ערב טוב חברים.

חסר אונים מול השעה המאוחרת ומול השוטטות בפורום. אשתי בקשה ממנה להעביר את הבגדים ממכונת הכביסה למייבש. "אם יהיה לי כוח", השבתי. כאילו, אני ממש עייף ואין לי כוח לעשות כלום, אבל לשוטט בפורום שעה - כן... מבקש מאלוקים כוח לעשות זאת בסיום כתיבת ההודעה הזו.

אסיר תודה על רוח החיים שנושבת בפורום. קורים כאן דברים. אנשים נמצאים פה. זה ממש כיף! (טוב, אני גם מנסה לייצר תחושה כזו עם מבול ההודעות שלי. מזכיר לי קטעים דומים בתאווה, בהם אני מנסה לייצר תחושה שקורה משהו, כשבעצם לא קורה כלום).

חסר אונים מול זה שאין לי סיכוי לנהל מחר סדר יום של החלמה, כשאני כל כך עייף. טוב, אחרי שזה כבר המצב, אז כנראה יש את הדרך הנכונה והמחלימה לפעול בו. הבעיה היא שכל פעם זה המצב, ואני לא ממש עושה משהו כדי למנוע את זה.

טוב, אז אולי באמת עכשיו אעשה משהו ואסיים. שיהיה לכולנו לילה טוב ונקי!

אוהבים אותך טהרני !!

הלוואי עלי כזו התמדה יום-יום בכתיבה היומית על עצמי [לא לתת עצות לאחרים!!!].

תודה אריאל.
אוף! בדיוק רשמתי לך עצה מעצבנת באחד הדיונים האחרים...

אני אסיר תודה על הנקיות. 512 יום בכוחו ולא בכוחי.
אסיר תודה על המון דברים אחרים.

יש לי המון לשתף. עבר עליי יום, שמצד אחד היה מלא בעשייה חיובית, ומצד שני מלא ב"מריחה". מבקש מאלוקים להתמקד בחיובי. ויש. הרבה.

בכל אופן, אני ממש עייף. רצון אלוקים בשבילי הוא להתארגן וללכת לישון.
מקווה לקום מחר מוקדם, לעשות פעולות החלמה, ואולי להספיק גם לשתף על היום שהיה לי היום (פעולה שמאוד מחברת אותי גם כן).

תודה חברים! אין עליכם בעולם!
לילה טוב, נקי, מפוכח ומחובר לכולנו!

בסייעתא דשמייא

בהצלחה טהרני!!!

תודה הצילני.
שה' יצליח גם את דרכך.

בוקר טוב חברים יקרים ואהובים!
מרגיש כאילו המון המון זמן לא כתבתי כאן, למרות שחלף רק שבוע. יש לי המון דברים לפרוק ולשתף. מקווה שבקרוב הלו"ז שלי יהיה פחות עמוס וזה יתאפשר.

טוב, הנה חבריי לצוות מגיעים ואני נאלץ לסיים...

יום טוב ונקי לכולנו!

מ-ח-כ-י-ם !!!! [מלשון המתנה וציפיה]

ציפיתי שזה יהיה מלשון חכמה...

***

בוקר טוב חברים יקרים ואהובים!

ראשית, אני אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב, אשר שומר אותי נקי במשך 524 ימים, בכוחו ולא בכוחי.

האמת, שלא תמיד הניקיון הוא בדיוק לפי הקריטריונים שהייתי רוצה (כמו גם הרבה דברים אחרים בחיי), וכדלהלן, אבל שתי תשובות בדבר:

א. אני לא יכול לצפות לניקיון איכותי, כשאני לא עושה כלום בעניין...

ב. בסך הכל הניקיון הוא איכותי מאוד. במקום להתבכיין על הקטעים הקטנים שלא, מן הראוי להתמקד במכלול החיובי, להעריך מאוד את מה שקורה איתי ולהיות אסיר תודה. לפני 524 יום, כשהגעתי לכאן, וגם בצמתים רבים לאורך הדרך לאחר מכן, לא הייתי חולם להגיע להיכן שאלוקים הוביל אותי בחסדו.

