שלום חברים,

חמשה ימים שאני נקי, כל יום אצלי אני מרגיש שהוא יום אחד בחצר ארמונו של המלך.
כמה טוב הוא כל יום, אבל רק כשהוא אחד, כשאני מתסתכל על כל יום בנפרד אני מרגיש שאולי אוכל ליצלוח אותו.
אני מנסה, מגיע איזה ניסיון במהלך היום, אני עובר ברחוב, והרחוב... ר"ל.
אני מסתכל לשמים, אומר לעצמי וליושב במרומים:

            "ריבונו של עולם, אמרת בתורתך 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו',
             אני עכשיו במצב של נסיון, אני מרגיש שאני הולך להביט, הולך לפנטז,
             ה' אמרת - 'ה' לא יעזבנו בידו', שאין בכוחו של האדם להינצל מיד היצר,
             אילולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, אנא, תעזור לי" ! ! !

אני עובר ולא מביט, איזו הרגשה נפלאה ממלאת אותי.
לפעמים זה קורה לי בבית כשאני לבד, אז הניסיון יותר קשה, אני מתפלל, מבקש ולפעמים אני נופל.
וכי הקב"ה לא עזר לי? הוא אינו מעוניין לעזור לי??
אני יושב וחושב, עושה מן חשבון נפש ומגלה שבשעת נפילה זו לא הייתי אני עצמי, לא חייתי את עצמי,  לא פיקחתי על מעשי ולכן נפלתי.
אמרתי לעצמי, הקב"ה רק "עוזר" לאדם, אבל אם האדם לא עושה את המקסימום האפשרי שזהו המינימום הנדרש ממנו, אין הקב"ה עוזר לו.
עם המחשבה הזו אני מצליח ליצלוח כל יום מחמשת הימים האחרונים בסייעתא דשמייא עצומה.
מהי הסייעתא דשמייא? היא עצם ההצטרפות שלי לקבוצה הטלפונית ולחברות באתר הזה,  בכל העזרה והסיוע, התמיכה והעידוד של החברים, כשאני רואה את זה אני אומר "לולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", מה הייתי עושה בלי זה, ובאמת שלא עשיתי...

תודה לך ה'
תודות לכל החברים
שיהיה לנו בהצלחה!!!

יפה. תודה על השיתוף.

הצטרפות לקבוצה זה צעד גדול. התמיכה מהחברים ביחד עם העבודה העצמית וכמובן זה ההשתדלות שלנו. מעבר לזה אנחנו נותנים לאלוקים לשלוט בתוצאה. כשאנחנו בגישה כזאת - הדרך הרבה יותר קלה.

שלום חברים,
ההתמודדות היא עבודה קשה יום יום, היום היה קצת קשה בבוקר, הרגשתי לבד, אמרתי לעצמי אני חייב לשמור עד הצהריים.
בצהריים השתתפתי בקבוצה, הרגשתי שאני לא לבד בהתמודדות, ב"ה עדיין מחזיק מעמד,
יש עוד כמה שעות לסיום היום....
       "אנא ריבונו של עולם תשמע תפילתו של בן, שרוצה להיות קרוב, שרוצה להתדבק,
        אנא ריבונו של עולם תן בי כח, להאמין בעצמי שאני יכול".

תודה לחברי בקבוצה
החלמה לכל החברים

הנה, עוד יום חולף, אני עדיין בתוך חצר ארמון המלוכה.
היום קצת עברתי ליד החומה, חלפתי ליד שער הכניסה לחצר הארמון והוא היה פתוח,
הצצתי החוצה וכמעט נפגתי...
היום היה לי מצב של "אותו מקום ואותו הזמן", זה יום שאישתי לא בבית בלילה, אני כמובן עייף מכל היום ואז הניסיון גדול יותר.
ישבתי עם ספר, כל הזמן נסיתי להתרכז, היה הרגשה של לקראת נפילה, פתחתי את האתר, נכנסתי לפורום עברתי בין החברים וכתבתי,
מה שכתבתי אם לא השפיע על החברים, עלי ודאי שהשפיע.
מודה לך ה' על הכח שנתת בי לעמוד באותו מקום באותו זמן ולאחר 7 ימי נקיות...
- - - ועדיין להישאר נקי 
כמה "טוב - הוא, יום אחד בחצריך"

יומן מסע - היום השמיני
ערב, לקראת לילה - זמן של קושי.
לאחר יום של לימודים, של נסיעות, עייפות מכרעת.
אני מביט על היום שחלף ומחייך, הנה, עוד יום נקי. שמונה ימים הם כבר סימן של מעל הטבע.
כל יום והיום שלו, אני לא חושב על המחר, לא חושב על כלום, רק על היום.
לפעמים אני צריך גם את היום עצמו לחלק ולומר רק לכמה שעות וכדו'.
ב"ה ובעזרת ה' אני עדיין נקי.

