בתוך בליל הדברים,
שכחתי להודות לכל המחזקים אותי בדרך.
תודה לכם השואף, הכובש ושבענו!

אסיר תודה לאלוקים, שהביא אותי לפוסט,
העוסק בנושא הרלוונטי כל כך עבורי כעת:
"איזה באסה! אומרים לי מה לעשות!..." 

מצ"ב הקישור:
forum.gye.org.il/index.php?topic=4318.0

סיפרתי לספונסר שלי על הטינות שלי.
הוא ביקש ממני לקרוא בספר הגדול,
לשים לב למה שנאמר שם על טינה,
ולחזור אליו לאחר מכן.

עשיתי את זה.
למרות שלא כל כך התחשק לי.
האמת שיש לי טינה על זה... :-\

בכל אופן, סיכמתי את הדברים,
ואחר כך סיכמתי את הסיכום.
אני מביא כאן את "קיצור חיי טינה":

הטינה היא הגורם הראשי והמרכזי לכל הכישלונות שלי.
היא פגם האופי עם העוצמה הכי הרסנית והכי קטלנית.
היא גם השורש לכל פגמי האופי האחרים שלי
("מהטינה מתפתחות כל הצורות של המחלות הרוחניות").

טינה לא מאפשרת לי קיום חיים תקינים.
היא גורמת לי אומללות, חוסר תועלת ובזבוז זמן עצום.
כל שכן שאינה מאפשרת לי קיום חיים רוחניים,
סוג חיים שהכרחי עבורי כמכור...

היא מחזירה אותי לשימוש בתאווה,
"שורפת" ומאבדת, וגורמת מוות.

אסיר תודה על 272 ימים נקיים,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

מקריאה היום ב"ספר הלבן",
הבנתי משהו לגבי הטינה אצלי.

אני מכור ומשועבד לתאווה,
שהיא כוח רוחני,
שמעוות את כוחות החיים שבי.

זהו כוח שמנסה באמצעות
תפקודים טבעיים
למלא צרכים לא טבעיים.

למשל, להתמודד עם קשיים רגשיים,
באמצעות אוכל או מין
או אפילו באמצעות קריאה,
האזנה למוסיקה,
או שקיעה נמרצת בעבודה.

את הכיוון כבר הכרתי.
אבל היום, בקריאה נוספת,
התחדש לי שזה כך
גם לגבי הטינה שלי.

זה שקורים דברים סביב,
והאדם לא מרוצה מהם,
ואפילו כועס עליהם,
זה תפקוד טבעי.
זה חלק ממבנה נפשי,
שהוא נורמלי לחלוטין.

אבל אצלי,
הטינה ממלאת תפקיד אחר.
היא "מפצה" אותי על הכאב.
היא "ממלאה" ו"מתדלקת" אותי.
ובגלל זה היא כל כך מסוכנת עבורי.

השתמשתי בביטויים המיניים של התאווה,
כמשכך כאבים, כגלגל ההצלה שלי.
זה לא היה רק סתם "ליהנות קצת".
זה היה משהו רוחני ועמוק.
אליל שהתמסרתי אליו,
והוא הרס את חיי.

כפי שהתמסרתי אל אלוהי התאווה,
דרך שימוש בביטויים מיניים,
אני יכול להתמסר אליו,
גם דרך שימוש בטינה.

כשאני צורך טינה בצורה מוגזמת,
וזוכר במשך יום שלם,
משפט מכאיב שאשתי אמרה לי,
הכעס והטינה שלי,
חורגים מהתפקוד הטבעי.
הם ממלאים צורך לא טבעי,
הם מנחמים אותי על הכאב שלי.

וממש כמו בתאווה, הנחמה הזו היא לא אמתית.
אם הבעיה היחידה הייתה שמדובר באשליה,
זה לא היה נורא כל כך.
הבעיה היא, שמדובר כאן ב"אלהים השלילי שלי",
בכוח רוחני שלילי שסודק ומפורר את החיים שלי.

***

אני מבקש ממך, אלוהי האמת והאהבה,
הצל אותי מהפולחן לאלוהי השקר והטינה!

אני אסיר תודה על הנס המתמשך.
272 ימי של נקיות,
בחסד אלוקים אוהב,
בכוחו ולא בכוחי.

אני אסיר תודה על כך
שאני עולה עכשיו לישון.
למרות שיש לי המון דברים לעשות.
למרות שהם דחופים למחר בבוקר,
ואין לי מושג איך אסתדר.
אני מוסר את חיי לאלוקים.
אני יודע שהוא רוצה שאלך לישון עכשיו.

לילה טוב, נקי ומפוכח לכולנו!

