[איכשהו חשבתי שברוח חדשה כתב את ההודעה הקודמת, והגבתי ברוח זו. אחר כך מתחיל שוב העמיד אותי על טעותי, ובעקבות דבריו ודברי סוד הכניעה ערכתי את ההודעה, כך שהיא משלימה את ההודעה הקודמת שלי].

אני מתנצל מראש על כתיבה קצת נוקשה, אבל מלבד שלל פגמי האופי הכרוכים בה, ושבוודאי יש להם חלק בעיצוב המשפטים, הבסיס הוא דאגה כנה.

מה שאני מציע, ואולי לא היה ברור מספיק, הוא שלהרגשתי מקומך כרגע הוא לא ב-SA, בוודאי כל עוד לא בנית תשתית יציבה ב"שמור עיניך".

אני מציע להתאמץ כדי להגיע לקבוצת "שמור עיניך". אני לא יודע מהיכן אתה בארץ, אבל יש חברים שנוסעים יותר משעתיים כדי להגיע לקבוצה (ודרך אגב, אשתי סיפרה לי על אשת מכור שנוסעת כמעט ארבע שעות (!) כדי להגיע לקבוצת נשות מכורים, אז כל שכן שהמכור עצמו יכול להתאמץ). לדעתי, במקום להשקיע מאמצים בעירנות ב-SA (שתיכף אתייחס אליה), מוטב שתשקיע מאמצים בהגעה ל"שמור עיניך".

אני אישית חושש, למקרא דבריך, שההגעה שלך ל-SA היא בוסרית ותגרום נזק. אני סבור, שבלי הנחת יסודות רצינית לפני שתגיע לשם, לא מספיק שתהיה עירני (וגם לא בטוח שאתה יכול). אם אתה רוצה להיות שם, אני ממש מציע שתעשה זאת רק כשכבר התחלת תהליך משמעותי של החלמה, וזה, להבנתי, כמעט לא יכול לקרות בזמן שחלף מאז הקבוצה הראשונה שלך עם נפילות באמצע.

אני מציע שתחשוב על כך, שלחציית קווים כאלה יש השלכות קשות מאוד (למשל, דמיינתי קודם איך אחד החברים כאן כותב ש"כולנו אוהבים גלידה, השאלה באיזה טעם", ואת תשובתי שיכול להיות, אבל אם הייתי אוכל גלידה בטעמים של שימוש חי, אשתי לא הייתה יכולה לשאת זאת והייתה מתגרשת. ואני חושב שאני לא היחיד שאצלו זה כך. וזו רק דוגמא אחת להשלכות).

אני מציע שתחשוב גם על כך, שלפי מה ששמעתי מחברים וקראתי בספר הלבן, חציית קווים כאלה גם מגבירה את התאווה ואת חוסר האונים מולה ברמות קשות מאוד, כך שההתמודדות הקודמת היא כאין וכאפס לעומת זאת (נסה לדמיין שימוש רק באופן של פנטזיות, בלי אוננות ובלי מדיה, לעומת כל הקווים האחרים שחצית).

המשל נועד להבהיר לך את דעתי, שאם אתה רווק ולא חצית את הקווים לכיוון שימוש חי, אני ממש מציע שתבנה תשתית איתנה (וכבר כתבתי מה לתחושתי מהווה תשתית כזו).

אני עצמי שמעתי אחד מחברי SA, שנקי שנים ארוכות (אחד מאלה הנקיים ביותר בארץ), ממייסדי SA בארץ, שדיבר על תופעה מצויה של חברים שמגיעים ל-SA ונופלים הרבה יותר חזק (הוא אפילו החליט להקים, בעקבות כך, יחד עם חברי SA אחרים, קבוצות צעדים שהשיח בהן יהיה אפילו עוד יותר סגור ועדין מ"שמור עיניך" עבור בני ישיבות).

אם תרצה, אשמח מאוד לדבר איתך (תוכל לשלוח לי הודעה פרטית).

