שלומקה אח יקר,

כואב.כואב לי מאוד.

אני כ"כ מתחבר לעוצמת השיתופים ולכאב ולקבלה שמונחת בהם.
ואני שואל את אלוקים, למה ??? למה דווקא הוא ??? למה דווקא אני ??
למה שנינו שהתחלנו דרך כמעט ביחד ואצלי אתה היית מהוותיקים והדרכת אותי ואתה נמצא אחרי שנה עם נפילות ואני עם פחות ??
זה כואב לי !!
אני חושב שזה כואב לי כי זה מראה לי שאין לאף אחד בעולם [גם לי] ביטחון או משהוא כזה. לא תוכנית ולא צעדים ולא כלום. רק הוא אלוקים אוהב שלנו הוא זה שאחראי להחלמתינו ואם ננסה להתחבר אליו אולי הוא יסכים לתת לנו את מתנתו היקרה כ"כ. נקיון והחלמה.

אוהב אותך,
את נקיותך,
את כנותך,
ואת החלמתך,


הוי אריאל,,,,,,,,,,,,

נתב"מ, גם אני אשמח מאוד...
אריאל - הוי אריאל. אין לי מילים לתאר כמה שאני אוהב אותך. גם לי כואב מאוד. אני בתקופה של נפילות רצופות. שבועיים. שבוע. 4 ימים. ולא רואים את הסוף מהמקום שלי. תמיד פחדתי מהמקום הזה. בתחלת הדרך, כשאני הייתי זה שעלה על דרך ועזר לחברים חדשים, זה היה נראה לי סיוט. הייתי בקשר עם כמה חברים שפשוט נפלו ונפלו עוד ועוד פנימה והתייסרתי ממה שעובר עליהם. למה הם לא עושים פעולות? למה הם לא מתקשרים? הייתי שואל את עצמי ואת אלוהים בכאב. והיום אני שם. בדיוק באותו מקום שלא מצליח לעמוד על הרגלים. ואחרי כל נפילה עולה ההרגשה כאילו אני בחלום. לא באמת יכול להיות שזה המצב, כאילו אני בסיוט וקלטתי שזה רק סיוט אבל אני לא מצליח להתעורר ממנו. פחד אימים. וכל פעם עולה השאלה מה אני עושה לא בסדר? מה לא בסדר בי? למה אלה שהתחילו איתי מצליחים כל כך בקלות ולי לא הולך? אבל זה רק אחרי נפילות.
כרגע, נקי 5 ימים, אני שם בצד את ההתעסקות הזאת שלא עושה לי טוב ומתמקד בלעבור את היום הזה נקי. הראש שלי אומר לי שאלוהים שולח אותי למקום הזה כדי שאחרי זה אנשים אחרים יוכלו להתחזק מזה שאצליח לקום. "כי למחיה שלחני אלוהים הנה". אבל משהו מאחורי הראש שלי אומר לי שזה סתם הערך העצמי המנופח שלי שמוצא תירוצים והצדקות. אני פה כי אני חולה, ואני חייב לקבל את זה כדי להמשיך בתוכנית ולא לצאת ממנה. וכרגע אין לי תוכניות לצאת החוצה...
כיום המצב הוא שאני מתמקד בלעבור את היום הזה נקי. מאז הנפילה האחרונה שלי, כמעט כל יום יש לי תוכנית מאוד ברורה להשתמש. אני רוצה פורנו על מחשב גדול ומהיר, עם סאונד, בנחת ולא בהחבא ובלחץ. אני חושב שזה סןף סןף מה שיספק אותי (השימושים שלי לפני התוכנית היו בעיקר בלי סאונד ובלחץ שיגלו אותי, בד"כ באיזה שהיא כיתה תוך כדי שיעור...)
ביום חמישי החלטתי להוריד את הסינון מהמחשב שלי. מהבוקר התחלתי בפעולות שיעזרו לי להשאר נקי - טלפונים, דיווח לספונסר, והרבה תפילות. כמעט כל פעם שנכנסתי לשירותים יאדתי על הברכיים והתפללתי על זה. בסוף אמנם התיישבתי על המחשב והתקשרתי לאינטרנט רימון כדי שאוכל ליפול בשקט אבל אלוקים כנראה שמע את תפילותיי ולא הצלחתי לממש את זממי. העבירו אותי וסיננו אותי עד שבסוף אמרו לי שיש להם עומס וטכנאי יחזור אלי יותר מאוחר ואני הבנתי את הרמז ועזבתי את המחשב. ביום ראשון התוכני הייתה ללכת לחדר מחשבים במכללה שלמדתי בה (ואני עכשיו שם בסדנת סטאז') ולקוות שהוא ייהיה ריק. ב"ה גם אתמול התחלתי פעולות מהבוקר ובסוף גם נזכרתי שיש שם גם חבר מהתוכנית ודיברתי איתו ונפגשנו שם. אסירותודה גם אתמול נשארתי נקי. להיום התכנון הוא לקחת מחשב מחבר בזמן שהבית שלי פניו בצהרים. ושוב- פעולות בצורה אינטנסיבית.
מה שעובד בשבילי להיום הוא להתפלל בכל רגע אפשרי. לדבר בכנות עם חברים על כל התוכניות שלי ולקבל את הראש החולה שלי (פשוט כי אין לי ברירה אחרת, לא שזה קל לי). התחלתי להשתמש בגומיה (זה פשוט אדיר! סימון למוח שלי שכל מחשבה של תאווה פירושה כאב וסבל). ולהבין שהדבר היחיד שיכול לשמור עלי נקי הוא אפילו לא כל הפעולות שאני עושה אלא אלוהים. ולא מעניין אותי מה יהיה מחר - היום קמתי עם רצון עז להיות נקי, ואני יודע שאם לא אשמור עליו הוא ייעלם עד הצהרים אז פשוט לשמר עליו גם אם במהלך היום אני קצת פחות מזדהה עם מה שרציתי אי אז בשעות הבוקר.
תודה חברים. אני אוהב אתכם וצריך אתכם. קצת קשה לי למצוא זמן לכתוב פה אבל אני משתדל... ושאלוהים יהיה איתי וישמור אותי נקי היום. וגם אותכם.

