שבוע טוב ונקי חברים יקרים!

אסיר תודה על 306 ימים נקיים
(אם אלך לישון עכשיו בלי לאונן)
בחסד אלוקים הגדול והאוהב,
בכוחי ולא בכוחי.

אסיר תודה על שחרור שאלוקים נתן לי,
מכמה פגמי אופי.

חסר אונים מול השעות המועטות שנותרו לי לישון,
ומול כל מה שיש לי לעשות מחר ובחיים בכלל.

מבקש מאלוקים שלווה וקבלה, הכוונה והכנעה.

שיהיה לילה טוב ונקי לכולנו.

נ.ב. מקווה מאוד לכתוב כאן יותר.

מזל טוב על השלושים עמודים
מקווים שתגיע בקלות ל90...

תודה "מתנות קטנות" על מתנתך הגדולה!...

האמת, שקצת התרגשתי מזה שלא שמתי לב...
אני כל כך עסוק בסטטוסים שלי ושל המסע שלי,
מכל זווית אפשרית, שלא מתאים לי לפספס את זה!...

שלום חברים!

יש מצבים כאלה,
שבהם לא נוח לי לעשות דברים.
למשל, כשאני באוטובוס וחייב לשירותים. :-\
או אפילו כשאני סתם מרגיש עייף וחלש.

יש בי תמיד מלחמה פנימית במצבים כאלה.
האם אני צריך להכריח את עצמי לעשות משהו כעת?
הרי יש לי מלא פעולות של התוכנית לעשות, ואם לא עכשיו - אימתי?
מצד שני, נראה לי, שהאובססיביות הזו לא בריאה, אפילו לא במסווה של החלמה.

אז איך אני יודע מה לעשות במצבים האלה?

אסיר תודה על 308 ימים נקיים.
מקווה לשוב לכאן ולעדכן ביתר הרחבה בהמשך היום.
שיהיה יום נקי, מחובר, שפוי ושמח לכולנו!

שלום חברים יקרים!

עבר עלי ליל חנוכה ראשון מיוחד.
בשנים עברו, תמיד הלילה הראשון של חנוכה,
(ובכלל הלילה הראשון של כמעט כל חג ומועד),
היה זמן שבו אני מתוסכל ממשהו.
אני כועס על האשה והילדים.
אני מברך את הברכות במרירות. בכאב.
אני כל כך רוחני ומחובר. כמה כואב שהם הורסים לי.

השנה קרה לי נס.
האמת שקורה לי נס מתמשך במשך כמעט שנה,
והוא לובש פנים רבות. הנס שהגעתי לתוכנית.

קודם כל, בכלל לא הייתי לחוץ על שעת ההדלקה.
הבנתי שיש דברים חשובים הרבה יותר. כמו להיות נחמד.

גם לא הייתי לחוץ על כוסיות גדולות מלאות בכמויות גדולות של שמן,
וגם לא על פתילות צמר גפן שאני מכין בעצמי.
אני צריך להיות מי שאני, ולא לנסות לכסות על הררי האשמה שלי,
בהררי "עניינים" של הידור מצווה, שמגמתם לרצות את האלוקים הכועס.
קניתי מארז של נרות מוכנים.
הלהבות היו קטנות ופשוטות יותר.
הרגשתי החמצה וצער.
ואז חשבתי, שזה סיפור החיים שלי.
אני מחפש את הלהבות הגדולות והמרשימות,
אך זה גורם לי נזק.
אני צריך את הלהבה הפשוטה והכנה.
את הלהבה שמתאימה למדרגה החלקית והבלתי מושלמת שאני נמצא בה.

לפני ההדלקה הייתי מלא טענות כלפי אשתי (על דברים אחרים).
אולם בשעת ההדלקה (יותר נכון חצי שעה אחרי) ברכתי בשמחה ובנחת את הברכות.
אחר כך ברכתי עם הילדים על הנרות שלהם כשאני מגלה חביבות כלפיהם.
שרנו יחד את "הנרות הללו" ו"מעוז צור" כשאני מנסה לשתף אותם, ולא נוזף בהם שהם מפריעים.
אכלנו יחד סופגניות וסיפרתי להם קצת על חנוכה.

האמת, שכשאני כותב את זה אני חושב,
שבעצם זה נשמע תיאור די רגיל של חנוכה בבית של משפחה.
אז זהו. שאני לא רגיל, ובגלל זה המשפחה שלי לא רגילה.
זה שחג או מפגש משפחתי מתנהלים כשורה, זה דבר מיוחד בשבילי.
אני צריך להבין שזו המציאות, וללמוד להעריך כשזה קורה.

חשבתי שהפוסט הזה יהיה יותר מרשים, יותר "מאיר".
אבל טובה שלהבת אחת עמומה ומתאימה לי,
מהמון שלהבות שמכלות אותי.

