אוהבים אותך! אני נהנה לקרוא את השיתופים המפורטים והכנים שלך.

תודה יהושע. מחכה לפגוש אותך בקבוצה מחר!

דיברתי עם הספונסר שלי והצגתי בפניו את תוצאות הדוקטורט הקצר שעשיתי על צעד 6. לעת עתה, הוא כלל ניתוח של הנאמר על הצעד בספר הגדול, וקצת על הנאמר בספר הלבן. (היה בתכנון גם 12&12 וצעד קדימה לפעולה, אבל עוד לא הגעתי...).
אמרתי לו, שזה נשמע מאוד הגיוני לבקש מאלוקים להשתחרר ממה שאני דפוק בו וסובל ממנו, אבל איכשהו לא בכל דבר ולא תמיד יש לי את הנכונות הזו. הספונסר הפנה אותי ל-12&12 שמעולם לא קראתי את כולו, ואמר לי שנאמר שם שזוהי תעלומה מדוע איננו רוצים להשתחרר. "אה, אז אני נורמלי", נשמתי לרווחה. "כן, בשביל מכור לתאווה...".
הספונסר דחק בי "להריץ" את התובנות שלי ושלח אותי לערוך בחצי שעה הקרובה רשימה של פגמי האופי שלי, ולכתוב ליד כל אחד מהם האם אני נכון להשתחרר ממנו, ואז לחזור אליו ("עדיף שתתקדם חצי שעה בצעדים, משתפטפט איתי עוד חצי שעה...").

מכיוון שחלק מפגמי האופי שלי הם "מריחה", שוטטות (ב"ה בעיקר בפורום ובחנויות ספרים ומזון) ובזבוז זמן, הריני מוסר מודעה לפניכם, שבדקות הקרובות אעסוק אך ורק בכתיבת רשימת פגמי האופי שלי. לא כזה בא לי לעשות את זה, אבל "אנחנו עושים זאת מפני שאנחנו לא רוצים לעשות זאת! וזה הופך לחלק מההרפתקה הגדולה של עשיית מה
שקשה לנו" (הספר הלבן, עמ' 110). "לא מפני שאנחנו רוצים, אלא מפני שאנחנו לא רוצים... כי אנחנו יודעים שאנחנו חייבים (שם, עמ' 68).

אז כתבתי רשימה קצרה של פגמי האופי שעלו לי בלי שהסתכלתי בצעד ארבע (כהדרכת הספונסר, מחשש שמא לא אצא מזה ואעשה רשימה כאורך הגלות שלי).
אלו הפגמים שעלו לי מיד:

אכילה לא מאוזנת
אנוכיות
בזבזנות (של זמן וכסף)
ביקורתיות
גאווה
גרגרנות
דקדקנות
הצדקה עצמית
התחמקות מאחריות
וכחנות
חוסר אפשור מרחב לאחרים
חוסר כנות
חוסר סבלנות
חוסר ריכוז
טינה
"מריחה" (עצלות?)
נוקשות
ניהול כושל של סדר יום
"עיגול פינות" בכולל ובעבודה
פחד מביקורת ופגיעה בתדמית
פסיביות (כשצריך להיות אקטיבי)
פרפקציוניזם
קטנוניות
קמצנות
רחמים עצמיים
ריכוז עצמי
"רק אני צודק!"
שוטטות
שקר
תאווה

נדרשתי לסמן ליד כל אחד מהם האם אני נכון להשתחרר ממנו או לא. בחלק זה בא מיד. בחלק זה בא אחרי כמה שניות, אבל זה בא. היחיד שהיה קשה לי להיפרד ממנו הוא השקר. הרי הוא מציל אותי. לפעמים.
למשל, כשאשתי חזרה היום ושאלה איך היה עם הילדים ואמרתי לה שהיה בסדר, השקר הציל אותי מקיתונות של ביקורת, ובעצם גם אותה מהרגשה לא נעימה. אבל לא. משהו בפנים מרגיש רע עם כל העניין. משהו רוצה שאגש אליה מחר ואספר לה את האמת. כולה. משהו בתוכי לא רגוע כל עוד השקר הזה מלווה אותי. וכנראה גם כשאשכח ממנו, תוך ימים ספורים (וכנראה אפילו עד מחר בבוקר), משהו בתוכי ימשיך להיות לא רגוע.
וחוץ מזה: "טהרני השקרן", וואו! זה ממש לא נשמע טוב... :-\
טוב. אז אולי אני קצת יותר נכון.

