שלום אח יקר

זוכר את עצמי לפני ארבע שנים בערך שואל את השאלות האלו בדיוק,
קורא פה הודעות ומגחך קצת לעצמי בגאווה ובחשש,
זה לא  קשור אלי,
אני לא יכול,
וגם אם אליהו הנביא יאמר לי שאני יכול לא אאמין לו.

היום אני מבין קצת אחרת,
אני מבין שזאת התאווה שגרמה לי לחוש את התלותיות הבלתי אפשרית לניתוק ממנה,
זאת הייתה היא לכל אורך הדרך,
הבעיה הייתה שאני והתאווה היינו אחד, כך שהעיניים שלי היו העיניים שלה,
ולא ראיתי את העצמי שלי נטו אף פעם,
היום כשיש בינינו בעזרתו יתברך הפרדה קטנה,
אני חש שזה אפשרי, ואפי' במידה מסוימת 'כיף',
כן זה מטורף לי להבין שאני כותב את זה - 
אבל פשוט כיף להשתחרר 'רק להיום' מציפורני האחיזה של התאווה שלא הרפו ממני למעלה מעשרים שנה,
לקום בבוקר ולדעת שאם אשמור על חיבור וקשר עם אבי האוהב,
לא אחוש נואש להשתמש, לקבל חיים מהמוות הזה, לנסות לשווא שוב ושוב להתמלא מריקנות.
היה קשה לי לדמיין את זה, להאמין שקיים בי -'המכור המדופלם' שיכול (לפחות במוח המעוות שלי) לסובב את כולם על האצבע הקטנה ולקחת מהם מה שרק ארצה.. פשוט לוותר על זה, לחיות בלי המרדף והמחשבות על מה השלב הבא שלי במרדף הבלתי אפשרי והבלתי נגמר אחרי ה..זנב של עצמי,
ולחוש שכיף לי, שזה לא חסר לי, שאני מחובר לרוחניות שבי,
לאבי המיטיב והכל יכול:
הזוקף מכורים,
ממלא חסכים,
ומתיר אסורים.

רק להיום.
מתפלל שתראה גם אצלך את הניצוץ הפנימי שמחכה לבעור.
בקרוב. אמן.

מבחינתי, אין כזאת אפשרות, ככל שהזמן עובר היצר עובד חזק יותר, ושום שיטה לא עובדת כשהעיניים מתעוורות מתאווה.