
כיוון שהוא צריך לבקש את העזרה,
ולא לחכות שיתקנו אותו).

הייתה שיחה קצת לא נעימה,
בה חוויתי תחושה מוכרת.
תחושה שאני מרגיש,
כאשר אנשים אומרים לי דברים נכונים,
שמוציאים אותי "לא בסדר",
בצורה קצת תקיפה.
במצבים כאלה אני מרגיש שאני "ננעל".
מאז התוכנית יש לי יותר מודעות לכך.

הספונסר שלי אמר,
שהוא מודאג (ובצדק) מהמצב שלי.
אני "תקוע" זמן רב בלי להתקדם בצעד 4,
דבר שגורם פעמים רבות לנפילה.
אני גם משמש "ספונסר של עצמי".
מחליט הרבה על דעת עצמי,
וממש לא מתקשר אליו בקביעות.

הוא אמר שכשהגעתי לתוכנית,
הייתה לי הרבה יותר כניעה,
הרגשתי הרבה יותר חסר אונים,
ושאני לא יכול להסתדר לבד,
ועכשיו אני כבר מרגיש שאני בסדר.

הוא ממש צודק.
לאחרונה, אני באמת מרגיש,
כאילו קיבלתי "ארגז כלים",
שאיתו אני יכול לנצח את התאווה.
במקום מלחמה - כניעה.
במקום לבד - ביחד עם אחרים.
במקום תורה - ספרות של התכנית.
(מצטער, יוני הדר, אם הרגזתי... )

זה עושה לי פלש-בק לשיחה עם חבר,
שמאוד בקי בספרות התוכנית,
ןהדגיש את הנקודה שמופיעה בספר הגדול:
אני לא יכול לפתור את הבעיה שלי,
אך ורק על בסיס הכרה עצמית.
ההגנה שלי צריכה לבוא מהכוח העליון.

אז נכון שאני מרבה לפנות אליו,
והוא באמת מחולל ניסים עבורי.
אבל עדיין חסרה לי הרבה כניעה.
אני מרגיש חכם מכולם,
אני מרגיש שאלוקים יעשה לי נס,
ושאשאר נקי לעולמי עד,
גם בלי עבודת צעדים רצינית.

אני כמו ילד קטן,
שמרגיש גדול ורוצה לחצות כביש לבד.
אני לא צריך ספונסר,
שאשאל אותו על כל דבר מה לעשות.

שגעון הגדלות הזה, מסוכן מאוד עבורי.
הוא בא לידי ביטוי גם ב"אגוריאה",
שלשול האגו שלי ברחבי הפורום :-\.
המצאתי לו גם שם: "מחלמה".
הפצת מחלה במסווה של החלמה...  :-\

***

אני חייב לגייס כניעה. כניעה עמוקה יותר.
אני לא יכול לגייס אותה בעצמי.
אין לי מאיפה לגייס אותה.
אני חייב לפנות למי שלו מלא הכח.
אך אין לי כל כך נכונות לעשות את זה.
אני חייב לפנות למי שלו מלא הכח,
ולבקש ממנו נכונות.
אם הגאווה שלי לא נותנת לי גם את זה,
אני בבעייה רצינית...

***

אם תראו אותי כאן הרבה,
תדעו שאני לא בהחלמה.
("אם תמצאו.. מה תגידו לו? שחולה!" :-\)
אם אעשה עבודה רצינית עם עצמי,
לא יהיה לי עודף זמן להסתובב ברחבי הפורום ולהשוויץ.

אני מקווה שאגיע לכאן בכל יום,
אבל רק לאחר עבודה על צעד 4.
ואולי גם על צעד 1.

***

אני אסיר תודה על כך,
שהיום חזרתי לצעד ארבע,
למרות שזה היה נראה
בנאלי ומשעמם להחריד.

תוך כדי כתיבה,
התחדדו לי כמה דברים מעניינים,
ולא כל כך נעימים,
על עצמי.

אני מקווה שזה לא היה
סוג של ניסיון שלי להרגיע את הספונסר.

דבר אינו נחשב אלא אם כן נעשה ביסודיות וכנות.
אני מקווה שמכאן ואילך אזכה ליסודיות ועקביות.

עם הכנות בצעד 4 אני מרגיש בעיה חמורה.
אני מרגיש שאני לא מצליח "לגעת"
בנקודות האמתיות של פגמי האופי שלי.
מרגיש כמו ילד,
שנתנו לו עונש לכתוב במה הוא היה לא בסדר,
והוא כותב, אבל משהו חסר שם.
אולי חרטה. אולי כנות. אולי חיבור לדברים.

***

קצת מבולבל ומאוד עייף.
מתפלל לשפיות
ולהכוונה