אני כבר שבוע וחצי תקוע על צעד 7 הספונסר המשוגע שלי רוצה שאתמקד על המילה הראשונה בהגדרת הצד שזה "בענווה" ולמצוא שבע דוגמאות על פעמים שהתנהגתי בענווה בכדי שאבין מה זה ענווה ולהתחבר לזה.בהתחלה חשבתי שזה יהיה קל אבל לתדהמתי/לבושתי/לצערי לא יכולתי למצוא יותר משלושה דברים .
נשארתי תקוע במשך שבוע וחצי והרגשתי איך שאני ממש לא מוכן להיות ולחיות בענווה אני הרי כ"כ מוצלח, אני הצלחתי, אני עשיתי, אני עושה,כולם מסתכלים עליי מלמטה ללמעלה,מכבדים אותי,מתייעצים איתי ,ואם אמשיך לא אגמור ......
ניסיתי לראות איך אני מגיע לענווה ומשום מה זה לא עבד, לא עובד, וגם לא יעבוד, בגלל ש"אני" רוצה להתנהג בענווה ! "אני" רוצה לעשות את הצעד !"אני" חייב להצליח גם בזה! וואו איזה ראש מעוות עד כמה הייתי עוור ![ואולי עדיין עוור, כנראה שכן]
אם לא מתקדמים אז נופלים, וכך התחלתי להתדרדר לאט לאט, וכל יום נהיה מלחמה להשאר נקי במקום לסובב את הראש מייד זה לקח קצת יותר זמן...למקומות שלא הלכתי פתאום מצאתי את עצמי הולך ואז מתמודד עם ההשלכות והתחלתי להרגיש את עצמי אוטוטו נופל, ברוך השם שלא נפלתי אבל כמה וכמה גבולות שהצבתי נפרצו וכמובן שיש השלכות לכל מעשה שאנחנו עושים.... הטלפונים נהיו פחות תכופים וכמעט שויתרתי על קבוצה!ואז החלטתי שזהו אני צריך לנסות להבין מה זה ענווה ואולי אוכל לנסות להגיע לשם ביום מן הימים .
דבר ראשון שעשיתי זה להסתכל מסביבי לראות מי הם האנשים שרואים עליהם את הענווה ,ברוך השם זה לא כ"כ קשה לי למצוא אנשים כאלו מסביבי וראיתי אנשים שמחים /מרוצים /מלאי סיפוק /יודעים את הדברים הטובים שהם עושים /לא אנשים שפלים /לא מדוכאים/לא מרמים את עצמם שהם לא גדולים או צדיקים.
פתאום הכתה בי ההכרה ענווה זה לא לחשוב שאתה לא שווה כלום, או לחשוב שאתה כזה שפל,זה נקרא שפלות, או לרמות את עצמי ,או לטמון את הראש בחול, ענווה זה משהו מאוד פשוט זה לעמוד מול אלוקים כל יכול ולדעת שזה לא בכחך ,אתה לא יצרת ,אלא לא יכולת לעשות את זה לבד.הרמתי את ביתי בת השנה וחצי על המיטה והיא מרגישה אני כל כך גבוהה /אני כל כך חזקה שהצלחתי לעלות לפה/אני כל כך מוצלחת אני בפסגת העולם.כולנו מבינים את השטות הזאת אני גם ככה כמובן שאני לא יכול להתכחש שאני נמצא במקום גבוה כמו שהיא לא יכולה להתכחש ולהתעלם מהעובדה שהיא נמצאת במקום גבוה [אחרת היא יכולה ליפול]גם אני לא יכול להתכחש ולהתעלם מהעובדה שאני נמצא היכן שאני ואפילו שזה יהיה בפסגת האוורסט [גשמי או רוחני] זה לא "אני" אלא מישהו מרים אותי ולוקח אותי ושם אותי שם וכמו שהבת שלי רק פתחה את הידים והסכימה לתת לי להרים אותה ואז הבאתי אותה למקומות שהיא לא מסוגלת להגיע לבד גם אני רק אפתח את זרועותי ולא אחסום את הדרך שאבי שבשמיים ובארץ ירים אותי.
כמה טיפש אני לחשוב שאני הבאתי את עצמי לאן שאני היום הרי לפני 84 יום לא חלמתי שאוכל לשרוד שבוע כל שכן לא 84 יום.
מסקנה שלי גאווה היא בעצמם התעלמות מוחלטת מהמציאות האמיתית מי ייתן שאצליח לחיות את חיי בהכרה אמיתית זו.
באהבה
אבי