על שלושה דברים הנקיות עומדת,
על השלווה, על הקבלה, ועל הנתינה,

כל הכבוד

פשוט שמח כתב on 12 יוני 2017 19:57:

חזק ביותר. רשמתי.

סוגר עוד יום מוצלח מאוד. מוצלח מאוד מכל הבחינות, והנקיות היא אחת מהן..
רוצה לזכור שזה בונוס מעולה אך לא תחליף לכלום. אני פוחד מזה פחד נוראי. הרבה מהנפילות שלי, אני צריך לזכור, באו בגלל זה.
״הכל הולך טוב״ מוביל להבנה מוטעית שהנה, עליתי על השביל שלי שמוביל לשאננות, שכחת מקומי, אי יכולת לקבל את הבעיות הקבורות מחמת הגאווה, בוז לפעולות, לשיתופים ועשייתן לא ממקום של צורך ממשי, ובסוף מוביל איך לא, לנפילה.. כך זה בדרך כלל..
מודה על הימים האחרונים ויחד גם מתפלל לא להגיע דווקא מתוכם לנפילה.. ״לפני שבר, גאון״.
מודה..היו לי כמה דקות כאלה היום, אך ב״ה יצאתי מהאשליה בזכות טלפון לחבר ששיתף על מצב די עגום והחזיר אליי זכרונות שמדי פעם דווקא טוב להזכר בהם..

חסדי שמיים, 
לפעמים ק"ש של ערבית, ואז אמונתך בלילות, ואז אלו הכוהנים בלבד נכנסים לאכול בתרומה,
לפעמים ק"ש של שחרית ואז להגיד בבוקר חסדך, ואז כל ישראל יכולים להקריב קורבנות, מי נדבה או תודה ומי קורבנות חטאת ואשם.

בהצלחה

בוקר שהתחיל בעייפות נוראה מסמל לי תמרור אזהרה.. אני מרגיש קצת מנותק וקרוב ללגימות 
מתפלל לעבור את היום הזה נקי..
רק להיום! 

לא רוצה לחפור, אבל זה הזמן לעשות טלפונים,
לבד שווה אפס,
מחכים לך.

נופל וקם.. אני שונא לבוא לכאן לכתוב את זה כל פעם מחדש אבל מבין שזה חלק מהתהליך..
עשיתי אתמול טלפון אחד שהחזיק אותי לא רע.. אחר כך זה חזר אליי שוב ואחרי מאבק מטופש ומתיש עם עצמי, אולי כי באמת חשבתי שאני מסוגל לבד, פשוט נפלתי.. לפני שבר - גאון..
מבואס אבל צועד שוב בדרך, ״מפיק את הלקח״, כך אני כותב בכל פעם מחדש ומרגיש לי שזה לא אמיתי מספיק..
נראה לי שאתחיל היום לקרוא את המדריך לכתיבת צעד ראשון ששלחו לי..

נצחק נצחק עד השניה האחרונה
כל עוד יש איפור
העיניים זורחות, הפנים מאירות
והלב, הלב לא ברור
וזה זז בתוכי כבר שנים
הרצון להתעמק, לדעת
לדפדף את הכריכה היפה שמעל
להסיר את הקליפה
להכנס בין השורות לרגע
לתפוס את כל מה שחולף לידי כל הזמן
איך פתאום זה כובש את כולי ברגע
אוחז בי, מטעה 
ועוזב
אז שוב אני ישנה וליבי ער
שוב אני ישנה וליבי ער 

מבולבל מאוד היום.. מרגיש כל כך צבוע.. כלפי חוץ הכל טוב, ובפנים אכול ורקוב..

אני איתך, אוהבים.

שום צביעות,
אתה במקום טוב, מקום של התקדמות, 

נמחק נמחק את השניה האחרונה,
כל עוד יש רצון, 
העניים נופלות 
מחשבות משוטטות
והלב הלב לא סגור,
וזה זז בתוכי כבר שנים
הרצון להשמר, לא לגעת
לחבק את היום הנפלא שכבר כאן
לנצל את השניה את הרגע
לשחרר את מה שחולף לידי כל הזמן
לפעמים זה כובש את כולי ברגע
אחוז בי מטה, ועוזב, 
ושוב אני נופל, וליבי ער!!!!!!!!!

ליבנו מתעורר, אל תפריע לו.... לפעמים לוקח זמן

אח יקר אוהב אותך. מאוד מרגש אותי המסע שלך.
שואל מאהבה יש לך ספונסר אתה הולך לקבוצות עובד את הצעדים??
כי האמת נראה שליבך מאוד ער ומאוד רוצה וכוסף...
אם אתה מכור כמוני אז קח את הכוחות האלה למקום שזה עובד כי למכור בלי הצעדים כח הרצון רק נשחק במלחמה חזיתית....

תודה לכם אהובים.. 
האמת היא שאין לי ספונסר, הלכתי לקבוצות אבל זה לא היה נכון בכלל.. אני חושב שספונסר יכול לעזור לי, כי לבד אני לפעמים מרגיש שאני לא מתקדם כמו שאני רוצה (לא נמצא פה ולא כותב מספיק..) וגם מצד זה שאני לא לגמרי מקפיד על פעולות  ושאני מרגיש שאני מסתובב סביב אותה הנקודה..

רוצה לשתף על סופ"ש שבחסד עליון היה מיוחד ומוצלח במיוחד. ביום חמישי עשיתי שני טלפונים שעזרו לי מאוד ובכלל, יש שלווה פנימית שמטיבה איתי..

טוב לשמוע אותך, אוהבים ♥

עבר עליי יום לא מתוק במיוחד..
קשה לי שוב לכתוב את זה, האם זה מתישהו ייפסק?
נפלתי. כל הסימנים היו שם.. עייפות, דאגות, חוסר רצון להתקשר או לכתוב.. חבר התקשר ולא יכולתי לענות באותו זמן אבל גם כשיכולתי לא חזרתי.
חשבתי בהתחלה לעדן את זה ולספר שהיה יום סביר עם איזו מעידה..  יש משהו (בושה, גאווה?, רצון לטאטא מתחת לשטיח) שחוסם אותי לבוא ולפתוח את הקלפים, לפרוש הכל..
כבר אין לי כח. אני יודע שאני לא עושה מספיק. הרי אם הייתי רציני ומתמיד כמו שצריך לא היתה שום סיבה שלא הייתי מצליח.. אבל למה לעזאזל זה כל כך מסובך עבורי?? למה אני לא יכול פשוט להתמיד? להקדיש זמן, לכתוב צעד ראשון ולעשות את כל מה שעוזר?
בא לי פשוט ללכת לישון, למחוק את היום הזה ואולי לשכוח.. לצחוק כאילו כלום לחייך לכולם ולברוח רחוק ככל האפשר. אבל אני גם לא רוצה.
לעזאזל איתי..

קשה לכתוב הכל. וקשה להילחם וקשה לעשות את הפעולות
ולפעמים גם כל מה שאני מרגיש הוא "לעזאזל איתי"

כל הכבוד לך על הכנות ועל השיתוף, אוהב אותך כל כך
מחר בבוקר כבר יהיה יותר טוב
אל תוותר על עצמך

מגיע לך להיות מאושר

אי אפשר להתעלם מהנפילה, כמה פעמים היה בא לי למחוק את היום הארור הזה, ו....
אבל כשאני מקבל את עצמי, שאני בדרך, ולהחלים לוקח לפעמים קצת זמן, אז אני מרגיש יותר טוב ויותר מחובר,
אוהב מאוד אח לדרך.