אתה הולך לקבוצות הבנתי, תמשיך לבוא, ניסים יקרו, יש כאלו שהגיעו שנים עד ש.... אין יאוש
אוהבים אותך באמת, מזדהה עם הסבל של לבוא לקבוצות וליפול, אבל שוב פעם תמשיך לבוא.

שוב נופל ושוב מנסה לקום הכל פה משחק בשביל מה לנסות לצאת הרי זה עוד פעם יקרה אבל הגוף כבר לא מסוגל עוד לפול אבל הלב רוצה להרגיש חי רוצה להגיש הנאה כיף שימחה

ריבונו של עולם אתה אסרת עלי את הדברים האלה אז תוציא אותי מהמקום הזה...
ריגשית אני לא יודע כמה באמת אני רוצה לצאת אני רוצה להפסיק שיכלית רק בגלל שה' אמר ושאני שומע סיפורים על מה קורה אם לא עוצרים את הדירדור בזמן לאיפה אפשר להגיע

הייתי רוצה להיות יותר קדוש טהור צדיק גם הלב שלי רוצה את זה אבל מישום מה אני נופל כל הזמן
האמת אפילו לפעמים בכוונה...

חבר שלי פעם אחד ממש הרגיז אותי ובגלל הסיטואציה הזאת הלכתי להשתמש קשה לי עם הרגשות השללים אני לא יודע איך להתמודד מולם אני מרגיש גם ככה רוב הזמן עצוב למה אי אפשר להגיש טוב מידי פעם??

למה אין תחליפים זמינים מהירים וטובים??
וכל החליפין הטובים הם דברים שדורשים זמן והמון עבודה??
למה התחליפים הזריזים ו המהירים רק מזיקים מי בגוף ומי בנפש ומי בדברים הרוחניים?

אני בסופו של דבר עשוי מבשר ודם אין לי הרבה כוחות להתמודד מול כל הבעיות למה ה' נותן לי להתמודד עם כל כך הרבה דברים או שיתן לי פחות דברים להתמודד איתם או שיתן לי כוחות ככה או ככה אני לא מרגיש שיש לי את שניהם גם לא הרבה כוחות וגם לא קצת התמודדויות....

ריבונו של עולם אני עייף... דיי... לי כבר נגמרו הכוחות להתפלל לה' אולי כבר הוא הפסיק לשמוע אותי אולי בגלל שנפלתי כל כך עמוק כבר לא רוצים לשמוע את התפילות שלי

כל כך הרבה דברים יש לי לשנות ולתקן למה ה' בראת אותי עם כל כך הרבה חסרונות ובעיות ??

ואולי הטרוניה לא צריכה לבוא על ה' אלא עלי כי אני סילפתי את דרכי ועכשיו אני סתם זועף על ריבנו של עולם אז איפה טעיתי שהגעתי לבירא עמייקתא??

שלום ריבנו של עולם אני לא ידוע איך להביע את הכאב שלי אני מרגיש שממש בא לי לבכות אני שם לב שאני יותר טוב מביע את עצמי ע"י כתיבה אז אני רוצה לשתף אותך במשהו שעובר עלי:

אני יוצא אם מישהי עכשיו שהיא ממש נראת לי בחורה טובה ויש לה כיוון טוב כמו שאני מחפש (ממש כואב לי לכתוב את המילים האלו) ראיתי בספר הלבן שיש אנשים שמומלץ להם לא לצאת עם בנות המין השני דיברתי עם הספונסר שלי על הדבר הזה והוא אמר לי שהוא בעצמו כן יצא עוד בכלל לפני שהוא נכנס לתוכנית והוא התחתן אבל הוא לא יודע אם זה טוב לי שאני אצא עם בנות בזמן שאני עוד בהחלמה
אני חושב על זה ממש בא לי לבכות!! למה?? ממש בא לי להתחתן מאז התיכון רציתי להתחתן היו לחברים שלי חברות ולי לא היה אפילו לא אחת כי אני אמרתי אני צריך לשמור את עצמי אני צריך לקיים את ההלכה ולצאת רק כידי להתחתן והרבנים אצלנו תמיד אמרו לנו תצאו רק אחרי הצבא וכבר מאז ממש ממש רציתי להתחתן
אם יגידו לי שאני צריך להפסיק לצאת לעוד איזה שנתיים אני לא יודע מה אני אעשה רק לחשוב על זה אני רוצה לבכות אני כבר חמש שנים בדייטים והיו קשרים מאוד טובים אבל עדיין לא מצאתי את אישתי מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי לומד על כל הנושא של נישואים איך צריך להתנהג, תכונות גבריות תכונות נשיות ועכשיו אומרים לי שאני אולי לא אצא למשך כמה זמן??

