יום לא קל. לא קל בכלל. הייתה תקופה טובה לאחרונה והיום קצת טעמתי טעם מר... באופן פלאי גם היום הזה נגמר בנקיות..
יום שעבר סתם ככה בבאסה שלא הצלחתי להיחלץ ממנה וזה לא שלא ניסיתי... הייתי הערב בקבוצה, עדיין סלידה קצת..
יום מתסכל של הרבה בלבולים ועייפות. בלבול האם אני צריך להמשיך במסלול שהתחלתי, בישיבה? אולי זה לא בשבילי? תראה כמה בלאגן זה עושה לך בראש, למה הרבה מהזמן כל כך מסובך לך לשבת לתפוס את הגמרא ופשוט ללמוד? קשה לי כבר לומר לעצמי שזה יעבור כי זה כבר תקופה כך. למה הראש שלי לא מחובר? למה כולם מסביבי מצליחים והולך להם והם שמחים ושלמים עם מה שהם עושים ורק אתה כזה חצוי, לא בטוח, מהסס? למה? למה דווקא שאני לא נמצא בישיבה, במעוז הקדושה, דווקא אז מתעורר בי הרצון לכל הטוב? ללימוד, להתקדמות, לשמחה, בקיצור - להתרחקות מהנפילה.. אולי אני כן צריך לעשות את מה שאני עושה אבל במקום אחר? ממש לא יודע..
יכול להיות שהם שמחים מתוך מאמץ. אני אומר את זה כי אני זוכר לעצמי זמנים כאלו. את הסיפוק שאני רווה אחרי מאמץ, עמל והשקעה, סיפוק שלא יסולא.. אולי עכשיו זה אינו כי אני לא שם, לא נמצא במסגרת,  הדבר הזה לגמרי, עד הסוף, לא עמל ומעדיף שקט מדומה, שלווה של עצלות?
משתדל לא להלקות את עצמי אלא באמת להיות בנקודות בירור. 
אני לא יודע מה יותר נכון - התסכולים חוסר השקט הנפשי והעדר השמחה שאמורה להיות אצל בחור ישיבה שתכלס אין לו שום דבר על הראש שיטריד אותו מובילים אותי לשימוש ולנפילות או שהשימוש מונע ממני את כל הטובות האלה?
התחלתי לחשוב בעוד כיוון.. אולי הכוחות המדוכאים (או החלשים) שאינם מקבלים את מקומם נוקמים בי? כשרונות וצרכים שיש לי שאינם מתמלאים.. שמחה, צחוק וחברים קרובים שאין בישיבה, לפחות לא כמו פעם..
בכל אופן, לא משנה בכלל מה נכון יותר אני יודע שמשהו אינו קשורה אצלי ואני מקבל סימנים ברורים לכך.. לא יודע אם נכון לעשות שינוי, פוחד מזה נורא, מנסה להקשיב לעצמי ולא מצליח..
ואולי אני הולך עם זה רחוק מדי, אולי אני לא יודע לפרש נכון את מה שעובר וכבר מחר בבוקר, אחרי שנקום עם חיוך על הפנים פתאום יראה השיתוף הזה למשהו זר, משהו לא לי?

אשריך על מודעות, 
תחושות של שהות בישיבה לא קשורות תמיד לתאווה (זאת אומרת הם לא נובעות מהתאוווה) 

בהחלט הגיוני שהתחושות של הישיבה מובילות לשם.... 

ושוב עולה בי הרצון לדבר איתך בפרטי.

תודה! ב״ה קמתי ליום אחר לחלוטין.

יומיים לא פשוטים, אך ב״ה נקיים.. הרבה מחשבות ותהיות. חוסר החלטיות וידיעה ברורים משגעים אותי..
אולי רצתי מהר מדי, אולי הגדרתי לא נכון, ולא בזהירות את מה שקורה איתי? ואולי דווקא הטבתי לראות אבל לא פעלתי נכון ועשיתי דברים בפזיזות.
כך או אחרת. מרגיש שההצצה אל הקבוצות החיות עשתה לי לא טוב (עם דגש חזק על המילה לי). בינתיים אני מפסיק את ההליכה לשם. לא מפסיק לעשות פעולות, להתקשר לחברים ולקבוצת הצהריים ולשתף. אבל אולי הלכתי עם זה רחוק מדי..
מתכוון לחזק את הקשר עם חברים קרובים כאן ולהתמקד בשותפות לדרך.. מוזמנים:)

אין שמחה כהתרת הספיקות!!! ברוך ה'.