אתה כ"כ מרגיז אתי, שפשוט כיף לי לקרוא אותך, מתחיל להתמכר להתרגזות הזאת...

שמח לראותך שוב בפורום, יוני הדר.
בימים האחרונים נעלמת, והתחלתי לדאוג.

פגם אופי של שליטה.
אני מרגיש קצת שאני צריך לנהל את ההחלמה של כולם פה.
טוב, לפחות של החדשים (גם את הותיקים הייתי רוצה, אבל... ).

מתפלל לנכונות לבקש מאלוקים לשחרר אותי מזה,
ולאפשר לו לנהל את העולם,
תוך הכרה שהוא עושה זאת טוב ממני.

בכל אופן, כבר תקופה שאני רוצה לשוחח איתך טלפונית.
מקווה שזה ייצא לפועל בקרוב...

מחמם את הלב, טהרני.
לראות שמישהו דואג לי...

גמני מקווה

תודה יוני (גם על ההודעה הפרטית).

אני אסיר תודה על 273 ימים נקיים,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

היום סבלתי מכאבי ראש עזים במיוחד.
אני אסיר תודה על כך שהם נחלשו הרבה.

אני אסיר תודה על התקופה הזו. על היום הזה.
אני מרגיש התקדמות. מרגיש שעליתי על קטע נכון של הדרך.

הייתי בצומת מסוכן. לא עשיתי צעדים.
לא הייתי בקשר עם הספונסר.
אני אסיר תודה שהספונסר ועוד חבר ותיק,
הפנו את תשומת לבי למצב שלי.

אני אסיר תודה על הנכונות החדשה,
שאלוקים נטע בתוכי לחזור לעבודת הצעדים.
אני עצמי לא הייתי יכול לגייס את הנכונות הזו
(אם כי, כמובן, אני משוכנע שאני גייסתי אותה... :-\).

אני אסיר תודה על השיפור העצום בניהול סדר יום.
היום שלי התנהל היום בצורה יותר יעילה
(ועדיין היה בו בזבוז זמן עצום.
אני מקבל את זה קצת יותר מבעבר.
במיוחד לאור העובדה שסבלתי מכאבי ראש).

אתמול הלכתי לישון בשעה מוקדמת מאוד מבחינתי.
הרגשתי שזה מה שאלוקים רוצה ממני.
אני מקווה שגם היום אעשה זאת.
אני מתכוון לעלות על יצועי,
לאחר הקבוצה הטלפונית של 23:00.
זה ממש נס שזה קורה.

אני אסיר תודה גם על כל העניינים
שהסתדרו היום בצורה טובה
למרות שלא טיפלתי בהם כראוי אתמול.

היום ויתרתי על קבוצת הבית שלי,
קבוצת "שמור עיניך" ירושלים,
כדי להישאר בבית עם אשתי,
שלא הרגישה טוב.

אני אסיר תודה על כך,
שיש לי עם מי להתייעץ.
שיש חברים ותיקים בתוכנית,
עם ראייה רחבה משלי
(כמה קשה לי להודות בכך! :-\).

החברים האלה, שרואים את המרחב,
הם בבחינת תורה שבעל פה של הצעדים.
אז גם אם בספרות כתוב:
"לא משנה מה קורה - בת זוג, עבודה, כסף,
אנו מניחים את הקבוצה לפני הכל,
בגלל שאנו מניחים את המפוכחות שלנו לפני הכל"
("הספר הלבן" עמוד 188),
לפעמים, חבר ותיק יודע לומר,
שבמקרה המסוים הזה נכון להישאר בבית.

***

אני נזכר במקרה דומה בחודשים הראשונים שלי בתכנית.
שלחתי SMS נואש של חוסר אונים על כך שכנראה לא אוכל להגיע.
קיבלתי כמה "אוהבים", ועוד כמה טיפים ועצות.

אבל הודעה אחת, שונה מכולן, הייתה:
"מי יודע? אולי רצון הא-ל שתישאר בבית".

ההודעה הזאת הרגיזה אותי!  >
מה זאת אומרת?! אני חייב להגיע!
אני צריך להחלים! אם לא אגיע - אפול!

במחשבה לאחור, אני חושב שההודעה ההיא,
הייתה החשובה והמלמדת מכולן.
"ללכת עם הראש בקיר" זו לא החלמה.
לפחות לא עבורי.

תודה לאלוקים עבור "שמור עיניך" ו-SA!

לילה טוב ונקי לכולנו!

איך המרגש, טהרנוש?
כאבי הראש חלפו?

ערב טוב ונקי!
אני אסיר תודה על 274 ימים נקיים,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

הרבה פעמים כמות הימים שעוד נותרה לי עד סוף החיים,
(עד סוף החיים הארוכים והטובים שאני מתכנן לעצמי...),
נראית לי גדולה, עצומה ומייאשת.