אם אני לא יוצא לדייטים אחרי 2 חודשים אני משתגע אני לא חושב שאני אדם תלותי אלא כי אני ממש רוצה להתחתן והכל מתפקשש לי דייי ה' אני מספיק סובל מהתאווה הזאת עוד יותר אתה רוצה שאני אסבול דייייייייי

גם דיברנו על זה שאני מבין במחשבים ואני שם לעצמי חסימות ואז מצליח לעקוף אותם
יש לי תאווה ריבנו של עולם אני רוצה לצאת מהמקום הזה שאני נמצא בו אני לא רוצה את התאווה אני מוותר עליה ועל כל שכר ההתמודדות איתה רק תיקח את זה ממני תן לי נשמה טהורה תן לי קדושה תן לי טהרה תן לי אישה קדושה אישה כשרה ויראת שמיים אני רוצה להתעורר מחר ולגלות שכל זה היה חלום בלהות אני לא רוצה את המקום הזה שאני נמצא בו אני ממש לא מעוניין לעקוף את החסימות שלי אני רוצה ח-ו-פ-ש

שלום אח יקר ואהוב

אתה מצליח לגעת בי עם הכתיבה הרגישה שלך,
רואים שאתה באמת רוצה להתקדש ולהתעלות,
יש לך נשמה גבוהה (ולדעתי גם לכל מי שמבקר פה בפורום, חוץ ממני כמובן )
תודה שאתה כותב ומשתף זה עוזר גם לנו בהחלמה.

אני לא מספיק זמן בתכנית בשביל שאוכל לומר לך אם כדאי לך או לא לצאת עם בנות (למטרת נישואיו כמובן.. ) תוך כדי תהליך ההחלמה, זה כנראה תלוי במי מדובר, אבל ברור לי שלכל מחלים יש את הדרך שלו בהחלמה,
ולא כל אחד צריך ליישם את כל מה שכתוב בספר הלבן מא' עד ת' - לדעתי הפיסקה שהבאת לא מדברת על אדם שנופל בתאווה עם עצמו בלבד, ויוצא עם בנות למטרת נישואין - אבל שוב זאת רק דעתי ואינני מכיר את סיפורך,
בשביל זה יש ספונסר שמכיר את המצב שלך הנוכחי ויוכל לעזור לך להתאים את ההחלמה למידותיך.

לגבי הרצון שלך כבר לקבל ח-ו-פ-ש,
ותחושת חוסר האונים מול הרצון לתאווה ומול הרצון הנגדי העצבים וההלקאה העצמית שאחרי הנפילה..
אכתוב לך כמה נקודות שעזרו לי להסתכל קצת אחרת על הדברים ואתפלל לה' שיועילו קצת.

קראתי פעם שיר קצר שמאד אהבתי שהלך בערך כך:

אלוקי;
רצית שאהיה רחמן אז שלחת לי עצבים,
רצית שאהיה גיבור אז שלחת לי חולשות,
רצית שאהיה צדיק אז שלחת לי ניסיונות.

יש לנו מחשבה לפעמים שאם אנו מוצאים בתוכנו חסרונות ורצונות לדברים מכוערים ואסורים,
זה סימן שאנחנו לא צדיקים וקדושים וטהורים.

ההסתכלות שאנחנו צריכים לאמץ היא הפוכה -
מכיוון שה' רוצה שנהיה קדושים הוא שלח לנו רצונות הפוכים, כי רק בדרך הזאת שנעבוד על הרצונות הללו נתקדש
וניטהר, ככה זה עובד - המעלות הגבוהות וההדבקות בה' מגיעים ע"י המאבק והמאמץ היומיומי להתגבר על האופי הבעייתי והתאוות שלנו, ועשיית מעשים טובים.

