אני חולה.לשים לידי מחשב זה כמו לשים מנת סם ליד מסומם.אם לא השתמשתי-זה נס.
ואם אני שוכח את זה-אני אבוד.אם אני סומך יותר מדי על עצמי,אני נופל.וזה מה שקרה היום.
מקווה לזכור את הנקודה הזאת,רק להיום.

אוהבים אח יקר!
אל תתייאש ואל תיכנס לדיכאון, כי זה בדיוק מה שהמחלה שלנו רוצה להכניס אותך אליו. ככה יהיה לה יותר קל לנסות לתקוף ולהביא אותך ללגום עוד ועוד.
זכור את הימים שהיית בהם נקי - הם תעודה אנושית מופלאה! של נטילת אחריות! של כניעה! של כנות! של פתיחות לרצון אלוקים!
זה לא מובן מאליו! אלו הם רגעים יקרים ביותר, אל תזלזל בהם כלל וכלל.
הנפילה היא המצב הטבעי שלנו. בלי אלוהים, בלי חברים, בלי תכנית - הייתי נופל היום, ואתמול ושלשום - אני יודע את זה בוודאות, וזאת למרות שאני יודע איזה מחיר כבד המחלה ומימושה תובעים מאיתי. אל תיכנס לדכדוך, אזור אומץ וכוח ואלוהים יהיה איתך.
מאחל לך מכל הלב יום נקי.
העבר אין והעתיד עדיין - וההווה כהרף עין... מה שהיה היה, זה מה שהאל הטוב רצה שיהיה. נסתכל על היום ונתפלל שיהיה נקי ומפוכח.

אוהב מאוד
יותר מאשמח לעמוד איתך בקשר של חברותא (אם תרצה פנה אלי באישי).

אוהבים אותך חבר יקר !
[,,סליחה על ההטרדות שלי,,אבל אני רוצה לשוחח קצת].

אוהב אריאל,,

שלום חברים אהובים.

הרבה עבר עליי מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן.הרבה?המון.

עזבתי את הקבוצות. עזבתי את התכנית. התחלתי טיפול. סיימתי (לכאורה) את הטיפול.
היום אני נקי בערך 3 וחצי חודשים מפורנוגרפיה וחודש וחצי מאוננות.

התארסתי. אנחנו עומדים להתחתן. אני אוהב אותה הכי בעולם.

סיפרתי לה. בעיקר על הפתרון, פחות על הבעיה. והיום התחלתי לחפור איתה קצת אחורה.
ממש הרגשתי שאני חוזר לתקופה אחרת בחיים.
וואוו...

יכול להיות שאחזור לכתוב פה קצת. בכל מקרה,תודה רבה לכל אלו שתמכו בי בשעתו.
לכל אלו שמתמודדים-אני אוהב אתכם ומתפלל עליכם הרבה.
חזקו ואמצו!

אוהבים אותך אח שלי!
בדיוק השבת רציתי לומר לך שתכתוב קצת...
מה היה בטיפול? מה עובד בשבילך?
כל כך כיף לשמוע (שאלוקים שומר גם על מי שיצא מהתוכנית;) ) ולראות אותך פה.
בהצלחה בדרכיך החדשות.

אוהבים אותך חבר יקר.

שמחתי לשמוע ממך ולשמוע על ההתקדמות אצלך.

אסירות תודה שמצאת את הפתרון שלך.

מזל טוב לך, שתזכו לבנות בית נאמן בישראל, ושאלוקים יהיה איתכם כל הימים.


אוהב אותך מאד
"מתחיל שוב"

לשלומקה האהוב!

בטיפול עצמו בסך הכל קיבלתי כלים טכניים לדחיית סיפוקים.

מה שבאמת עבד לי זה הפגישות החיות. הקבלה העצמית. האמונה שהקב"ה מוליך אותנו בדיוק בדרך שהכי טובה לנו, גם אם לפעמים לנו נראה שאנחנו נופלים בחושך מבלי יכולת (או רצון) לעצור.

אני חושב שבלי התכנית וכל הדברים הטובים שקיבלתי כאן, לא הייתי יכול להצליח בטיפול, או להצליח לחיות חיים יותר נורמליים.

איך אפשר לחיות כשהשנאה העצמית שלך מרקיעה שחקים? איך אפשר לחיות כשאתה לא מודע לסיבות שמנהלות אותך? איך אפשר לתפקד כשסוד בגודל פיל יושב לך על הכתף בכל מקום אליו תפנה?

השיטוט פה בפורום גורם לי להיזכר כמה אתם אנשים גדולים. עצומים. כמה כוחות נפש נדרשים לאדם כדי להגיד לעצמו- יש בי בעיות. אבל אני אטפל בהם עד הסוף, או שלהן או שלי. עד גמר המלאי.

כמה אהבה שופכים פה אחד על השני. בלי צורך לקבל חזרה, בלי צורך לדעת שאוהבים אתכם חזרה. פשוט לאהוב כי זו הדרך להירפא. מעצמנו. במיוחד בדורנו שמתחבא מאחורי מסכים וטכנולוגיה.

