חסר אונים מול זה שאני לא מצליח ללכת לישון בזמן. ביממה האחרונה נשאבתי לתוך דיונים (או מוטב מלחמות) בפורום אחר לגבי שיטת הצעדים.
נראה לי קצת חשוב, אבל הרבה פגמי אופי מעורבים בעניין (כמו כמעט בכל דבר שאני עושה. והאמת, שאחד הפגמים הוא גם זה שאני כל הזמן מחפש איפה אני פגום).

לגבי הכותרת: יש לי ספונסי ראשון, למשך עשרה ימים. הספונסר שלו טס לחו"ל והוא ביקש שאספנסר אותו זמנית. אתמול דיברנו והוא שיתף אותי בכך שהספונסר שלו אמר לו לכתוב צעד ראשון על תחום מסוים שתקוע בחיים שלו. בעקבות כך חשבתי על כך שעלי לכתוב צעד ראשון על סדר יום וצעד ראשון על הבלאגן בבית. אני חסר אונים מול שני הדברים האלה, ואין לי מספיק נכונות לשנות את הדברים שביכולתי. שיתפתי אותו בכך (הרגשתי שזה טוב, שאני לא רק בעמדת המנוסה-המתנשא, אלא גם משתף בחולשות שלי, בכל הפעולות שלא עשיתי היום וכדו'. וכמובן, חושב תוך כדי: "זה לא טוב. זה יכול לתת לו לגיטימציה...").

בכל אופן, אז חשבתי על הכותרת הזאת. ספונסיר=ספונסי+ספונסר. הספונסי שלי הוא גם ספונסר שלי במובן מסוים. מתוך השיח הכנה והפתוח איתו עולות לי תובנות ודברים מעשיים שעליי לעשות, בבחינת "ומתלמידי יותר מכולם".

אסיר תודה על 478 ימים נקיים. מקווה לשינוי.
היום חשבתי על כך שעלי לשנות את הסדר ב"תפילת השלווה" (וואי! כמה זמן לא אמרתי אותה!). קודם לבקש אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ורק אחר כך לבקש שלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אני מרגיש רע עם ההתנהלות שלי, אבל גם מרגיש הרבה שלווה לגביה (קשה להבין איך זה מסתדר ביחד, אבל איכשהו). אני צריך להיות יותר נכון לעשות מה שלא מתחשק לי "להתנגד בחזקה לדרך שבה חשבתי ופעלתי בעבר" (אין לי כוח לחפש באיזה עמוד זה. זה ב"התגברות על תאווה ופיתוי").

מבקש מאלוקים באמת לעשות ולא רק לדבר ולחשוב על זה.

שיהיה לילה טוב ונקי לכולנו!

לא כל כך מבין למה אני עושה את זה.
אני מבין שזה הורס לי את מחר, אבל לא מצליח להפסיק להימרח.
אולי חסר לי בצעד שלוש, ואני לא מוכן למסור את הנשמה שלי לאלוקים למשך הלילה?...
(האמת שבאמת מאוד חסר לי בצעד שלוש, כי אני לא קשוב לרצון אלוקים והדרכתו עבורי).

גם אני ככה

חי היום רק עוד קצת על חשבון מחר.
מזל ששבת מאפס את החשבון הזה

כן... שבת איפסה גם לי...
אבל עכשיו אני שוב הורס את השבוע הקרוב...

גמאני

טוב אז אני גם אסיר תודה.
אסיר תודה על 480 ימים נקיים, בכוחו ולא בכוחי.
אסיר תודה על פוסט חדש שהעליתי ללוח המרכזי.
אסיר תודה על שהשבת הזו הייתה פחות מתסכלת מהקודמת.
אסיר תודה על שעניין הספונסר נמצא בטיפול.

חסר אונים מול השעה המאוחרת.
אני מרגיש כל פעם מטומטם. אבל זה לא עוזר לי ללכת לישון מוקדם!...

שבוע טוב! ונקי!! לכולנו!!!

ערב טוב חברים יקרים ואהובים!
אסיר תודה על 484 ימים נקיים, בכוחו הגדול והאוהב ולא בכוחי.
אסיר תודה על ספונסר חדש.
אסיר תודה על עשייה ונוכחות רבה היום בבית.
חסר אונים מול השעה המאוחרת, מול ה"מריחה" שלי בשעה האחרונה, מול הרגשות שלי בעניין, ומול זה שאני לא מצליח לשתף כאן בקביעות ובפירוט כפי שהייתי רוצה.

כל פעם שאני כותב כאן, אני מרגיש "וואו, כמה זמן לא הייתי כאן..."

אני מרגיש במיוחד בתקופה האחרונה שלא מתאפשר לי / אין לי מוטיבציה / אני כבר בשעות מאוחרות מדי כדי לכתוב.