תרשה לי לומר שגם את הטעיות שלנו הקב"ה אישר.... ואם כך, ודאי שהם יצמחו בנו דברים נפלאים....

לפעמים לוקח שנתיים לראות זאת 

אוהבים! בהצלחה אחי! 
אלוקים יהיה איתך!

בשבילי שבת לא פשוטה עומדת בפתח. נכון, ״שבת״ - זו קדושה, זה תפילות, זו נשמה יתירה, לימוד תורה באטמוספירה אחרת, מה גם שהשבת שבת ט״ו בשבט וכו׳, (כל אחד יכול להוסיף כיד ה׳ הטובה עליו..)
 אבל לי, כל אלו הם כבר לא לגמרי עלים לתרופה, הם לא יימנעו ממני ליפול, לא עוד האשליה הזו שאני מוגן. אם תבוא התאווה (יש גורסים ״כשתבוא התאווה״) ואם אתן לה את מבוקשה - ״רק 5 דקות״ וכדו׳ היא תטרוף את כל הקלפים הנ״ל וממילא גם אותי. השבת אהיה נתון בסיטואציה לא פשוטה עבורי, עושה מה שביכולתי ע״מ לצמצם את הקושי למינימום האפשרי. כותב, משתף, מתכנן, ומתקשר לחברים - עושה את שלי.
אז  אנא ה׳ רק להיום, רק השבת, הושט לי יד, השאר אותי נקי..

נ.ב - שלא אובן לא נכון.. חלילה איני מזלזל בהשפעת קדושת השבת והתורה עלי ועל ההתמודדות. לכל אלה יש נתח חשוב ועיקרי בהצלחה שלנו, זה הציל אותי אינספור פעמים, אבל רוצה להתנער מהמחשבה המוטעית שהיתה לי פעם (ואני מאמין שלכולנו כאן) שאם אני מתפלל בכוונה, נמצא בישיבה לומד ומתמלא באורות גבוהים - אני מוגן. זה תורם הרבה אבל לא הופך אותי לחסין..
שבת שלום!

ב״ה אוטוטו סוגר 23 ימים, נראה לי שזה השיא שלי בינתיים..
היה יום לא קל. זה התחיל על הבוקר, איך שפקחתי את העיניים היתה הרגשה של צורך ליפול. ב״ה נשארתי מפוקס ולא נכנסתי לזה..
בצהריים יש לי חלון זמן גדול מידי שאינו מנוצל טוב, זה מוביל אותי למצבים לא טובים. היום לצערי זה נגמר במעידה.. מצד אחד שמח שזה לא המשיך מעבר, אבל מצד שני אני מבין שאני קרוב לנפילה, אני רואה בזה איזושהי אזהרה, נורה אדומה לימים הקרובים..
מתפלל לה׳ לזכור שאני צריך לעשות פעולות. חייב לכתוב, להתקשר, לקרוא ולהבין שאסור לי גם לא קצת, זו נקודה כל כך חלשה אצלי, ואני רואה בה נקודה שמכרעת את הכף.
בינתיים אני משהה את ההליכה לקבוצות. לא מתוך שאננות שאני כל יכול. עם זאת ממשיך לעשות פעולות ולעבוד עם ספונסר וקבוצה טלפונית..
היום למדתי את דברי הרמב״ם בשמונה פרקים על כך שהוא אומר שתיקון דורש הליכה אל הקצה השני.. מרגיש שזה מה שאני עושה כאן, מנסה להתנזר, לצלול לעומק ולתקן. זה כואב וקשה, ומציף את כל הגועל, מבהיל לראות את כל הדרוש תיקון, מבאס ומדאיג. ״חסימת דרך בפני חפצים מורגלים.. אינה מלאכה כל כך קלה, אבל נעימה ומלבבת היא..״
אני מאמין שדברים טובים יקרו בדרך... האמת היא שהם כבר קורים..

