יצר הרע "חותך לי את הבשר", מרגיש מלוכלך.
אחרי לימוד של שעה וחצי גמרא - אבל מפחד שהלימוד לא היה לשמה וכל מה שרציתי להראות הוא שאני יודע כמה וורטים מכמה מסכתות... מפחד שרציתי זאת בשביל כבוד.
יש לי דלקת בעין [העין אדומה] - זה לא עוזב אותי כבר כמה שבועות.
אני מרגיש "התקררות" גדולה ב24 שעות האחרונות.
יצר הרע נכנס בי בכל הכח.

אני כל כך רוצה לחטוא.
כל הגוף שלי "בוער". 

ואו תרגע שניה
תחשוב על משהו שמשמח אותך
תחשוב כמה טוב יש לך
תפסיק לחשוב על הרע
העין אדומה? אז מה
יש לך ידיים רגליים עניים אף פה וכ"ד
יש לך משפחה חברים
מה יש לך לחפש שם..

מכיר את התחושה, 
אין לי באמת הרבה מה לומר,
מקווה שתצליח להתגבר על עצת היצר.
בהצלחה

תודה אברהם - על ההיחלצות לעזרת חבר, בתגובה מהלב.
תודה נחמן נתן - על הרצון והכנות.

בחסד ה', על טבעי, לא בכוחי - עדיין נקי.

אוטוטו מתארגן ויוצא לרופא עיניים - הצריבה בעין האדומה ממש מציקה לי ומקשה עליי.
כל שאני משתדל לעשות הוא להוריד מעליי כמה שיורד קשיים.
המשקל על זרועותיי חייב לפחות... ובמהירות.
המשך יום מבורך ונקי לכולנו.

יש לי קריז.
לא פשוט.

הקאתי בלילה פעמיים.
עדיין יש לי קצת בחילה ורצון להוציא החוצה עוד - ומאידך גיסא מרגיש כל כך רעב [למרות שבפועל לא יכול לאכול כלום].
אני חלש. כל כך חלש.
אין לי כח ל"גרד" את עצמי מהמיטה וללכת לרופא.
לא מעצלות. אני פשוט עם חולשה חזקה.
עולות בי מחשבות על רצון למתיקות... להמתיק את הגלולה המרה עם שימוש.
אבא רחום וחנון, אנא תן לי כח... אנא העבירני את הנהר...

אוהבים אותך מאוד!
(אתה מוזמן לסוכתנו אם תרצה).

מאוד מזדהה עם הרגשתך. תמיד כשאני לא מרגיש טוב, זה שולח אותי אוטומטית לתאווה, לנסות לרפא שם את הכאב. הבעייה היא שזה יוצר כאב חדש, שהולך וגובר עם הזמן.

לעולם לא אשכח את ההרגשה המיוחדת, כשהייתי חולה (פיזית) לאחר שהצטרפתי לתכנית 12 הצעדים, והבראתי מבלי להשתמש בתאווה. תמיד לפני כן, הייתי חולה והייתי מרגיש בשלב כלשהו ש"כמה אפשר עוד לסחוב את הסבל הזה" ופונה לתאווה. יש דרך אחרת! זה אפשרי!

תודה לך טהרני.
האמת, שהלכתי לרופא בבוקר - הביא לי כדורים נגד בחילות וכאבי בטן.
בקושי יש לי תיאבון - מה שמחלישני עוד יותר.
עדיין הרגשת הבחילה נמצאת.
מעל במה זו הריני פונה אליך - אבא שבשמים, מלך מלכי המלכים הקב"ה:
אנא זכני למידת הביטחון בך - בשלמות,
אנא זכני לא להתלונן על הייסורים [למרות שספציפית, עקב מלחמתי בתאווה - ה"בכיינות" על הייסורים מהווה עבורי "הקלה" ותחליף לשימוש בתאווה - מקל עליי לדעת שאחרים מבינים שאני סובל],
אנא זכני לדבר איתך יותר, לבקש ממך יותר.
אנא זכני להרגיש בן שלך... בפשטות.
ה' הוא האלוקים - בשמים ממעל ועל הארץ מתחת - אין עוד מלבדו.

התחיל קריז.
שותה מים.
מפעיל מאוורר בכל העוצמה.
חייב לקרר את עצמי.

נכנסתי קצת ללחץ.
משתדל להזכיר לעצמי... זה מרתון - לא ריצת 100 מטר.

קריז... הבטן "מתהפכת" לי.

מרגיש שאני בירידה לצורך עליה.
מחזיק חזק בחבלים.
צריך אתכם.
לדעת שאתם איתי.

יש לי חשק גדול לחטוא.
מר לי.
עולים בי דמיונות של כמה כיף יהיה לשבור את הכלים.
בלילה האחרון היתה לי "שרשרת" חלומות לא צנועים.
כשקמתי, לרגע לא ידעתי אם זה קרה או לא.
קשה לי מאוד.

אוהבים!

שברת פעם את הכלים? היה לך כיף אחרי זה?