ביום שישי, הייתה לי שיחה עם הספונסר, שבה הרגשתי שחסרות לי פעולות מעשיות של תכנית. אני חושב שקצת החלפתי את האובססיה של התאווה באובססיה לתוכנית, וקשה לי לנהל חיים שרוח התכנית נוכחת ומלווה אותם. אני מפחד שאפול. הספונסר החדש משדר לי משהו קצת אחר, יותר משוחרר, וזה קצת מפחיד אותי, כנראה.

ניסיתי לכוון את השיחה לכיוון של פעולות מעשיות. אחד הדברים שהעליתי הוא, שאני מרגיש שאם הייתי עושה צעדי 4-9 ככתיבת בוקר, הייתי מתנהג הרבה יותר טוב, ושאני חושב שזה עדיף בשבילי מכתיבה יומית (למרות התחושה שסדר יום "נכון" יותר נפתח בכתיבת בוקר של רשימת אסירות תודה ופחדים). הספונסר הציע שאנסה זאת למשך שבוע. היום אכן החלפתי את הכתיבה היומית, וזה עשה לי טוב.

בתקופה האחרונה אני מתכתש בפורום ערוץ 7 עם מתנגדי התכנית (אם כי יש לציין שאני עושה זאת בעדינות יחסית, כפי שבאי הפורום שם מעידים בתגובותיהם). היום בצהריים ישבתי לכתוב חוברת תגובה לחוברת של הרב טל, וזה פשוט עשה לי רע. ממש. אני צריך כנראה לעשות צעד 4 על העניין. זה כנראה גם מסוכן בשבילי. אני מאוד רוצה לכתוב תגובה טובה ומפורטת. סוג של חוברת נגדית, אבל האם זה שווה שאכנס לסחרור של טינה בגלל זה? כנראה שלא. אבל אני רוצה... מבקש מאלוקים את הכוח (כן! שומעים! אין לי בעצמי מספיק כוח! אני צריך עזרה מאלוקים!) לעשות את הדבר הנכון על אף הקושי.

אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב, על 488 ימים נקיים, בכוחו ולא בכוחי.
אני באמת לא יכול לבד. לא יכול בלעדיך. תודה שאפשרת לי להגיע לתכנית.

אז מה נשתנה הלילה הזה?
אני חוזר מקבוצה בשעת לילה מאוחרת, והבית נראה כמו אחרי פיגוע דריסה. זה נוהל די רגיל, לצערי.

ומה בכל זאת השתנה?

א. התייחסתי לכך קצת בבדיחות הדעת (אחרת לא הייתי חושב על הביטוי המוצלח שמעלה כעת חיוך על פני שמתעקש לא לרדת - "פיגוע דריסה").

ב. אמרתי לעצמי (במחשבה) ש"הם חולים" (ומיד הסברתי לעצמי שהכוונה היא שיש להם קושי מאוד גדול עם העניין, דלא לישתמע כמשהו שירגיז את מתנגדי התכנית, חלילה, אבל גם ובעיקר כי אני באמת חושב שזה נכון. היום חשבתי על כך באריכות, שהרבה מילים בתכנית הן מילות קוד, שמקפלות בתוכן משמעות ארוכה. כך, כשאני אומר על אדם שהתנהגותו פגעה בי שהוא "חולה", אני לא בהכרח טוען שהוא חולה נפש. לגמרי לא. אני פשוט אומר במילה אחת שהוא "שבוי בתוך גישות / התנהגות קלוקלות, שמאוד קשה לו לצאת מהן בכוחות עצמו, והוא בדרך כלל חי בהכחשה לגבי מה שקורה איתו ולגבי המשמעות של זה". זה, לדעתי, אחד הדברים שגורמים למתנגדי הצעדים לטעות בהבנת התכנית. יש כמה מילות קוד, שאפשר לצבוע בגוונים רבים, ועדיין לא לצאת מגבולות התכנית, כשבדרך כלל המשמעות הפשוטה שלהן היא השטחית והרדודה ביותר).

ג. שבאמת השארתי בית נקי כשיצאתי, והשקעתי לשם כך כמה וכמה שעות (לפחות ארבע), ולא רק התלוננתי על מצב הבית, כאשר אני עצמי לא עושה שום דבר בעניין על בסיס קבוע.

ד. שלמרות השעה המאוחרת והעייפות הרבה, פשוט ארגנתי מחדש את הסלון והמטבח במשך כארבעים דקות.

ה. שמפלס הטינה שלי ירד בצורה משמעותית, אם כי לא לגמרי.