איזה כנות, ואיזה חיבור, מתפלל בשבילך שתמשיך את הדרך, ואני באופן אישי נקי היום אחד מהפעולות החזקות ברכים ושוב ברכיים כמה פעמים ביום והנס קורה אחתי במשך 9 חודש אחרי שנתיים בתכנית, אוהבים אותך.

אוהב אותך שלומקה היקר !!

הלוואי עלי,,

אתה מבין מה שקורה כאן ??
את מה שאתה עובר ?

יכול לעבור עלי ימים נקיים ואפילו מפוכחים [אם אני מבין מה זה,,] אבל את החיבור האמיתי.הטוב.הטהור.והכנה שרואים רק אצל חברים במצב שלך או אצל עצמי בזמני קושי, את זה אין לי היום.... כן לפעמים יש ואני באמת מחובר,
אבל,, נראה לי שאת עיקר הקשר אליו יתברך, אלוקים אוהב, מקבלים דווקא איפה שאתה נמצא במצב הזה של ירידה על הקרשים-ברכיים כשהכל זועק כ"כ ת א ו ו ה ---- פ ו ר נ ו ---- ס ק ס ודווקא אז טלפון,ויתור.כניעה.חיבור לקל.

אוהב אותך וחושב עליך [מדי פעם;) ]

הוי,,,,


נ.ב.
מתי יש לך זמן לתת לי לשגע אותך??

גם אני רציתי לחשוב של'למחיה שלחני אלוהים הנה', זה לא אומר שזה לא נכון, אבל הסיפור שלי הוא שקודם כל צריך שיהיה לי אלוהים ורק אחר כך אוכל להחיות באמצעות כוחו אחרים.
וכשאני בתאווה - אין לי אלוהים...כך, באופן הזוי, מצאתי שדווקא שיתופים כמו שכתבת כאן, כשלא התכוונת להחיות אף אחד, אלא לזעוק לעזרה, אכן מעוררים הזדהות, ואפילו תקווה. כי אם אתה מצליח לשרוד, זה אומר שזה עובד...