בשביל שבאמת נרגיש שאנו חופשיים עלינו להתגבר על הרצונות הלא טובים שלנו - עד שה' יזכנו להחלים מהם.
ובמקרה של התמודדות מול התאווה זה מתחיל בכניעה מולה, ובהבנה שלבד איננו יכולים לגבור עליה, ולתת לה' להיכנס לחיינו ולעזור לנו בהתמודדות - בעזרת החברים היקרים פה.

להלן קטע קצר על חופש שמאד אהבתי - מקור: חופש אמיתי

חופש אמיתי
דמיינו אדם, שבמשך כל חייו, הקפיד לעשות רק את מה שבא לו באופן טבעי.
תארו לעצמכם שבסוף חייו, הוא הולך לעולמו ועולה למפגש עם הקב"ה,
שם הוא נשאל, "נו, אז מה עשית בכל הזמן שהיה לך?"
הוא עונה בגאווה, "תמיד עשיתי רק מה שהתחשק לי, מתי שהתחשק לי.
לא משנה מה זה היה, מה שבא לי באופן טבעי, זה מה שעשיתי".

מה לדעתכם תהיה תגובתו של הקב"ה?
"ובכן... אני חושב שמקומך בדיר, יחד עם כל שאר הבהמות, שמבלות את חייהן בדיוק באותה דרך!"

חכמינו ז"ל מלמדים אותנו: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (פרקי אבות, ד',א').
החופש האמתי הוא כשאנחנו מחליטים בעצמנו מה לעשות.

לעתים נעים לנו ששום דבר אינו עומד בדרכנו ומפריע לנו לעשות את כל מה שבא לנו, אולם זהו לא חופש אמתי.
כל עוד אנחנו לא באמת מנהיגים ומכוונים את חיינו, כל עוד איננו שולטים בהם, אנחנו מתפקדים כעבדים לתשוקותינו.

לעתים קרובות אנו חושבים שמשמעות החופש היא ששום דבר לא עומד בדרכנו,
אולם מצב כזה עלול לפעמים להוביל לשעבוד.

מעבר לכך, מהי מטרתו של החופש, אם כל משמעותו הוא ששום דבר לא מפריע לנו?
האם ישנה משמעות לחיים שבהם אנחנו עושים רק מה שמתחשק לנו, מתי שמתחשק לנו?
מה יהיה כוחה של האישיות שלי בתום 70 שנות חיי "בא לי"?
היכן באמת הצלחתי להתבלט ולהראות את הייחוד שבי?
האם חיי לא הפכו לשרשרת של אירועים, בהם הייתי בסך הכל בובה על חוט שהופעלה על ידי תאוותיי?
היכן ייחודו של ה"אני" שלי?

חשיבה פתוחה
כדי להגיע ל"אני" האמיתי של האדם, עליו לעקור מתוכו את כל הדעות הקדומות שמפריעות לו בדרכו, בין אם הן הוטבעו בו באופן תורשתי או באופן סביבתי.
כל עוד הוא אינו מתמודד כראוי עם מגוון המניפולציות וההתניות שחווה במהלך חייו, אין לו כל אפשרות להגיע לבהירות הנחוצה להתחלה טובה של מסע החיים.
רק כאשר נצליח לעקוף את ההתניות המוקדמות האלה, ולהתגבר עליהן, נוכל להגיע לנקודה של מודעות עצמית אמיתית, ממנה נוכל לפתוח במסע החיים שלנו.

המקורות העמוקים יותר ביהדות, מתארים שלב זה של צמיחה והתבגרות, כמצב בו האדם "משים עצמו כמדבר".
התורה ניתנה במדבר, משום שזהו מקום חסר וצחיח, שומם ופתוח.
ובדיוק כשם שהתורה ניתנה לעם ישראל רק אחרי שהוא יצא מעבדות מצרים אל המדבר הפתוח, כך, רק כאשר האדם נחלץ מעבדות-מצרים האישית שלו, הוא יכול לגעת במרחביו הפתוחים של המדבר הפרטי שלו.
רק כאשר האדם הופך את עצמו למעין מדבר - כשהוא חי מתוך חשיבה פתוחה לגמרי - הוא מסוגל לשקול כל פיסת מידע חדשה או דרך חיים שונה, באופן יעיל וכנה.

