הייתי לי הערב שיחה עם חבר,
שהגיע לתכנית הרבה לפני.

בתחילת הדרך רציתי לתפוס את המעמד שלו,
וניסיתי גם קצת להתנצח איתו.

הרי ברור שמהרגע שאני, טהרני, מגיע לפורום ולתוכנית,
אור חדש שכמותו עוד לא נראה זורח בשמיה!

אני אסיר תודה על המהפך הבלתי מוסבר שהתחולל בי.
על העקשנות ש"אני צודק" שקצת ירדה,
על הנכונות (החלקית) לשמוע בקולם של בעלי ניסיון,
למרות הקושי הכרוך בכך מבחינתי - ויתור על אגו וגאווה.
זה ממש לא מובן מאליו. (נראה לי שגם אשתי תעיד על כך... )

במידה מסוימת, זה הסיפור של היהודים והיוונים.
הרב פינקוס בשיחותיו מאריך בכך, שהיוונים בטוחים שהשכל האנושי שלהם הוא הפסגה,
ואילו היהודים מבינים, שעליהם להיפתח לשכל עליון מזה שלהם עצמם, לשכל האלוקי.

אז אולי אפשר לומר, שעכשיו אני קצת יותר יהודי...

זה מזכיר לי את מה שקראתי פה איפשהו, שהכאב של התכנית זה כאב של חולה שמחלים ממחלה שהוא עדיף עשרת מונים מהכאב של הנפילה.
חזק ואמץ טהרני!!
שנזכה כולנו לטהרה...

תודה הכובש!
טוב לראות אותך יותר בפורום
ולהתבשם מחיזוקיך ותובנותיך!

***

קשה לי לתאר במילים
את האופן בו עבר עלי חנוכה
הקושי הוא גם טכני (אני מאוד עייף),
וגם נפשי (לא מתחשק לי לכתוב).

אני ממש כפוי טובה.
אני מעריך את מה שאלוקים עושה עבורי,
אבל לא מספיק.

אני זורם בכתיבת פוסט מלא תלונות,
אבל לא בכתיבת פוסט מלא תשבחות...

בכל אופן, אחרי כל ההלקאה העצמית הזאת,
רציתי לומר (גם בהקשר לדברים הקודמים אודות הכאב):

התכנית הזו הכניסה אור לחיים שלי.
היא מחוללת פלאים בתוך ביתי.

יש, אמנם, הרבה קשיים
(שרובם ככולם נובעים מפגמי האופי שלי),
אבל באמת שאי אפשר לתאר כמה טוב יש,
כמה דברים משתנים לטובה.
כמה דברים מתנהלים בצורה שקשה היה לדמיין.

אני אסיר תודה לאלוקים על כל החסד הגדול הזה,
(בכללו 315 ימים נקיות, בכוחו הגדול והאוהב, ולא בכוחי).

מבקש ומתחנן להתנהל מחר בבוקר,
כאשר כולם חוזרים למסגרות,
בצורה אוהבת ושפויה.

נ.ב. אולי בהמשך, אם יהיה באפשרותי,
אפרט יותר את הניסים שנעשו לנו.

לילה טוב ונקי!
שאור החנוכה ימשיך ללוות אותו.

לילה טוב חברים!

שוב אסיר תודה על האור המופלא שזכינו לו בביתנו בחנוכה, מתנת אלוקים האוהב אינסופית.

אסיר תודה על קבוצה שהייתי בה היום עם למעלה משמונים חברים (!)
בה זכיתי לשמוע מסר מפי חבר שנקי כבר ארבע שנים
ואף לפגוש חברים ותיקים רבים,
כאלה שצעדו בדרך שיש לי הרבה מה ללמוד ממנה
(ביניהם הספונסר של הספונסר של הספונסר שלי,
וגם הספונסר של הספונסר של הספונסר של הספונסר שלי...  :D ;D).

אסיר תודה על 316 ימים נקיים, בחסד אלוקים הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי.
חסר סבלנות להגיע לשנה. מקווה ומתפלל להתמקד כל יום באותו היום.
מאוד מזיקים לנפש שלי כל החישובים המספריים הללו.

אני לא מרגיש טוב פיזית.
בעבר, כשהייתה לי תקופה נקייה,
הרבה פעמים זה היה מסתיים בכך,
שאני נהיה חולה פיזית,
ומתוך התסכול משתמש.