מתפלל עלי ועל כל החברים שנותנים עידוד ותמיכה, עיצות ורעיונות להתמודדות
ישורון

שבוע טוב חברים,
השבת הרגשתי ממש יום אחד בחצר הארמון,
תמיד שבת אצלי אני מרגיש כאילו אני מהלך בתוך יום של ה',
השבת אחרי שמונה ימים רצופים, ההרגשה שלי היתה שאני נקי וטהור צועד בתוך ארמונו של מלך.
הרגשתי שהשבת ה' קרוב אלי, אני מחובר אליו, כל שעה, כל רגע חייתי בהרגשה הזו.
הנקיות של כל ימי השבוע גרמו לי לחוות את השבת באופן שונה מכל שבת.

תפילתי שכל יום יהיה בבחינת 'שבת', כמו שבשבת כתוב בספרים שזה יום שה' מתאחד עם ישראל באופן קרוב יותר,
כך שיהיה לי באופן פרטי כל יום, להרגיש כמה "טוב יום אחד בחצריך מאלף" - שאינו בחצר הארמון.

וכמה פשוט וברור שבחצר ארמון המלוכה מי שמסתובב שם מחוייב להיות נקי וטהור, כך אני שאני בן של מלך, כל יום מבקש:
          "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שיבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה'  ולבקר בהיכלו"
שכל יום שאני בחצר ארמון המלוכה יהיה כמו ביקור, אפילו שזה יהיה כל ימי חיי, אני יחווה חוויה של ביקור, שכל יום בפני עצמו ולא שכל הימים מאוחדים יחד, ושרק בהרגשה זו יהיה לי את הכח להרגיש את ההימצאות בחצר הארמון, ועל ידי זה להישאר נקי כל יום.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ונקי
ישורון

שבוע טוב אחי היקר!! 
איזה כיף לקרוא שאתה מצליח להחזיק יום אחרי יום על אף הקושי.  גורם לי שמחה עצומה בלב ונותן לי השראה.  כל הכבוד לך! 

כתבת שלפעמים כל יום צריך לחלק לשעות גם.  זה הזכיר לי סיפור שסיפר ראש הישיבה התיכונית שלי,  הוא היה בצנחנים ובתקופתו המסע כומתה היה 90 ק"מ.  תשעים קילומטר!!  ביום,  בלילה,  עם ציוד על הגב. 
והוא סיפר לנו שהוא לא חשב על כל הקילומטרים ואפילו לא כל מאה מטר.  הוא חשב כל פעם "רק עוד שלשה צעדים".  ואחרי שה3 האלה נגמרו,  רק עוד שלש נוספים..  וככה הוא סיים את המסע

אולי ככה צריך לפעמים גם בתאווה,  לחלק לשעות,  אפילו לדקות,  ורק ל3 דקות האלה,  להיות נקי..  
המון בהצלחה!! ☺

שלום חברים, לקראת ערב טוב.
עוד יום נקי, זה לא בא ככה, נראה לכם?
זו עבודה לא פשוטה, אבל עדיין מרגיש "מבקר בהיכלו"!!
איזה כיף!!!

אני מביט סביבי, מסתכל על היופי, על הפאר, שואל את עצמי, איפה אני?
אני בתוך חצר ארמון מלוכה, אתמול הייתי כאן, אבל ממש על מפתן השער...
רגע לפני הנפילה הציל אותי חבר מהקבוצה שאני משתתף בה.
כמעט שהייתי היום מסתכל מהצד השני של חומות החצר.
אבל ב"ה עדיין אני יכול לומר על יום האתמול כמה - - -
       "טוב יום אחד בחצריך מאלף"
יה"ר שאזכה לעוד יום אחד נקי אבל רק להיום, אמן ואמן!

בוקר טוב! 
איזה כיף לשמוע על ההתקדמות שלך,  תמשיך לעדכן! 

מסע ה- 90, בוקרו של יום ה- 12

צועד בין מאות אנשים, נוסע ולידי רבים, כאוחז במקל ועל שיכמי תרמיל.
על פני נכרים אגלי זיעה, פנים אדומות - ניכר כי הצעידה פועלת בגופי מאמץ רב.
למולי ניצב הארמון שבראש הגבעה, הצופה שבראש המגדל מזהה...
כן, אני כבר כמעט בן בית, הוא מאותת לי לאות אישור כניסה, ואני צועד במפתן השער.