בכל אופן, כששוחחתי עם הספונסר, הוא אמר שגם אצלו זה פגם שקשה לו לוותר עליו במצבים מסוימים. הוא הדריך אותי לבקש מאלוקים, באופן יומיומי, נכונות לוותר על השקר, ולהשתדל לעשות "פעולות הפוכות" כדי להיות יותר כנה עם אחרים.

שיהיה לכולנו לילה טוב. ונקי!!!
ותודה לאלוקים הגדול והאוהב, ששומר אותי נקי במשך 433 ומצעיד אותי קדימה בצעדים.
לפני שעתיים הייתי בטוח שאני הולך להיתקע בצעד שש עוד זמן רב, אבל בחסד אלוקים, ובהדרכת הספונסר אני מתמקד כעת בצעד שמונה.
מרגיש התרגשות, גם פיזית, מחסדו של אלוקים.

ערב טוב חברים יקרים ואהובים!
אני אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב ששומר אותי נקי במשך 434 ימים, בכוחו ולא בכוחי.

חסר אונים מול זה שאיבדתי את הארנק שלי, אבל גם אסיר תודה על איך שקיבלתי את זה. זה ניהל אותי, זה הדאיג אותי, זה עצבן אותי ועוד ועוד. אבל יחד עם זאת, משהו בהתנהלות שלי היה קצת שונה ממצבים דומים בעבר. ראשית, זה היה קצר יותר. שנית, זה היה ענייני יותר: ניסיתי לברר על מקומות אפשריים שאולי הוא שם. ביטלתי את כרטיס האשראי. וזהו. פחות או יותר. ניתן לומר, שטבלתי ברחמים עצמיים מכף רגל ועד ראש, אבל לא התבוססתי בהם. :-\

בוקר טוב חברים יקרים!
אסיר תודה שהארנק שלי נמצא (אם כי עכשיו מסורבל למדיי להעביר אותו אליי). אני אסיר תודה שהייתה לי ההבנה והנכונות לעשות צעד 4 על התחושות שלי בעקבות איבוד הארנק. היה לי קצת תסריט בראש שאני עושה את העבודה, ואז הארנק נמצא. בפועל, אלוקים החזיר לי אותו עוד קודם. תכניתך טובה מתכניתי... בכל זאת, מקווה ומתפלל לעשות את הצעד. זה נראה לי חשוב ומקדם בשבילי.

בוקר טוב!
תענוג לראות אדם אשר מתעלה מעל תאוותו/תאוותינו ומתעסק בצעדים טובים ורואה חיים עוד יותר טובים - לפחות לפי מה שנראה לי
מעריך

מולי היקר, שמח שזה עושה לך טוב. אתה ממש מוזמן להצטרף בשמחה רבה. אין שום סיבה שזה לא יעבוד גם בשבילך.
(כבר כתבתי לך במקום אחר, שאשמח להיות איתך בקשר אם תרצה, ושאינני משתייך למגזר שלך, אם זה יותר מרגיע אותך).
יחד עם זאת חשוב לי לציין שני דברים:
א. זה באמת לא אני, זה אלוקים, "כוח עליון המושך מכורים חזרה משערי המוות" (הספר הגדול, עמ' 3).
ב. איכשהו יש לי כוח בעיקר לכתוב בהרחבה על הדברים שאני רואה בהם הצלחה. את פרטי הדברים שבהם פגמי האופי שלי משתוללים, אני כמעט תמיד (למרבה הפלא ) נוטה לשכוח, כך שמתקבלת כאן תמונה לא שלמה של מה שקורה איתי. לדוגמא, אחרי התקף טינה אשתי מזכירה לי משפטים קשים שאמרתי, שאני שכחתי מהם לגמרי. רק כשהיא מזכירה אותם, הם עולים מתהום הנשייה. כמו כן, תמיד קיים אצלי ברקע חשש מסוים (שהולך ופוחת עם הזמן), שמישהו מ"החיים הרגילים", שלא יודע על ההתמכרות שלי, או אשתי, שיודעת על השתתפותי בתכנית, אך עדיין לא יודעת על הכינוי שלי בפורום ועל יומן המסע שפתחתי, יקראו דברים קשים אודות ביטויי ההתמכרות שלי. זה מונע ממני להיפתח עד הסוף. ואולי גם קצת טוב יש בכך, שההתמקדות היא פעמים רבות באופן בו מתבטא בחיי הפתרון ולא באופן בו מתבטאת בחיי הבעייה. יחד עם זאת, בהקשר לכך, אני לעיתים קצת מקנא בחברים שמרגישים כאן נוח לכתוב הכל. כנראה אני פחדן יותר משחשבתי (בעצם, בוודאות, זה הולך ומתברר לי עם הזמן...).
כל זה מתחבר לי עם ציטוט שראיתי היום בספר שקניתי ומיד חשבתי שראוי להביא כאן (עוד בטרם קראתי את הודעתך): "מישהו אמר, שההבדל בין ספר ליומן, הוא בכך שספר מספר הצלחות, מימוש. יומן מתעד את מה שלא התממש, את ההחמצות, את הייסורים, את הלא-כלום של ההוגה. את הקמטים האפרוריים של קיומו, את "החצר האחורית" של הוויית חייו" (נגיעות בשפת הלב, הרב יאיר דרייפוס, עמ' 3).
אז זה אמנם יומן מסע, אך גם קצת ספר מסע. הרבה שכתוב יש כאן. ויותר ממה שנאמר לא נאמר.

