תודה רבה טהרני - יותר מידי זמן לא דיברנו (צפה פגיעה)
בהחלט אני באסירותודה על הישיבה שבה אני לומד.
שיתוף:
שבוע שלא שיתפתי ואני מלא בתקוות וחששות.
תקוות מחד מכיון שאני בתהליך ההחלמה (כנראה בעיצומו של צעד 1) ומאידך מעצם כך שלא שיתפתי הרבה זמן ואינני מתקדם בצעדים מהר - אני מלא בחששות שמא אפול משאננות יתר - לכן אני כולי תפילה לבורא עולם שיחזיק אותי שפוי וכל הזמן יזכיר לי מאין באתי...
ב"ה כל פעם שיש עלי מטען רגשי אני מתקשר לפרטנר שלי והוא כ"כ עוזר ומקשיב כך שאני משחרר רגשות בצורה מהירה וחכמה כך שלא יצטברו בתוכי ויתפוצצו בעתיד.
ב"ה הייתי השבוע בקבוצה החיה השניה שלי וכבר אני מרגיש יותר בבית
הדבר ההכי קשה שכעת אני מתמודד מולו זה השאלות של אשתי, היא דחקה בי לדעת לאן אני הולך כאשר אני יוצא מהבית לקבוצה החיה - אז עניתי לה בעצת הראש ישיבה והספונסר שלי שזו קבוצה של אנשים המשתפים את הקשיים שלהם ביום יום ולומדים העצמה אישית וכיצד לשמור על העיניים מפני הקשיים שקורים היום (כנראה שזה היה שיתוף יתר) ומאז סיפרתי זאת היא מתרחקת ממני, חושדת בי ולא מפסיקה להתלונן שלא אמרתי לה מעולם (במיוחד לפני שהתחתנו) שיש לי קשיים בשמירה על העיניים ושהיא ציפתה שעצם זה שאני נשוי זה יביא לי את הכח לעמוד איתן כנגד מראות לא ראויים (כלומר ברור לה שצריך לשמור על העיניים - אבל לא ברמה שצריך ללכת לקבוצת תמיכה בשביל להתגבר על שמירת העיניים).
בקיצור כבר מעל שבוע שהיא עוקצת אותי וחושבת שאני חולה נפש (לא בטוח שהיא טועה). אני באמת מבין ללב שלה ומבין מאיפה זה מגיע - אם המצב היה הפוך כנראה שהייתי מתנהג הרבה יותר גרוע, אך מצד שני מאוד קשה לי שהיא לא איתי בתהליך הזה יד ביד - מבינה, תומכת, ושולחת אותי להחלמה...
מזעזע אותה שאני חלק גדול מהיום בטלפונים כי זה מזכיר לה שאני 'חולה הצריך טיפול'.
הצד המשמח בזה הוא שהייתי בטוח שבעקבות התגובות והמריבות אני אלך להשתמש אך בחסדי ה' יתברך שהביא אותי להבנה שאני לא מחלים בשביל אשתי (למרות אהבתי הגדולה אליה) אלא אני מחלים בשביל עצמי, בשביל עצמי בלבד... לא נפלתי וכשאני מסתכל כעת אחורה למריבות והפגיעות זה נראה לי שגם הייתי די רחוק מהנפילות כי כל הזמן הבנתי שהנפילות יפגעו בי ולא בה.
מאחל לכולם החלמה בריאה.
ומתפלל לעוד יום שפוי ונקי לאחר 16 ימים נקיים בצורה שלא ברורה בכלל מאליה :-)