טהריני היקר

במילה אחת "אדיר"!!!!!!!!!!!!

זו התקווה שלנו. בשביל זה אני כאן. זה הלב של התוכנית. אלו ההבטחות. השלווה...

מאחל לך שתמשיך לקבל את עצמך כפי שאתה, ותמשיך לצמוח בניצחון הולך וגובר על התאווה ועל פגמי האופי.

אוהב
הושיעה

תודה הושיעה נא!

אסיר תודה על 309 ימים נקיים,
בחסד אלוקים הגדול והאוהב,
בכוחו ולא בכוחי!

עבר עלי בוקר טוב.
ארגנתי לבדי את כל הילדים לגנים ולבית הספר
והכל באווירה סבלנית ונעימה (בסך הכל).
זה היה מפתיע בשבילי שזה יכול לקרות.
בדרך כלל בבקרים אני נרגז ועצבני.

האמת, שלאחרונה (קצת) הבנתי
שאני לא יכול להתנהל בצורה הטובה שאני שואף לה.
אני חסר אונים מול עצמי, מול האוטומט השלילי שלי.

אחרי כמה בקרים כואבים במיוחד,
חשבתי על כך שאני חייב להתחיל את היום בפעולות של כניעה.
אני חייב לבקש מאלוקים שיהיה איתי
ויציל אותי, את אשתי ואת ילדיי מעצמי.

היום כשנזכרתי בכך, קצת התעצלתי,
אבל לפחות אמרתי את תפילת צעד 3.
כנראה שזה עזר, אם כי אני מעדיף לחשוב
שפשוט הייתי נחמד הבוקר.

אחרי שכל הילדים יצאו, היה לי קשה.
אשתי קמה מאוחר והתארגנה בלחץ לצאת לעבודה.
היא ביקשה ממני כל מיני דברים קטנים,
אבל אני הרי תיכננתי אחרת.
אני תכננתי שהילדים יצאו
ואז יהיה לי קצת זמן שקט לעצמי
זמן שבו אוכל לעשות את הדברים שאני רוצה.

הגבתי לבקשותיה בחוסר חשק וקצת בחוסר סבלנות.
למרות שזה דבר קטן יחסית (ואולי דווקא בגלל זה?)
זה עשה לי ממש רע.
זה גרם לי להרגיש קצת רצון לזרוק הכל,
לברוח ולהשתמש.
בחסד אלוקים לא עשיתי את זה.
מתפלל לנכונות להתקשר ולהתקשר ולהתקשר
ולחלוק ולחלוק ולחלוק

אוהב אתכם,
שמח שאתם איתי בדרך,
ומאחל לכם חג של אור

טהרני

שלום חברים

מקווה ומייחל לקום מחר ל-310 ימים נקיים
בחסד אלוקים, הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי.

עבר עלי יום עם הרבה טוב והרבה כאב.
יום ארוך. יום מעייף.

הייתי רוצה לשתף בהרחבה,
אך אין לי את הכוחות לכך כרגע,
וגם לא את הנכונות לבקש נכונות.
וזה בסדר!

אני עדיין לא יכול לעלות על יצועי.
מקווה שמחר אוכל לתפקד כראוי,
בעיקר בזירת הבית.
קשה לי מאוד שם כשאני עייף.
מפחד מאוד להרוס את ההתחלה הטובה והמאירה של החג.

שיהיו לנו ימים של אור.
נר אחד. רק להיום.
נר אחד. אור של אחדות, של צעידה משותפת.

לילה טוב ונקי! הבה נזכור כי:
"אין לנו רשות להשתמש בהם!"
(מפי אחד החברים האהובים...)

ערב טוב חברים!

אסיר תודה על 310 ימים נקיים
ועל הליכה לקבוצה חיה בעיצומו של חג.

חסר אונים מול זה
שאלוקים רוצה שאלך לישון,
אבל אני רוצה להקשיב לקבוצה
בהנחיית "אסירות תודה".

בתקופה האחרונה חשבתי על כך,
שהחיים מתנהלים בקצב מהיר מדי בשבילי.
הייתי רוצה לשתף פה את כל מה שעובר עלי,
אבל זה בלתי אפשרי. קורים כל כך הרבה דברים.

אני מרגיש גם שהחיים תובעים ממני דברים רבים
ואני לא משתלט על הכל. אני טובע בעומס.
(יותר נכון, פשוט מורח את הזמן ולא עושה).

***

היה ברור לי שיש לי כל כאן הרבה מה לכתוב,
שאני רק צריך להגיע לכאן ולשפוך את נפשי,
וכעת אני מרגיש שממש נאלמתי.
הכל פרח מזכרוני. בלק אאוט.

