מסע ה- 90, השבוע האחרון של שנת תשע"ו

מתחיל שבוע חדש, ב"ה נקי, מתפלל שכל יום יהיה רק להיום נקי, וכך לסיים שנת בטוב, אכיה"ר.

לילה טוב ונקי
ישורון

הכותרת כבר עשתה לי טוב על הנשמה

מסע ה- 90, סיפור יום האתמול

לאחר יום מלא באתגרים, עם תחילתו בקושי שנגרר מהלילה שלפני, קושי שכמעט הביא לנפילה, לולי הייתי מתיישב אתמול בבוקר וכותב משהו בלוח המרכזי בשרשור שלי "ויהי בישורון מלך בהתאסף... יחד שבטי ישראל"  הייתי מוצא את עצמי מחליק במורד ההר, מתגלגל לעבר הצוק התלול שבו אי אפשר כבר לעצור, אבל אותו התאספות יחד עם שבטי ישראל, יחד עם החברים שלי בפורום, ההרגשה שאני כותב ומישהו שומע (קורא) נתנה לי את האומץ לצאת מיד עם סיום הכתיבה ללימודים ולא להשאר רגע אחד בבית לבד באותו מקום ובאותו זמן שלפני 16 ימים הייתי נופל ומתרסק.

וכך עם המקל ביד והתרמיל על הגב, קצת שפוף ממאמץ צועד ברחוב כשרוח קלילה מלטפת את לחיי, ממלאת את גופי בנעימות של בוקר ירושלמי...
אבל, בפנים הכל היה בוער, חם ולוהט, אם היו האנשים הסובבים אותי מה מתחולל בתוכי, היו גם יכולים לראות את הזיעה על המצח שלי ואת הפנים האדומות מן המאמץ...
     - איזה מאמץ? 
     - מאמץ הדרך הקשה של מסע ה- 90.
של עוד יום של רק להיום, להבחין בו בכל שעה ורגע כי את חיי איני מנהל, את הנוהג בעולם איני יכול לשנות, ואם משהו לא מסתדר כרצוני, אם משהו לא 'כל-כך' טוב לי, אני מביט לשמים הכחולים, מציץ מעבר לחלל האטמוספרה אל ה"ממקומך מלכינו תופיע", אל ה"איה מקום כבודו", ומבקש מרבונו של עולם:
           "אלוקים, אלוקים, תן לי יום חדש ושמש, תחייך אלי,  גם אם לפעמים עשיתי מה שלא הייתי צריך
            לעשות, אלוקים, אני יודע ש"אהבתך לא תסיר ממני לעולמי", ורק משום ידיעה זו אני מבקש ממך
            בזמן שקשה לי, עכשיו, כשהכל בוער בפנים וחושק, ומתאווה, דבר אחד תעשה לי מתוך אהבתך...
            תחייך אלי, תציץ ממקומך, תן בי את הכח להבדיל בין מה שאני יכול לעשות  ובין מה שאין ביכולתי
            לעשות, בזה אני ישאב את הכח להכיר כי מצבי היום, איננו קשה, הוא טוב לי, ואיתו אני צריך לחיות"
בסיום היום, הגעתי לבית, הרגשתי שהצלחתי לגמוע עוד כברת דרך במסע שלי, הצלחתי להעפיל לעוד גבעה בדרך לפיסגת ההר...
בסייעתא דשמייא, עם הרבה שאיבת כח והפנמתו, הצלחתי להיות נקי לי שום מעידה או נפילה.
אני מרגיש את ה"אשרינו ומה טוב חלקינו", כמה כיף זה שיש לי חלק ונחלה בעם ישראל, להיות יהודי, להיות מחובר לאלוקים ע"י הנשמה שהיא 'חלק אלו' ממעל'.

עכשיו, בעודי כותב שורות אלו ביומן המסע שלי, אני יוצא לקראת יום נוסף, אני חובש את הכובע, לוקח את הצקל ביד והתרמיל על הגב...
מרים עיני למרום, נושא תפילה חרישית: אלוקים, רק להיום, תן בי ולכל חברי המתמודדים איתי את הכח להבדיל בין מה שאני יכול לעשות למה שאני לא יכול לעשות.

