חברים ותיקים אומרים שכל מי שהצליח להחלים לאורך זמן.. זה אלו שרוצים להישאר נקיים עבור עצמם. "אינטרס אישי עליון".
כל מי שהמניע שלו להילמה היו עבור מישהו אחר, כולל אשה ילדים הורים אלוקים רב אדמור... כל אלו לא מניעים מספיק חזקים כדי להביא מכור להישאר נקי לאורך זמן.
רק כשאני יבין שזה האינטרס האישי העליון שלי אז אעשה הכל כדי להישאר בהחלמה.

אוהב
הושיעה

תודה הושיעה על חידוד הנקודה.
וברצוני להבהיר עוד, אולי זה נכון רק לגביי,
המחלה: פיצול ובלגן בנפש בין מה אני רוצה לעשות ומה אני עושה בפועל - כתוצאה מקפדנות מוגזמת וכפייתית, עצמית וגם סביבתית, בנושאים דתיים.
הסימפטום: דחיפה בלתי נשלטת למקום שבו אני חזק חזק בתוך רצונות ומאוויים חייתיים המפיגים כל מצפון ומחשבה אחרת, שקוע בתוך זה עד מעל לראש, ועד להפקת עונג צרוף שהרי אני כל כך אוהב את עצמי.
התרופה: מרוב שאני אוהב את עצמי ורק בגלל זה, אינני מעוניין לחיות את שארית חיי כסקסוהוליסט.
כולי תקווה שדרכי החדשה, בה אני עושה בפשטות את מה שאני כן רוצה לעשות, תהווה עבורי חיים טובים יותר.

עדכונים:
החזיק יפה הגישה של ״מותר לי לאונן אבל זה הורס אותי״, אך לא מספיק, נתן לי תובנות יפות במשפט התנא ״עשה רצונו - כרצונך״
תשעת ימי ניקיון, בקונסטלציה שתגרום לי להשפיל ראש ולהיכנע בפני עוצמה עלומה שאני חפץ להתקרב אליה

למרות שנוכחותי כאן מידלדלת, וגם לא אימצתי את 12 הצעדים לגמרי, אני מוכרח לספר ולשתף שלמדתי פה לראות את הבעיה שלי בלי הקשר דתי, ולהיזהר מהציפייה לתמורה עבור הניקיון, מהגאווה ותחושת העוצמה שעלולות להתלוות לציפייה הזו.
רק רצון כנה להחלים, עם כניעה וויתור מול מגוון הדרכים של התאווה לחלחל לתוכי, שומר עלי נקי (28 יום)

אתה חסר לנו.

שבענו, אם אני נעלם לגמרי זה עלול להיות צלילה חוזרת למעמקי התאווה...
אז אחרי כמה פעמים שחויתי את ״הקריז״ כהוגן, לפעמים צולח אותו נקי ולפעמים נבלע במערבולת ואחרי יום-יומיים-שבוע-שבועיים מתחיל ספירה חדשה, הפעם אני רואה את זה כתהליך קליני של ריפוי התאים ההרוסים במוח שלי, שהורגלו לשימוש על בסיס קבוע. וזה שכנע אותי שאני עדיין בסטטוס של מכור בגמילה, כי למרבה הכאב הרגלתי את עצמי לאספקה מתמשכת של העונג המפוקפק הזה, ותהליך ההחלמה הוא קצת כואב לפעמים.
41 ימי ניקיון.

יש לעסק הזה תרופה מדהימה,

וזו התרופה היחידה שאני מכיר ששווה להיות חולה בשבילה.