אחריות אישית
לפני כמה ימים, נסעתי עם אשתי במכונית, וחלפנו על פני סוחר שסיפק סחורה לחנות ירקות.
לפתע, נפל לו ארגז והתפוחים שבו התפזרו לכל עבר.
הסוחר הביט מיד כה וכה, מחפש את מי להאשים, אבל אף אחד לא עמד בסביבתו.
אשתי הבחינה בכך ואמרה, "ככה כולנו מתנהגים – תמיד מחפשים מישהו להאשים".

לעתים קרובות, אנחנו חוששים לקחת על עצמנו אחריות אישית.
אנחנו חוששים לקבל החלטות אמתיות ולעשות צעדים אמתיים בחיים.
משום שמשמעותה של אחריות אישית היא שאנחנו עלולים גם להיכשל.
ואז לא יהיה לנו את מי להאשים, חוץ מאשר את עצמנו.

דרושה רמה גבוהה מאוד של מודעות כללית ועצמית, כדי להשתחרר מהרגלים והתניות, ולקחת אחריות אישית על ההחלטות שלנו.
אולם כאשר זה קורה, אנחנו מתחילים לשאוף לממש את הפוטנציאל האישי שלנו ולחיות את החיים באמת.
החלק הנעים בלקיחת האחריות הוא, שהיא מסירה את כל המכשולים הפזורים בדרכנו, שמקורם בחוסר בטחון ובחרדות אישיים, וסוללת את הדרך לעבר הגשמת הפוטנציאל הנשגב שבכל אדם ואדם. - ע"כ.

רק להבהיר נקודה אחרונה - כפי שכתבו כאן רבים וטובים ממני הדרך להתמודדות מול ההתמכרות שלנו -
(וכל אחד שמוצא את עצמו שוב ושוב עושה משהוא שרק אתמול חש באמת באמת שהוא לא מעוניין לעשות אותו.. מכור לזה באיזו שהיא רמה) היא לא "לרצות" יותר להפסיק לעשות מעשים תאוותניים,
אלא לרצות יותר לצעוד במסלול ההחלמה,
והמסלול הזה מתחיל בהבנה שאני חולה בתאווה, ועליי להודות בזה ולמסור את השליטה עליה בידי ריבונו של עולם, ואחרי שההבנה הזאת הצליחה להיכנס באמת להכרתנו -
(וזה לוקח זמן בדר"כ להודות "בתבוסה" מול התאווה למי שעדיין לא התרסק לגמרי בגללה ב"ה),
עלינו להתחיל להכיר ולעבוד על הפגמים שנמצאים בנו ולטפל בהם לאט לאט -
ותכנית שנים-עשר הצעדים היא מצוינת בשביל זה.

מאחל לך הצלחה רבה בהחלמה
ובבניית בית נאמן בישראל בע"ה.

מזדהה מאוד. גם אני במקום הזה.
במחילה מכבוד הספונסר, לדעתי צריך גם וגם. כל עוד אתה בהחלמה אז אתה בכיוון הנכון, ובעז"ה תקבל סיוע משמים לבגיע לאיזון נכון. אני באמת חושב שאם אתה לא מרגיש מיואש וגמור לחלוטין ואתה רואה אפילו קצת אור בקצה במנהרה אז זה שייך להמשיך.