מסע ה- 90, יום ה- 22
היום היה קשה מאוד, הייתי עייף, רעב, וקצת לא בתקשורת עם אישתי.
הדבר הביא אותי לצעידה לא זהירה בתוך ימי המסע שלי, ובמבט לאחור אני עצמי ללא מחשבה מוקדמת, בחוסר שליטה על המחשבה ועל הקורה אותי, לא התבוננתי מספיק, פשוט נשאבתי אל תוככי הצפיה, צפיתי אתמול בערב קצת,  כנראה שזה מה שגרם לי היום בבוקר כשהייתי לבד בבית, עייף ורעב להתדרדר במדרון ההר, להגיע ללגימה הראשונה, אפילו שהיו פעמים שאחרי הלגימה הראשונה, עוד בעודי מתגלגל במדרון התלול הצלחתי להתבונן בעצמי ולהתעורר לחיים ולפעול כנגד הרצון והתאוה... ובסייעתא דשמיא הצלחתי.
היום לא התבוננתי, לא הגעתי למחשבה על עצמי ופשוט .... נפלתי:anguished:
 אבל המסע לא נגמר, ואני ממשיך אותו, לאחר הנפילה הגעתי להתבוננות, חשבתי וחשבתי ופשוט התעוררתי לחיים.
"אין דבר העומד בפני הרצון" - רק צריך לרצות משהו, אם האדם לא חי, לא מתנהל עם דעתו, אז הרצון שלא ילך ע"פ הדימיון, כמש"כ ר' ישראל מסלנט "האדם אסור במושכלו, הדימיון מוליכו שובב בדרך לב רצונו" - אם לא יפתח את המושכל שלו, את השכל שלו לשלוט על עצמו, אלא יתן לדימיון להוליכו, הרי שילך בדרך לב רצונו, ע"פ הרצונות הפשוטים שהגוף מושך, אבל כשמתיר ונותן לשכל לשלוט יוכל לחיות ללא דימיון.
יהי ה' עימי בהמשך המסע, לחיות ולהיות מחובר אליו תמיד.
שיהיה לי ולכל החברים
שבת שלום ונקיה
ישורון

אגב, המשפט "אין דבר העומד בפני הרצון", אין לו מקורות, והוא בודאי מוגבל, כי גם אם אני באמת ירצה בלב שלם להגיע עכשיו לאמריקה, לא אגיע.
ולכן, אנו כמכורים, אנחנו מאד רוצים, אבל זה יעמוד [המחלה] בפני הרצון שלנו.

האברך הלמדן כתב on 30 ספט' 2016 13:10:

אם אתה תרצה בלב שלם להגיע לאמריקה, ואם אתה תרצה מספיק להגיע לאמריקה, אתה תגיע לאמריקה.
יכול להיות שאין למשפט הזה מקורות אבל הוא נכון.
וגם לגבי התאווה - הרי איך מכורים הגיעו לתקופות נקיון ארוכות של חודשים ואפילו שנים?
הם רצו מספיק, פנו לתוכנית 12 הצעדים או כל כלי אחר שעזר להם, ומשם עלו על הדרך להחלמה.

כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק.
ההדגשה היתה להגיע עכשיו, ברור שרצון עוזר, רק לא עוזר לכל דבר.
ברור שצריך כח רצון, אבל צריך כלים, הכל ברור?

"מסע ה- 90, היום הראשון

אני מרגיש שיש לי סייעתא דשמיא בזה שהיום הראשון שלי זה שבת קודש, בשבת אני מרגיש יותר קרוב אל ה', יותר דבוק אליו.
שבת היא זכר למעשה בראשית, זה נותן לי את הידיעה שהקב"ה הוא הבורא, הוא המנהיג והוא שעשה עושה ויעשה.
זה מזכיר לי את תפילת השלוה שאני מתפלל: "א-לי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים".
בשבת אני מגיע להכרה במה אני יכול לעשות ומה אני לא יכול לעשות.
ב"ה השבת הייתי נקי, הרגשתי קרוב לה', ואני רוצה לומר לכם חברים, מה שהביא אותי למצב זה היא ההרגשה שיש לי שותפים להתמודדות, שאני יכול לדבר איתם, לשתף אותם, אומנם עדיין אין לי שום מספר טלפון של אחד מהחברים בקבוצה הטלפונית בה אני משתתף, אבל גם השיתוף בפורום ובמייל נותן בי את הכח והאומץ לשנות מה שביכולתי ומה שלא ביכולתי לשנות לקבל בלב שלם.

אני מודה לך חבר יקר - כל אחד באופן אישית, מתפלל על שנינו שנוכל להחלים, והשאר נקיים רק להיום - עכשיו זה רק הלילה הקרוב, אבל לכל יום רק להיום.