מקווה ומתפלל לקבל את החולי.
לעשות את מה שאני צריך.
גם אם זה לנוח...

לילה טוב, נקי ומחובר.

ערב טוב חברים!

אסיר תודה על 317 ימים נקיים.
ממש לא מובן מאליו בכלל,
מתנת אלוקים הגדול והאוהב,
בכוחו ולא בכוחי.

לא מרגיש כל כך טוב.
אין לי את החשק וה"ברען" לעשות דברים.

אשתי, שהייתה ב"אורות" ממני בחנוכה,
מתחילה להתאכזב וקשה לי עם זה.

קשה לי עם זה שלא עשיתי כל כך פעולות.

קשה לי עם זה שכשקשה לי אני כותב כאן בפירוט ובאריכות,
וכשטוב לי אין לי כוח לפרט ולשחזר מה היה.

קשה לי עם עוד הרבה דברים.

אבל גם כשאני בחושך,
אסיר תודה על האור של התוכנית,
שמאפשר לי לעבור תקופות כאלה
(מקווה שגם הפעם... :-[)
בצורה בריאה יותר.
בלי להילחץ יותר מדי.
בהבנה שהחיים מורכבים מעליות וירידות.
בהכרה שזה זמני, שמחר יהיה יום חדש.

מקווה ומתפלל לישון בקרוב ולצבור כוחות ליום חדש,
ושתהיה לי נכונות לשים את ביצוע פעולות ההחלמה במקום הראשון.

אוהב אתכם!

טהרני

שלום חברים!

מרגיש גרוע.
אני גם חולה פיזית,
וגם קרה לי משהו מתסכל מאוד.
זה גרם לי להרגיש שאין לי כוח לחיים האלה.
להרגיש שעדיף כבר למות.

זה משהו מתסכל קטן אולי בשביל אדם רגיל.
בשבילי לא. אני חווה את זה בעוצמה שלילית חזקה.

מאוד מפחד מהשבת הקריבה.
רואה את עצמי מתכנס בתוך עצמי,
מרבה להתלונן על אשתי ועל הילדים,
כועס ומתעצבן וצועק ואולי גם מרביץ.

מבקש מאלוקים עזרה.
מבקש נכוחות לעשות דברים שיעזרו לי.

הרגשתי (כמו תמיד) שהכתיבה בפורום משחררת
ועושה לי הרגשה קצת יותר טובה.
במקביל, רצה לה מחשבה,
שאולי בעצם הכתיבה לא באמת משחררת,
אני רק רוצה לשווק את עצמי בפורום כזה שמצליח,
אז אני לא יכול לכתוב לעומק את הכאב,
בלי לכתוב לצדו איזה משהו "מחלים".

בכל אופן, תודה לכם חברים שאתם איתי.
תודה גם לך אלוקים. על הכל.

שבוע טוב טהרני. עושה לי טוב לקרא על מוצ"ש את היומן שלך. החיבור. המודעות. היכולת להוציא החוצה את התחושות. כל זה לא דבר מובן מאליו לאנשים שכמותנו. בין שאר מעלותיה של הכתיבה היא מאפשרת גם בזמנים קשים להביט אחורה ולקבל כח מזמנים טובים יותר שעברנו. לראות מבעד לערפל את השמש שזרחה לפני ולדעת שהיא תזרח שוב. 

שבוע טוב ורפואה שלמה, למדתי השבוע שאפשר לומר במילה אחת מה הבעיה שלנו:
אנחנו מרגישים וחווים הכל חזק יותר מאדם נורמטיבי.
זה מתבטא בהרבה דברים, לא רק הדחף הבלתי נשלט להוציא ולהפיק הנאה מאוננות,
הופתעתי לקבל הרבה דוגמאות (שולח לך בפרטי משהו שאני לא מפרסם כדי לא להיחשף) שפשוט נתנו לי פלש, אדוני אתה חווה את החיים חזק מידי!
בתהליך ההחלמה, נרגיש פחות את הכאב, הנפשי והפיזי, וכך נוכל לאזן את מהלך החיים שלנו ולנווט אותם למחוזות טובים יותר.

תודה אדם יסודו (תודה גדולה גם על המענה הקבוע לטלפונים!)




כמה שזה נכון! תודה על הארת הנקודה הזו.
אני באמת צריך להיות אסיר תודה על כך. זה ממש לא מובן מאליו.
לא הייתי עושה זאת פעם, וגם היום זה כרוך בקושי מסוים.
זה שלא בא לי לכתוב / להתקשר ואני עושה את זה, זה סוג של נס!
(למרות כל הצלילים הציניים המתנגנים בתוכי כעת ואומרים שזה לא).