***

אתמול היה לי יום קשה עם אשתי. היא התגרתה בי, לגלגה עלי ולעגה לי (הדברים שאני הכי שונא שהיא עושה. בכל אופן, כרגע לא זוכר משהו שאני יותר שונא). ושוב לא עשיתי צעד ארבע, למרות שהפעם הספונסר אפילו המליץ על כך במפורש, כאשר התקשרתי אליו שעות רבות לאחר המקרה.

כבר תקופה ארוכה, שצעד ארבע הוא מאוד חשוב לי ברעיון, בסדרי העדיפויות האידיאליים שלי, אך בפועל, למעשה, אני ממש לא מממש ומבצע אותו. בתוך תוכי אני יודע ומרגיש, שאני לא באמת חי את התכנית, כל עוד אני לא פונה כמעט אוטומטית לצעד ארבע, די מהר אחרי שאני לא מרגיש נוח, ושזה מסוכן בשבילי (כמעט כל מי ששמעתי שמעד / נפל, מציין שלא עבד צעדים כראוי), אני לא באמת בתכנית, אני לא באמת צועד בדרך החיים הזו.

אתמול מצאתי את עצמי משוטט באינטרנט בעקבות דיונים ושאלות לרבנים של נשים שבעליהן נפלו, די מהר מצאתי את עצמי באתר של רב שעונה לשאלות מפורטות בנושאים בינו לבינה, שבעבורי הצינעא מאוד יפה להם. בגלל שזה לא ממש חומר "אסור", היה קשה לי להודות בבהירות ביני לבין עצמי מה בעצם אני מחפש שם, וגם כשכבר הודיתי בכך, היה קשה לי להפסיק. תכננתי לדווח ביומן המסע שלי על כך, אבל דחיתי זאת ("טוב, אז רק אקרא עוד עמוד אחד של שאלות ותשובות (כמובן, תוך דילוג על השאלות ה"יבשות" יותר והתמקדות בשאלות הנוגעות ישירות בעניין שאליו נדרשתי...), ואז אדווח על כך").

בסופו של דבר, לא עשיתי זאת. עליתי על יצועי בתקווה להתחיל יום חדש וטוב יותר. אני אסיר תודה על כך שעלתה לי המחשבה והנכונות לשתף חברים בהודעת SMS. שלחתי הודעה למספר חברים, מחקתי אותה כדי שאשתי לא תראה, שמתי את הפלאפון על שקט, כדי שהיא לא תשמע את ההודעות החוזרות, והלכתי לישון.

ובבוקר: שבע הודעות חדשות. הראשונה, הייתה דווקא מחבר שלא שלחתי אליו הודעה אתמול, ששיתף שהוא חסר אונים מול פנטזיות. הודיתי על השיתוף, והצעתי שיבקש עזרה מאלוקים. הוא הודה לי ועדכן שכבר ביקש (עכשיו אני רואה שהוא שלח את ההודעה שעה לפני שקיבלתי אותה. טוב, ככה זה כשהולכים לישון ב-3:00), ושזה עזר. היה נחמד בעיניי המאפיין הזה של התכנית, שבה לידי ביטוי בסיטואציה הזו, שאני גם עוזר וגם נעזר.

שני חברים שלחו לי הודעות מכוונות שמאוד עזרו לי (טוב, אני מקווה לעשות את שהציעו, הבעייה היא שמחלת הפרפקציוניזם שלי אומרת, שאני צריך לחכות לתנאים האופטימאליים בשביל זה: שלא אהיה עייף או רעב, שלא אצטרך לשירותים, שיהיה לי שקט ויישוב הדעת וכדו'. האמת, שכעת מתחדדת לי הנקודה שמונעת ממני לעשות צעד ארבע על בסיס יומיומי).