אני גם חושב שאישה יכולה מאוד לאזן את הצרכים ולהפוך את ההחלמה לטובה יותר.
אני לא מקצועי בתחום אבל אלו תחושותי.
בהצלחה יקר

היום שהיה:

היום נפלתי אבל נפלתי חזק אני מרגיש ממש מרוקן מכל הכוחות שלי אני לא יודע אם זה בגלל הנפילה או לא אני מניח שכן לפי מה שאנשים אומרים בתוכנית ומה שאנשים אומרים באתר לא היה לי כוח לעשות כלום יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ואני מרגיש ממש גמור תמיד מי יתן וה' יתן לי כוחות אני מקווה שהוא עוד איתי אחרי כל הנפילות שלי

היום שמתי אינטרנט רימון על הפלא שלי בבית שלי אין חסימה למה? לא ברור אני עוד מנסה לשים חסימה אבל מישום מה מתנגדים לזה בבית לכן שמתי בעצת הספונסר שלי לשים לבד חסימה חזקה

-----------------------------------------------

תודה רבה לכם חברים על התגובות מאודדד יפה היה לקרוא אותם ממש חיזקתם אותי

פנימה הלוואי היה לי נשמה גבוהה!! פעם שמעתי שמי שנופל בדברים כאלה זה אומר שיש לו נשמה גבוהה אני לא באמת יודע כמה זה נכון אבל הרבה פעמים אני מתבאס מזה שאני לא חוטא יותר או שאני לא מספיק עמוק יותר בתאווה כי אז זה מראה שיש לי נשמה גבוהה בטח זה נשמע לכם מגוחך אבל זה מה שאני מרגיש לפעמים ואני מתבאס מזה שאין לי את הנסיונות העמוקים כמו של אנשים אחרים פה

אבל למען הסר ספק זה מין משאלת לב כזאת.... לא באמת אני רוצה את זה מספיק לי,ואפילו יותר מידי, איפה שאני נמצא עכשיו האמת אני בטוח שבבור שאני נמצא בו אני יכול לשכוח מגן עדן....

rbg כתב:

ואני הקטן מבטיח לך בגיהנום גם לא תהיה, כי אנחנו כבר פה בעוה"ז בגיהנום, סובלים וסובלים יש לנו גיהנום של התאווה פה למעטה.

אין לי כבר כוחות להתמודד שוב ושוב התקופה האחרונה היא תקופה לא קלה בשבילי אני פשוט מרגיש שאני לא קשור לכלום אני מרגיש שבלימודים אני פשוט לא בעניינים העבודות שצריך להגיש זה חברים שלי עושים בשבילי אני בקושי מצליח לעשות אותם וזה לא טוב כי העבודות האלה עוזרות ללמידה בסופו של דבר ואני מרוקן מכל הכוחות

אני לא יודע אם זה בגלל התאווה אבל הגיוני שכן גם יכול להיות מפני שסמסטר שעבר ממש העמסתי על עצמי וגם היה לי קשר ארוך עם מישהי היה לי קשה להתמודד מול כל הדברים האלה ועד עכשיו אני מרגיש מחוסר כוחות

פעם הייתי יודע מה אני רוצה מעצמי בחיים היום אני כבר לא בטוח בכלום אני אפילו לא יודע אם אני רוצה את התואר הזה ואם לא אז מה אני רוצה לעשות או להיות בחיים?!
כל יום השאלות האלה מציקות לי ואני מרגיש גמור ועייף כאילו זקן בן מאה

אחרי שיצאתי מהצבא בתחילת מסע הדייטים היה לי המון כוחות הרגשתי שאני יכול לכבוש את העולם ממש נהנתי בצבא ( לא הייתי רוצה לעשות זאת שוב) אני לא יודע מה היה שם שגרם לי להרגיש כל כך טוב אולי בגלל הכושר שעשיתי אולי בגלל החבר'ה אולי בגלל שלא הייתי בבית שלי (הבית שלי גורם לי דיכאון) ואולי שלושתם אין לי מושג

ריבונו של עולם תן לי את הכוחות להתמודד מול התאווה להיכנע לרצון לשלוט על הכל להיכנע לרצון להשתמש בתאווה להיות יותר שמח ולהאמין שיהיה דברים טובים בחיים שלי ושבאמת יהיו. שיהיה לי כיוון בחיים כי בסופו של דבר אדם מחפש משמעות לחייו וגם שאצליח להשיג את המשמעות הזאת תן לי עוד חוכמה בינה ודעת יותר ממה שיש לי עכשיו והכי חשוב תן להיות צדיק יותר...

