היה יום מדהים, תודה לך אלוקים, רק בזכותך עברנו אותו..
מצחיק איך שאני מתהפך ומשתנה במהירות.. יום אחד שמח ויום אחריו עצוב. יום רגוע ויום לחוץ. יום שקול מחושב ומסודר ויום בו אני לא מוצא דבר. יום מלא, יום של הספק וכנגדו נוצר גם יום של בזבוז וחידלון. יום של שאלות בילבול ותסכול ויום יפה, יום של צלילות.. למה זה ככה? למה??
היום גיליתי משהו חשוב. אמנם אני עובר תהפוכות, אפשר לומר די קיצוניות, וזה טבעי ימים משונים שאינם קשורים זה לזה, אבל היום שהתחיל בינוני מינוס, נהפך ליום טוב, יום של ניצחון.
בדרך כלל אני מקדים כבר בבוקר לזהות מה איתי וזורם עם התחושות והיום אמרתי לעשות ניסוי קטן לראות מה יקרה אם אנסה קצת בכח שאולי יכאיב ויציק בהתחלה, לשלוט ביום הזה לשחק בו ולנסות לשנות אותו להביא אותו לצד של טוב.
אז התחלתי, נתתי את כל הכח, באמת, למרות שלא ממש רציתי, החלטתי להגיע קצת לפני הזמן ללימוד של הבוקר.. סיכמתי את הסוגיה שלמדנו בימים האחרונים, הרגשתי קצת חיות, התעוררות ורצון לטוב, נכנסתי לעניינים וכשהחברותא שאל ״אתה איתי״? יכלתי לומר ״כן״ אמיתי בלי להעמיד פנים כשבפנים המחשבות בכלל אי שם אולי דואגות על מה.. תחושה נשכחת שלא טעמתי כבר לפני שנה בערך, תחושה שאבדה לי מאמצע חורף שנה א׳ בישיבה.. גיליתי שיש לי כח לשנות ושזו לא רק ססמא, אני השולט ואם ארצה מספיק אם רק אהיה חזק אהפוך כל חולשה לגבורה, חושך לאורה.. אולי אני יותר מדי מרחם על עצמי ומעדיף להשאר סטטי, להתרכז בעובדה שאני מסכן שלא קל לי ולא קם ועוזר לעצמי? והאמת היא שעכשיו במחשבה שניה עולה בדעתי שאמנם זה נכון אבל אולי יש ימים שאני לא צריך לשנות אלא באמת פשוט לזרום, לתת לגל לעבור?
כל כך כיף לי לכתוב את זה משחרר ועוזר, מי ייתן ובכל יום שנולד פגום ורע אדע לאזור כח, בצורה בריאה לא מתוך הלקאה, לא כי אין ברירה ואדע לבחור נכון להתגבר למרות שרע ואולי אפילו להגיע לשמחה..