אתך
נתן במתנה

שבוע טוב חברים!

איזה כיף שיש לי פינה קטנה שבא אני יכול לשתף מהלב...
עבר עלי שבוע קשה. מעייף. בכל יום להתמודד מחדש עם רצון לשימוש כבד שכלל תוכניות מפורטות מתי וכיצד. וכל יום לדעת שאין לי אפשרות להתגבר על הרצון הזה ואני תלוי בידי אלוקים למרות שהתחושה היא שאני תלוי על בלימה. וכל יום מחדש אלוקים עשה לי נס במקום הזה. ומי יודע איך יראה השבוע הקרוב.
מצד אחד תחושה שאומרת שיהיה יותר קל ליפול כבר וזהו ומצד שני ההבנה שאני מוכרח לשים קץ למעגל השימוש האינסופי ולסבול עוד קצת וזה ירגע בקרוב. מקווה שאלי יראה בסבל עבדו ויחונני כאיילה שלוחה ברגליים ממהרות לרוץ מהרעה שמתרגשת עלי חדשים לבקרים. רבה אמונתך.
שבוע נקי לכולנו!
(ולסקסוהוליסטים שעדיין לא הגיעו לפה אני מאחל מכל הלב שיזכו לנפילה החיובית היחידה בחיינו, זו שמבאה אותנו לתוכנית;) )

בוקר טוב.
לצערי יש בשימוש משהו שמרמה אותי. אני מחכה שמישהו יוריד לי את האסימון, שאלוהים יוריד לי את האסימון.
מהניסיון המר שלי (כשנה של 'מעידות' ומלחמה שאולי שרדתי אותה אבל לא החלמתי במסגרתה באופן מתמשך), יש רק אחד שיכול להוריד לי את האסימון - אני.
מתפלל אתך לשפיות.
נתן במתנה

שלום חבר יקר.

כשאני מתכנן את החיים שלי לטווח ארוך אני נכנס לדיכאון טוטלי. לכן חשוב לי תמיד לראות את 5 הדקות הבאות ולא יותר מכך. רק להיום, רק להרגע יש סיכוי שאשאר נקי ומפוכח. מאחל לך לחיות את הרגע נקי ומחובר.

אתך בדרך.

שלומק'ה אחי היקר,
הצטערתי לקרוא את הקושי שעבר עליך..

מאחל לך הרבה הצלחה ויודע גם שתצליח!

ירדת ממדרגות זוכי המדליות, וחזרת לקו הזינוק כדי לאסוף משם
נפולים..
אשמח לרוץ איתך ואחריך בעז"ה.

שלומקה היקר! מזל טוב על 10 יום

שלום חברים שלי.

כמו כל הפוסטים האחרונים, אני יכתוב שתקופה קשה עוברת עלי. מאז חנוכה אני נופל בערך פעם בשבוע. האינסטינקט שלי הוא כמובן לשאול מה אני עושה לא בסדר. מה הזנחתי הפעם שגרם לי ליפול. אבל מה לעשות שחברים אמרו לי לא לשאול את זה. הכל בסדר, אני חולה ולכן אני נופל. יכול להיות שיש משהו שחסר ויכול להיות שלא - אלוקים רוצה כרגע שאהיה במקום הזה. רק להיום אני מתמקד בלהמשיך את הפעולות והתוכנית בכל הכח. מה שכן - אני כן מנסה לחשוב איפה אני יכול להשתפר. שמתי לב שככל שהתקופה הזאת מתארכת אני מוסיף דברים שלא חשבתי לעשות אותם לפני זה - זמן שקט לתפילה והרהורי על בסיס כמעט יומיומי, חברותא בקריאה עם חבר, שיחות שירות לחברים חדשים בקבוצה בתדירות גבוהה, ברכיים ברגע שקמים בבוקר ועוד. זאת כבר נקודה חיובית שאני יכול הלצביע עליה מהתקופה הזאת.
מה שממש מחזק אותי הוא לראות אנשים שהיו במצב הזה והיום הם נקיים תקופה משמעותית. יש דבר כזה, זה לא שאני פגום והתוכנית לא עובדת עבורי. תמשיך לעשות את התוכנית, כי מתישהו הנס יבוא. כיום בע"ה אין לי מחשבות על "מחוץ לתוכנית". ברור לי שהמקום שלי הוא פה.

