עם מה אני יתחיל?! אז ככה:
ראשית סיכום קטן של היום האתמול: שמח מאד מאד שוויתרתי על אתרים שאני מאד אוהב להיות בהם, והתקנתי חסימה הרמטית, טובה, חזקה, [וכואבת לי], זה לא מובן מאליו עשיתי הרבה בחיים אבל את זה דחיתי ודחיתי ודחיתי אבל הבנתי שאין ברירה, לאחר הנפילה האחרונה לפני יומיים סיכמתי עם חבר שאני עושה את זה והנה זה עשוי כמעט לגמרי.
זה לא היה פשוט, הסכמתי לוותר אפי' על האתר הנפלא הזה חשבתי שבחסימה הזו הוא לא עובד, בסוף בעזי"ת אחד החברים כאן הביא לי קוד מיוחד לפתיחת האתר בחסימה שלי- נס!
הלילה כמעט לראשונה בחיי שהרגשתי קושי עם זה שאשתי אסורה, רבותי, זו בושה לספר את זה אבל בדרך כלל זה לא הפריע לי בכלל, הבנתי שבאתי על סיפוקי משימוש בתאווה שלי, הבנתי שעד היום השתמשתי באשתי! לא הייתי שם בשבילה, ב"ה התקופה האחרונה היחסים ביניינו עלו על דרך נחמדה, התחלתי להקשיב יותר ולתת יותר, וממילא התחלתי להרגיש פתאום את הצורך בה, היה לי לילה קשה, חשבתי להשתמש רק כדי להרגיע את השמוליק הקטן השלי שיפסיק לטרטר אותי בלי מנוחה, בקשתי מאלוקים, עשיתי פעולות במחשבה, והנה זה עבד לי ה' היה שם איתי כמו תמיד, וחייך אלי, הרדים אותי- והנה בוקר ואני מוצא את עצמי נקי!!!!
איזה נס זה בשבילי, לא מובן מאיליו בכלל........ אני מרוגש מזה, אתם לא יודעים כמה, זה בודאי נוסך בי כח להיום להמשך היום....
ואם בהמשך היום עסקינן, אז אוי, יום שישי שוב כאן, ויום שישי זה זמן רע לשימושים שלי,אני מבקש מאלוקים שישאיר אותי מפוקח היום שאני לא ילגום ולא ינסה לחפש תאווה, אנא רחום ברחמך הרבים!!!

מחזיק לך אצבעות, תמשיך.

א. תודה אברך למדן על העידוד, מחמם את הלב בהחלט!
ב. ועכשיו לעדכון היומי:
חשבתי לכתוב שב"ה היה יום טוב ולא היו לי אילו שהם התקפי תאווה מיוחדים, הכל עבר חלק ללא שום דרמה, אסירות תודה וכו' ב"ה וכו' וכו' מקווה לעוד יום נקי וכו' וכו'.
אבל יש במשפטים האלו מלא הכחשה. נכון! עבר עלי יום נפלא! נקודה! זה המבט החיובי שאתו אלך לישון בעזי"ת היום, יום נפלא מחובר לאלוקים, מלא בלימוד תורה וחסד וכו' וכו'.
אבל זה לא בדיוק, כי אם אני אכן מכור לתאווה, ואני חסר אונים מולה, הרי שהמקום בו אני אמור לטפל בבעיה הזו הוא לא בתאווה עצמה! שם אני מתרסק אין לי כח, שם אני נופל על בטוח.
נמצא איפה שכל עבודתי מסתכמת בפרטים הקטנים מאחד לאחד המצטרפים לחשבון ארוך ומכביד שסופו נפילה.
ואם כך הם פני הדברים- אז יש לי המון מה לשתף, עשרות פעמים ביום מבט שני אסור, עוד פעם פעמיים של לגימות וכו' וזה חשוב לי לזכור את הדברים הקטנים האלו, כי שם הבעיה שלי, אני לוגם ולוגם ומכרסם ומכרסם עד שבסוף אני מוצא עצמי מול התאווה ברמה שאין לי כח להתמודד איתה.

כ"כ מזדהה, כמה קל לספר לעצמך שהכל בסדר ושאין מאבק, למרות שהמאבק אכן קיים, רק שהוא מתחת לפני השטח.