-----
אבי מהפה שלך לאוזן שלו... אבל יש הרבה אנשים שעוברים גיהינום בעולם הזה וגם גיהנום בעולם הבא אבל הלוואי....

שוב אני נופל ושוב אני מתרגז וחושב על כל ההשלכות של זה מה אני אספר לבנות שאני יוצא איתם מה אגיד להם שאני עדיין מתמודד עם התאווה שזה כבר 7 שנים שאני נלחם ולא מצליח

למה אני לא חושב על זה לפני הנפילה למממהההה? איזה באסה לפעמים יש מחשבה יאלה נפלתי פעם אחד שיהיה עד הסוף גם אוננות וגם אינטרנט.... מחשבה לא טובה

אני ממש מצטער מעומקי ליבי על הנפילה הזאת הלוואי ולא הייתי נופל לא עכשיו ולא בעבר והלוואי שזה לא יהיה בעתיד

אבל לפחות הצלחתי להחזיק שלושה ימים שזה גם משהו

קליק כתב:


שלום לך חבר יקר,

אני עוקב אחרי המסע שלך, ואני כואב, אני רגיש ומרגיש את הכאב שניתז מכל שורה, מכל מילה.

ראשית לגבי מה שקליק טען, אני חושב שזו טעות לא לשמוע לספונסר, בכל מחיר גם אם אולי נראה שהוא טועה, וזה מניסיון אישי שלי, גם עם הספונסר, וגם בניסיון עם אישה בהחלמה, זה בכלל לא מקל תמיד על התאווה, לפעמים[ אצלי תמיד,,] מקשה יותר !!

באופן אישי, אתה עושה תוכנית? צעדים? באופן רציני? אתה מכיר בזה שאין לך סיכוי בלעדיהם עם כל מה שהם דורשים ?
אני לא שואל כקצין מבחן רק כאחד שמבין טוב טוב את הכאב והמצב. אני שם.....
אבל אני עושה את התוכנית, זה בהחלט לא קל. ממש לא. אבל הרבה יותר טוב מהיכן שהייתי לפני כן, וגם נהיה יותר קל עם כל יום שעובר.

אשמח להיות בקשר.

אני מתחיל להיות אדיש לכל הנושא של החטא אז נפלתי לא נורא
הספונסר שלי אומר אולי בגלל שלא נפלתי מספיק חזק אז אני עדיין לא רוצה לצאת

ואני אומר אצליח לא אצליח לצאת מזה סבבה אני כבר לא בטוח שלצאת מזה זה כדאי או רצוי הרי בסופו של דבר אני נהנה מזה...

אריאל התוכנית הזאת נראת לי לפעמים לא טובה בשבילי כי אחד הסיבות מאז שנכנסתי לתוכנית נפלתי יותר..... אז אני עושה דברים שאני לא כל כך מבין ומנסה לברר למה לעשות ככה וספונסר שלי מתצעבן עלי...

לא מזמן שנתי חסימה חזקה חסימה שאני לא יכול לעקוף וביום הרגשתי כאילו שמשהו נלקח ממני כל כך רציתי את הסם שלי אבל לא הצלחתי לקחת אותו תא הצלחתי להשתמש בו
ואז פשוט הלכתי לישון רעב בלי יכולת למלא את החיסרון הזה

כמה כאב בשורות... כמה כאב בין השורות...

כתבת "אני כבר לא בטוח שלצאת מזה זה כדאי או רצוי הרי בסופו של דבר אני נהנה מזה..."
מזדהה. כתבת אותי. ככה גם אני הרגשתי - מרגיש לפעמים.
עד שמגיעה התרסקות, כמו האחרונה שהייתה לי לפני 8 ימים.
ואז, אפילו אם לקצת זמן, פתאום תאווה נראית רעל. רעל שחור, נוזלי, צמיגי דביק ומטונף שנוזל ומכסה את כל הלב... לא נותן לכלום להכנס.
ופתאום, משהו בי רוצה לוותר. משהו בי מוכן להפנים - זו לא אופציה

אבל מה לעשות. התחושה הזאת לא נשארת (אצלי, לפחות) לנצח.
והנה אני שמונה ימים אחר כך, בעזרת ה', ומה שאני רוצה לעשות זה לפתוח חלון גלישה בסתר, לשים אוזניות ולשכוח מהכל.
ויותר מזה, לפעמים נראה לי שהכאב של לפני, יותר חזק מהכאב של אחרי... אז, למה בעצם אני נלחם פה?
אבל הכאב... התחושת מוות שאחרי-השימוש מביא איתו. ואני חושב, שכנראה שגם אתה חווית את הכאב הזה. פשוט תקרא את ההודעות שלך...

