איזה נחת אח יקר! קבוצות חיות מחיות את הנפש!

שבוע שעבר עלי עם עבודה חדשה מגלה כמה חסר כנות אני כלפי עצמי, כלפי אישתי והצוות בעבודה.
אמנם זו עבודה קצת הרבה בעייתית עם המחלה שלי, לקחתי אותה ומתפלל להחלים איתה.
אסירותודה לאלוקים שמאיר לי בזכות העבודה את הצעד 0 להיות כנה.
מתפלל לגמור את היום בשפיות מפוכחות ומחובר לאלוקים ולהשאר נקי.
אוהב את כוווולם.
שבת שלום - ישורון_

בהצלחה אחי. מזדהה עם החוסר אונים מול הכנות.
אוהבים.

בהצלחה בעבודה!

אפס בלתך גואלינו, ואין דומה לך מושיענו.
זו ההכרה שאנו מגלה כל יום. כל שעה.
ההשארות שלי בנקיות, להיות מחובר, מפוכח, לא ניתנת לשליטה מכוחי.
תפילה ועוד תפילה, כניעה מול גאווה, הם אלו שמביאים לי את הגאולה, השחרור, המפוכחות, מהתאווה.
הכניעה לעשות רצונו, לא לנסות לשלוט על המציאות הם המחברים אותי לאלוקים.
לכן אני מתפלל "אלי, תן בי לקבל את המציאות של החיים כמות שהיא".
החיים שלי במציאותם הם ממך, הם בהנהגתך, איני יכול לשלוט עליהם, ואת רצונך אעשה.
אמן!
יום טוב ונקי מחובר ומפוכח רק להיום
אוהבכם - ישורון_

מחובר, מפוכח, נקי.
בחסד אלוקים רק להיום.
עם הלחץ של יום שישי, עם קבוצה חיה שאישתי לא יודעת עדיין.
עם אורחים בשבת, נכנס להתרחץ,
אעדכן אתכם שאצא.
שואלים למה אני מספר לכם?
כי בגלל המחלה שלי, כשאני חסר אונים ממשהו אני מחפש להשתמש בתאווה.
תמיד זה היה ביום שישי לפני שבת קודש, כשמחשבותי על שבת,
מצאתי את עצמי מאונן באמבטיה, מקום לפורענות.
לכן אני מספר לחברים האהובים עלי, שהם היחידים שמבינים אותי,
חוץ מאלוקים!
אז אני מתפלל רק לשעה הקרובה להשאר מחובר לאלוקים ומפוכח.
אלי, תן בי את השלוה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,
אומץ לשנות את הדברים שביכולתי,
ואת התבונה להבחין בין השניים, אמן!
עד עכשיו הייתי בידיים שלך - אלי, אני רוצה להמשיך להיות בידיים שלך ולעשות רצונך, אמן.
וואוו, כמה טוב להיות עוד יום אחד בחצריך, רק להיום, ולא להסתכל על 79 ימי נקיות
אוהב אתכם, מתפלל עליכם.
ישורון_

חסד אלוקים שומר אותי נקי, מפוכח ומחובר.
מתפלל לעוד יום נקי.

אוהבים אותך. סחתיין על השיתוף הכנה. זה ממש נותן כח. תמשיך בהצלחה. רק להיום.

ישורון_ אשרייך!!!

עוד יום במסע ה- 90 יום.
היה היום יום קצת קשה, המחלה שלי התפרצה שוב החוצה.
היו דיגדוגים, היתה אף מעידה.
אלי, תן בי את השלוה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.
תשאיר אותי מחובר אליך, מפוכח,
אני יודע שרצונך שאני יהיה נקי, שאני לא יתנתק ממך,
אלי, תן לי עוד כמה שעות בנקיות.
אוהב אותך
ישורון_

מזדהים איתך.
אני יכול לומר לך שאצלי תמיד יש מחלה אבל לפעמים אני מתנהל על ידה. ותמיד לפני שהיא מתפרצת אני מזלזל בפעולות שלי.
אוהבים.

טוב שאתה מודע למעידה ולדגדוגים וגם מדווח בכנות. 