***

שבוע טוב, מבורך נקי ומחובר!




אני אסיר תודה על השבת שהייתה לי.
הייתי חולה, ולא כל כך נוכח.
אבל ממש בדקות שלפני שבת עשיתי טלפון.
זה עזר לי לצאת קצת מעצמי.
להיות שותף בארוחות במידה מסוימת,
לעזור עם הילדים במידה מסוימת
(לפעמים אפילו במידה רבה).

לא התלוננתי או כעסתי באופן מיוחד
(למרות שהיה קטע שבו מאוד הפריעו לי לנוח,
ומידי כמה דקות פתחו שוב את דלת החדר שלי).
לא הרבצתי.

אני צריך להיות אסיר תודה על כך.
כנראה, שאני מתקשה לעשות זאת,
כאשר זה היה הרבה פחות גרוע משציפיתי.
אני מרגיש שרק אם משהו היה טוב ו"זוהר" בצורה יוצאת דופן,
זה מצדיק התייחסות אסירת תודה
(וגם אז, אני מתעצל להאריך בכך).

אני מבקש מאלוקים לשחרר אותי מהפגם הזה.
להודות על כל נקודה של טוב ולהעריך אותה באמת.

***

אני אסיר תודה על 319 ימים נקיים,
בחסד אלוקים הגדול והאוהב,
בכוחו ולא בכוחי.
מתקשה לעכל את המספר הזה.

אני מתקרב לשנה נקייה ("בבקשה, אלוקים!"),
ומרגיש אחרת ממה שציפיתי.
הייתי בטוח שהכל ייפתר,
אך זו רק תחילת הדרך.

התאווה הייתה ה"פיתרון",
שאליו ברחתי מכל הבעיות שלי.
כעת, משהפסיקה להיות "פיתרון",
אני נאלץ להתייצב בכנות מול כל הבעיות,
ולראות מה אני עושה איתן.

האמת שמול רובן אני חסר אונים,
בדיוק כמו מול התאווה.
לכאורה, זה ממש פשוט,
באותה דרך שבה "יצאתי" מהתאווה (רק להיום),
אני יכול "לצאת" מהבעיות האחרות.

אך לראות את עצמי כמוצלח,
שיש לו בעיה גדולה אחת,
שהוא לא יכול לפתור לבד,
זה משהו אחד.
לראות את עצמי כחסר אונים,
שיש לו הררי בעיות,
שהוא לא יכול לפתור לבד,
זה משהו אחר לגמרי.
זה שומט לגמרי את הקרקע מתחת לרגלי העצמי שלי.

מבקש מאלוקים את הנכונות,
להיות מחובר אליו דרך כל החסרונות שלי,
את הנכונות להבין שאני לא יכול לבד,
לא רק מול התאווה, אלא מול עצמי ומול כל תחומי חיי.

כיף לראות איך התכנית, הדרך והעבודה הקשה משפיעה גם על תחומים אחרים (למרות שיכול להיות שהם אותם תחומים...) ועל משפחתך!!
טהרני יקירנו המשך בכוחך זה והושעת את (עצמך ומשפחתך ואת) ישראל...
באהבה גדולה ובהערכה (ועל תתחיל עם ההלקאה העצמית, איך אני טוב תראו איך משבחים אותי ובאמת אני לא כזה טוב כמו שזה נראה במסע... ;D :D), באמת הערכה,
הכובש

תודה הכובש על חיזוקיך!
תמיד משמח כשאתה מגיע עם האנרגיות האלה לפורום.




טוב. אהיה קצת "הכובש"...  ;D

***

אסיר תודה על 320 ימים נקיים,
אבל האמת שלא מספיק.

היה לי יום שהרגשתי בו מוקף נודניקים.
קודם כל, אני לא מרגיש כל כך טוב פיזית.
כמו כן, אמא שלי התחילה לאחרונה,
אחרי שנים רבות מאוד של שקט,
לשחק את תפקיד החמות.
עם חמות אחת היה לי כבר קשה,
ועם שתיים?...  :-\ > :'(
גם אשתי התחילה "לחפור"
עם רשימות אינסופיות (?)
של תלונות ושל דברים שאני צריך לעשות
ושמאכזב אותה שאני לא עושה,
ולמה אני מבזבז כסף בלי חשבון וכדו' וכו' וכו'.

