[dir=rtl]כן החלפתי

להתראות אמונה... שלום ליבי ער. 
שאלוקים יהיה איתך, תמיד. 
אוהב וצריך. 

וסתם שאלה, למה החלפת? התוכל לשתף אותנו?

״חג השבועות״.. זכרון מר - מתוק צף כשאני הוגה את שמו.

אני זוכר איך כל שנה בליל החג, בלימוד אל תוך הלילה ספרים נפתחים, הלבבות גם. הפרפקציוניזם מצידו דוחק שלא לנמנם ושלא להפסיק לרגע, שאם לא כך, מה בכלל שווה כל הלילה?? נעניתי לו, אך לא ממקום בריא.
 יש את רגעי השיא. רגעים בהם איך לא, מטפסות ועולות המחשבות על הנפילות שלי.. אני נזכר בהן, הן מכות בי, צורבות ולא נותנות לשמחה להיות שלימה, פוגמות ברצון הצומח, גורמות לאותו חיוך של אושר להתעוות,להיסדק, להישבר.

״צבוע שכמותך״! לוחשת התאוה על אוזני, ואני? אני משפיל ראש בדממה. צדקה ממני..

״רודף אחר חוקיך מחד. מאידך תשוקתי אותי רודפת, בוש ונכלם אבוא בשעריך״ מזיל דמעה  של כאב.. כואב לי וקשה לשאת את הקוטביות בנפש, את הצביעות. אני לא יכול להמשיך בהצגה הזו..

מתוסכל.

ואז זה קורה.. מעניין שזה קורה כל כך מהר וכמו בלי שום התראה אני מתנער באחת ומבטיח ״לא עוד״, ״זה לא אני ולא זה רצוני״ ״מה לי ולנפילות האלה״? באמונה שלימה אני מאמין כי באמת תם עידן הנפילות, מעתה אני אדם אחר. החיוך חוזר, שלם ומתוקן..

אורות גבוהים. מידי גבוהים, מסנוורים..

עכשיו כשאני נזכר ומעלה על הכתב, מעתיק חוויות אלה ממחברת ישנה, יותר נכון יהיה אם אקרא לזה ״אוסף של דפים״ כי אף פעם לא האמנתי שאני צריך ״מחברת נפילות״ או משהו כזה. תמיד זו היתה הפעם האחרונה כך שלא שייך ״לפתוח״ מחברת. מספיק לקחת איזה דף. איני מוצא את ההגיון שבדבר. מדוע החוויות האלה הוליכו אותי שולל עוד פעם ועוד פעם.. תשובה אין לי. אולי אין שום הגיון וזו סתם מלאכת הרגש המטעה.. בכל אופן, ההבטחות והקבלות היו שורדות שבוע וחצי, שבועיים מקסימום ולפעמים אפילו לא יום. ואז היתה באה נפילה. אלה הן הנפילות הכי כואבות, הן זכורות לי היטב. ממשיך לקרוא ״מהמחברת״ ולהיזכר. את הבלבול שאפף אותי אז, קשה לי לתאר. ושוב גלגל מסתובב. קם, מבטיח, מאמין שאפשר, נופל.. אף פעם לא מתרסק ..

בכל שנה יש משהו שמתחדש מהשנה שעברה. השנה אני חושב שהשינוי, או ההתקדמות יותר נכון, היא ההבנה של מצבי..

גם השנה זכיתי לחוות חג מיוחד מאוד אולי אף מיוחד מתמיד, היו קולות וברקים אך בחרתי שלא להסתנוור אלא לעמוד קצת מרחוק..

גם השנה קיבלתי על עצמי כמה דברים קטנים וחשובים. חוויות החג ילוו אותי כנראה עוד הרבה זמן אני מאמין..

אבל האם זה אומר שאני מוגן? לא!

האם מובטח כי לא אפול מחר? גם לא..

אני מבין שמצבי מצריך אותי יותר מחוויה עוצמתית וחד פעמית, הוא מצריך אותי לקיים את ״עבודת התמיד״.. בכל יום ויום! אינני מזלזל בהרגשות המיוחדות, בחוויות המסעירות , אני פשוט מבין שאי אפשר לי לסמוך עליהן בלבד, הן יופי של בונוס לנקיות ולהחלמה אבל אינן תחליף לפעולות.