ה' יהיה בעזרך.
יום נקי

וואוו חברים.
יש לי שרשור נוסף בלוח מרכזי, השם שלו ממש מתאים למה שאני כותב לכם עכשיו.
תודה, חברים.
אין מילה אחרת...
שם השרשור "ויהי בישורון מלך, בהתאסף....יחד שבטי ישראל"
בשבועות האחרונים אני מרגיש בתוכי מהפך.
המחלה שלי מתחילה לצאת משליטתי, תמיד הרגשתי שאני שולט, שאני לוגם לגימה ראשונה, צופה, מתחיל לאונן ומפסיק, וזה אני.
היו פעמים שעצרתי, רוב הפעמים נפלתי בסוף.
עכשיו אני מכיר בחוסר אונים שלי מול המחלה שלי,
אני מרגיש שאין לי את הרגל שאוכל לקום איתה ולצעוד שוב,
אני נזקק למשהו שיבוא ויעזור לי,
כל פעם מחדש, לא משנה אם אני נקי כבר 88 ימים.
וואוו, ממש מרגש עד כדי דמעות, ממש לא מובן, איך זה קורה לי,
האם זה אותו ישורון שלפני ה- 88 ימים?!
אבל ההכרה הזו מביאה אותי לחיות חיים חדשים.
חיים חסרי רצון שליטה על החיים שלי והתנהלותם.
נשמע גרוע, נכון?
אבל אלו 88 הימים ההכי מאושרים שהיו לי, הייתי מחובר אליהם בכל מאודי נפשי ונשמתי, הייתי מחובר לאלוקים.
אז, ובכן ויהי בישורון 'מלך'!
אני כבר לא מלך לעצמי, יש לי מלך, ולא סתם מלך, אלא מלך מלכי המלכים - הקב"ה.
איך נעשה לי מלך, איך התפטרתי מהמלוכה על עצמי ועל חיי?
זהו המשך הפסוק "בהתאסף... יחד שבטי ישראל".
יחד איתכם, חברים, רק איתכם ומכחם עידודכם ותמיכתכם, הצלחתי לצאת מהאנוכיות, מהאגואיזם העצמיים שלי, ולאט לאט מעוד פגמי אופי שיש לי לעבוד עליהם.
ככה המלכתי על עצמי את ה'מלך' האמיתי של חיי - אלוקים.
אלוקים גדול, אסירותודה על שנתת לי חברים אוהבים ואהובים כאלו.
אלוקים גדול, אסירותודה על חיי, על שאתה מלך שלי.
אוהב אותך - אלוקים.
אוהב אתכם - חברים.
שבת שלום שנהיה מחוברים מפוכחים ונקיים.
ואל נשכח שזה רק להשבת.
ישורון_

בהצלחה חבר. כל יום רק להיום. 
אוהבים.

"אין עוד מלבדו אפס זולתו"
ההתרגשות שלי, כמו ויותר נכון הזעזוע והרטט שחולף בגופי,
מזיכירים לי את היום הראשון שהתחלתי את המסע הזה.
אותו יום שנטלתי את המקל והתרמיל, חבשתי את כובע המצחיה לראשי, ויצאתי.... אל הבלתי נודע!
כן, ממש ככה, אל הבלתי נודע, כי היום אני באמת יודע שזה אל הבלתי נודע...
זה ירדוף אותי כל חיי, עד יום מותי.
נשמע לי רע, אבל אסירותודה לאלי על ההכרה בזהץ
עצם ההכרה הזו כבר מביאה אותי להחלמה, ההכרה בחוסר אונים שלי מול המחלה שלי.
ודוקא ביום שאני מגיע ל-90 יום, דוקא ביום הזה בעוד אני כותב לעצמי כאן ביומן מסע שלי,
אני רגיש ממש כמו היום הראשון,
אני יושב בבית של ההורים שלי לצורך שימוש במחשב ובאינטרנט שאין לי,
ובדיוק היום הם יצאו מבית לחופש, אבל אני חייב לעשות את השימוש באינטרנט,
אז כשנכנסתי לבית, נשאתי תפילה לאלי, שיתן בי את האומץ לעשות מה שביכולתי, והתקשרתי לחבר לספר לו,
הוא לא ענה לי, אבל את הפעולה עשיתי, אני יתקשר אליו כשאצא מכאן בעוד מספר דקות כשאגמור לכתוב את היומן של היום כדי לסגור מעגל בנקיות.
זו ממש ההרגשה של היום הראשון, כי ככה זה אצלי יהיה, כל יום רק להיום.
אז זהו, אני מתרגש ומזועזע מהמציאות שלי,
אני מכיר בזה שאני חסר אונים וחייב עזרה, ולקבל אני יקבל מאלוקים, ואליו אתפלל.
לילה טוב ונקי:grinning: