סיכומו של יום בהחלמה!
היתה לי הרבה עבודה בבית, עשיתי שירות בבית ומחוצה לו.
עייפות מכרעת הכריע אותי ללכת לישון בצהריים, עשיתי את זה לצורכי החלמה.
היו כמה פעמים ביום שהוזקקתי לצעד 11, הרבתי במחשבות והרהורים.
חיבור לאלוקים נתן לי את האפשרות לצאת מעצמי ולראות את הזולת.
סופו של יום היה ביציאה לקניות וסיבוב בקניון עם אישתי,
הפעולות שעשיתי היו:
תפילה לאלוקים שישאיר את ידי בתוך ידו ולא יעזוב אותי לרגע - 
אלוקים עשה זאת באהבה לבן שרוצה בקירבתו, יצאתי מהקניון מחובר.
תיכנון נכון של המטרות לביאתינו לקניון.
קשר עם חברים.
מחשבה על העשיה בקניון כנתינה ושירות לאישתי ולא לצורך עצמי כלום.
גם ארוחת ערב שעשינו שם ע"ז חשבתי, כי לולי זה הייתי נשאר בעצמי, ובקניון עם עצמי זה ההכי גרוע.
אסירותודה על עוד יום בחצרו של מלך.
וואוו, כמה טוב הוא רק עוד יום אחד בחצריך!
לילה טוב מחובר

שלום יומני.
על גבך אוכל להתרפק, לחבק אותך, לכתוב עליך את קורות חיי, ואתה תנצור אותם לי לעת מצוא, לזמן שאולי אשכח כי אני עדיין חולה, שאם ארצה לרגע ללגום רק, אבל רק (מודגש) מעט (מודגש) מבטים מאתרי פורנו, ללגום מפנטזיות במוח שלי,
אני יפתח אותך, יסתכל לראות מה היה בעבר, ואשיב לליבי שאני חולה,
אז ככה, היום התחיל באיחור של התפילה, הרגשה נוראה,
אח"כ אחרי הקבוצה היו לי סידורים, הגעלת כלים, סחבתי שתי סלים כבדים, אסירותודה שזה עבר באופן נפלא.
עכשיו אני אחרי סידור הבית, הרבה שירות, ואני צריך להמשיך, ואישתי הולכת לישון,
אז ההרגשה נוראה, גם אישתי עשתה בבית משהו שאמרתי לה לדחות אותו,
זה גרם לי לחוסר שליטה על חיי והסובב אותי ולהרגשה יותר קשה.
הרגשות הללו מסוכנים לי כי אני חולה, והסוף שלהם כבר ידוע לי מהעבר.
כבר עכשיו פתחתי את גוגל, נס שיש קבוצת וואטצאפ שהצילה אותי,
כתבתי להם וקצת השתחררתי,
מתפלל לאלוקים שישחרר אותי מהרגשות הללו, מהחוסר שליטה, להכיר כי לא אני מנהל את העולם, לחיות בפתיחות איך שהתוכנית מלמדת, ולשמוע ולהבין דעה ורצון של אחר וכאן של אישתי.
הפעולה שלי מצילת חיי היא לעשות שירות - כי שירות מביא החלמה.
לתת, לתת ושוב לתת.
אסירותודה לאלוקים על התוכנית.

אסירותודה על יום טוב ראשון אצל הורי אישתי בלי בקורת כדרכי.
עם נתינה ושירות
מתפלל להמשך ימים מחוברים.

אפס בילתך גואלי.
יד ביד הוא אוחז בי, מצעיד אותי.
מכוון את מחשבותי, דיבורי ומעשי עם אישתי.
אסירותודה על קשר אוהב ונותן לאישתי,
אסירותודה על בוקר נפלא עם השתתפות בקבוצה חיה.
מתפלל לסיים את היום ברוגע ושלוה.
צריך לצאת מהעיר באוטובוס וזה גורם לי לחץ, מוסר את המציאות לאלוקים.
מתפלל לשלוה ולנתינה בבית.
יום מחובר

