אשריך שעון קיר על ה-60 יום וההתמודדות. שיהיה בהצלחה וברחמי שמים

עדכון חדש מהשעון שעל הקיר:

האמת, עכשיו זה כבר בטוח. כל התאוות הכי נוראיות שלי, מתחילות באיזור 8 וחצי בבוקר, ונגמרות כשאני יוצא מהבית, אלא אם כן פיתחתי אותם מספיק שהם לא יוכלו להיכבות כלכך מהר.
הפיתרון - לא לעשות את מה שאני עושה עכשיו ולצאת כבר מהבית
שבוע האחרון לא ישבתי על המחשב בבוקר, חת שתיים יצאתי מהבית ולא נגעתי ולא כלום.

תודה לכולם

נפלתי עוד פעם.
לא מתייחס.

שעון קיר כתב:

למה אתה לא מתייחס, תעשה שיעורי בית מה קרה ואייך קרה, ואחזה פעלות החלמה אתה יכול להוסיף לעצמך כדי להיות נקי, תמשיך לשתף, אוהבים.

שעון קיר כתב:


אין לא להתייחס. אם אתה לא מתייחס, זאת אומרת שלא אכפת לך.
חייבים להתייחס, אבל בגישה הנכונה.
אנחנו מכורים, חולים, חסרי אונים, ויודעים שאבא כואב על כל נפילה של הבן האהוב שלו.
אנחנו כואבים איתו ביחד, ומבקשים רק ממנו עזרה לעמוד ולהתמודד עם הקשיים הבאים.

תמשיך לצעוד במסלול הזהב, לעוד יום אחד נקי וזורח.

שעון קיר כתב:


אני עצמי הרבה פעמים "לא התייחסתי", כי היה כואב לי מדי לראות מה קרה שם.
היה כואב לי לראות את ההשלכות של זה על כל תחומי החיים שלי, אז התנהגתי כאילו הכל בסדר.

עכשיו אני מגלה, שבעצם לא היה אצלי באמת דבר כזה לא להתייחס.
פשוט ניסיתי לקבור את הרגשות שלי סביב העניין, אך ללא הצלחה אמיתית.
הכאב זעק לשמיים, ואני שחיפשתי מרפא מהיר ומיידי, ללא כאב, אצתי שוב אל התאווה.

ושוב...

ושוב...

וחוזר חלילה...


מאחל לך שתמצא את הכיוון הטוב והנכון בשבילך.

אויש.

כשהפסקתי להתייחס זה היה אתחלתא דגאולה שלי. הבנתי שהבעיה מורכבת משהייתה. הפסקתי כבר להרגיש כאב.

מאחל לך שיהיה לך טוב.

בהחלמה

לא מתייחס, הכוונה, שאני חושב שאני בכיוון הנכון, אני משתדל מאד ואני גם מצליח ב"ה
ואם קרה שנפלתי, לא מתייחס, הלאה, לא נשבר, ממשיך עם המסלול הקודם.

עכשיו אני עם 6 ימים לנקיות.
רק 6? הייתי כבר כמעט ב80.
לא מתייחס.