ערב טוב! יום מספר 31 לנקיוני עוד מעט נסגר.
רוצה לשתף אתכם ביום שעבר עלי..
האמת שזה מתחיל מהשבוע האחרון. מיום ראשון היה מעולה! הכל תיקתק כמו שצריך, כל התכניות וממילא הנקיות. לשמחתי התחושות הטובות לא גרמו לי לשכרון.
היום קמתי בבוקר והלכתי לתפילה שהיתה לא משהו, בניגוד לימים האחרונים היא היתה מן השפה ולחוץ. מצאתי את עצמי בחוץ בשניה שהסתיימה התפילה בשונה מבדרך כלל.
האמת? לא היתה לזה סיבה. אתמול הכל היה מעולה, התחושות, הנקיות, הייתי אקטיבי לאורך כל אתמול. חזרתי הביתה, מתישהו כבר נשארתי לבד בבית ועוד לא חשבתי בכיוון, לא היה סימן למשהו מסוכן.. לצערי הייתי עיוור ולא ראיתי להיכן עלולה זו הבדידות לקחת אותי.
ואז זה התחיל - הלגימות.. לא רימיתי את עצמי ואמרתי שלא אפול, או ״רק מעט״. אז למה התחלתי? לא יודע! זה התחיל ממשהו קטן ולא רציני ולשמחתי נגמר שם.. תוך כדי אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני נכנס משהו מפורש, אלא זה יסתכם במשהו קטן וכך היה - מעידה! סגרתי, חזרתי למציאות.. התחילו לכרסם בי אותם רגשות לא בריאים: תסכול, עצב, באסה, והלקאה לקינוח: ״למה לא התקשרתי לאף אחד״? ״למה לא כתבתי״? למה הייתי עיוור מול הסכנה הזו שהתבשלה כבר מהבוקר, כבר מהתפילה שהעידה על ניתוק מוחלט״? ״למה לא דאגתי ללו״ז נורמלי במקום להתפזר״?
לשמחתי זו היתה ״רק״ מעידה אבל היא כאבה מאוד. מתישהו התנערתי מזה, התעשטתי והשארתי את המעידה הזו מאחור ״זה כבר היה״ החלטתי להתחיל יום חדש וכמו כל יום חדש - טלפון לחבר, כתיבה.. כתבתי לעצמי את הדברים האלו, האזנתי למוסיקה וניגנתי מה שמאוד עוזר לי, עזרתי בבית ונעשה לי טוב יותר. את הלקחים שלי הפקתי, מתפלל שהמעידה הזו תביא לתועלת..
המשך ערב מוצלח ונקי לכולם!