'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי'
מה ראתה השפחה? מה לא ראה יחזקאל בן בוזי אפילו שהיה נביא?
בקריאת ים סוף, ראו עם ישראל כל אחד את ההשגחה העמוקה בבריאה של אלוקים.
כל אחד מישראל ראה את המצרי שהיכה אותו, שרדה בו, שעינה אותו, מתפתל בייסוריו בתוך הים.
אלו צללו כעופרת, אלו עלו וירדו כקש, כל אחד לפי המגיע לו בדיוק מופלא,
את זאת ראתה השפחה, הפחותה, הנחותה, כל עוד היא מישראל או מסתפחת לישראל זוכה לראות את אלוקים במציאות העולם, באותו טבע שנראה כל כך פשוט, לראות שהכל מונהג באופן מופלא,
לראות שכל פרט צריך להיות בדיוק בזמן ובמקום שלו.
חשבתי לקחת את זאת כמשל ונמשל, אלי, אל החיים שלי כחולה במחלה שאם הייתי חי באותה ראיה של שפחה על הים, לא הייתי היום מכור, הייתי ניזון מהחוויה הרוחנית הזו כל חיי, וחיי חיים מאושרים.
אבל אם שפחה נחותה כזו אלוקים הביא אותה לראיה בחוש על הים ולחיות חוויה רוחנית,
גם לי הביא אלוקים את הים לזרם חיי, לא כמים המתבקעים, לא כמצרי הטובע בים,
אלא כמקרה בודד פה ושם בחיי, כאן קמתי מאוחר והיום נראה דפוק, כאן הבן לא חש בטוב, כאן אישתי אמרה משהו שמרגיז אותי, כאן מישהו ביקש משהו שקשה לי להוציא מידי, כאן אני רואה שאני מאבד את השליטה על חיי, כאן אני מתקשה לקבל את המציאות כמות שהיא!
כאן - זו נקודת זמן בחיי, והכאן הזה לא נגמר עד יום מותי, כל רגע והמשהו המיוחד שלו.
וכל רגע בציר הזמן הוא ים שצריך לעבור בתוכו, לא להילחם בו, לקבל אותו - כי 'הקבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום' (לשון הספר הגדול).
זה קריעת ים סוף שלי, חוויה רוחנית, ראיית אלוקים בצורה מוחשית.
יה"ר שאזכה לחוות זאת כל חיי, כל יום רק להיום.
אסירותודה לך אבא אוהב, על שהארת את חיי באורך!
גוט מועד, גוט יום טוב.

אמן. אוהבים.

אז, זהו.
שבוע לא כתבתי על גבך.
אם עברו ימים שלא הייתי צריך לכתוב בך, זה לא נכון.
הייתי גם הייתי צריך, אפילו כמה פעמים פתחתי אותך וקראתי את ההודעות שכתבתי בעבר ושחברים כתבו לי, זה היה בתוך צעד ראשון לחוות את החוסר אונים ולראות מה היה בעבר.
אסירותודה על שבוע מחובר, היה לי עומס בעבודה בגלל תחילת הזמן בכולל, הוזקקתי לדחוף 6-7 שעות ביום, לפעמים מתוך עייפות,
זה גרם לי למעידות, העייפות, הכרתי בנפשי שאני לא יכול לעבוד אחרי השעה 24:00 בלילה, אם אני עובד, אני גולש אל עבר התהום,
הרבתי בקריאה בספרות, הדבר השאיר אותי מחובר ובזמנים נוראים פתחתי מעגלים עם חברים, הרהרתי והתפללתי, והוא עזר לי,
עזר? לא!
הוא פשוט תפס לי ביד והוביל אותי בגשר אל עבר החוף - חוף מבטחים.
תודה אבא אוהב, כמה כיף להיות אסיר לך - אסירותודה.
בניגוד לכל האסירים האחרים שמחפשים את הדרכים לצאת לחופש,
אצלך האסירותודה היא היא החופש הגדול!
אוהב אותך, צריך אותך.
ישורון_

אז, זהו.
שבוע לא כתבתי על גבך.
אם עברו ימים שלא הייתי צריך לכתוב בך, זה לא נכון.
הייתי גם הייתי צריך, אפילו כמה פעמים פתחתי אותך וקראתי את ההודעות שכתבתי בעבר ושחברים כתבו לי, זה היה בתוך צעד ראשון לחוות את החוסר אונים ולראות מה היה בעבר.
אסירותודה על שבוע מחובר, היה לי עומס בעבודה בגלל תחילת הזמן בכולל, הוזקקתי לדחוף 6-7 שעות ביום, לפעמים מתוך עייפות,
זה גרם לי למעידות, העייפות, הכרתי בנפשי שאני לא יכול לעבוד אחרי השעה 24:00 בלילה, אם אני עובד, אני גולש אל עבר התהום,
הרבתי בקריאה בספרות, הדבר השאיר אותי מחובר ובזמנים נוראים פתחתי מעגלים עם חברים, הרהרתי והתפללתי, והוא עזר לי,
עזר? לא!
הוא פשוט תפס לי ביד והוביל אותי בגשר אל עבר החוף - חוף מבטחים.
אני לא עשיתי כלום, זה לא היה מכוחי כלל.
תודה אבא אוהב, כמה כיף להיות אסיר לך - אסירותודה.
בניגוד לכל האסירים האחרים שמחפשים את הדרכים לצאת לחופש,
אצלך האסירותודה היא היא החופש הגדול!
אוהב אותך, צריך אותך.
ישורון_

אוהבים. שבת שלום.