אחד הציע שארד על הברכיים, אודה בפירוט רב בפני אלוקיי על הנעשה, אודה שאני חסר אונים, ואבקש בכנות את עזרתו, כי אני נכשלתי, ואני לא יכול לבד. השני כתב לי, שבכל פעם שהוא ניסח כללים להתנהלות שונה, כתוצאה מסיטואציה כזו, זה גרם לו לגדול.

אם שותים- מיין התרעלה של התאווה, לא נוהגים- לא ממשיכים "לנסוע" לאורך היום כאילו דבר לא קרה, בשביל זה יש חברים- מהתכנית שאפשר לשתף אותם ולהתייעץ עימם.

"אני חולה כמו הסודות שלי", ואם אשאיר אותם בתוכי, הרעל יתפשט והמצב שלי יחמיר. מאוד. מזכיר לי עוד הודעה ששלח חבר: "על זה נאמר: שאלה תהיינה המעידות שלנו", ובתגובה השבתי לו שזה מתחיל בזה, ונגמר הרבה יותר גרוע, כשזה לא מטופל... זה באמת כך. באותה שעה אתמול, הבנתי איך בקלי קלות אפשר להסתחרר שוב במערבולת התאווה. זה ממש לא כזה מסובך. לא באמת כזה רחוק ממני כמו שאני חושב ומרגיש.

אה, ועוד הודעה נחמדה קיבלתי, מאחד החברים החביבים עלי (בין השאר בשל חוש ההומור שלו), ששאל אם הרב שבאתרו ביקרתי הוא מהצפון...

***

תודה חברים. מקווה לנסח בקרוב כללי התנהלות שלי באינטרנט ולהעלותם ליומן המסע להועיל לי ולהזכיר לאחרים. מקווה גם לעמוד בהם, ואם לא, לזכור תמיד לפנות למי שלו מקור הכוח.

טוב, עכשיו אני כבר חושב איך אשוטט בפורום וכו', אז לכל הפחות, הריני מוסר מודעה לפניכם שבכניסה הזאת לאינטרנט אהיה רק באתר "שמור עיניך" (ואז מיד אני חושב שאכנס לאינטרנט ואצא, ואז אכנס שוב, כדי שלא אהיה בגדר "הכניסה הזאת"..., אז עד שאנסח את הכללים בע"ה אכנס רק לאתר שמור עיניך, למייל האישי שלי ולמייל של התכנית).

תודה חברים על ההקשבה, וסליחה על הארכיאולוגיה...

טוב, אז עכשיו נכנסתי לאתר ערוץ 7 וחיפשתי קצת בגוגל, בעיקר כדי לשמוע קצת פרטים על המקרה החדש של "הרב מהדרום"... , שעליו סיפר לי חבר חדש בשיחת טלפון.

***

האמת, שאני מרגיש ממש לא טוב. יש לי הרבה סיבות להרגיש טוב, אבל משהו אחד מעיק עלי. מעיק מאוד. מטעמי שמירת האנונימיות, אני מתלבט אם וכמה לפתוח את זה בפורום. כרגע נראה לי שנכון בשבילי לישון - משהו שלא ממש עשיתי כבר הרבה זמן...

מקווה אחר כך להמשיך להיצמד לרצון אלוקים בשבילי: כמה צעדי 4-9, טלפון לספונסר, קריאה, טיפול בעניין חשוב וכדו', והכל בסדר נכון.

טהרני היקר, אצלי עזר מאוד להרשות לעצמי לשוטט באינטרנט בתור ״הפסקה״, בלי נקיפות מצפון, כל עוד זה לזמן קצוב, וכמובן לא באתרים ״בוטים״.
נדמה לי שתחושות האשמה על בזבוז הזמן, או המחשבה שאני מוצא לעצמי חלופה לפורנו, מתנקזות לרעל לא טוב.
ושיהיה בהחלמה!

