עוזר לי לכתוב, אז אני ממשיך.
אני מדחיק את המחשבה של "רוצה ליפול". מפחד שאני לא חוזר ל'הרגלים הישנים' של מלחמה במקום וויתור.
בתוכנית פורטיפיי ממליצים דווקא להסתכל על המחשבה. לא להתעלם ממנה.
אבל זה מפחיד.
בהרגלים שלי כלולים סרטים וסדרות.
(הגעתי למצב שלא ממש קל לי לראות סרט. כמו בתאווה, כך בסרטים, סף הריגוש עולה)
ובסרטים, כמובן, לא חסרים 'ריגושים' גם אם הם לא מוגדרים פורנו ואפילו אם הם מאושרים לילדים.
במצב הרגיש שלי, לא בטוח שאני צריך הרבה. אולי אפשר להגיד אלרגי. או סתם מתאווה.
בנתיים אני משתמש בעיקר ב"תחליפים מלאכותיים". מילאתי את הזמן עם נשיונל גיאוגרפיק, BBC ומצויר.
חסר אונים?
רוצה להפנים. מרגיש שאני עדיין לא 'שם' בהבנה של האם אני באמת חסר אונים? אני גם לא סגור על עצמי אם אני באמת מכור. ומה זה אומר עליי בעצם?
אם אני מכור אז אני מקבל את עצמי מצד אחד בתור חולה, ומצד שני אמור להכיר בזה שככה אשאר.
אם אני לא מכור, אז אני גם לא חולה. שזה טוב. כי אני יכול לצאת מזה.
מבקש התבהרות אבא
(ובכל אופן, לא מחזיק מהלקאה עצמית בתוך הבעיה בין אם מחלה או לא. סור מרע (אל תתעסק עם הרע. מי שמתעסק בג'יפה מתלכלך, גם אם הוא מנקה) ועשה טוב.
מאמין שיש שלב לחשבון נפש.
והנה דבר נפלא שמצאתי בקונטרס נפלא שנקרא "בשבילי נברא העולם"
מתוך תפארת שלמה להרה"ק רבי שלמה מרדומסק זיע"א פרשת ואתחנן.
וגם זאת צריך למודעי כל איש הרוצה לגשת אל התורה, והעבודה זה תפלה, להיות לו התחזקות, לבל ישמע לדבר היצר המסיתו, ומקרר חמימות תשוקתו, להראות לו אז גדל שפלותו. מי אתה הרוצה לגשת אל עבודת הקדש, אתה מלא פשע ועוון. ובכל היום הוא הולך ברום לבב ובגאות, כמו מי כמוהו. אך האדם צריך להשליך את בשעת העבודה כל השפלות והעצבות, כמו שאמרו "אין מעבירין על המצוות", רוצה לומר אין להזכיר העברות בשעת קיום המצוות, ויעשה המצוה בחשק נמרץ, ועת לכל חפץ לתקן בפעם אחרת הפגמים שלו, ולא עתה בשעת העבודה.
פה הוא מדבר על עבודה = תפילה.
ומה יותר תפילה, מלפנות לאבא בשמיים ולבקש עזרה?!
קראתי פוסט בנוגע לשיר של אברהם פריד. אהבתי. תודה על זה
השיר:
www.kikar.co.il/184314.html