אני מרגיש חנוק.
לא מספיק שכל כך הרבה דברים בחיים שלי דפוקים ודורשים תיקון,
אנשים גם צריכים לנדנד לי כל הזמן ולבדוק מה מתקדם?
עושה לי חשק לברוח.

מצד שני, מהדהד בתוכי קול שאומר:
אתה כמו החקלאי בספר הגדול, שביתו נחרב בסופת הוריקן,
הוא יוצא עם אשתו מהמקלט ואומר: "הרוח פסקה לנשוב, האין זה דבר גדול?..."
גם אני קצת אומר בליבי: "רוח השימוש בתאווה פסקה לנשוב, האין זה דבר גדול?..."
אז יאללה! עזבו אותי! הניחו לי! תנו לי להתקדם בקצב שלי (קצב שלא ממהר להיפגש עם מחוזות לא נעימים וכואבים עבורי... :-\)!
וזו בריחה מהתמודדות עם ההשלכות ההרסניות של המחלה שלי במשך עשרות שנים,
עם הפירות הבאושים של הזנחה שבתוך ההזנחה.

מרגיש מותש. מרגיש בתהליך אבוד מראש.
אני נקבר תחת הררים של דברים,
מה הסיכוי שלא אחזור למצולות התאווה?
וגם אם לא, מי יעריך את זה?

התשובה היא, כנראה, שאני צריך להיות זה שמעריך את זה.
באמת תודה לך, אלוקים, על כל יום של הנס המתמשך הזה!

"על גל לא קל", שלחת את הודעתך בזמן שאני שלחתי את שלי ל"אדם יסודו",
וכך לא הספקתי להגיב על דבריך. אחר כך שכחתי...
מצטער, גם אני "על גל לא קל"...  :D ;D

קיבלתי הרבה מהדברים הבאים שלך. תודה!

בוקר טוב!

אני אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב :
על אחד עשר חודשים נקיים
בכוחו ולא בכוחי

אני "סוחב" איזו שפעת כבר הרבה זמן.
בעבר הייתי רגיל להיות נקי במשך תקופה
אחר כך הייתי נהיה חולה פיזית
חוזר להשתמש
ומבריא  :-\

מקווה ומתפלל בחסד אלוקים אוהב
לגלות שאפשר אחרת!

ברכות על 11 חודש. החלמה מהירה.

תודה אדם יסודו.




יש דבר כזה? ???
הלוואי! .

תמיד הבנתי שלא התמכרתי ביום אחד, ולכן גם לא אחלים ביום אחד (וגם לא בשנה אחת).
חוץ מזה, הרי לתקן לוקח הרבה יותר זמן מאשר לקלקל.
(תמיד התקשיתי בגלל זה במשפט של רבי נחמן "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן").

אבל האמת, שהייתה לי שיחה עם הספונסר שלי בדיוק אתמול על ה"מריחה" שלי של צעד 4,
אמרתי לו שכתוב בספר הגדול שדבר אינו נחשב אלא אם כן נעשה ביסודיות וכנות,
אם כן, איך הוא מדריך אותי לעשות רשימה של רק (?) 100 טינות ו-100 פחדים וכדו', הרי הרשימה אינה יסודית ומושלמת?!
"אז איך ביל ובוב (מייסדי "אלכוהוליסטים אנונימיים") עשו את כל הצעדים בכמה ימים", הקשה הספונסר ותירץ:
"הם נגעו בחריצות בנקודות המרכזיות. אחר כך כל החיים תוכל להמשיך לעשות צעדים ולהעמיק יותר".

אז כנראה שכן יש מושג של "החלמה מהירה",
החלמה שבה עושים בכל יום את הפעולות הנדרשות...

זה מזכיר לי שראיתי בספר של הרב דוד אביחיל על תיקון המידות, שזריזות אינה פזיזות.
זריזות פירושה לעשות את הנדרש בצורה יסודית, אך מבלי "להימרח" לחינם.

אולי אלוקים שלח אותך לזרז אותי בכתיבת רשימת הפחדים שלי (ובכל שאר הפעולות שאני מזניח... :-\).

(אולי אני גם מפחד להתקדם, ולעזוב את הסביבה ה"תקועה" המוכרת?... ???
זה יכול להיות עוד פחד לרשימה... ).