כל הכבוד על הכינות המדהימה שלך !!!

עוקב קבוע,,,

אריאל.

תודה אריאל. אשמח להמשיך איתך את הקשר הטלפוני .
הבהלת אותי קצת בכתיבה שלך היום. כתבת "נפלתי" אז הייתי בטוח שזה קרה. "מחלימים, היזהרו בדבריכם!"

אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב, ששומר אותי נקי במשך 436 ימים, בכוחו ולא בכוחי.
אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב על הנוכחות והנכונות לנתינה שהעניק לי היום. הייתי במשך זמן רב עם הילדים היום (אשתי לא הרגישה טוב), וגם עליתי איתם באופן פעיל על המתקנים בגן המשחקים. אחד הילדים שלי, שהכי לא בקטע של מתקנים, ביקש עוד ועוד שאעלה איתו על המגלשה. בשביל אבא נורמלי זו כנראה חוויה יומיומית, בשבילי התנהלות שפויה ומחוברת, ובייחוד עם בני הבית, היא דבר גדול ומרגש. קצת כמו נכה שפתאום השתילו לו תותבת והוא מצליח ללכת ומתלהב מזה עד בלי די. (והאמת, יותר משהתלהבתי מעצם החוויה, התלהבתי מההתלהבות של אשתי ומהפירגונים שלה. האגו שלי העלה כמה קילו).
מתחשק לי לעשות כעת המון דברים, באסירות תודה גם לעזור המון בבית ולהתקדם בצעד שמונה (וכמובן, מתחשק לי גם להשתמש :-\. אני אסיר תודה שזה לא חשק גדול ותובעני, אבל זה משהו שהרבה פעמים קיים שם ברקע). אבל נראה לי שהדבר הנכון הוא ללכת לישון כעת. אני אחרי כמה וכמה וכמה (!) לילות עם "מעט שינות מעט תנומות מעט חיבוק ידיים לשכב". זה כנראה מה שאלוקים רוצה ממני. אז לילה טוב ונקי! (זה שאני כותב את זה, לא אומר שאני לא הולך לישון בעוד שלוש שעות לפחות, לפי ההיכרות שלי עם עצמי. מבקש מאלוקים לשחרר אותי מפגם האופי של ה"מריחה" ולעזור לי לישון לכל המאוחר בעשר וחצי).

טהרני היקר!!
איני עושה את הצעדים -  על אף שאני סבורשזה יכול להוסיף לכל אחד ולא רק למכור - אבל אני עצלן הייתי תמיד, ובדרך כלל לדברים טובים איני מוצא זמן.
ללא קשר, אני קונה החלמה מהכתיבה שלך, בין אם היא מלאה מהמורות ובין אם היא מלאה תובנות.

מולי היקר, כתבתי לך גם בפרטי.

לגבי דבריך כאן:




לא כל כך הבנתי. נשמע שאתה עושה אידיאל מלא למצוא זמן לדברים טובים...
הייתי יותר מבין אם היית אומר שאיך שאתה מכיר את עצמך לא תתמיד. אבל להתייאש מראש?
טוב, בעצם אני יכול מאוד להבין מצב שבו קבורים בתוך הייאוש וכבתה כל תקווה,
אבל האם מה שאתה עצמך כותב שאתה רואה שקורה פה, לא מצית בך ניצוץ תקווה?