מסע ה - 90, ליל יום ה - 12

מביט סביבי, כבר חלף יום שלם שאני בתוך הארמון, נהנתי להתפעל מן היופי וההדר, זה לא היום הראשון שאני באותו ארמון,
לא סתם השומר מזהה אותי בכניסה לארמון, הוא חושב שאני בן בית, אבל לאמיתו של דבר איני אלא מבקר.
"ולבקר בהיכלו" כל יום רק להיום, זה מה שגורם לי להתפעל כל פעם מחדש...
כך חלף לי עוד יום נקי ולהרגיש מחדש כמה "טוב יום אחד בחצריך"

יוצא מן הארמון, חוצה את החצר אל עבר מפתן השער, מביט לאחור כשסוגר השוער את השער.
כך נרדם אני לעוד לילה נקי עד יפציע אור חדש, אור שחר - ליום נוסף בתפילה לעזרה וסייעתא דשמייא מאיתו ית' שיהיה נקי אמן ואמן.

מסע ה- 90, בוקרו של יום ה - 13
השחר הפציע, היום אמור להיות מבחן, אומר לי קול פנימי.
נוטל את התרמיל והמקל, מתחיל לצעוד לעבר הארמון.
אני מתחיל את היום ואני מרגיש שזה לא היום שלי (חס וחלילה), לא הולך, לא מצליח ללמוד, להתרכז.
צהרי היום עוברים ואני נמצא כבר לקראת סיומו של עוד יום.
האם גם היום אוכל לומר בשמחה כמה "טוב יום אחד בחצריך"?

מסע ה- 90, שקיעת החמה יום ה -13
אני חוזר לבית עייף ותשוש, אישתי לא היתה בבית, הרגשתי קושי, מיד התישבתי ונכנסתי לפורום, התחלתי לכתוב לחברים כמי שמדבר אל עצמו, אם זה עזר? את זה אני יגלה בסוף היום.
כך חלף הזמן הקצר עד שהיא חזרה, והיחס קצת לא היה משהו, וזה רק העצים את הקושי.
אח"כ היא יצאה שוב להרצאה, ואז הרגשתי שזה כבר בוער בתוכי, אני לא יכול - זעקתי לתוכי.
הפלתי את המוסיקה, קצת בקול כדי לתת לי את הקצב. הרמתי את עצמי מתוך העייפות ועם הניגון הסוחף נסחפתי אחרי המילים:
    - - - "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות ליבו לדור ודור"
רקדתי ורקדתי ללא הפוגה, הרגשתי שאני מוציא את כל האנרגיה, את כל העצבים, בפרט שהיה זה זמר שעשה את העבודה טוב.
תוך כדי הריקוד נקלטו המילים במוחי, ושמתי לב שממש משמים זהו הניגון והשיר שהתנגן באותו זמן.
   - - - 'רבות מחשבות בלב איש', אני חושב שכך וכך יהיה היום, כך וכך יהיה כשאחזור לבית, כך וכך יהיה בלילה עם אישתי...
אבל...
   - - - 'ועצת ה' היא תקום', הרי הוא מנהיג את העולם, הוא מזיז את החיילים על הלוח שחמט, רק עצתו תעמוד בעולם, היא זו שתנהיג, אני יעשה מה שאני יכול, ואת השאר הפקיד בידי האלוקים.
   
ומתוך ניגון ושמחה אלו, מתוך מחשבות אלו הצלחתי לפקוח את העיניים שהיו עצומות מתוך דבקות בשיר ובניגון...
והנה, איפה אני מוצא את עצמי? בינות לחומות, בתוך חצר הארמון, הנה אני זוכה בעוד יום לחזות ביופי ובהדר ולומר, כמה - 
    - - - "טוב יום אחד בחצריך מאלף"!!!

ערב טוב,

גם היום אחרי שבועיים = 14 יום אני עדיין נקי, כמה עזרה ועידוד ניתן לי מהחברים שלי.

כמה כח וסייעתא דשמיא ניתן לי מהרבש"ע.

היום אני כבר יכול להעיד על עצמי, העבודה ב- 12 הצעדים, מתחילה אצלי בצעד ה- 3, כאשר אני מגלה שמסירת הכח והשליטה על החיים שלי לרבש"ע, מי שאמר והיה עולם, לאדון הכל, ושאני רק עבד ועושה את מה שנאי יכול לעשות וכנוע ומבוטל להנהגות ה' הסובבות אותי בכל  עת, זה מה שנתן לי את הכל להיות נקי.