בס"ד
שלום לך טהרני יקר!
הרבה זמן לא נפגשנו כאן
שמחתי לפגוש אותך שם...

על גל לא קל- (גם אני עכשיו על גל לא קל...), יש לי "הפסקות" שעושות לי טוב יותר. כמו שכתבת, אם זה לזמן קצוב ומוגדר זה בסדר, אבל אצלי זה לא כך. אני מתקשה להסביר מה בדיוק אני עושה כשאני "נמרח" זמן רב באותו אתר (למשל בפורום). התחושה הכי קרובה שאני יכול לתאר היא "להסתובב סביב עצמי".

אשמה והלקאה עצמית זה אכן רעל קטלני בשבילי בכל מקרה. תודה על התזכורת.

מי אני- גם אני שמחתי לפגוש אותך. שם, כאן וגם בטלפון...

"בשביל מה להתאמץ?"

זאת התחושה הקשה שמלווה אותי בימים האחרונים. בשביל מה להתאמץ? הרי כל תחומי חיי דורשים תיקון רב שאין ביכולתי לעשותו. הרי מה שלא אעשה - אני ואחרים (בעיקר בני המשפחה שלי ושל אשתי) לא יהיו מרוצים. להתאמץ כל כך הרבה, כדי לשפר קצת את המצב - זה פשוט נראה לי חסר טעם.

תוך כדי כתיבה אני חושב על דוגמא טובה לעניין. אם היו אומרים לי, שאם אגיע לתוכנית הצעדים, אני אאונן פעם אחת פחות בכל שנה - הייתי מרגיש שזה חסר טעם. אני רוצה פתרון, גם אם לא מושלם, אבל קרוב לזה. פתרון שיביא אותי למציאות מתוקנת. ולדוגמא, אם היו אומרים לי, שאם אגיע לתוכנית הצעדים אאונן פעם אחת בלבד בכל שנה, ייתכן מאוד שהייתי הולך על זה (אם כי הפרפקציוניזם שלי היה מאוד מקשה עליי. אבל יש מצב).

בתוך תוכי אני קצת מרגיש, שאני צריך לעשות עבודה רוחנית על העניין, על הפרפקציוניזם שלי, על חוסר הסבלנות לתהליכים ארוכים, על הזלזול בצעד קטן של התקדמות, על התלות במה שאנשים אחרים חושבים. אבל אין לי כוח. איך אמרנו? "בשביל מה להתאמץ?"...

***

אה, ותודה לך אלוקים על 527 ימים נקיים. עם כל הציניות שאוחזת בי כרגע, בבחינת "אחזתיו ולא ארפנו", זה באמת באמת לא מובן מאליו. מתנה גדולה, שאין בכוחי להגיע אליה, ורק כוח גדול ואוהב כמוך יכול לתת. באמת תודה.

יש כזה דבר לעשות 12 צעדים על פגם אופי ספציפי?
אולי זה יכול לעזור.

האמת שכן. חשבתי על זה.

ה"רופא, אלכוהוליסט, מתמכר", בספר הגדול (עמ' 152), מספר:
"זה לא היה קל לתקן את היחסים עם אשתי. להיפך, המקום הקשה ביותר לעבוד את התכנית היה בבית שלי, עם ילדיי ולבסוף עם מכס. נראה, שהייתי צריך ללמוד לאהוב את אשתי ומשפחתי קודם כל, ואת החבר החדש ב-AA בסוף, אבל זה היה בדיוק להיפך. לבסוף, הייתי צריך לעשות מחדש כל אחד משנים עשר הצעדים, כשאני מתייחס במיוחד לאשתי, מהצעד הראשון שבו אמרתי ״אני חסר אונים מול האלכוהול, ואיבדתי את השליטה על חיי הבית שלי", ועד הצעד השנים עשר, שבו ניסיתי לחשוב עליה כחבר חולה של Al-Anon (תכנית 12 הצעדים לבני משפחה של מכורים לאלכוהול), ולטפל בה עם האהבה שהייתי נותן לחבר AA חולה חדש. כשאני עושה את זה, אנחנו מסתדרים טוב בינינו".