***

צהריים טובים חברים! אסיר תודה על 439 ימים נקיים, בכוחו הגדול והאוהב ולא בכוחי.
חייב לצערי לזוז עכשיו. :-\ מקווה לשפוך את ליבי כאן בהמשך (דברים טובים בעיקר! אסירות תודה! ))

חסר אונים לחלוטין מול ההתחרבשות הבלתי פוסקת שלי בדברים חסרי טעם ותוכן.
מבקש מאלוקים להעלות אותי על מסלול לחיים מתוקנים.
לתת לי את הנכונות ואת היכולת להופיעה באופן מעשי.

בס"ד
וואוו כמה זמן לא כתבתי כאן!
אתה הראשון...
שלום לך טהרני היקר שמחתי לקרא את דבריך
כמים קרים על נפש עייפה...
כנות מחברת ומעוררת

אוהבים!

תודה מי אני. גם על זכות הראשונים...
שמחתי לפגוש אותך בכנס, ושמח בחזרתך לפורום.

***

ערב טוב חברים יקרים ואהובים!

הכינוי שלי הוא טהרני, אני מכור לתאווה. מצאתי כאן תרופה שמשאירה אותי נקי בחסד אלוקים הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי, במשך 440 יום. התרופה עובדת. היטב. היא לא רק משאירה אותי נקי, אלא גם משפרת, מתקנת, מרפאת ומצמיחה את כל תחומי חיי (טוב, יש עדיין כמה וכמה וכמה שהיא לא הספיקה להגיע אליהם, אבל אם אתמיד אני מקווה ומאמין שזה יבוא).

ויחד עם זאת, אני מרשה לעצמי לזלזל. לא להקפיד על הפעולות הנדרשות כדי שאשאר מחובר ונקי. אני מרשה לעצמי להתכחש לזיכרון המטושטש של השימוש הבלתי שפוי בעליל בתאווה. כמעט עשרים שנה חיפשתי תרופה למכתי שהייתה מכף רגל ועד ראש ללא מתום, ולא מצאתי. וכעת משמצאתי, אחרי הייאוש הכמעט מוחלט, אני לא מתייחס לכך ברצינות הראויה. איזה אבסורד!

***

הדיבור על התייחסות ברצינות הראויה, מזכירה לי קטע שקרה ביום שישי האחרון, שהיה חשוב לי לשתף בו ושכחתי.
יום שישי בצהריים. הררי טינות על אשתי, בלי סיבה הגיונית במיוחד (טוב הייתה לה ביקורת עליי, אבל במצבים אחרים הייתי לוקח את זה פחות קשה). לאחרונה, אני קצת קולט שכמו שמדי פעם יש לי התקף תאווה (קצר ובעוצמה חלשה יחסית, בחסד אלוקים הגדול והאוהב), כך יש לי מדי פעם התקף טינה (אם כי, מסתבר שכמו התקף תאווה, הוא לא צומח בחלל ריק, וד"ל). בשלבים מסוימים, ממש הרגשתי שאני הולך להשתמש (אם כי לא התכוונתי לעשות זאת). אני אסיר תודה שבעוצמות החזקות של הטינה, כשהיא פנתה אליי בעוד ביקורת, פשוט אמרתי לה: "זה לא מתאים לי כרגע. מצטער. אני סובל ממחלה שדיבורים כאלה מאוד מסוכנים בשבילי".
בעודי מלא וגדוש בטינות, הכנתי לי בגדים למקלחת, וסידרתי לעצמי את המיטה. את המיטה שלה לא סידרתי. חשבתי משהו בסגנון של: "שתאכל את פירות הבלאגן שהיא עושה". בחסד אלוקים הגיעה לי נכונות, וסידרתי גם את המיטה שלה. זה כבר שחרר אותי מכמות משמעותית של טינה.
לאחר מכן, התחולל נס נוסף. ניסיתי להשיג את הספונסר. היה זה ממש דקות ספורות לפני שבת. פחות מעשר (הוא גר בחו"ל, אז לפעמים הפרשי השעות הם לטובתי). הוא התעניין כיצד אני מתקדם בצעד 8. אמרתי לו שנשוחח על כך בהזדמנות (כשבתכל'ס עוד לא ממש התקדמתי...), ושכעת עוד רגע שבת ואני רוצה לשאול אותו מה לעשות בעניין טינות קשות שיש לי על אשתי. "אני לא צריך אותי כדי לדעת מה לעשות עם טינות". "אתה מתכוון שאעשה צעד 4? אבל עוד רגע שבת, אז אולי אעשה בעל פה ואשתף מישהו". "אני לא יודע. אם אתה מאמין במה שכתוב בספר הגדול שטינה הורגת, אז אולי תכתוב ביד שמאל או משהו". המשפט הזה העלה (ומעלה) חיוך על פניי. הספונסר שלי אולי קצת מגזים (האמנם?), אבל לפעמים החדות שלו בכך ש"יש לך סרטן", ואם לא אקח את הטיפול הנדרש, אני בסכנה - עוזרת לי.
האמת היא שתכננתי לעשות צעד 4 ולשתף בו מישהו מבית הכנסת שיודע על הסיפור שלי ועל התכנית שאני עושה. אבל לא אסתייעא מילתא. עם זאת, חשוב לי לציין שפעמים רבות כשיש לי נכונות מלאה לעשות משהו, גם אם בסוף זה לא יוצא, עצם הנכונות נותנת לי המון (מזכיר לי את צעדים 8-9 שאני עוסק בהם, שפעמים רבות לא אצטרך לגשת בפועל לכפר על מעשיי מסיבות שונות, אך כשיש לי את הנכונות המלאה לעשות כך במידה וזה יידרש, במידה וזה יהיה הדבר הנכון, אני משתחרר).
בחסד אלוקים, הייתה שבת טובה ומחוברת. הרבה נוכחות וחיבור עם בני הבית.