שמח שעדיין אני יכול לראות את עצמי בין החומות של ארמון המלך, ולשיר ב'שיר ורון':
"טוב יום אחד בחצריך מאלף"
ישורון

מסע ה- 90 שלי נעצר פעמיים, בערב ר"ה לאחר צעידה של 23 ימים, ואתמול בלילה לאחר 4 ימים.
אני יודע כמעט בבירור מה הביא לנפילות, מצב עכב"ר, חוסר מעש, ופריצה במערכת ההגנה של המכשיר שלי.
המסכנות: להעמיד חסימה מוחלטת על המכשיר, ולשים לב טוב טוב למצבי עכב"ר וחוסר מעש.
גם ההיעדרות שלי מהשתתפות בפורום והמשך כתיבת יומן המסע שלי גרמה לי להתרופפות במצעידה שלי במסע.
עכשיו אני מתחיל יום חדש, מקווה רק להיום להיות קרוב אל ה', להעמיד כל המצבים הסובבים אותי בידיו, ומתפלל שאזכה לומר סוף היום:
- - - "טוב יום אחד בחצריך מאלף"
לוקח את התרמיל והמקל, ויוצא למסע, מאחל לעצמי ולכל חברים הרבה הצלחה!
יום טוב ונקי
ישורון

מהמם אחי היקר! אין מילים לתאר זאת אחרת.
איזה כיף לעבור על תגובותיך המחכימות ועל ביאוריך הנעימים!
ברכה והצלחה אחי היקר!! 
מחזיקים לך אצבעות!

הנה, עוד יום כמעט מאחורי, אני תמיד כותב בשעה הזו, מקווה לתת לי את התקווה בכתיבה לעוד כמה שעות עד סוף היום.
את סיפור המסע שלי אני כותב בבוקרו של יום המחר, שאז אני יכול לספר על כל היום באופן מלא מתחילתו ועד לשעות הלילה המאוחרות.
אבל בכל זאת לא אני לא יכול שלא לכתוב גם בשעות אלו, אז לזמנים כאלו יש לי את השרשור השני שלי "ויהי בישורון מלך, בהתאסף...יחד שבטי ישראל", בו אני מבקש את העזרה בשעות קשות, בו אני פורט את מילותי על ליבי תוך כדי כתיבה כפורט על מיתרי הכינור, לצורך התנערות והתעוררות.
אני מבקש ממכם להשתתף אתי במסעי, כמה כיף ונעים זה ללכת בקבוצה ולא יחידי בלב מדבר שומם ומאיים.
גם אבק ממכם את עזרתכם בזמני מצוקה בשרשור הנ"ל.
תודה לכם חברים יקרים
מאחל לכולנו יום נקי
ישורון

אנחנו כאן איתך. 
אוהבים 

שלום חברים, דבר ראשון שבוע טוב ומבורך.
אני רוצה לספר מה שחוויתי ביומיים האחרונים של המסע.
היו ימים קשים, אישתי חלתה ולא תפקדה כלל בבית, הכל נפל עלי, תיפקוד ותיחזוק הבית, חוץ מהלחץ של סוף זמן בכולל שמצריך התקדמות בלימודים וחזרות למבחן.
יום שישי היה מאד קשה, הייתי צריך לנסוע לקנות אוכל לשבת, לסדר ולארגן את כל הבית, היה מאד קשה, ובסייעתא דשמייא הצלחתי לעמוד בקושי ולא ליפול שוב.
ההרגשה כשנכנסתי לשבת היתה, קירבת ה' גדולה, אני נכנס לתוך חצר הארמון, מסתכל סביבי ומתבונן ביופי, מה ה' נתן לי, כמה ה' דואג לי, נכון קשה, מצב שה' מעמיד אותי לפניו ומנסה אותי, ורוצה שהצליח להתמודד איתו בסבלנות בסובלנות.
אבל ב"ה יש חיים נפלאים, ומהיכן זה בא לי, מעצמו? אני עושה כאן משהו? הרי הקב"ה הוא זה שמביא לי את כל הטוב. 
הוא גם מביא לי את הנראה לעין כלא טוב.
זהו, עד כאן סיכומם של יומיים קשים במסע,
עליתי בסולמות, השתלשלתי בחבלים, שוב עליה במצוק חד, אגלי זיעה על מצחי, פני אדומות מקושי המסע, אבל כל סוף יום אני מסתכל על התמונות שצילמתי במהלך המסע היומי, ובכל התמונות נראה מראה אחיד!!!

- חיוך ענק מאוזן לאוזן.

אהה... כמה כיף לומר שוב ולהודות לה' ויחד עימו לכל החברים שלי שמעודדים ומחזקים ובפרט לאיש ישראלי

"טוב יום אחד בחצריך מאלף"
שיהיה לכולנו שבוע טוב ונקי
ישורון

משתדל ללמוד ממך להסתכל על החלקים היפים.
תודה.

איזה כיף לקרוא!! 
אוהב אותך וגאה בך המון!  
כיף לפתוח ככה את השבוע