ברצוני לשתף קצת, הבחנתי בהרגל רע שיש לי לסמוך על ״תבונתי״ ולפנות לשם בכל מקרה לא נעים. חס וחלילה לא לבקש עזרה ולהתגלות במערומי חולשותי. מופנמות? כנראה.
אולי זה מאפיין חלק מהמכורים שפותרים את מצוקותיהם בינם לבין עצמם, אני למשל מבצע לפעמים תהליכים פתלתלים כדי להתמודד לבד, ולא לבקש עזרה פשוטה מאחרים.
לכן, כשהתבונה שבמוחי לא עומדת לי לפתור את הבעיה, מוצע המשכך האולטימטיבי: אוננות. זה שמעלה בעשן את כל הקשיים והמצוקות.
אז עלי לחיות מבפנים החוצה, ולא מבחוץ פנימה.
10 ימי ניקיון. המסע הקודם נגדע ביום ה- 52. אבל מה זה משנה? כל יום לגופו!

אני תמיד מחפש את ההודעות שלך.
שמח שאתה עוד איתנו.
יש בך גם ראשית וגם חכמה שניהם לטובה.

מסתפק אם לכתוב לך "אוהב" כי אולי אתה "לא אוהב"

אני כן "אוהב".
שיניתי הניק. מזמן מאסתי בשם היומרני "ראשית חכמה", שהבליח בשניה וחצי של בחירת שם.

"ומשנה שמו, כלומר, אחר אני ואיני אותו האיש..."
(רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ד)

האם גם שינית תפיסה?
כלומר, האם אתה כבר חושב שנכון לצעוד?

אוהב,

טהרני.

אוהבים אותך בכל שם שתבחר.

מסע מרתק, על-גל-לא-קל.
אהבתי את השינוי בכינוי, מִבְטָא מְבַטֵא.

אני במצב נפיץ והחיזוקים ממכם שומרים עלי קצת...
אכן אחרי יותר מ9 חודשים של שוטטות באתר הזה "אחר אני ואיני אותו האיש"
לצעוד ממש עדיין קשה לי, אינני יודע אם באמת עליתי על מסלול טוב
או שמא אני רק מיישם גיבוב של עצות וכלי עזר. ובכל זאת, אני מזכיר לעצמי כמה דברים חשובים:
1. השימוש הראשון אחרי תקופת נקיות הוא לא אפקטיבי כמו אלו שצפויים להגיע אחריו, וזה סוג של מחסום לפני נפילה, כלומר, לא מצפה לי תענוג גדול אלא רק הכנה לשימוש השני והשלישי שאז זה רק יתחיל.
2. לא עוד נפילות כפייתיות, הפעם האחרונה שנפלתי (לפני 15 יום) היה בהחלטה שכן אני רוצה להשתמש . אבל לפני כן זה היה מגיע כאילו בלי שאני רוצה, וזה מתועד במצבי הקודם שמופיע פה בתחילת השרשור - למי שיש פנאי לחפור.
3. במצבי חשוב לי להכיר בכך שהשימוש רע לי, אחרת אין דבר בעולם שיכנע אותי לא להשתמש.
מצטער על הבלגן והעירבוביה, אני בטוח שנגעתי בנקודות שנויות במחלוקת, ואת העיקר שזה כניעה וחיבור וכניעה וחיבור וכניעה וחיבור לא כתבתי, ולהגיע לקבוצות עוד לא הבשלתי, כי אפר כלחם אכלתי, ושיקויי בבכי מסכתי.

יותר משאני מתכוון לחזק, אני מתכוון להתחזק.

הזדהיתי עם דבריך, ובמיוחד עם סעיף 2 שאומר שהנפילות לאחר תקופת נקיות הן ביודעין.
אינני יודע עם הכפייתיות נעלמה, כלומר אני בטוח שהיא לא נעלמה סתם כך, שהרי ה"החלטה שאני רוצה להשתמש" ג"כ היתה סוג של כפייתיות כנראה.

מה שברור שחסד הבורא נמצא שם, ברגעים הקשים האלה, רק צריך לפנות אליו ולבקש עזרה. בלעדיו אנו תמיד חסרי אונים אז, מאבדים את עצמנו לדעת...