***

אני אסיר תודה על שיחה עם הספונסר, שאני חש שהזיזה אותי קצת קדימה באופן מעשי בצעדים 8-9.

אני חסר אונים מול ההתנהלות הכושלת שלי בכל הנוגע לסדר יום ולניהול החיים בכלל. יש לי סרטים בראש כיצד אני פותר את כל בעיותיי ברוח ההחלמה. הנה, לפני כל ארוחה ארד על הברכייים, אודה בחוסר אונים מול האוכל, ואבקש מאלוקים לשמור אותי מאכילה לא מאוזנת ומזיקה. אבל בפועל, אני לא עושה את זה... אין לי נכונות לעשות את זה. אני צריך ומתקשה לקבל את התכניות של אלוקים לגבי קצב ההתקדמות שלי, ויחד עם זאת לעשות באמת כמיטב יכולתי. יש לי נטייה חזקה להתעלם ממה שאני מבין שאני צריך לעשות ופשוט לזרום עם ההתנהגות החולה שלי בכל התחומים. קשה לי לנהוג אחרת. (דוגמאות לא חסרות. שתיים עכשוויות הן ללכת לישון מאוחר עכשיו, כשאני חייב לקום מחר מוקדם, ולהתחרבש בפורום (אין הכוונה לכתיבה ושיתוף, כמו שאני עושה כעת. אני דווקא מרגיש שזה מאוד מחבר אותי ועושה לי טוב, והלוואי שאעשה זאת כל יום במידה המתאימה ותוך הצבת סולם עדיפויות נכון [למשל, סידור בית מלוכלך אולי (?) עדיף על שיתוף]. בביטוי "להתחרבש" הכוונה היא, למשל, לבדוק באיזה פוסטים חברים אחרים צופים ולקרוא את אלה שאינם מוכרים לי, וכמובן לבדוק אם צופים בשרשור שלי וללחוץ על הקישור אליו כאילו אני לא מכיר אותו [ואולי תוך כוונה סמויה להוסיף עוד צפייה אחת לאלפי הצפיות שיש בשרשור שלי שלפחות כמה אלפים מהן הם שלי...]).
אני מבקש מאלוקים את הנכונות ואת ההתמדה לבקש ממנו בכל יום ולאורך כל היום נכונות לוותר על התנהלות מזיקה ולצאת מקשיות העורף שלי.

לילה טוב! ונקי!!!
טהרני

טהרני היקר! הכנות שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש.
תודה על השיתופים המפורטים! זה נותן לי המון החלמה.