ו. שחשבתי כיצד נכון להגיב כלפיי הילדים. מצד אחד, אני מבין שלקבל בשלווה את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, זה לא אומר שהבית שלי ימשיך להתנהל בצורה קלוקלת. עלי לקחת אחריות ולהציב גבולות (זה שזה ברור לי, זו גם התקדמות).
בתחילה חשבתי ללמד אותם לקח, ולהשאיר אותם בחוץ מחר כשיחזרו למשך כמה זמן, ולומר להם שהם לא יכולים להיות בבית אם הם משאירים אותו ככה.
במחשבה שנייה הבנתי, שאני לא מעוניין להעביר להם מסר ש"הכח הגדול" "זורק" אותם כשהם לא מתנהגים כראוי (אם כי, לצערי, עדיין יוצא לי להעביר מסרים כאלה). אז הפתרון ההוא לא בא בחשבון.
אחר כך חשבתי אולי לבטל משהו נחמד שקבעתי איתם למחר, ולומר להם שאבא היה צריך לעבוד קשה כדי לנקות את כל הלכלוך והבלאגן שהשאירו, אז אין לי כוחות לעשות איתם את זה, וזה נדחה ליום שישי.
אבל במחשבה שנייה הבנתי, שזו מניפולציה, ותכל'ס אני מחפש להראות להם מה זה.
בעקבות כך חשבתי להתייעץ עם הספונסר, ואפילו התקשרתי אליו, אבל הוא לא ענה לי.

אז בינתיים אין לי תשובה ברורה.
אבל כמה דברים יש לי: 1. אני יודע מה לא נכון (לפחות שני דברים). 2. עשיתי בירור מעמיק בתוך עצמי, וזה יפה מאוד. 3. אני נכון להתייעץ עם אחרים. 4. אני מבין שאין לי תמיד תשובה ברורה לכל דבר (זה עלה גם בשיחה שלי עם הספונסר היום, בהקשר אחר).

שיהיה לכולנו לילה טוב ונקי!

חבר מה קורה ??

התגעגענו אליך !

[פתאום שמתי לב שרק אני מככב בכל ההודעות כאן בלי שטהרני מתחרה איתי,,,]

אוהב

תודה אריאל. דברים טובים קורים, וגם דברים מרוקנים מכוח, שדורשים התמודדות.

דווקא נראה לי שאני עדיין די מככב בהודעות... בכל אופן, קצת איזנתי את העניינים, הוספתי עכשיו משהו כמו תשע הודעות חדשות (רובן הן פוסט ארוך שמחולק לחלקים רבים...)

אסיר תודה לאלוקים על 482 ימים נקיים, בכוחו הגדול והאוהב, וממש לא בכוחי.

המון מים זרמו היום בנהר טהרני. יש לי הרבה לשתף, אבל כבר ממש מאוחר ואין לי כוח לכתוב. מבקש מאלוקים שיהיה איתי-איתנו מחר ובכל יום ויום.

שיהיה לילה טוב ונקי לכולנו!

שבוע טוב! ונקי!!!
אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב על 494 ימים נקיים, בכוחו ולא בכוחי.

חושש מאוד מהימים הקרובים. עברתי "פיצוץ" קשה מאוד בבית בימים האחרונים. ב"ה הרבה יותר טוב, אבל עדיין לא ממש חזר לקדמותו. אני עמוק במצב עכב"ר ועומד לפני חצי שבוע אינטנסיבי מאוד, כמעט ללא שינה. אני חושש מהתוצאות של זה בבית, ומבקש מאלוקים לעשות את הפעולות שבאפשרותי ולהתנהג כרצונו.

הי טהרני

בזמן האחרון פחות רשמתי אבל משתדל לחזור :-)
פיצוץ בבית הוא משהו שמרוקן אנרגיות בכמויות, ודוחף אותי לשינה ארוכה.
מאחל לך לעבור את זה בשפיות, זה קשה אבל אפשרי

בכל מקרה אוהבים אותך
שיהיה בהחלמה

תודה newbody!

newbody כתב:


ממש מזדהה. גם אצלי זה ככה, אלא שזה גם דוחף אותי להתעצבן ולצעוק כמו לא יודע מה (טוב, כמו טהרני כשהוא כועס. כי אין שום דבר אחר שידמה לזה), וזה גם עושה לי חשק לברוח מהכל ("מה אני צריך את הבית והמשפחה האלה הם עושים לי רק רע").

היום אלוקים חולל עבורי נס. אשתי דיברה עם חברה שלה, שמאוד הצדיקה אותי (!), [מתברר שהיא גם לאחרונה סיפרה לה על ההתמכרות שלי. האמת, שבכלל לא שמתי לב איזה נס זה שלא התעצבנתי. אני מתייחס להתמכרות שלי לתאווה הרבה יותר כדבר שקורה לאנשים מסוימים, ושאפשר לדבר עליו בצורה נינוחה). בעקבות כך היא פתחה איתי דף חדש, אבל אני לא כל כך... עדיין מתוסכל מכל מיני דברים. בכל אופן, היום היה יותר נחמד...

יש לי דקה בדיוק. אבל חשבתי שיכול לחזק ולתת תקווה לי ולאחרים, שאני נקי 502 יום, בחסד אלוקים הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי.

יום טוב נקי ומחובר