שלום רב,

בהודעה הקודמת כנראה יש טעות.
אני כתבתי שהזדהיתי ואני לא החבר ששאל אותך את השאלה, ואני מגיע ל"שמור עיניך", ו"גם" ל- SA.

שלום חברים

ברשותכם אני רוצה להסיט מעט את הדיון כאן, ומקווה שזה לא יפריע לחברים הקודמים שכתבו כאן בנושא.

אני לא רוצה להתייחס לשאלה של SA או שמור עיניך (גילוי נאות: אני חבר שמור עיניך וSA - ורואה עצמי כחבר בשני הארגונים במידה שווה). יש לי הרבה מה לכתוב בנושא הזה, אבל הפעם אני רוצה לכתוב על נושא אחר שהוא השאלה מה אנחנו יכולים לומר לאנשים אחרים בעולם של ההחלמה בכלל ובפורום בפרט.

מכיון שהנושא רחב והזמן קצר, אנסה לכתוב בתימצות. שלושה כללי ברזל למדתי בזמן שאני כאן:

א. לא לענות על מה שלא שואלים אותי. אם מישהו שואל - אני יכול לומר לו את דעתי, אם לא שאלו אותי - אני משתדל לא לענות.

ב. כאשר אני עונה זה ייעשה מהנסיון האישי שלי, ובמקרה שאין לי ניסיון בתחום הספציפי, אכתוב ואבהיר שאני לא מדבר מניסיון, אלא שנראה לי שהייתי פועל בצורה כזאת או אחרת באם הייתי במצב כזה.

ג. אני לא נותן עצות אלא רק הצעות. עצות זה תחום לעורכי דין, אני יכול רק להציע משהו.

רק לשם הדוגמא: חבר רווק שואל אותי האם כדאי לו לצאת לשידוכים למרות שהוא לא נקי תקופה מסויימת. אני לא יכול לומר לו כיון שאין לי ניסיון בזה. אני יכול רק לומר לו שאני חושב שאם הייתי במצבו הייתי נוהג בצורה מסויימת, אבל רק אחרי שאדגיש ואחזור ואדגיש שאני לא מדבר מניסיון אלא שאני חושב שכך הייתי נוהג. אם הוא לא היה שואל אותי - לא הייתי אומר מעצמי כלום, גם אם אני משמש כספונסר שלו. כך או כך - לא אייעץ לו מה לעשות אלא רק אציע לו מה יכול להיות הדבר הנכון לעשות.

ישנן הרבה סיבות לשלושת הכללים האלו, אבל נראה שזה די מובן מאליו. בסך הכל, אף אחד לא מינה אותי לשום דבר, ואין לי שום השכלה או נסיון מקצועי בתחום. כל מה שיש לי לתת לחברים זה הנסיון שלי, במקום שבו יש מי שרוצה לשמוע את דעתי. לעומת זאת אם אני הופך להיות סוג של יועץ/מטפל - אני למעשה מוליך שולל אנשים אחרים שיכולים לעשות טעויות חמורות, במקום שבו אין לי שום הכשרה לעשות את מה שאני עושה.

כמובן הדברים לא מכוונים לאדם כזה או אחר, אלא לסוג השיח שלדעתי ראוי שיהיה כאן. במקרה הזה, אני כותב הן מהנסיון האישי שלי (גם במקרים בהם הועלתי וגם מהנסיון במקרים שבהם פגעתי ונפגעתי), הן מהנסיון של הספונסר שלי, והן ממה שנכתב בספרות של תכנית הצעדים.

מתחיל שוב- לא יודע איך פספסתי את זה... (בעצם, אני די יודע... ) עימך הסליחה! הוספתי הערת הבהרה בעקבות דבריך, בראשית הפוסט.

סוד- כרגיל יש הרבה צדק בדבריך, בעיקר בתחום הנימה שבדבריי. ניסיתי קצת לערוך אותם. אם לדעתך, כמנהל הפורום, נכון יותר למחוק אותם - אעשה זאת.

ובהתייחסות לשלושת הנקודות שהעלית:

א. אתה צודק, ובייחוד שאין לי היכרות אישית עם ברוח חדשה ואני לא הספונסר שלו. ויחד עם זאת, מכיוון שהרגשתי שאני רואה משהו שהוא לא רואה, שמאוד יכול לעזור לו ואפילו "להציל" אותו, היה קשה לי שלא לכתוב זאת (ולגבי החריפות - אני צריך כנראה עוד להמשיך להקהות אני שיניי).

ב. יש לי ניסיון. לאחר שלושה חודשי נקיות הגעתי לכנס SA, והדבר היה מורכב בשבילי, למרות שעשיתי כמעט הכול חוץ מלחצות את קו המסך. אני רואה חברים חדשים רבים שבאים ל-SA ישראל. והמתכון הטוב ביותר, למיטב הבנתי, מניסיוני וממה שאני רואה אצל רבים אחרים (גם חברי שמור עיניך שמגיעים אחר תקופה, וגם כאלה שבאו ישר ל-SA ונפלו יותר ושוחחתי עימם על כך), הוא כפי שהצעתי (בודדים שהגיעו אחרי שבועות ספורים ועלתה בידם, הם לדעתי לא ראייה).

ג. השתדלתי לערוך את הדברים יותר באופן שאני מציג את דעתי. אנסה כעת לראות איפה אני משלב יותר "אני מציע".

טהרני כתב:


תודה רבה.

אני רוצה לומר בכנות שנראה לי שהסיבה שכתבתי לך כאן ולא בפרטי שהתבלבלת בינינו, זה מגיע מפגמי האופי שלי, ואני מתנצל על העניין הזה.

שלום חברים,
שבוע טוב,

כיף לחזור לפוסט אחרי הרבה זמן שלא יכולתי לענות.
תודה רבה על הדו שיח שהלך פה. הוא עזר לי מאוד.

אני נקי מא' באלול, 12 יום בחסדיו המרובים, אין לי מילה אחרת, זה לא בידיים שלי. היו לי הרבה נקודות בהן יכולתי ליפול. בשבוע האחרון יצאתי לחופשה ולא נמנעתי מלראות טלויזיה, לחפש נשים וכניסות צדדיות לבתים. ברוך השם שניסיתי לעשות את הכלים, חלקם לפחות, ופרצי התאווה לא היו ארוכים במיוחד. בסיום החופשה העברתי שישה שעות במחשבה על מי שישבה מאחוריי, למרות שאפילו לא ראיתי אותה. פשוט המחשבה לקחה אותי למחוזות רחוקים, פנטזיות, דברים לא מציאותיים, אולי אפילו קצת חולים. ברוך השם שבאיזו נקודה עצמתי עיניים ואמרתי לאלוקים שאני רוצה לשכוח ממנה, מוותר על הרצון להתאוות אליה ואם צריך להיות לי איזה קשר איתה בעתיד, בטוח זה ימצא דרך אחרת להיעשות, בלי כל המחשבות וההתאוות הזו בדרך. שכחתי ממנה עד סוף הנסיעה ואז שוב חיפשתי אותה, אבל לא ראיתי אותה ממש. ב"ה אילו ניסים.

באו לי קצת הרהורים בכתיבת הפוסט שמתחת לפוסט הזה, שהיתי באיזה שהוא אתר בעייתי קרוב לשעתיים ובברוך בשם סגרתי אותו. אני אנסה ללכת לישון כמה שיותר מוקדם כדי להימנע מבעיות הלילה. אני רוצה לשתף בחוסר אונים מכך שהספונסר שלי מציע עזרה לאחרים, יש לי איזהשהיא תחושה שהספונסר הוא רק שלי וצריך לעזור רק לי, מחשבה שמזכירה לי תלות שהייתה לי באחד מהחברים מאתר. אני מפחד שאני מפתח תלות לא בריאה לספונסר- אני רוצה להזכיר לעצמי שהספונסר הוא אדם בפני עצמו, גם הוא מכור כמוני.

מקווה לעבור את הרגע הנוכחי בנקיות, הרגע זה שכל החיים שלי מתנקזים ומצויים בו.

לפני כמה שבועות נקלעתי לראשונה לשאלה שהבנתי שעשויה לשוב עוד פעמים רבות במהלך ההחלמה, כמו אצל חברים רבים הנמצאים בהחלמה.

אני יודע שאני לא יכול להפסיק לבד וכרגע אני לא רואה דרך אחרת להחלמה אבל האם אני באמת מכור?? אולי אני בן אדם שפוי שפשוט לא ניסה מספיק? אולי העובדה שאני מתייחס לעצמי כמכור מזיקה לי (כי אולי אני לא כזה)?

שאלתי חברים באשר לשאלה והעלתי על הכתב חלק מדבריהם בתקווה שזה יהיה לעזר.

חלק א

"אני אולי לא הגעתי לחיפוש ברחובות, אבל עושה דברים גרועים יותר שלא עשיתי אי פעם. ברור לי שאם אמשיך עם זה, אגיע למקומות כאלו ויותר חמורים, זה נמצא בראש שלי, ברור לי שאגיע למקומות יותר גרועים
אם אמשיך. אני רואה איך עם מרוצת השנים אני מקלף עוד קו אדום שעברתי.
אנחנו כל הזמן מחפשים בזה ריגוש ואי אפשר לקבל ריגוש אם אנחנו נמצאים באותו מקום. אנחנו צריכים לפרוץ קווים אדומים חדשים. בפירוש המחלה מתפתחת. אין דבר כזה מישהו שנשאר באותו מקום בתאווה. בסופו של דבר אנו מאבדים את ההנאה ומחפשים מקום אחר, גרוע יותר כדי לחדש את ההנאה.

אם יש לי בעיה עם הראייה של עצמי כמכור, אולי בגלל הקונוטציה השלילית שיש לנו למילה, אני יכול לא לקרוא לזה כך, אני יכול להתייחס לעצמי כאדם שניסה הרבה דרכים ולא הצליח- היה נקי יומיים, שבוע, חודש, אבל זה תמיד חוזר לאותו דפוס. התוכנית אינה מחייבת שנהיה מכורים, אבל שנצא מנקודת הנחה שאנו איננו יכולים להתמודד לבד, ניסינו הרבה דברים ללא הצלחה וזה הדבר היחיד שנותר לי לעשות. ברור לי שאני לא יכול לבד. האם התוכנית באמת עוזרת או לא? ננסה, זה יותר טוב מהמצב שהייתי בו קודם. התוכנית היא הדבר היחיד כרגע שיכול לעזור לי לצאת מזה."

חלק ב

"מי שאינו יכול להפסיק לבד הוא מכור. תעבור על הצעד הראשון שלך, תראה את מה שעברת, אחרי שכותבים ומוסרים צעד ראשון לספונסר ולקבוצה, מבינים לאט לאט שאנו מכורים. כולנו יכולים להגיע למקומות האלו. אנחנו אנשים נורמליים עם מחלה. אנחנו באמת לא נורמלים באיזהשהוא מקום, אבל בתחומים אחרים אנחנו מצליחים, מפותחים. תנסה אולי להכין רשימה של ההידרדרות של המחלה שלך כדי להיזכר שגם אצלך המחלה לא עומדת במקום וכדי להיזכר עד כמה אתה אסיר תודה על איפה שאתה עומד כרגע."

חלק ג

"שמור עינייך בעיקר מטפל בכאלה שלא עברו מסך. אבל כמובן שזה לא משנה, כולנו איבדנו באיזשהוא מקום שפיות מסוימת וכולנו רוצים לחזור לשפיות. זה המכנה המשותף."

חלק ד

"להתמכרות יש רמות. יש כאלו שאצלם זה ברמה גבוהה ויש כאלו שאצלם זה ברמה נמוכה. אדם נורמטיבי יכול לווסת את זה, יכול להחליט לדוגמא להסתכל כל יום רק חצי שעה בטלויזיה ואח"כ הוא עושה דברים אחרים- עובד, עוזר בבית... לעומת זאת, כמעט בלתי אפשרי לאחד שהוא מכור לווסת את זה, להגיד רק לשעה אעשה זאת. אצל מכור אין דבר כזה להגביל את זה בזמן. זה מתחיל ברצון לראות את זה רק שעה ואז מגיע ל"בוא נראה את זה ואת זה..." ופתאום כבר עלה עמוד השחר. זה שהוא חסר אונים אין לו אפשרות להפסיק מתי שהוא רוצה והוא מאוד רוצה להפסיק, רוצה את השעה המאוחרת, רוצה להפסיק והוא לא מצליח... אותו אחד שאינו חסר אונים, רואה את השעה המאוחרת ומחליט ללכת לישון.

אפשר להקביל זאת למישהו שמחליט לשתות כל יום רק אחרי העבודה חצי שעה. אם הוא ממשיך אח"כ ובמהלך היום, זהו מכור. אחד שהוא מכור פשוט לא יכול, הוא אומר בוא נלך לשתות חצי שעה והוא חוזר אחרי 6 שעות. הוא לא יכול. כמובן שגם בזה יש רמות, אבל זה אותו רעיון , הוא לא יכול, הוא חסר אונים.
ההתמקדות צריכה להיות איך אני עובר את הלילה בשלום. אני חסר אונים, לא יכול מול זה, אבל הלילה אני אעשה את מקסימום ההשתדלות שלי כדי לעבור אותו בנקיות."



אולי מכל הדברים הללו לא ניתן לקבוע תשובה חד משמעית לשאלות וכן, הן ימשיכו לבוא, אבל הדברים עזרו לי אישית ליישב לבינתיים את המחלוקת כדי להמשיך בתוכנית. מקווה שהדברים יעזרו לנזקק וכן מקווה שהדברים בפוסט הנ"ל לא הגיעו אצלי ממקום של גאווה.

תודה לחברים שעזרו לי,ותודה לכוח עליון

תודה רבה על הדברים.
גם אני כמו רבים פה התחבטתי בשאלה רבות. אני מאוד מזדהה עם חלק א' של הדברים, וגם אני קיבלתי תשובות דומות. תודה רבה על התזכורת.
הייתי רוצה להוסיף על כך, שזה לא באמת כזה קריטי אם אתה מכור. אם טוב לך בקבוצות, תבוא. לא טוב לך, אז כדאי שתחפש פתרון אחר שעובד לך. אני כל יום משתדל לראות לאן אני מתקדם בזכות זה ולכן אני ממשיך לדבוק בדרך.

שלום חברים,
אני רוצה לשתף שעברתי עוד קו אדום עכשיו, העברתי 7 שעות מהיום בשיחות בעייתיות דרך המחשב.
דבר שאף פעם לא הגעתי אליו, המצב שלי מתדרדר, אני מתדרדר. אני מתבייש להתקשר לספונסר, לחברים, לספר להם שלא יכולתי להתקשר כי הייתי ספוג בתאווה. מה אני יעשה עכשיו?
אין לי מושג. אני חסר אונים,מרגיש כמו אפס מאופס. אני גם לא יודע מה עשיתי לא טוב (חוץ מהשיחה לחברים).

מבואס, עצוב, חסר אונים,
ברוח חדשה, מנסה לסיים אולי את שארית היום בנקיות

אוהבים אותך חבר יקר.

תודה רבה על התובנות שהעלית, עזר לי אישית.

אוהב.

הוי אריאל,,,

אוהבים!
לי עוזר במצב כזה לצאת מעצמי ולהתקשר לעוד חברים. לדבר בכנות. לשמוע על ניסונם במצבים דומים ולהפיק מכך תקווה ולשמוע את הכוונת אלוקים בדבריהם.

אני מכיר את הבושה הזאת. היא לא אמיתית. ברגע שאספר למישהו מהתוכנית אני אגלה שהוא לא שופט אותי. להיפך, זה יעזור לי לקבל את עצמי.

שלום חברים,

יצאתי לחופשה לא מזמן, היא הייתה מחוברת לתוכנית ולהשם ב"ה. היו עדיין חיפושים ברחוב פה ושם אבל בחסדיו הרבים התעשתתי די מהר והתחלתי לשיר לעצמי את תפילת השלווה או את המשפט "כל יום יהיו בעינייך כחדשים". גם לכתוב מידי יום ולשאת פתק שרשום שם על ההתמכרות שלי עזר לי מאוד. כשחזרתי, עם כמה ימי נקיות, היה לי קצת קשה לחזור לתוכנית ולכלים. החזקתי שלושה ימים ואז חיפוש תועה באינטרנט הביא לי רצון להשתמש-לחפש את אחד מהרצונות החולים שלי, אחד מהקווים האדומים שלי.

אף פעם לא עשיתי את זה אני מרגיש כל כך נורא. וככה אני נכנס לאתר מתחילת השבוע כל כמה שעות ביום, לא יכול להפסיק, פשוט לא יכול.


אבל בכל זאת, ברוח חיובית של תובנה שהשם זיכה אותי לקבל השבוע, אני ממש ממש ממש אסיר תודה על הרגע הזה ממש שהוא שומר אותי מפוכח, הרגע הזה, שכל החיים שלי נמצאים בו כעת.

אנחנו לא חיים את העבר או את העתיד אלא את הרגע הנוכחי בלבד. תודה לך אבא על הרגע הזה שאתה משאיר אותי בתחום שלי, מפוכח, שפוי, נקי.

שלום חברים,

אני רוצה לשתף שאתמול, יום כיפור, עבר לי טוב. היו רצונות להשתמש, אבל אסירות תודה שזה רק גרם לי להתאמץ יותר להתפלל ולנסות להתחבר. דיברתי היום עם הספונסר ודיברתי איתו על קבוצה של חברים שיכול להיות שאצטרך לעזוב אותה לטובת ההחלמה. אני לחוץ מזה, אך מוסר זאת להשם. אסירות תודה על הימים שעברו עליי בנקיות,על הדרך שעברתי ועל זה שהגעתי לאתר הזה.

תודה

שלום חברים,
אני רוצה לשתף אתכם ביום קשה שעברתי היום. היום הגעתי לקיים את אחד מהרצונות החולים ביותר שלי, בפעם הראשונה, עוד קו אדום נחצה-שימוש חי דרך המחשב, מראות שפשוט מגעילים אותי. קצת מדאיג אותי שאני לא מרגיש בהתדרדרות התאווה שלי ואני ממש מבואס מהעניין, אבל עם זאת, יש לי הרבה נקודות שראיתי שאני יכול לשפר-בין אם זה להגביל את שעות השהייה שלי במחשב, שעות השינה שלי(אתמול נרדמתי ב4 בבוקר), ולהתקשר לחברים, גם כשההורים בבית. אסירות תודה, שאני רוצה לדבר עכשיו עם אבא, לשפוך את הלב. בעצת חבר, אני צריך לפרט את הנפילה שלי ואת ההיתדרדרות שלי על דף, כדי להימנע מההכחשה שקורת אצלי בראש.

אסירות תודה שהוא משאיר אותי נקי כעת וממשיך להחזיר אותי לאתר הזה למרות הקשיים.

תודה לך אבא