אחים שלי, ידידי הטובים, חברים יקרים, שמח להיות אתכם.
אני רוצה לספר לכם, ברשותכם, על נס שקרה איתי, אני רוצה גם להסביר לכם למה זה נס, כמובן שאני לא יודע לספר לעצמי בדיוק את היקף הנס, כי אין בעל הנס מכיר בניסו, אבל לפחות מה שיעלה בזכרוני בשעת כתיבת שורות אלו.
תעבירו את הנס הזה הלאה, כי זה יכול לגרום לעוד אחרים להתחזק, לא לאבד תקווה, לא להתייאש, לדעת שיש אלוקים בתוכנו, שמנהל לנו את החיים, כדי שעוד ידעו שאנו אמורים להפסיק לנהל את החיים, ולשחרר ולתת לו לנהל אותם בדרך שהוא רוצה, הדרך הטובה ביותר.
ועכשיו לנס- שבעה ימים! זה הנס!
אולי ציפיתם לאיזה נס דרמתי יותר?!
אז אסביר לכם ברשותכם למה זה נס, ולמה זה נס גדול.
בעבר הייתי נקי שבוע, ואף יותר מכך, היית נקי גם חודש.
הדרמה היא שנכון לעכשיו אני נקי 'שבעה ימים'!! לא שבוע, אלא שבעה ימים.
אני יסביר לכם, תקשיבו טוב טוב.
בעבר הייתי נקי כי כך יצא לי, אולי גם בגלל שקצת התגברתי, ונלחמתי, והגעתי להשגים לא רעים, שבוע, חודש וכו'. כיום, בשבעה ימים האחרונים, לא נלחמתי, לא רבתי לא עם עצמי ולא עם אחרים בשביל להיות נקי, שחררתי, הרפיתי, נצמדתי לרק להיום, ועשיתי יום ועוד יום ועוד יום,
לא בעצם לא!
שעה, ועוד שעה, ועוד שעה, ועוד שעה.
לא אבל גם זה לא!
רגע ועוד רגע ועוד רגע ועוד רגע, ועוד רגע, ועוד רגע!!!
זה סוד הנס שלי, זו לא נקיות של 'שבוע' זו נקיות של רגע אחד!
רגע ועוד רגע ועוד רגע, זה לא מצטרף לשבוע, זה מלא מלא מלא רגעים שיצרו אצלי שבעה ימים נקיים!
בעבר: כשהייתי נקי שבוע או חודש, הנקיות לא הייתה נקיות 'בונה' אלא נקיות שהיא הכנה לנפילה עמוקה עוד יותר.
הימים היו בעבר בבחינת 'מתיחת קפיץ' הלוך ומתוח, אף תמיד לאחר מכן הגיע ה'פליק', שחרור הקפיץ שטמן בחובו 'נפילה עמוקה' 'כאב' 'מתח' חרדה' ומחשבות אפלות.
לפני שבעה ימים שחררתי את הקפיץ בפעם האחרונה, הודעתי לקפיץ שאני יוצא למסע קצר בתוך עצמי, מסע בן 90 יום
 שמורכב ממליוני רגעים, מסע אל תוך עצמי רגוע, שליו, מכון נפשית לכל תרחיש. ויודע שעדיין אני יכול ליפול בכל רגע נתון.

איזה כיף! גם אני נקי שבעה ימים ממעידות.
אני מקווה שאני כמוך מוותר כל רגע רק לאותו הרגע, ולא שוב "עושה שריר" ו"מותח את הקפיץ".

בכל אופן, כיף שיש עוד מישהו שאוחז בדיוק ביום שלי.

בהצלחה רבה, במיוחד באי מתיחת הקפיץ.

חברים, שבוע כבר שלא כתבתי כאן, אני עמוס לעייפה ממש, ולכן מיד כשאני לא עמוס אני ישן,
חשבתי לעצמי היום, נו, אז אתה ישן, אתה עמוס, לא נורא שאתה לא כותב, לא חייבים לכתוב- כך חשבתי- בתחילה.
אבל זה לא בדיוק, זה אולי נכון בעצם, אבל לא נכון לגבי.
לא כתבתי אכן כי לא היה לי זמן, אבל אם ההחלמה הייתה חשובה לי מאד מאד מאד מאד, או אם הייתי חיי את החוסר אונים בידיעה כזו שבלי פעולות אני פשוט יפול, אז לא הייתי מוותר על זה.
ב"ה שנשמרתי נקי בחסד ה' לא מובן בכלל מאליו- מקווה לעוד נקיות הלאה והלאה.
השבוע שחלף עלי, היה שבוע נקי מתאווה בחסד ה', אני כל כך רוצה להיות בזה עוד עוד, להשאר נקי, לא להתשגע לא לרדוף, לא לחפש, להמשיך לחיות בלי זה, בלי שיש משהו שתופס לי את הראש כל זמן כל הזמן.
הלוואי.

