רשמית מתחיל שוב בצעדים, צעד ראשון.. לא הכל בתכנית מסתדר לי אבל אני מבין שאני זקוק לזה, נואשות. יכול להיות שלמדתי בדרך הקשה, לפעמים אני עקשן מאוד. לרוב זה דווקא משתלם לי אבל נראה לי שהפעם יצאתי מופסד.. אני פה 4 חודשים בהם התחלתי צעדים ברצינות, הפסקתי, חזרתי שוב, אחר כך מאיזשהו מקום צץ לו רעיון שאני יכול לבד, חייב לציין שזה היה נראה דווקא טוב והצליח לא רע בכלל אבל גם שם בסוף נכשלתי. 4 חודשים של בלבול עברו עליי (לא אמרתי שהגיעו לקיצם) בלבול בכל, בעיקר בהחלמה. סך הנקיות המקסימלי שלי עומד על 23 ימים. אני בטוח שאם הייתי עובד בצורה מסודרת כבר הייתי במצב טוב יותר, אבל טוב עכשיו מלעולם לא. עכשיו אני דווקא די בטוח בצעד הזה, מקווה שעם ההתקדמות תשאר גם ההבנה הזו, היציבה..
אני מקדיש יותר זמן לצעדים, לקריאה ולכתיבה האישית שלי. מתכוון לקחת את זה הפעם ברצינות.
רוצה להצליח בפעולות, להצליח להרים טלפון לחבר, שזו תהיה עבורי פעולה טבעית, לשבת לכתוב ב״ה אני כבר מתורגל. בשבילי זה כמו חמצן.. חסרה לי ההבנה של מצבי ויותר מכך, ההשלמה איתו.. מרגיש שהפעם זה שונה.. אז שיהיה לנו בהצלחה!