אני צריך לזכור שני דברים:
א. עלי לחיות לאור העיקרון של "רק להיום"
(על ידי שאבקש זאת מאלוקים,
כי לבד אני לא יכול לעשות את הסוויץ' הזה בראש)).

ב. כמה הייתי מוכן לשלם לפני התוכנית,
בשבילי לחוות פעם אחת בחיים תשעה חודשים נקיים?

***




תודה על ההתעניינות.
אני לאחרונה מרגיש שאני מקבל כאן בפורום
הרבה "חיבוק", תמיכה ופרגון.
זה ממש מחבר אותי.

יש לי נטייה לקחת גם את זה,
כמו הרבה דברים אחרים,
למקום חולה מאוד.
"להסניף" מחמאות.
זה ממש סוג של שימוש.
(למשל, לבדוק במייל היומי
אם נכנס משהו שכתבתי,
ואם זה לא שלי,
לרפרף בקצת זלזול.
רק כשאני כותב כאן את זה,
מכה בי ההכרה החדה
על מה שבעצם קורה לי).

מתפלל לשחרור,
מבקש מאלוקים,
לקחת את המתנות
שהוא נותן לי דרככם,
לכיוונים בונים ומבריאים,
ולא לכיוונים הורסים ומחליאים.

***

ועוד משהו לגבי כאבי הראש.
האמת, שהם נחלשו מאוד.

הדבר המדהים הוא,
שאם לא היית שואל אותי על זה,
הייתי שוכח מזה.
בכתיבה היומית כתבתי אסירות תודה על כך,
אבל זהו.

זה קורה לי הרבה,
מאז שאני בתוכנית.
אני משתף חברים באיזו מצוקה שיש לי,
ואחר כך, בשיחה הבאה הם שואלים מה היה בסוף.
ואז אני אומר שזה דווקא הסתדר,
אבל שמע איזו מצוקה יש לי עכשיו!
צרות אחרונות משכחות את הראשונות...

מרוב שאני כל פעם נלחץ ממשהו אחר,
אני לא מספיק לראות כמה אלוקים מסדר עבורי
את כל העניינים על הצד הטוב ביותר.
המעורבות של חברים אחרים במה שקורה איתי,
מצליחה לפקוח לי מעט את העיניים.

***

יש לי עוד המון מה לשתף.
אך נראה לי שרצון אלוקים הוא,
שאלך לישון עכשיו (דחוף!!!).

אני אסיר תודה לו,
על הלילות האחרונים,
בהם עליתי לישון מוקדם יחסית
(כלומר, לא באחת-שתיים...).
אני מרגיש שהוא מצעיד אותי
בדרך של התקדמות
בנושא סדר יום
וזה ממש טוב לי.

(אני מתווכח עם אלוקים על הקצב,
הייתי רוצה שזה יקרה הרבה יותר מהר,
אבל, למעשה, תוכניתו טובה מתוכניתי).

***

לילה טוב ונקי לכולנו!

שבוע טוב ונקי לכולנו!

אסיר תודה על 277 ימי נקיות,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

קצת קשה לי לכתוב
אבל חשוב לי לעשות זאת.
אני מתכנן שזה יהיה בקצרה,
אך מניח שזה יסתיים באריכות.

***

עברה עלי שבת קשה.
במהלך השבת חשבתי על כך,
שאשתי לא שותפה בעולם הפנימי שלי.
עולם עשיר ועמוק.
עולם של הרבה יצירה ותוכן.
(כך לפחות אני חושב... :-\)

חשבתי על כך,
שאין לה פשוט את הכלים לכך.
אין לה סבלנות להעמיק כמוני.
אין לה את המעוף ליצור כמוני.
לכן, היא לא יכולה להבין אותי.
היא לא יכולה להתחבר למקום הפנימי שבי.
וזה מאוד קשה.

***

אם כן, למה בחרתי דווקא בה מלכתחילה?
עד לא מזמן, לא חשבתי שהמחלה השפיעה.
מראה חיצוני לא היה אצלי שיקול. לפחות לא במודע.
(כנראה חלק מההכחשה ש"אני צדיק, ולא שייך לדברים האלה").

לא רציתי לדעת איך בנות שאני נפגש איתן נראות, ולא שאלתי שום שאלה על כך.
המשכתי להיפגש עם מישהו בעלת מראה מזעזע, רק כדי "לא לפסול על זה".
כשאיזו שדכנית התחילה בתיאור מראה חיצוני, של מישהי שעוד לא נפגשתי איתה, הרגשתי ממש לא בנוח.
גם אשתי לא הייתה מלכת היופי בעיניי. המראה החיצוני שלה נשא חן בעיניי, כשהקשר בינינו העמיק.

