יהודי5.. עוד חבר יקר, לדרך לא פשוטה..
23 ימים או 25 זה כלל לא משנה. מספר הימים הוא  אינדיקטור יפה לעבודה הרבה יותר עמוקה, רצינית וחשובה שאנחנו עושים כאן. העיקר הוא שמספר הימים עוברים באיכות, בשלווה או שלפחות לאט לאט זה נעשה כך... אנחנו מחפשים את השחרור, להחזיר את ההגה לידיים.
יכול להיות מישהו שצובר 100 ימים לדוגמא, אבל אם הם כולם מלאים במלחמות אינסוף סימן שהעבודה לא נעשתה ואז בידוע שזה רק עניין של זמן עד שיישבר..
וכמו שכתבת. הלוואי שנישאר באותו ההפרש!
הצלחה רבה!

אמונה60
אני אוהב את ההגדרות שלך, יש לך את זה אחי
(אני מתכוון גם ובעיקר לתגובות הקודמות, לדוגמא תגו' ד"ה "לילה טוב לכולם") 

הרבה זמן לא כתבתי, הייתי מעט מנותק, אך לא נטשתי את המקום חלילה אלא התמקדתי בנקודות קצת שונות שקשורות לטיפול בבעיה. מקווה להיות כאן יותר בתקופה הקרובה.
יש לי הרבה מה לכתוב אבל משהו עוצר אותי.
בכל אופן אשתף שלצערי היום היתה נפילה כואבת מאוד, אולי אחת הכואבות שאני זוכר בשנה האחרונה. ב״ה אני על הרגליים אחרי שיחה עם חבר לתוכנית, שיחה שעשתה פלאים! מפיק לקחים ורוצה לעשות הכל כדי לעשות את שמוטל עליי. זה לא קל!
 הולך לישון עם חיוך על הפנים, חיוך כי אני יודע שאני שוב בחזרה על הדרך הנכונה. מקווה שהוא יהיה שם גם כשאתעורר..
״יש לי סיכוי להינצל אני יודע.. אני אוכל עוד לדבר באהבה על עצמי..״
למסע הזה צפון איפשהו סוף טוב.. אני יודע.

אוהבים ומתגעגעים

1. אוהבים אותך ותודה על הכנות,
2. רוצה לתת לך כוח, לבוא לקבוצות, זה נראה מפחיד, אבל מחלים, 
3. תמשיך איתנו, שתף בחופשיות ממה שאתה חושב, כולנו פה אנשים לא שפויים, וכל אחד עם המחלה שלו.
ט

אוהבים
ישר כח על הכנות. זה הזמן לקום, לנער את האבק ולהמשיך לצעוד
רק להיום

תודה לכם חברים..
יום ראשון לסבב חלף. היה לא רע.. עקצוצי באסה על הנפילה.
ושוב אני מפנים שאני זקוק לעזרה. ״קלות הראש הזו עלתה לי..״ כן. הקלתי ראש בדברים שעזרו לי כשהצלחתי. אמנם לא הייתי כאן תקופה כי הייתי מאוד עסוק ולתאווה לא הייתי בכלל פנוי. אבל התקופה הזו נגמרה ונותרתי חשוף ידיים, זלזלתי..
אז שוב מתחיל, עוד פעם. מי ייתן... מי ייתן ואצליח להתמיד, לזהות מה הפעולות שעוזרות לי וללכת איתן עד הסוף..

אוהבים אותך אמונה!!!
ממש חסרת לנו פה.
ממש מצטער לשמוע על הנפילה שלך (שמיתי בקבוצה היום) אוהבים אותך.
באמת קח את זה למקום של החלמה. תעבוד טוב ותחזור לשם חזק יותר מפעם.
״לא נצטער על העבר ולא נסגור עליו את הדלת״. 
אל תצטער מידי על מה שהיה. תמשיך הלאה. רק תסיק את המסקנות שאתה צריך ורק להיום תעשה פעולות.
אוהבים.

כיף גדול. ב״ה סוגר את יום מס׳ 3 בסבב. היום יצא לי לחשוב על כך שאני הרבה פעמים מקבל דברים טובים שעשיתי כמובנים מאליהם. לא זכורות לי יותר מידי פעמים בהן שיבחתי את עצמי בלב על משהו טוב, משהו שדורש מאמץ שהצלחתי. אחרי הנפילה האחרונה, ואחרי תקופה של קשיים בכל מיני דברים ב״ה היום אני נמצא במקום אחר, נמצא בעיצומה של תקופה טובה. בונוס להחלמה ולא תחליף לפעולות. הפעם אני שם לב לדברים טובים ולא מובנים מאליהם שאני עושה, דברים שהיו נראים לי כל כך ״פשט״, ומעריך אותם מאוד מה שנותן לי מוטיבציה וכח להמשיך והכי חשוב לדעתי - חיוך על הפנים, כזה שמכאיב לשרירים שלא רגילים לחיוך כזה. יכול להיות שעם הזמן אתרגל בחזרה וגם זה יתפוגג אבל הרושם יישאר, אין מה לעשות. זה הכל עניין של הסתכלות, איך אני בוחר לראות, איך אני בוחר לפרש את שקורה לי ומסביבי (זו אולי נקודה קצת שונה אבל גם היא חשובה לי מאוד). עין טובה... וזה כל כך חשוב! פעם לא הבנתי עד כמה. זה משהו שהתחלתי לשים לב אליו  לאחרונה ב״ה יותר ויותר.
המסע הזה.. התחיל שוב. כמה פעמים כבר יצאתי אליו? בכל פעם נזכרתי ששכחתי משהו בבית והוצרכתי לחזור על עקביי, לראות בצער ואחכ בנחמה קטנה, של התקדמות משהו, למרות הכל, את סימני ההליכה על החול. ואני שואל לא מייאוש חלילה, אלא מסקרנות עד מתי אמשיך לחזור הביתה, למה כל פעם שאני יוצא למסע יש משהו שחסר? אני חושב שעיקר התשובה היא בהתמדה שחסרה. אני אומר את זה לא כי אני אוהב להלקות את עצמי אלא כי אני מרגיש שזו האמת. האמת שאני לא יודע מהיכן זה נובע הרי בכל מיני דברים אחרים אני משקיע ומתאמ.ץ ופה? חסר..
מי ייתן ויהיה בי את הכח ואתעורר ללכת בדרך בלי להתעייף, בלי לעצור גם לא בעליות, לעשות את שמוטל עלי וזהו! לעשות את הפעולות שעוזרות לי יום יום רק להיום!
לילה טוב נקי ומחויך