וואוו, לא מאמין, כמה טוב להיות יום אחד בחצריך - אלוקים.
זה מספיק כדי לכתוב ביומן, כל שכן שכבר עבר שבוע שלם ויומיים שלא כתבתי בך את קורות חיי.
אז מה היה? אתה שואל אותי.
היתה קבוצה ביום שישי, התארחה אצלינו אחות אישתי מה שהיה לי כבעיה מבחינת המחלה שלי, תמיד שהיא באה אני מסתבך עם מה שכתוב בצעד 11 האם היינו נחמדים לכולם?
כשהיא באה אני שם לב שלה אני נחמד הרבה יותר מלאישתי ולבן שלי, בעבר חשבתי, שלמה לא?! להיות נחמד לאורחת?
אבל היום אני כבר יודע לזהות שהתאווה מנהלת אותי שם.
אז התפללתי לאלוקים כל הזמן שיכוון אותי להיות בנתינה ושירות ולהיות נחמד לכוווולם, לאישתי, לבן, לחבר בבית כנסת, לחבר בקבוצה בשבת, לכווולם!!
וזה עבד, הוא לא עזב אותי, כן, זה עובד.
אח"כ בא השבוע האחרון, אלוקים היה איתי גם שם, אסירותודה.
בסוף השבוע היה לי קשה, הרגשתי נוראה והוזקקתי לצאת לקבוצה נוספת מלבד קבוצת הבית שלי.
עד שבת נמשכה ההתדרדרות במחלה, בשבת אלוקים שחרר אותי, אסירותודה.
זהו, השבוע אני אמור למסור סיכום לחברים בכולל, מוסר לאלוקים את התוצאות, מתפלל לקבל את המציאות שאני צריך למסור בשלוה, בלי פחד ולחץ, להכיר בזה שאני כבר לא מנהל את ההצגה, ומבקש ממנו את האומץ לשנות מה שביכולתי.
גם בעבודה שלי אני מבקש מאלוקים את האומץ להיות כנה עם אלוקים, עצמי והצוות בעבודה.
מבקש ממנו שלא יעזוב לי את היד, אם הוא עוזב, אם אין לי חיבור, אין לי חיים, המחלה שלי גומרת אותי, מביאה אותי לגרועה מכל.
היא מוציאה אותי מהמציאות, מכניסה אותי לריכוז עצמי, פגמי האופי שלי לא ינתנו לתיקון, לכן אני חייב אותו, צריך אותו!!!
מתפלל לסיים את היום הזה בחיבור, בשפיות, ועם כל זה בנקיות!

אמן. תודה על השיקוף. אוהב.

אשריך ישורון על ההתמדה בקבוצות

אסירותודה לאלוקים על שמשאיר אותי מחובר אליו, שנותן לי יום של לימוד עם חברותא, של עבודה מועילה,
על שנותן לנו פרנסה וכלכלה.
על שנותן לי את התוכנית שבעזרתה ובעזרת הספונסר שלי אני יכול להתחבר לאלוקים.
מתחנן לפניו: אבא, אל תעזוב אותי לרגע, אני לא יכול, אוהב אותך, צריך אותך!
מתפלל לסיים את היום הזה בחיבור שפיות ומפוכחות, אמן.

ישורון, 
נעלמת, ואהבתי את שיתופיך, 
בהצלחה חבר

פשוט שמח, יקירי.
לא נעלמתי לשום מקום, עם המחלה שלי אני לא יכול להעלם.
היא רודפת אותי כל יום אבל רק היום, ככה היא אומרת לי בחיוך:blush:
אני כבר יודע מה זה רק להיום שלה, זה אומר רגשי חרטה, רחמים עצמיים, אשמה פנימית, רגשי בגידה בעצמי, באלוקים, באישתי, בצוות בעבודה שלי,
לא ליום אחד, לכמה וכמה ימים,
אז, היכן אני? אתה שואל.
אני בקבוצות חיות, ממשיך לבוא לקבוצה הטלפונית בצהריים, בקשר טלפוני יום יומי עם חברים מהתוכנית, צועד את הצעדים.
זה מה שעובד עבורי.
את יומן המסע שלי אני משתדל לעדכן מידי זמן.
המשך יום מחובר