שמח לראות אותך פה שוב, לא שמרתי את מספרך, וחבל, מוזמן להתקשר אלי, ותזכור שאנו לא יכולים לבד.

כולנו כחושים מהכחשה...
אבל המתנה הזאת שהביאה את כולנו ל"שמור עיניך" נקראת "ביקורת עצמית". אנחנו יכולים לבקר את עצמינו ולהסתכל ל"בפנוכו" שלנו וכך אנחנו לא נשארים עוורים לבעיות שלנו.
זה מה שמבדיל אותך ואותנו משאר המכורים, אפילו אם אתה בהכחשה. זה גם מה שאומר שיש לנו ולך סיכוי גדול להחלים.

בהצלחה כחוש!

שלום אהבת חסד,
מה זה אומר להחלים?
כלומר, חוץ מאשר התחושה הפנימית שאני עושה משהו לא בסדר, אני לא מרגיש שזה מרסק אותי, אני מרגיש שאני פשוט יכול להמשיך את חיי כך. אני מרגיש טוב עם אשתי וילדיי, מרגיש טוב יחסית בעבודה.
אז זה ייראה מוזר מה שאני שואל, אבל מה זה יביא לי להיכנס להגדרה של מה שנקרא "החלמה". האם משום כך ארגיש פחות קשור לתאווה? הרי סוף כל סוף זה התמודדות יומיומית שעלי להמשיך, ועוד יותר גרוע, למרות תהליך שנקרא "החלמה" אין לי שום הבטחה שבאמת לא אפול שוב. אז למה כל הכאב ראש הזה? (סליחה שאני בוטה, אבל זה מה שאני מרגיש כרגע כלפי כל מה שאני קורא כל יום בהקשר להתמודדות על התאווה)
האם אוכל להפוך לאיש אחר?

אני חושב שאני צריך לשות את כותרת היומן שלי:
לא מספיק לשנות את המחשבות והמעשים, צריך לשנות את המדות. אם יש לי מחשבות טובות אין זה אומר שזאת נטיית ליבי שאני אתנהג באופן טבעי כמו העקרונות שלי. ואם אני כופה את המעשים על האשיות שלי, זה לא יחזיק מעמד.
אני צריך מה שמחבר בינהם, את המדות, את הנפש- יותר נכון מדות הופעת הנפש שלי. אני רוצה להגיע למצב בו ארצה מעצמי לעשות טוב.
אני אחשוב על כותרת וכוונה ראויה יותר.
בעצם כתבתי את הכותרת הקודמת בגלל שהרגשתי צורך "להפשיל שרוולים", אבל אני מבין שיש צורך במשהו יותר אבסטרקטי

אתה צודק
השאלה כמה באמת המצב שלך כיום מפריע לך - בכל תחומי החיים.
אם הוא לא מפריע לך או שהוא "משתלם" כמו שאתה אומר אזי באמת לא שווה לך.
אבל אם זה כן מפריע לך ואתה מוכן לעשות הכל על מנת שזה יפסק - עליך לקבל את העובדה שתצטרך לעבוד. 
רק דבר אחד קטן - אסור לך לשכוח מה הביא אותך להחליט את ההחלטה הזו כדי שלא תטען את אותם הטענות שוב וחוזר חלילה...
מהמקום שלי אני יכול לומר לך בכנות שזה כן משתלם. ולא רק בנושאים שבאתי בשבילם, קורה לפעמים שאני יודע על דברים שהיו בעייתיים אצלי רק אחרי שתיקנתי אותם.
ואהבתי את הבוטות, אגב. אחד התחביבים שלי (אפילו מחמם אנשים לפעמים.. תעקוב...)

לקח לי ארבע חודשיים בהתחלה של התכנית להבין כמה המחלה הזאת פגע לי בחיים
2. אנחנו מתרגלים את הרק להיום כדי שלא נסחוב את כל החיים על כתפינו הקטנות, היום אני נקי, היום אני עושה פעולות החלמה, דיינו.

מה מטרת היומן?

כשהייתי צעיר ואפילו עד לפני מעט זמן לא הייתי מבין את האנשים שיש להם יומן. וכי למה אתה צריך יומן? למה להיזכר במה שקרה לך? יותר נכון לחוות את הדברים ולהתקדם! אם אני כל הזמן נזכר בעבר, אז אני מבזבז לכאורה את ההווה ואת העתיד כיון שבמשך הזמן הזה, אני לא נותן להווה להציף את תוכי, אני כאילו בהמתנה במקום להתקדם.

ובדיוק המחשבה הזאת היא טעות!

ייתכן שללא יומן אשתמש בכל הזמן שלי בלהתקדם, אבל ללא כוון נכון. להתקדם ללא כוון, זה נותן רק את התחושה שמתקדמים, אבל זוהי תחושה שקרית, זה רק גורם לי לחוות את ההתקדמות אבל אין באמת בזה התקדמות. זה כמו לנסוע בעיר חדשה, במקום לא מוכר ללא מפה/GPS/waze, אפילו בלי לחפש את הכתובת שאליה אני רוצה להגיע.

-ובאמת עכשיו שאני חושב על זה, התובנה הזאת מעניינת במיוחד. כלומר, לפני כמה זמן הגעתי למסקנה שהתהליך הזה שלי נקרא מסע, כלומר במובן כזה שבמסע אני לא הולך לקראת מטרה מסוימת, אלא נוסע ומגלה על פי ההתקדמות שלי לאן זה מוביל, אני נהנה מהדרך. וכרגע, אני רואה שיש במסע הזה גם פן של מטרה מסוימת, ואי אפשר סתם להתקדם. הפרדוקס הזה חשוב, אני גם רוצה ללכת בכיוון מסוים, אני רוצה להגיע למטרה על דרך המלך, אבל אני גם רוצה ליהנות מהדרך, ולהתפלא מכל שלב, ללמוד מכל שלב, כדי לשמור על פתיחות, כדי להקשיב לתובנות החדשות של מה אני מגלה על עצמי, מה אני יכול לתקן שבאמת מציק לי, כי כידוע ההתמכרות היא פתח מילוט כדי להשתמט מפגמים אחרים. פשוט מרתק! -

אם כן, בדיוק כשאני מתחיל לאבד את הדרך, כשהרצון לחטוא גדל, אז יש להיזכר ולהעמיק את היסודות שכבר קיבלתי לפני כן, ואז מתאים לראות את היומן, להיזכר בכל מה שלימד אותי הניסיון הקודם.

כמובן, קל להגיד את זה אחרי יומיים של נקיות בלבד, כשהתשוקה לתאווה קטנה. אז במצב הזה, אני ב high, לכאורה רק מחשבות טהורות ומלאות מרץ מציפות אותי. אבל עצם החשיבה הזאת שלא אוכל להגיע לאותה תחושה של רצון טוב כשאהיה בזמן של שפל, היא עצמה עצת היצר. לא! יש לי סיכוי! אני לא מרפה! אולי יהיה קשה, אולי אצטרך עזרה מאנשים אחרים, אבל אני אהיה מסוגל! שוב, אולי לא לבד, אבל הכוח שאני מרגיש כרגע הוא מה שייתן לי כוח להמשיך, להפשיל שרוולים למה שאצטרך לעשות.

ולסיים את הדברים, ולייסד אותם, אני כל הזמן בעליה וירידה- מפחיד להיות בירידה, אני חושש לא יודע לאן זה יוביל, אבל העלייה נותנת את הכוח והכיוון להתקדם, ואני משתמש בה כרגע לבנות את עצמי שוב.

התכוונתי הערב לשוחח עם אחד מחברי הפורום, אבל לא יצא לי.
לאחר מכן התכוונתי לבלות זמן בסרט, ובמקום זה אני מוצא את עצמי חוזר על היומן שלי, חוזר על מה שלימד אותי הניסיון שתיעדתי עד כאן, מה שאף פעם לא עשיתי בשנים קודמות. זה טוב להיזכר בכל זה, זה מעורר את אותן תחושות טובות שהיו לי. זה מזכיר מה הן כל אותן תחושות לא טובות שחוויתי בנפילה, ומאפשר לי  (כרגע שהתשוקה שלי לתאווה לא חזקה במיוחד) לחשוב, מה הייתי יכול לענות לעצמי לפני נפילה.
בכל אופן, כמו שאמרתי למעלה , אני מרגיש צורך לשנות את שם היומן שלי.
אני רציתי מעשים  כיון שהרגשתי צורך להפשיל שרוולים, אבל אני חושב שאני צריך משהו יותר פנימי, לגעת בנקודה יותר פנימית, בנפש, אם אפשר. והנפש זה הרצון (כך אני מבין).
חשבתי היום, שזה די מעניין ,שלמרות  שהעבודה העיקרית שלנו על מידות  נמצאת בנקודת הרצון, בנקודה פנימית, בכל זאת אין לנו אפשרות לגעת בזה. אנחנו יכולים לגעת במחשבה ובמעשים. אז איך משנים את הרצון??!
אולי ניתן לומר שאנחנו נוגעים רק במיתרי הנפש, במה שמחזיק את הנפש משני קצוותיו, כי הנפש מאוד עדינה וצריכה זהירות רבה לבל נשחית אותה, אבל אל לנו לשכוח שעיקר הפעולה שלנו צריכה לחלחל פנימה בתוך הנפש.
אני רוצה לקרוא ליומן הזה : לגעת במיתרי הנפש

להמשיך את הרעיון הקודם, יש לפעמים שלומדים איזה עקרון (לא רק בלימוד תורה, בכל נושא שיהיה), והדבר הנלמד מסעיר את הנפש. המחשבה שמכניסים על ידי לימוד, חשיבה וכו' לפעמים גוררת אחריה רגשות פנימיות. זהו בעצם סימן ש"משהו" זז בפנים, משהו התעורר. דוגמת הדבר הוא כאשר מנסים לפעמים לרפא איברים פנימיים ללא חדירה פולשנית בתוך הגוף- הרפואה האלטרנטיבית עוסקת בזה רבות. אם כן, אפשר לגעת באיברים האלה אבל רק אחרי זמן טיפול מסוים במעטפת של הגוף. כך מחשבה יכולה לחדור פנימה עד לנפש האדם, אבל צריך להתרכז בה כדי שהיא תחדור לעומק הנפש. אבל, אם נחזור לדוגמת הרפואה באיברים הפנימיים, גם אז, המטרה לא הושגה רק כשיש תחושה שנוגעים באיבר הפנימי, התחושה הזאת היא רק סימן שמתחילים לגעת בזה, צריך אחר כך עוד טיפול. כך במחשבות על רצון טוב, לפעמים זה מסעיר את כחות הנפש פנימה, אבל עוד צריך להתרכז בזה כדי לתת לזה לפעול. לדוגמה, כל תובנה שאני הגעתי אליה מתוך התבוננות אישית או מתוך ניסיון של אחרים, היא צריכה עוד לימוד והפנמה. לכן כדאי לקרוא את המייל היומי בבוקר כדי להפנים את המסר שלו (במיוחד מה שנוגע אלי, מה שמתאים לי) במשך כל היום. גם הכתיבה והדיבור בנושא מאפשר להוריד את התובנה הזאת מהשכל אל הנפש ("וידעת היום והשבות אל לבבך"). יחד עם זה, ההרגל המעשי עושה את שלו שהנפש/ הגוף זוכרים את התחושות הנעימות-שקריות המוכרות להם, ויש צורך להינתק מאותם תחושות על ידי מעשים ממש, וזה בין כאשר השכל איתי- שאין תשוקה חזקה לתאווה, ובין כאשר התשוקה מתעוררת, שבזה צריך זעזוע יותר מוחשי על ידי שאדם אחר יגיד לי מה לעשות אז.  אלה להבנתי 2 הקצוות של המיתר המחזיקות ומשיבות את הנפש במקומה הראוי. אמנם זה צריך להיעשות בעדינות, כי הנפש נמצאת אולי במקום אחר, ומשיכה חזקה מדי על המיתר עלולה לקרוע אותה.

תודה צדיק! התחברתי מאד לדבריך, 
קראתי פעם על חקר המוח שלנו, מסתבר שאנחנו מודעים לחלק מאד קטן ממה שהולך לנו במוח,
כלומר התת מודע הרבה יותר גדול מהמודע, 
הסביר לי הרבה מאד למה 'תחושת אפורייה' של תובנה חדשה ומלהיבה שקראתי או הבנתי,
שגורמת לי לחוש 'מוחלם' ברגע, נעלמת אחרי כמה רגעים ללא עקבות..
היא כנראה נשארת ברמה המודעת של מוחי ולא חודרת פנימה לאזור 'שמפעיל' לי את הרצונות והמאוויים.
רואים את זה גם במצוות שלנו - עיקר הדגש בתורה הוא על מה ואיך לעשות יותר ממה לחשוב או להרגיש. 
כנראה שאין דרך אחרת לגרום לי התפתח באמונתי ובדבקותי בבוראי אלא רק ע"י עשייה רצופה של מעשים, אז כנראה גם החלמה אמיתית מגיע רק דרך מעשים ולא מספיקים המחשבות והרצונות הטובים. שאזכה להרבות במעשים.
תודה על דבריך המחכימים. 
שיהיה יום טוב מלא בעשייה מחלימה לכולנו. 

שלום פנימה,
לאיזה חלק מדבריי התחברת במיוחד?
אם ברצונך לשוחח ולפתח את הנושאים האלה ביחד, אני אשמח.
אני אומר את כל זה מתוך הלימוד שלי, התבוננות בעצמי ומתוך ניסיון שקרה לי ושנתן לי לחשוב בכוון הזה (אוכל לתת לך את המקורות שנתנו לי לחשוב על זה, אם תרצה לקרוא בהם). קצת סלט מכל הנתונים האלה, אבל זה מענג להגיע לפירות מתוקים - אני מקווה שזה סימן שהדרים חודרים פנימה

שלום רבי יעקב הצדיק,
התחברתי להרבה דברים שכתבת,
בעיקר לפוסט האחרון שדיברת בו על זה שהמעשים הם בעיקר העוזרים לי להחדיר החלמה 'פנימה', וכדאי לעשותם בעדינות הראויה.

אשמח אם תשתף אותי במקורות, שאחכים גם אני דרכם.

שיהיה יום טוב עם מעשים מחלימים לכולנו

"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"
כמעט תמיד התגובות של ילדים הינם כל כך טהורות בפשטותם שאין צורך להוסיף עליהם שום הערה.השבוע אחרי המון התלבטויות של חודשים, אשתי ואני החלטנו לקנות טלפון "חכם". אני לא רציתי את זה מבחינתי כדי לא להיכשל (ואני מתכוון לקנות רק אחד כזה מוגן או כשר), ואשתי ואני הסכמנו ביחד עד אז לא להשתמש בזה כדי לא להיות כמו כולם "מחוברים כל הזמן- מנותקים מהמציאות".
בסוף, באמת לצרכי עבודה, אנו צריכים את זה.תמיד חשבתי שככל שהדורות מתקדמים יש יותר ויותר משיכה לטכנולוגיה.התגובה של הבת שלי (בת 6) הייתה פשוטה בטהרתה:
"אוף, למה קניתם את זה. זה מעצבן כשהגדולים יש להם טלפונים כאלה, אי אפשר לדבר איתם, הם רק מתעסקים בזה!".
לפעמים צריך לתת לילדים להוביל....
"והשיב לב אבות על בנים"

"והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"
איך ייתכן לומר דבר כזה? אני אוהב משהו, אז אני רוצה להשיג אותו כמה שיותר מהר, זה לא סתם ימים אחדים, במיוחד כשיעקב אבינו ע"ה היה צריך לחכות 7 שנים על מנת להתחתן עם רחל.
התשובה היא שבכל יום יעקב אבינו ראה איך אותו יום הוא לבנה שמתווספת בבנין ביתו עם רחל, וזהו הדרך לבנות להיבנות.
לפעמים אני מסתכל בבוקר היכן אני נמצא בטבלה של 90 יום. מתי כבר אוכל לראות את המספר 90 מתנוסס ליד השם שלי.
לא, עלי לראות את כל השורות למטה, כמה כבר צברתי, כמה התרחקתי מהתאווה עכשיו, ולהודות לה' על כך.
החלמה שמחה לכולנו

תודה יעקב היקר התחברתי לדברים.

שמעתי פעם ממחלים מכמה התמכרויות, שכל חייו אמרו לו לעשות רשימות של מה עוד עליו לעשות,
באנגלית זה נקרא - To Do List
וזה אף פעם לא עזר לו,
זה רק הכניס אותו עוד יותר לתחושה של חוסר אונים מפני ריבוי המטלות שעליו עוד לעשות.

יום אחד הוא החליט להפוך את זה ולעשות רשימה ארוכה של דברים שכבר עשה - 
Things I've Done List

ומאז הוא בהחלמה משלל התמכרויותיו.
יום שמח ומחלים לכולנו