אוהבים אותך אמונה! ממש חסרת לנו!
תשאר איתנו ותשתף, תמיד יש לך משהו טוב לומר. 

יום מספר 8.. ממש שמח לבשר שהסבב הזה עובר עלי כל כך בשלווה. אני זוקף את לזכות עשיית פעולות קטנות (בראש ובראשונה טלפונים לחברים) וקריאת פוסטים ומיילים שמשאירות אותי מחובר ומחדירות בי את ההבנה שאני צריך עזרה. הבנה שהיא מצד אחד כואבת, קשה לעיכול, חמוצה ואני מרגיש שאני מגלה כלפיה התנגדות חזקה - ״אני? עזרה? מה פתאום״! אבל השיחות עם החברים מיישרות אותי, אך מצד שני היא מקלה ״אתה לא לבד״, אתה חלק מחוליה, ממשהו עוצמתי, חלק מקבוצה- לי זה נותן המון..
 דבר נוסף וחשוב בכלל לא פחות זה ״סביבת עבודה״ מתאימה.. הפעולות זה טוב ויפה, יעיל מאוד וכו׳ אבל הן דורשות מסגרת/תנאים מתאימים. כל אחד והמקום שלו.. אצלי זה מתבטא בכך שאני במסגרת ישיבתית שלא תמיד אני מרגיש בה בנוח ובטוב, לא תמיד יש לי בה שלווה. ב״ה עכשיו בעניין הזה אני נמצא במגמת עלייה וזה עוד מרכיב בזכותו עברתי את הימים האלה בקלות.. מי שנמצא במקום שבו טוב לו לגמרי אולי לא יבין את זה אבל אני מרגיש כל כך חזק את ההבדל בין הימים שהדברים זורמים כמו שצריך (חברותות, לימוד רציף ואיכותי, זמן לתחביבים כמו נגינה וספורט) לבין אלו שעוברים ביובש, בבאסה - זה הבדל שמיים וארץ. אני מודע שלא תמיד המצב רוח הוא מרומם כל כך ואני רואה בימים מהסוג הזה, בהם הנקיות נשפכת כמים, בונוס אדיר להחלמה אך לא תחליף לפעולות.
מאחל לכולנו ימים מהנים, של נקיות שלוה ואיכותית, ורק שלא נשכח ולא נזניח את הפעולות הקטנות (אני ממש לא מתכוון רק לצעדים, אלא כל אחד ומה שעוזר לו...) קל כל כך להכנס לשכרון חושים אבל זה מפיל, כל פעם מחדש... לשם אני לא רוצה להגיע..

מאוד מזדהה עם מה שכתבת על סביבת העבודה.
הרבה פעמים חוסר מעש ותחושת ריקנות הם הטריגרים הכי חזקים לתאווה.

שלא נהיה עכברי״ים...

שלא נהיה עכברי״ם...

יום מספר 17, שבועיים וקצת נקיים.. תודה לאל הם נקיים הרמטית.. כיף, תודה, שמחה, סיפוק ונחת - המילים שיוצאות תחת ידי אוטומטית בלי לחשוב כשאני מסתכל על השבועיים האלה במבט לאחור.

דברים זזים, נעים לכיוון נראה לי טוב ממילא כך גם ההחלמה
אתמול מצב הרוח קצת הועב.. במהלך הכתיבה היומית בה אני כותב דברים שבעיניי הם לא טובים ומנתח אותם בעין טובה, בחיוביות. זה עושה לי טוב אלא שנתקלתי במשהו די קשה ובעקבותיו היו לי  רגשות תסכול על פספוס והחמצה שקשה לי להשלים ולראות למה בסוף ואיך זה יתגלגל לטוב.. ב״ה זה לא הרג אותי וממש לא היה בכיוון של נפילה אבל עדיין יושב לו בפינה אצלי ומכאיב..
יום טוב ונקי.
עכשיו אני שם לב שכמעט ולא כתבתי פה.. צריך להיות פה יותר זה עוזר..