איי, (אנחת התרגשות):

"כמה טוב יום אחד בחצריך מאלף"

ב"ה אני יכול לראות עצמי מסיים יום נוסף ועדיין אנוכי בינות לחומות הארמון. עדיין אנוכי בחצר המלך.



מתפלל ומקווה לכל יום רק להיום.

עלי ועל כל החברים שלי די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר

יה"ר מלפני אבינו שבשמים, שתתן בליבנו אהבתך ויראתך, ולעשות את שביכולנו ואת שלא ביכולתנו למסור אליך, ולהבדיל בין שניהם.

לילה טוב ונקי

ובכן "ויהי בישורון מלך, בהתאסף... יחד שבטי ישראל"

תודה ישורון היקר על השיתופים היפים שלך,
אהבתי את הפירוש ה'מקוון' שעשית למילים העתיקות  , בהחלט יש אתרים ויש אתרים,
שנזכה תמיד לזכור ש"גם מאחורי המסך בגלישה במצב מוסתר אני עומד אני עומד אני עומד"...
וה' נמצא בכל מקום גם במקומות שאליהם אנחנו מנסים לברוח במחשבה אולי שלשם הוא בטוח לא יכנס..גם שם הוא מחכה לנו בזרועות מושטות ומחכה שנעשה את הצעד הקטן שלנו לעברו. את השאר הוא כבר יעשה בשבילנו.
שנזכה לעשות 'רק להיום' מה שביכולתנו.
ליל מנוחה והמשך החלמה נעימה לכולנו.

חברים, ערב שבת שלום.
היום זה יום לכאורה קצר, אבל האמת שזה יום ההכי ארוך, זה יום שאני נמצא בבית, אין כולל, עובדים בבית לסדרו לשבת.
עכשיו זה הזמן שנכנסים לישון  לכבוד שבת, אהה, ש-ב-ת, זה חצר הארמון, המלך מפיל את כבודו על העולם כולו, לא סתם כתב הגאון מוילנא זיע"א באיגרת על שבת שהיא "קודש קודשים", בשבת יכול המתבונן לחוש כאילו הוא נמצא בתוך קודש הקדשים, שבת היא יותר קדושה מיום כיפור.
זה שבת, וזה חלק מן המסע שלי בחצר הארמון, להמשיך להיות 'מבקר' וחס וחלילה לא להתרגל ולהיות כשר שיוצא ונכנס וכלל לא מרגיש במקום המרומם והקדוש בו הוא נמצא.

~ ~ ~

כך הוא כל יום בחצר המלוכה, אני צריך למשוך את אותם ההרגשות והחוויות משבת לכל ימי השבוע, להרגיש את ה' כמה הוא מחבק אותי, אוהב אותי, דואג לי, נותן לי בלי גבול - מהדבר הקטן עד הדבר הגדול, ומתוך ההרגשה וההתבוננות בזה אני יבוא בכל יום להכיר כמה:

"טוב יום אחד בחצריך מאלף"

אז הנה, אני מסיים יום נוסף במסע שלי, מניח את התרמיל והמקל, קצת מנוחה ביום השבת, אין לחץ, אין דבר שיכול להביאני להתמודדות מול אתגר ה- 12 צעדים, תפילת השלוה יכול להתממש ביתר קלות: לדעת מה אני יכול לעשות, ומה אני לא יכול לעשות, ולהבדיל בין שניהם, מתוך מנוחת השבת והרוגע שהיא משרה על העולם כולו.
אז הנה, אני מסיים שבוע נוסף במסע שלי, כמה כיף לי, כמה מרנין זה, ממש לצאת ב'שיר ורון' על כל שזכיתי ל"ויהי בישורון מלך".
הנה עוד שבוע הצלחתי לשלוט על רצונותי, לשלוט על תאוותי, להבדיל בחיי בין מה שאני יכול לעשות ומה שאיני יכול לעשות ולא לתת לגאוה שבתוכי לומר לי: מה אתה לא מצליח לעשות את זה, אתה לא מצליח לנהל את זה, אז תברח לך ל...
כן, המלכתי את מלכי עלי, מתוך שנעשיתי לעבד ה', לירא ה', לנכנע ובטל אליו, מתוך כל אלו זכיתי להיות מלך על גופי, רצוני ותאוותי.