שלום חברים יקרים ואהובים!
לצערי לא התאפשר לי בימים האחרונים, שלושה-ארבעה בסך הכול, להתחבר לפורום.
עכשיו לשמחתי אני חוזר. והמילים הראשונות שעולות בדעתי הן: איזה כיף!
אני מרגיש שאני חוזר לבית חם ואוהב, מבין מעודד ותומך.
אז לפני השלמת המיילים היומיים, ההודעות הפרטיות, התגובות להודעות שלי, והנושאים החדשים בפורום, ובקיצור, לפני הכול, רציתי לומר זאת. תודה לכם שאתם כאן.

תודה ל"מי אני" על כל התגובות.
טוב שהזכרת לי איפה הייתי כשעזבתי בפעם האחרונה את הפורום, וגם עכשיו, כשאני שוב גולש, את הגדרים. בכלל לא התפללתי לפני הגלישה, ואפילו לא זכרתי שהתכוונתי אי פעם לעשות דבר כזה...
נ.ב. לא הבנתי אם התכוונת שאפרסם את הגדרים בסוף בפוסט נפרד. הכותרת שלך מצוינת, ואם יש לך גם תוכן להוסיף - אשמח.

תודה "השואף לקדושה" ו"חיים לכו בנים" על ההזדהות (וגם ל"מי אני"). שמח מאוד לראות אתכם שוב כאן.

אופס!...
מה אני עושה כאן אחרי 22:00...
ובכלל שכחתי להתפלל לפני...

אבל אפילו זה שאני נזכר תוך כדי,
ועוד עושה עם זה משהו - זה דבר גדול,
ואני אסיר תודה על כך (ועל 536 ימי נקיות, בכוחו ולא בכוחי).

מאחל לכם שבוע טוב!

אוהבים!

האדום האדום הזה...

זו הכותרת שעלתה במחשבתי למראה הכינוי שלי שפתאום הודגש באדום (טוב, כמה דקות אחר כך). זה התקשר לי גם עם השיר "גנב" של אביתר בנאי, שבו הוא מתאר טיפוס שמנסה רק לקחת, באופן דורסני למדי, והוא מסיים אותו במילים שעליהן הוא חוזר: "העולם הזה. האדום האדום הזה", ובכך קושר את הטיפוס הזה לדמותו של עשו הגרגרן...

[עכשיו אני שם לב שאני שוב כותב אחרי עשר, וכמובן, בלי תפילה לפני (בניגוד לכללי הגלישה שהצעתי לעצמי). אבל אני בתהליך, וזה שאני נזכר תוך כדי, זה חלק מהחלחול של הדברים לתוכי...]

בכל אופן, נכון להיום, אני "מנהל האתר" שזה בעיקר אומר שאני אחד מהאחראים להיבט הטכני שלו לשים לב מה לא עובד כמו שצריך ומה לא מתורגם כמו שצריך (למשל במקום שתהיה "תשובה" לפוסט מסוים, אני מקווה שתהיה "תגובה"). מי שמשהו כאן מציק לו - מוזמן לפנות אליי בהודעה פרטית.

טוב, זה קרה מהר. וזה גרם לי קודם כל סחרור מסוים. קיבלתי פוזה שלא הייתה לי קודם. אני לא חושב שזה צריך לגרום לי לעזוב. זה תפקיד חשוב, ואין כל כך כרגע מישהו אחר שמצוי בפורום שמוכן למלא אותו, למיטב ידיעתי. אני גם חושב שאני מתאים לתפקיד. יש לי חוש ביקורת מפותח... אצטרך פשוט ללמוד להתמודד עם זה נכון. להתרגל לזה שהשם שלי מודגש בצורה שונה (כששאלו אותי אם זה בסדר שאופיע כך בפורום, התלהבתי וחששתי בו זמנית...), ולהתייחס לזה בטבעיות. זה יכול להיות תהליך. זה יכול לקחת זמן. אבל פחד לא צריך להיות מה שמנחה את הבחירות שלי. הפחד, בדרך כלל, רק מהווה סימן לכך שאני רוצה להימנע מבחירה נכונה מסיבה לא מוצדקת.

מקווה מאוד לעשות את העבודה הרוחנית הנכונה בעניין. זה משהו שבאופן כללי, בלי קשר לנושא המדובר, אני צריך לחזק.

שנזכה להיות איכפתיים (צעד 12), וללכת לישון בזמן (צעד 3) מתוך חיבור לאלוקים (צעד 2) ומתוך נקיות (צעד 1).

תצליח בעז"ה יהודי יקר,אתה עושה עבודתך נאמנה,מעורר השראה וכח. תודה לך. בשורות טובות בעזרת ה'!

בהצלחה רבה טהרני!
נראה לי שהמינוי אכן מתאים בעזרת ה'.

תודה חברים יקרים!

אסיר תודה על כך שהפעם כשנכנסתי לאינטרנט (טוב, אחרי עשר, אבל בשביל משהו דחוף שביקשו ממני, אבל אחר כך נשארתי כאן בלי יכולת להפסיק...) נזכרתי שאני צריך להתפלל, והיות שהייתי במקום שלא ממש מותר בתפילה לפי היהדות, וגם אולי לא היה לי כוח לבטא אותה בשפתיי, אז התפללתי קצת במחשבה. אה, אפילו נזכרתי שאני צריך קודם כל לקרוא את הגדרים שלי (ואולי כדאי להוסיף להם "פתיחת מעגל" עם חברים), אבל כשדפדפתי בנושאים האחרונים, לא מצאתי במהרה את יומן המסע שלי, ואז כבר שכחתי...) טוב, התקדמות.