אני חושב ששני דברים מרכזיים תוקעים אותי.
א. יש לי קושי להודות בחוסר אונים (צעד 1). עם כל הצער והסבל במצב הנוכחי, אין שום השוואה לרגשות הקשים שלי כתוצאה מהשימוש בתאווה.
ב. יש לי קושי להגיע לאמונה שזה יכול להשתנות, אבל בגדול, "כמו שצריך" (צעד 2). לא מספיק מדברים בקבוצות על התקדמות בתחומים הללו (אולי אני צריך להצטרף ל-UA לשם כך), וגם אני לא מספיק מאמין שאלוקים יכול לתקן את התחומים האלה בחיי. זה נשמע מטופש, אבל לגבי התאווה אני מאמין ומקבל את זה שאלוקים משחרר אותי (אם כי חושש שפרק הזמן שלי יסתיים, אחזור לשימוש ואסיים כמו הרבנים מהצפון, או המנכ"ל מהדרום), אבל בהתקדמות בתחומים כמו כסף, ארגון, סדר יום, אני לא כל כך מאמין...

התקשרתי לחבר (אחד מהשניים הקבועים שכמעט תמיד עונים לי) ושיתפתי אותו בתחושות הקשות שמלוות אותי לאחרונה, ובתחושה שמלווה אותי "בשביל מה לחיות?" (קצת שדרוג של "בשביל מה להתאמץ?"). זה היה תוך כדי הליכה ברחוב, ואמרתי לו שאני מרגיש שאני ממש גורר את הגוף שלי.

"אתה שואל בשביל מה לחיות? כדי למלא את התפקיד שלך!". "אבל אני לא ממלא אותו! אני כל הזמן ישן בימים האחרונים". "לא מודדים את מילוי התפקיד שלך באופן הזה. אז יומיים אתה ישן, אבל בסך הכול אתה בהתקדמות [האמת, מזכיר קצת את המילים של אשתי מהבוקר]. וחוץ מזה, אולי כרגע זה התפקיד שלך. נסה לחשוב על זקנים בני שבעים, שכל היום במיטה, בשביל מה הם חיים? בשביל מה זה חשוב? זה התפקיד שלהם כרגע!".

"חוץ מזה, אתה אבא בשביל הילדים שלך". "כן, אבל אני מרגיש שאני גורם שם רק נזק". "זה לא נכון. תמיד עדיף שיש אבא".

כפי שכבר כתבתי, אני חש שאני סובל ממחלה של חוסר קבלה. חשבתי גם על כך, שאני סובל מריכוז עצמי גבוה, אני מתחפר בעצמי ובמצוקות שלי. חשבתי שאולי כדאי שאעשה באטרף פעולות הפוכות, אבל נראה לי שממש אין לי כוח לזה.

טוב, עכשיו אני מנסה לחשוב: "אם לפני שנתיים היו אומרים לך שתהיה נקי 527 יום ותהיה עצוב ומדוכא, זה היה נראה לך הגיוני?" "האמת שכן", אני עונה, "הייתי אולי אומר, שבטח הנקיות מוסיפה לי הרבה אבל זה לא פותר לי הכל" (אני מתלבט אם התשובה שלי נכונה, או שהיא הכחשה).

בכל אופן, זה המצב כרגע, אבל אני מתחיל להרגיש שאני נמצא בקו פרשת המים הזידונים, ובקרוב אעבור ממצב הדיפרסיה למצב המאניה (בהשראת אחד הכותבים פה... האמת, שכשפתחתי את הערך העוסק בנושא בויקיפדיה, ראיתי כמה עניינים רלוונטיים על שמירה על אורח חיים תקין, משהו שאני מאוד צריך, אבל כרגע אין לי כוח להעתיק משם).