כמה אומץ צריך בשביל לקלף את המסכות. כמה כנות, כמה אמונה, כמה אמת פנימית.
אשריכם ישראל!

היום אני חוגג 4 חודשים נקיים מסרטים וחודשיים נקיים מאוננות.הידד!

אני עוד מתלבט אם החזרה לשימוש בפורום מועילה לי או מזיקה.
מצד אחד אני מתמודד עם מחשבות וקשיים שמזכירים לי שעד לא מזמן הייתי עמוק במצולות, וכמו אנשים אחרים אם לא אמשיך לטפל בעצמי אני עלול לחזור לשם. מצד שני אולי עוד מוקדם להתבונן אחורה, אולי מסוכן מידי להתקרב לכל הדברים, לכל הייאוש שפעם הייתי אחוז בו.

מתפלל ל-ה' שינחני בדרך הנכונה.

אוהב אתכם מאוד!

מבין אותך לגמרי.

בספרי קודש יש עצה איך להחליט על רצונות מסויימים אם זה בא מהצד הטוב שבנו או ח"ו מהצד השני, העצה היא לבחון את עצמנו האם אנו להוטים אחרי רצון זה יותר ממצוות ודאיות, למשל האם אני להוט אחר הפורום יותר מהנחת תפילין, יותר מנטילת לולב, יותר מהדלקת נרות חנוכה, אם הלהיטות היא יותר מהלהיטות למצווות, אז מסתבר שזה לא מגיע מתוך כוונה טהורה, אחרת לא היינו להוטים אחריה יותר מאשר למצוות.

ועוד פעם השאלה-למה אני?
למה דווקא החיים שלי כאלו מסובכים? למה אני לא יכול להיות נורמלי?
מזל שהיא פה כדי להזכיר לי, שאם לא זה לא הייתי אני.
דווקא העבודה וההתאמצות הם אלו שמובילים אותי, שמפתחים אותי, שמגדלים אותי.

לא פשוט, העסק הזה. ובכל זאת- אבא אוהב נותן כוחות להתמודד. רק צריך להיות מוכנים להשתנות.
ולמרות שזה מפחיד, הכי מפחיד וכואב ומשונה ומאיים בעולם- לעצום עיניים, ולסמוך על אבא שדואג ומשגיח כל רגע.
שיהיה לנו טוב, שהעולם יתפתח, לא לעמוד במקום, לא לקפוא על השמרים.
לאהוב ולשמוח ולחייך וקצת לפחוד ולחשוש, ושוב לאהוב ולאהוב ולאהוב באמת בלי שום גבול וסוף, כמו שאבא שבשמים רוצה שנאהב את עצמינו ואת העולם שברא לנו.

תודה אבא.

הקבלה היא המפתח לכל הבעיות שלי. עד שלא אקבל את עצמי כפי שאני לא אוכל להתחיל את השינוי. שנים רבות השקעתי את כל הכוחות שלי ברחמים עצמיים ובשאלות פילוסופיות למה דווקא אני. זה גרם לי להמשיך להסתובב על הגריל של עצמי ולהישרף מכל הצדדים. רק כשהתחלתי לקבל את מי ומה שאני, יצאתי ממעגל הרחמים והתחלתי את המסע קדימה.

שום דבר לא קורה בעולמו של אלוקים סתם כך.

אוהבים.

שמח לראות אותך פה שוב, תמשיך בדרך ותמצא חיים מאוד יפים.

והיא לוחשת באזני
מילים של פחד
בושה ותסכול
תראה איזה גועל
מסתובב לך בראש
ומה כולם חושבים
ואיך הכל שקר
כמה קצת טוב
וכמה הרע מוחשי
והיא כובשת את כולי
תאווה חלקלקה
וליבי כבר שייך לה
אין פתח יציאה

והיא לוחשת באזני
מילים של תום
אהבה ואמת
תראה כמה אתה משתדל
עובד ולא נח לרגע
ולאיפה אפשר עוד לצעוד
יחד להתקדם,לנוע
כמה הרבה טוב,
וכמה הרע אוחז עיניים
והיא נכנסת לליבי
שוטפת,מנקה
רגשות שנשכחו זה מכבר
תחת מעטה שנאה
ואיך הכל מאיר ומואר
באור יקרות

תקופה קשה עוברת עליי. לא חסרות נפילות, כפסע ביני לבין הפורנוגרפיה, אבל לא מוותרים. נלחמים על החיים בכל הכוח, בכל העוצמה, בכל הכלים.
והעיקר-זה הרצון. הרצון להיחלץ, לא לעמוד במקום, להמשיך להתקדם בהחלמה. לא לוותר לו, לצד התחתון שמושך למטה, לשאוף למעלה כל הזמן.
לזכור שגם אם נופלים, אנחנו בדרך, וה' אוהב אותנו, ואנחנו משתדלים לאהוב את עצמנו, ואת ההתמודדויות ששלח לנו, ואת הכלים שקיבלנו.
ולאהוב, ולשמוח, ולחיות.
מזל שיש את המקום הזה, להוריד את המסכות והאיפור, להיזכר לאיפה אני רוצה להגיע ולאיפה אינני רוצה לחזור.
תודה לכם

תודה רבה