אסיר תודה על הרגשה כללית טובה, על המון קבלה מצד אשתי בתקופה האחרונה, ועל המון עשייה חיובית שלה בבית.

אסיר תודה על שנה וחצי של נקיות, ועל כך שאפילו לא הזדמן לי להשחיל זאת בקבוצה היום, ולא הייתי כל כך מוטרד מכך.

חסר אונים מול פגישה מחר עם אנשים שיש להם ביקורת כלפיי, ואני חושש (ומדחיק זאת) שיפעילו כנגדי את כל הארטילריה...

שיהיה לכולנו לילה טוב נקי ומחובר!

וואו! מוזר איך שאתמול הייתי במוזה של אסירות תודה. כעת אני מוצף רגשות קשים (טוב, לפני הכניסה לפורום הרבה יותר...).

אשתי רוצה שנלך על מהלך מסוים, שאני צופה שיוליד אצלי רגשות קשים מאוד באופן יומיומי, ויתירה מזו: שאותו מהלך גם יגרום לכך שהיא תגלה הרבה פחות הבנה כלפיי, ותטיל את מלוא האחריות לרגשות הללו על כתפיי (מה שאולי נכון, אבל בכל זאת, קשה לי עד מאוד לחיות בזוגיות כזו).

שיתפתי אותה בכך, שעבורה זה אולי יהיה טוב יותר (וגם בכך אינני בטוח), אך אני מסכן כאן את כל מה שיש לי. אני חושש מכך שבעקבות אותו עומס רגשי שלילי שלא אוכל לעמוד בו, אברח חזרה אל זרועותיה המושטות של התאווה (ממש הרגשתי היום איך אני "נהיה בקטע" של השימוש, מה שלא הרגשתי הרבה זמן בצורה כזו), ואף בצורה חזקה יותר (היא שאלה למה בדיוק אני מתכוון, והיה קשה לי לענות. אני גם מרגיש שהיא עסוקה בכאב שלה, ובצדק, אני לגמרי מבין אותה, ולא מבינה שאצלי שימוש בתאווה הוא פשוט תוצאה של מצוקה רגשית מאוד קשה שאינני יודע כיצד להתמודד איתה).

בשלבים מסוימים לאורך היום הרגשתי כאילו אני מובל אל הגרדום. זהו. המהלך הזה יקרה. אין לי סיכוי. אני מתלבט אם זו הזדמנות בשבילי לצמוח.

מאוד מתקשה עם הסיטואציה ועם יכולת ההכלה והקבלה המוגבלת של אשתי.

אוהבים!
מתפלל בשבילך!

טהרני כתב:

ואני חשבתי על - ויאמר אדום - לא תעבור בי! פן בחרב אצא לקראתך!

לא ממש הבנתי...

(אולי התכוונת שאדום רומז לויתור, כיוון שבסוף לא נלחמנו איתו?... מלחמות זה באמת דבר מסוכן בשבילי, ומה שעוד יותר מסוכן - שאני גם קצת אוהב את זה...).

התכוונתי שלא ״מתעסקים״ עם אדום (;

טוב, אני כנראה על גל לא קל בעניין הזה...
שוב לא ממש הבנתי.

(אולי התכוונת שלא כזה כדאי להתעסק עם ניהול פורום? שוב, מדובר רק בניהול טכני ולא בניהול תוכני כפי שעושה סוד הכניעה).

טוב, אז לא עבר יום מושלם. אבל היה יום של "התקדמות ולא שלימות". וזה מצוין.

היו לי עדיין משקעים רגשיים שליליים שגרמו לכמה צורות דיבור לא נעימות לאשתי (קשור מאוד לכך שלא עשיתי צעדי ארבע). אבל בסך הכל היה יום של המון עשייה בבית, נוכחות ונתינה ואני אסיר תודה על כך.

כשסידרתי את חדר השינה שלנו, ראיתי כתם דיו על אחד הסדינים החביבים עלי. מאוד התבאסתי, ובמקביל גם חלפה מחשבה מעניינת במוחי : "כמה טוב שאלה עכשיו הכתמים (מן הסתם מאחד העטים הרבים שאני עושה עימם כתיבה יומית על המיטה), ולא איזה כתם של אוננות...".

לאחד הילדים שלי היה איזה שהוא פיצוץ גדול עם אשתי על משהו קטן (העיקרון נשמע מוכר... ). בעקבות כך הוא התנהג בצורה מאוד לא נעימה. אני אסיר תודה על ההכלה, הסבלנות וההבנה שגיליתי כלפיו במשך לפחות שעה שלימה (ואסיר תודה גם על כך שרק להרגע, גם לא איבדתי בסוף את הסבלנות שלי והתפרצתי כלפיו).

אסיר תודה על שיחות מאוד טובות עם שני ספונסיים חדשים (אחת מהן היא אפילו עניין לפוסט בפני עצמו).

אה, ואסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב ששומר אותי נקי במשך 542 יום.