בשבת חשבתי על כך,
שאולי המחלה כן השפיעה. והרבה.
ייתכן שבחרתי באשתי,
מכיוון שחשתי שהיא מעריצה אותי,
ושהיא תעשה הכול למעני
(כמובן, בראש ובראשונה בתחום ה"חשוב").
היא עצמה לא הבינה למה אני רוצה בה,
והרגישה שהיא לא מוכשרת כמוני.

ממש בתחילת הדרך זה אולי היה כך.
היא באמת העריצה אותי.
אבל מהר מאוד זה השתנה.
היום לא נשאר מזה (כמעט) כלום.
הרבה מזה כנראה באשמתי... :-\

***

עכשיו אני ניצב בפני שוקת שבורה
(בהשראת פרשת השבוע,
בה השוקת מסמלת את יסוד התרקמותו של קשר זוגי).

אין לי אשה מעריצה.
וגם אם הייתה,
בעקבות התוכנית,
אני לא יכול, או לא רוצה,
לעשות כל מה שליבי חושק.

גם אין לי אשה,
שתיפגש עם המקום הפנימי שלי.
(נראה לי, שזה מה שהייתי צריך לחפש,
אם הייתי אז משוחרר מהמחלה...)

חשבתי לעצמי,
שאולי יש לי אשה בשביל לתת לה.
אבל קשה לי לקבל את זה שזה רק זה.
שאשתי בכלל לא תשלים איזה חוסר אצלי.

ולא, בבקשה, אל תאמרו לי שהיא תשלים אותי בכך,
שאתחיל לצאת סוף סוף מהריכוז העצמי שלי. :-\

***

כל השבת התבשלתי במיץ הרגשות הזה.
אשתי רצתה להבין מה קורה,
אבל חשבתי שלא נכון לשתף אותה.

במוצאי שבת שיתפתי חבר,
שחשבתי שהוא נשוי,
ובסוף גיליתי שהוא רווק...

הוא אמר לי
שגם לו יש קושי
עם מערכות יחסים
שמתנהלות שלא כציפיותיו
ומה שעוזר לו
הוא קבלת רצון אלוקים.
בתוכי הרגשתי שהוא צודק.
אבל עדיין היה לי קשה.

אחר כך זה התפרץ ממני, בצורה חולה מאוד.
הרגשתי שאני קורא אותה לסדר
ומעביר לה שיחת מוסר נוקבת.
היא דווקא די קיבלה את הדברים,
למרות איך שאמרתי אותם.
האמת, שהיא אשה טובה...

***

במקביל, לאורך כל הדרך,
במהלך השבת ולאחריה,
חשבתי גם הרבה,
על כך שכל המחשבות האלה,
וכל הרחמים העצמיים,
נובעים גם מהרבה פגמים שלי.

ברור שאני אחראי להרבה
מהדברים השליליים בקשר שלנו
מאוד קשה לי לקבל את זה.

אני גם מאוד מבולבל בנושא.

***

אני מקווה וגם קצת מאמין,
שהדרך של התוכנית
תרפא גם את זה,
בחסד אלוקים אוהב.

אני רק מקווה,
שהטינה לא תהרוג אותי
הרבה לפני זה... :-\

כשהייתי משתמש בתאווה,
כנראה פחות שמתי לב
למה שקורה ביני לבין אשתי.
גם אז הרגשתי צורך בחיבור פנימי,
אבל הרגשתי אותו הרבה פחות חזק.

כנראה הייתי צריך תקופה של נקיות,
כדי להבין שחסר לי משהו בקשר איתה,
שמין אף פעם לא יוכל למלא.
שזוגיות אמורה לתת לי דברים עמוקים אחרים,
שמין (ולא תאווה) הוא רק אחד הביטויים שלהם.

***

הייתי מבולבל כשכתבתי.
השתדלתי להתאים את התוכן לפורום הכללי.
אם מישהו רואה צורך להעביר לפורום נשואים,
אשמח שיודיע לאחראים.

(רק אל תמחקו לי את ההודעה לגמרי.
אין לי גיבוי... :-\)

כל הכבוד על הדרך שאתה עושה,
אני מקנא? כן!!!!!!!!!!!!!!

שבוע טוב אבי!
אוהב ומעריך את הכנות שלך.
מאוד מבין את הקושי שלך ומזדהה איתו.

אני לא עושה את הדרך הזו לבד. זה בשיתוף אלוקים והחברים.
ואתה בפירוש אחד השותפים המשמעותיים פה בפורום.
שלי שלך.