אוהבים אותך!
אני יכול להגיד לך ממקום אישי שאני ממש הייתי המעידות רציניות... ואז פשוט עשיתי פעולות קיצוניות ובאמת הייתי חייב את זה כי לא הייתי פשוט נופל עוד ועוד. 
תעשה את כל הפעולות כדי שלא ליפול.
אי אפשר לנצח תוך כדי התאווה אבל אפשר לעשות פעולות כדי שלא מגיע למלחמה.

בהצלחה חבר

בהצלחה רבה
תמשיך לעדכן

לילה טוב לכולם.. מקווה שכולם אחרי יום טוב, עם נקיות איכותית, וגם אם לא - בשביל מה יש את מחר?
ב״ה השבוע האחרון היה טוב. בישיבה דברים מתחילים לקבל צורה, הגדרה, הטשטוש נעשה בהיר יותר, יפה יותר ומשמח, יש רצון שב״ה ובתודה גדולה מביא גם לידיי מעשה!
סוגר 25 ימים לנקיוני, לא מובן מאליו.
חשש קטן מפני שמחה גדולה. זה תמיד קורה לי! כשרע, אני לא זוכר את הטוב ולא יודע לתאר את התחושה שהוא מביא איתו, וכשטוב, אני לא זוכר את הרע, לא זוכר שקיימת בכלל תאווה. יש איזה קול פנימי שלועג ״עזוב אותך, הכל מעולה, מאיפה באת עם הדאגות שלך חתיכת פרנואיד, תן להינות עד שיש קצת כיף, עד שיש קצת סיפוק טהור ומיוחד..״
הוא צודק, אבל..
מתפלל לה׳ שיתן בי דעת להיות זהיר ולפעול גם כשלפתח אין החטאת רובץ ולא נראית נפילה באופק, גם כשב״ה הכל טוב מסביב אדע להכיר את מקומי.
כשרע, קשה לראות את הטוב מבעד לדמעות, העיניים הדומעות רואות הכל מטושטש ומעורבב יחד,
וכשטוב, הצחוק המתגלגל גורם לעיניים כמעט להיעצם, משאירות רק פתח צר שלא מספיק כדי לבחון אם משהו קרב..

כשרע, אני לא זוכר את הטוב ולא יודע לתאר את התחושה שהוא מביא איתו, וכשטוב, אני לא זוכר את הרע, לא זוכר שקיימת בכלל תאווה. יש איזה קול פנימי שלועג ״עזוב אותך, הכל מעולה, מאיפה באת עם הדאגות שלך חתיכת פרנואיד, תן להינות עד שיש קצת כיף, עד שיש קצת סיפוק טהור ומיוחד..״

כמה אני מזדהה עם מה שכתבת. כמה כיף שכתבת. שולח חיזוקים. איזה כיף לקרוא דברים שאני כה מזדהה איתם ואז לראות את רצף הנקיות. אני ככה מבין כמה יש לי סיכוי. תודה רבה שהשם יהיה בעזרך ויתן לך ברכה אמן!

אמונה היקר
אני זוחל אחריך ביומיים, מי יתן שלעולם אזחול אחריך ביומיים שלא נתאפס
אבל רק להיום
אוהב
יהודי

יהודי5.. עוד חבר יקר, לדרך לא פשוטה..
23 ימים או 25 זה כלל לא משנה. מספר הימים הוא  אינדיקטור יפה לעבודה הרבה יותר עמוקה, רצינית וחשובה שאנחנו עושים כאן. העיקר הוא שמספר הימים עוברים באיכות, בשלווה או שלפחות לאט לאט זה נעשה כך... אנחנו מחפשים את השחרור, להחזיר את ההגה לידיים.
יכול להיות מישהו שצובר 100 ימים לדוגמא, אבל אם הם כולם מלאים במלחמות אינסוף סימן שהעבודה לא נעשתה ואז בידוע שזה רק עניין של זמן עד שיישבר..
וכמו שכתבת. הלוואי שנישאר באותו ההפרש!
בהצלחה רבה!