***

אסתפק בהודאה על כך שחנוכה עובר עלינו בצורה טובה, דבר ממש לא מובן מאליו.
בשיתוף בכך שהרגשתי במהלך השבת אובססיות קשות, שאני ממש חסר אונים מולן.
ובתקווה שסיים כבר את המשימה שנתן לי הספונסר, שאם לא אספיק אותה עד יום חמישי, לדעתו עלי לחפש לי מישהו אחר...

כרגיל כיף ומשמח לקרוא את דבריך...
בקשר למה שכתבת בנר ראשון של חנוכה- פשוט מדהים ונהדר לשמוע על כך ואני סומך את ידיי (לא שאני אוהו כזה גדול) על דבריו של הושיעה נא, באמת אדיר!!
כל הכבוד!!
שנזכה כולנו לשלות הנפש ולמשפחתיות....
באהבה גדולה, הכובש
חג מאיר ונקי במיוחד לכולנו..

תודה הכובש.

אני מגיע לכאן לאחר כחצי שעה שבה עבדתי על צעד ארבע,
שבמהלכה ובעיקר בסופה הדהד במוחי המשפט הזה -
"כואב להיות סקסוהוליסט".
זה באמת דבר מאוד כואב.

זה הורס את החיים, במשך שנים ארוכות.
רק לאחר זמן רב מאוד, אם בכלל,
אני מתחיל להבין את קצה הקרחון של מה שעשיתי לעצמי.
(כעת נזכר במשפט מ"הספר הלבן": "טיבו של מה שעשינו לעצמנו באמת מזעזע").

***

עד לא מזמן הכרתי "פתרון" אחד לכאב - להשתמש.
זה "פתרון" שמוליד עוד כאב, שמוליד עוד "פתרון" (עוד שימוש) שמוליד עוד כאב...

בתקופה האחרונה אני מתחיל להכיר פתרון נוסף לכאב - לכאוב.
לא לברוח מן הכאב אל בקשת העונג (המדומה).
לחוות את הכאב, ולנסות לצמוח מתוכו. לנסות לתקן.

המילים האלה גבוהות עבורי.
הן בגדר "חכמתו מרובה ממעשיו".
מרגיש קצת שחקן ורמאי שאני כותב אותן,
אבל הן כנראה הדרך הנכונה בשבילי.

חג אורים שמח!
חג של נכונות לעבור תהליך מטהר!

בוקר טוב ונקי!

אסיר תודה על 314 ימי נקיות.
מספר בלתי נתפס עבורי.

אסיר תודה על שסוף סוף,
סיימתי חלק משמעותי של צעד 4.

קיבלתי על כך המון נזיפות ונדנודים מהספונסר,
אך כנראה לא הייתה לי נכונות מספקת,
אני אסיר תודה שבסוף היא זו שבאה,
ולא השימוש...

חסר אונים מול המפגשים המשפחתיים בחג.
לא כל כך מוצא את עצמי שם...
אבל אלוקים עושה איתי דברים ממש מדהימים,
גם אשתי מתפעלת.

חסר אונים מול "התקופה המותרת" עם אשתי,
אני מאוד מבולבל שם.
עוזר לי להבין שזה תהליך.

מתפלל לנכונות לעשות את הדברים הנכונים בעניין הזה,
ולנכונות לא לפעול לפי הראש שלי, אלא בהתייעצות עם בעלי ניסיון,
כאלה שעברו דרך פנימית ארוכה בהרבה משלי.

אסיר תודה על הנכונות החלקית שלי לכפוף את עצמי בפניהם.
ממש לא מובן מאליו עבורי!

שיהיה חג של אור לכולנו!

לילה טוב חברים יקרים ואהובים!

בתקופה האחרונה, אני מרגיש שמחלחלת לתוכי ההכרה,
שאין לי תעודת ביטוח. למרות מספר הימים הנקיים,
ואולי בעצם דווקא בגללם.

אני מכור מכף רגל ועד ראש.
הקלקולים של התאווה נמצאים במקומות עמוקים בנימי האישיות שלי.
הדבר היחיד שמעוור אותי ומונע ממני לראות נכוחה,
היא ההכחשה החזקה שמלווה אותי.
ההרגשה ש"זהו. כבר עליתי על הגל. הבנתי את העיקרון".

אני רוצה להזכיר לעצמי שלא. אבל לא ממש מצליח.

מבקש מאלוקים לזכור מאיפה באתי ולהשתחרר מההכחשה,
אבל לא על ידי ייסורים (מעידות) וחוליים רעים (נפילות).

מבקש מאלוקים להתמקד כל פעם ביום אחד,
ובו לשאול את עצמי מה אני יכול לעשות בשביל ההחלמה שלי.