והבנתי, שצריך לעשות גם בלי להבין. (גם אני צריך ליישם את זה...)
גם בלי לרצות. ואם אתה לא רוצה לוותר? תתפלל לנכונות לוותר. ואם אתה לא מרגיש שאתה רוצה לרצות לוותר? תתפלל לנכונות לרצות לרצות לוותר. ואם אתה...

תעשה פעולות. קטונתי מלהעיד על הצלחות רבות, אבל יש מי שכן יכול. תקשיב להם.

שתרגיש את אלוקים איתך תמיד!

בהצלחה רבה!

אצלי תמיד יש את הרגש הזה לפני שאני מתחיל לדבר אני יודע אל מה אני הולך לדבר אני מכין את עצמי לזה אני מתכננן בדיוק מה אגיד ומשום מה שאני מתחיל אין מילים בפי

לפני כמה ימים שמתי חסימה חזקה בפלא שלי וכבר כמה ימים שלא גלשתי בדברים אסורים אני מרגיש כאילו לקחו חלק ממני אני מרגיש אני ממש צריך את האתרים האלה כידי להמשיך לתפקד כידי להמשיך לחיות וגם נפלתי בז"ל כי ממש רציתי לחטוא ואני עדיין רוצה לחטוא אני רוצה להתקשר לחברה ששיתנו לי את הסיסמא כידי שאוכל לפול אני ממש רוצה אני מרגיש כמי שלא אכל כמה ימים
שמתי לב שאני אוכל יותר בזמן האחרון אני ממש רוצה לאכול עד שאני אאבד את כל החושים שלי אתמול לי לספונסר שלי היו חילוקי דעות חזקים הוא טען שאני לא מתקדם כמו שצריך ואני צריך יותר להתקשר לאנשים ולעשות פעולת של הכנעה יותר (אוויייי כמה שזה היה נשמע לי טיפשי ) אבל הוא כל כך העציב אותי אצלנו במשפחה לא נהוג לשתף לפחות ככה אני מרגיש
שאני משתף אז אני מרגיש שרק רוצים לקחת ממני אני לא אוהב את זה ההורים שלי רוצים לדעת לאיפה אני הולך מה אני ועשה אפילו יצאתי לשניה לרחוב הם שואלים לאיפה אתה הולך איפה היתי כמה כסף יש לך בבנק ממש מתריד אבל שאני שואל אותם שאלה פשוטה כמה משהו מסויים עלה הם מתחילים להתעצבן עלי

הספונסר שלי הרגיש לי כמו אמא שלי הכל צריך להיות בדרך שלה היא הכי צודקת בעולם גם בדברים שאני יותר מבין ממנה והיא יודעת את זה היא לא מוכנה להודות שהיא טועה (ככה מרגיש לי ) אם אנחנו צריכים לנסוע לירושלים ואנחנו גרים באילת אז הדרך שלה לטוס לאירן לחזור היא הכי נכונה ולא הדרך שלי (לנסוע בתוך ישראל) [אני קצת מגזים אבל זה התחושה שהיא נותנת] ככה גם הספונסר שלי אתה חייב לעשות ואתה חייב לעשות אני והוא לא באנו מאותה משפחה ולכן הייתי רוצה להחליף ספונסר

תגובה לחבר "בעצתך תנחני" אני ממש מודה לך שאתה מגיב על מה שאני משתף פה זה מאוד משמח אותי
על איזה פעולת אתה מדבר?

חושב מה לכתוב, אבל מלשמוע לספונסר אף פעם לא הפסדתי, ולשמוע מה שהראש שלי אומר הפסדתי והרבה. תמשיך להיות איתנו ותרגיש במקום אחר.