קשה לי להתמיד בפורום בזמן האחרון כי אני לא מוצא מספיק זמן לשבת בשקט ליד המחשב, אבל אני משתדל לפחות לקרוא לעיתים קרובות, אפילו אם אין לי הזדמנות להגיב ולחזק ולשתף בעצמי. מתפלל שה' ייתן לי את הכח להתמיד פה ולקבל מפה את הכוחות להשאר נקי, כמו פעם...

תודה על זה שהמקום הזה קיים.

אוהב אותך שלומק'ה !!

תודה על התיקווה, על האמונה !!

מתפלל עליך.

אוהב הוי,,

שלום חבר יקר, לפני הנקיות הנוכחית של 297 יום היה יותר מחדשיים שאיפסתי כל שבוע ועשיתי את כל הפעלות ואם כל זה נפלתי כל שבוע, מה קרה עכשיו שאני נקי, לא יודע אהל זה בטוח. ממשיכים עם הפעולות והנס יקרה, מאוד אוהב אותך.

מתי כבר אגיע לקרקעית?
אני נע בין מצב שהפעולות עובדות והתוכנית פועלת למצב של כאוס מוחלט, שהחושים שלי מביאים אותי לכדי טירוף הדעת ממש. מתי כבר ייפסקו ייסורי? כרגע אני נמצא במקום של יאוש עמוק מעצמי מצד אחד אך אמונה בתוכנית מצד שני. כבר הייתי שם - במקום המואר, השמח, עם ההתעוררות הרוחנית כשכל התקדמות קטנה משמחת את הלב. אני יודע על המקום הזה ומייחל אליו אבל כרגע הקושי מציף אותי מכל הכיוונים. קושי לעשות את הפעולות הכי פשוטות של התוכנית ובעיקר הקושי לקבל את עצמי. להאמין שלא עשיתי דבר רע, שאלוקים וחברים (ואשתי) עדיין אוהבים אותי אחרי מה שעשיתי. קושי להאמין שאפשר להשתחר מהמקום שלי על אף שבצורה עמוקה בפנים אני יודע שזה ייתכן. זה כבר קרה לי עשרות פעמים במהלך שהותי בתוכנית. נשארו רק כוחם המרפא של התפילה והקבלה. להתפלל לגאולה, לרפואה. לקבל את חיי כרצון אלוקים ולהבין שלא עשיתי דבר רע - זוהי המציאות של חיי שאלוקים רוצה כרגע וזה בסדר שאני רוצה פורנו. זה בסדר אפילו שאני רואה וקורא פורנו בכמויות אדירות. אבל אני לא חייב להמשיך, אני יכול לרצות ולא לעשות ולהמשיך לחיות. הבעיה מתחילה כשאני צריך שזה יגיע מבחוץ, שחבר יאמר לי את זה כי מעצמי אין לזה משקל בשעה ששגעון אוחזני. כשאין לי כח לגייס נכונות לעשות טלפון - הגלגלים נתקעים בחוץ והעגלה מתחילה לשקוע ועם כל רגע חדש יהיה קשה יותר להוציאה.אולי פשוט אחכה במקום עד שהשמש תייבד את השלולית ואז אמשיך בדרכי. אוי, המחיר של השימוש, של טירוף הדעת הזה.
אנא אלי, הכנס לחיי והאר אותם. שמור עלי מעצמי, בנקיון, עד סוף היום הזה.

אמן. חיבוק