ישראל היקר,

כולנו מכירים את זה, וכולנו צריכים להיזהר מזה, בפרט בתחילת הדרך. בספר הלבן יש איזה משפט שהוא כותב שבהתחלה זה נראה כאילו הוציאו לנו קוץ מהיד, כאילו הדבר הכי טבעי זה להישאר נקי. אבל אז, אם אנחנו מפסיקים לעשות את הפעולות - האובססיה חוזרת, ואז אנחנו מצטערים שלא התמדנו.

התמדה זה לא מצרך שמצוי בשפע, ובודאי לא התמדה של עבודה עצמית, אבל אם אנחנו רוצים חיים טובים יותר - עלינו להשקיע בכך.

תודה לך סוד... אכן עצם ההרגשה שהנה אני נקי תקופה יפה יחסית, וגם הנקיות איכותית, עצם ההרגשה הזו עלולה לגרום לי להרפות ולהיות עירני פחות.
מודה לכם על התזכורת.
מוצש"ק: ראשית אני רוצה לספר שביום שישי קצת לפני שבת כבר קבלתי תזכורת וטעימה מחיי האיכסה שאני לא רוצה לחזור אליהם בשום פנים ואופן.
לגמתי לי קצת מהתאווה ופעלתי עליה קצת, שוב הייתי באיזו אובססיה משוגעת כזו, שוב הייתי בחיפוש כזה חולני שתופס את כל כולך... אני לפעמים חושב כמה חסד עשה איתנו הבורא שהאדם לא רואה את עצמו.. כי אם הייתי רואה איך הייתי נראה באותם דקות מסתמא הייתי מתאבד, מסתמא היה לי פרצוף מדוכא כזה, צמא לתאווה וחולני משהו, אוי רק לחשוב על זה זה מדכא, שמח שלפחות לא ראיתי את עצמי, מקווה שאחרים לא שמו לב...
אבל ב"ה ב"ה אני כבר לא שם עכשיו, בשבת גם היה לי איזה הרגש חזק שזהו זה אני רוצה ליפול, אבל ה' נתן לי כח בלתי מובן, ופשוט דחיתי את זה, אמרתי לו [לי] לא עכשיו, לא רוצה, אני רוצה להשאר נקי.
מודה לך ה' על הכל, מודה לכם חברים שאתם כאן, בשבילי, אין עליכם
מתפלל לעוד יום של נקיות ושפיות.

טוב, כבר שבועיים שלא הייתי כאן, אמנם קפצתי לביקורים קראתי קצת, אבל לא יכולתי לכתוב, היה לי איזה מחסום כזה, לא מוסבר, גם לקבוצות כמעט לא עליתי וגם כשעליתי לא דיברתי פשוט ישבתי ושתקתי, מין התכנסות כזו לתוך עצמי בנושא התאווה.
אבל היא בוערת, היא לא מתכנסת, היא תמיד פורצת, היא רוצה לצאת, רוצה להבעיר, לשרוף, לכלות, לא להשאיר אדמה ירוקה, לכרוך כל פינה, לצבוע בשחור עמוק.
ועתה אנו בערב ראש השנה, יום של דין משפט ובחינה, יום של פחד מחד ושמחה מאידך, פחד מי יודע מה?! ושמחה שאני יודע שאני בדרך!
כן היום אני אומר זאת לאלוקים, אני נלחם מול כל המשטינים המקטרגים, מלאכי החבלה שצמחו ממני! השדים עם הפרצוף המוזר, והאלו אם האף הארוך ושיניים מחודדות, אני עומד מול כולם, בעוז ובגאון- כן אני הקטן, החבול, החובל, המוכה, המכה, המורשע, הרשע, הכעוס הכועס, המוכר המכור!! עומד מולם מול כל המפחידים האלו, ואלוקים שולח אלי חיוך קטן שנותן בי תקווה וכח לומר להם- לכו מפה, אני לא שייך לכם, אני מכור, ואני על דרך!!
מאחל הרבה הצלחה לכולם, שנה טובה שנת שפע, שנת כח לעשות, שנת הכוונה ותבונה, שנת מפוקחות ויציבות.