כותב לזיכרון. כותב כדי לזכור ולא לחזור. נובר אחר זכרונות בערימת דפים מפוזרת של הרבה חושך, וסוף סוף. את שנמנע ממני להבין אז נראה לי שאני מבין היום..

איזה יופי. מתוק מדבש...
במיוחד התחברתי לרעיון שהבנת כבר שזה לא דף אלא מחברת... חזק. 
אוהבים אותך!

שם מפתיע, מזכיר לי שיר שיכול להתאים לפורום....


נצחק נצחק עד השניה האחרונה
כל עוד יש איפור
העיניים זורחות, הפנים מאירות
והלב, הלב לא ברור
וזה זז בתוכי כבר שנים
הרצון להתעמק, לדעת
לדפדף את הכריכה היפה שמעל
להסיר את הקליפה
להכנס בין השורות לרגע
לתפוס את כל מה שחולף לידי כל הזמן
איך פתאום זה כובש את כולי ברגע
אוחז בי, מטעה 
ועוזב
אז שוב אני ישנה וליבי ער
שוב אני ישנה וליבי ער 

היטבת לראות.. שיר שאני מאוד אוהב

emuna60 כתב on 25 מאי 2017 19:25:

נזכר מה היה לי כאן לפני שבוע בדיוק.. מקפיץ בשביל עצמי, בשביל לעבור את הסופש הזה נקי. שוב באותה הסיטואציה, מקווה שייגמר אחרת. עכשיו השמש עוד כאן אבל מי יודע אולי תנשוב הרוח ויהפוך מעונן?

סופ"ש.... לפעמים התעלות, לפעמים נסיגה. מה שבטוח, בסופ"ש יש חידה, 
מה מתעורר באנו בסופ"ש???? יכולת טכנית ליפול או מעבר???

אצלי מתעורר גם וגם אני חושב.
טכנית יש לי אפשרות. הידיעה הזו לא מרפה ומובילה לה״א של נפילה כיוון שיש יכולת, יש איך.. כשאין יכולת ליפול המחשבות אמנם קיימות אבל לא כמו כשזה נמצא מעבר לפינה, בחדר הסמוך.
אצלי זו גם שבירת מסגרת.. אין לו״ז, אין סדר. סופ״ש מסמל לי חופש, שחרור, מנוחה מקום שלתאווה קל להתברג..
ולבטח זה גם משהו עמוק יותר. אני יודע שבסופשים האלה אני נמצא במקום שלא תמיד טוב עבורי רגשית, מזכיר לי תקופות שאני רוצה לשכוח מידות והתנהגויות שמהן אני רוצה לברוח. רגשות קשים של צביעות, בדידות ובלבול.. מחלקם כבר השתחררתי אבל עדיין יש שיריים..
האחד משלים את השני..

יותר ממבין....
בהצלחה

נגמר טוב עוד לפני שהתחיל.. הפעם לא היה אתגר, דאגתי שיהיה אחרת.. קודם כל - הייתי כאן! קריאת ספר שאני אוהב, נגינה, כדורסל עשו גם הם את העבודה..
נסגר מעגל, נדלק אור..

שבוע טוב! שבת מנוחה, צד יפה יש לה למנוחה, אך מנגד, יש לה גם צד מסוכן..
השבת היה לי נסיון קטן שב״ה נגמר טוב אבל שמתי לב איך אווירת המנוחה, הנחת, הרוגע, דווקא היא הובילה לשם. דבר שבדרך כלל לא קורה לי.. במצב כזה החושים שלי פחות מחודדים, ואני פחות אקטיבי דבר שמאוד קשור לדעתי.. התחלתי לחשוב שאולי זו נגזרת מעי״ן העכב״ר..

שמח לשמוע שעבר טוב, 
שבת, העמל הרוחני של האדם במשך השבוע, יקום ויפעם בשבת....

אין לי רצון לומר את שם הרב, אבל בטח כבר הבנת

מבין.. בדרך כלל שבתות דווקא משחקות לטובתי, ובאמת בהשפעת השבוע.. ב״ה לא נבהל, רק ממשיך הלאה, שבת הבאה יהיה טוב יותר בעזרת ה׳..