אסירותודה לאלוקים על חיבור במהלך השבוע האחרון.
מתפלל לחג שבועות מחובר.

אוהבים.

"טוב יום אחד בחצריך, מאלף"
כשזה נכנס לתקופת נקיות, נראה ומורגש כאילו זה כבר בטבע גופי, שאני כבר לא חולה, שהחלמתי.
נראה כאילו ואלוקים נותן לי את החיבור הזה כבר באופן קבע, וברור מאיליו שהוא גם ייתן לי את זה מחר, מחרתיים, ובעצם למה אני הולך כ"כ רחוק, אפילו בעוד רגע, זה נראה כאילו בודאי יהיה בינינו חיבור, ואני ישאר בכך נקי, מפוכח ושפוי.
-----------
האמת היא, שהנס מתגלה אצלי דוקא ב"רק יום", אז אני מגלה במבט לעבר הלא רחוק שלי שכ"כ הרבה ניסיתי, ולא הצלחתי מול התאווה.
אז איך היום, אני יכול, איך אוכל לסיים את היום הזה בחיבור?
כאן באה דרך חיים חדשה ואותה אני מתחנן לאלוקים שייתן לי את זה רק היום:

רק להיום, להכיר שהכל מכוחו ולא מכוחי, שהוא נותן ונותן בלי גבול, ולהיות אסירותודה.
רק להיום, להכיר שאני חייב את החיבור אליו, את הקירבה אליו, את הקשר הישיר אליו כל רגע מחיי.
רק להיום, אני צריך לחיות בדרך חיים של: עם אלוקים - יש הכל, בלי אלוקים - אין כלום!!!
רק להיום, אני רוצה, צריך וחייב את התאווה, כי אני חולה, אלרגי, בעל כמיהה מטריפה לתאווה.
רק להיום, אני לא רוצה את התאווה, לא יכול עם התאווה שהורגת לי את האהבה, הנתינה, שהורסת לי את השלווה.
רק להיום, אני מתחנן לאבא אוהב: "תשחרר אותי מכבלי כדי שהנצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם, לכוחך, אהבתך, ודרך חייך".
רק להיום, אני מתחנן "מי ייתן ואעשה את רצונך תמיד".
אבא, קלי, אוהב אותך, צריך אותך.
יהיו דברים אלו חקוקים במוחי, ליבי, ונפשי, ליישמם בחיי היום-יום שלי, כשם שנחקקו ביומן המסע שלי.
אמן!

תודה ישורון, 
כמה רק היום הציל אותי, כל יום מחדש, 

תודה. אני תמיד שוכח מזה ואז מסתבך... 
אוהבים. 

"כמה טוב, כמה טוב שנפגשנו, מה אני, בלעדיכם"
אסירותודה על 202 ימים, כל יום רק להיום,
וואוו, זה ממש לא מובן לי, אני יודע שהיו ימים וזמנים ומצבים שהייתי בהם בעבר קודם הכניסה שלי לקבוצות, צעדים, קשר עם חברים, נופל, והנפילה היתה מביאה אותי לעוד נפילה.
היו גם פעמים שרק הגעתי למעידה, כניסה לאתר בעייתי עבור המחלה שלי, ואף שבזמן המעידה הצלחתי לעצור את עצמי מליפול, לא עברו ימים ונפלתי.
היום, אני מאמין שכח אלוקי שומר אותי מחובר אליו, גם אם היו לי מעידות במסגרת המחלה שלי, אני יודע לקבל את זה בצורה הנכונה, לעשות טלפון לחבר, לספר לו על המעידה, ככה אני גם מגלה מה הביא את המעידה, ומשתחרר ממנה ע"י פעולות.
אני מודה לאבא אוהב שעשה איתי את הנס הגדול הזה, שהביא אותי לתוכנית שמחברת אותי אליו.
מתחנן לפניו שיתן לי את החיבור, את הקשר, את הקירבה אליו.
אוהב אותך, צריך אותך איתי בכל רגע.

מתגעגעים אליך, לייק.

איזה כיף לשמוע ממך! חבר שאני זוכר בתחילת הדרך עם 202 ימי נקיות. איזו זכות!! איזה יופי!

אוהב אותך המון, תמשיך לעדכן ולשתף אותנו

“נעלי צעד 3“

אני זוכר את היום שהלכתי עם אישתי והבן לחנות הנעליים לקנות לו את נעלי הצעד 3, הנעליים הראשונות של התינוק המתלמד לצעוד את הצעד הראשון בחייו.
החוויה שלי לראות אותו לבוש בנעל, מחזיק ביד אחת בכסא או ברגל שלי, ואז מנסה לצעוד אך מועד.
לא נורא, אנחנו אומרים לו, קום התהלך בארץ, שבע יפול צדיק וקם, אם לא הייתה נופל סימן הוא שמעולם לא קמת, אם נפלת אז קמת, רק עכשיו אתה מנסה ללכת, קום שוב ילדי הקט ותצעד את הצעד הראשון שלך בביטחון.
בביטחון?! בגלל שאבא כאן לצידך, אם רק תמעד לכיוון הלא נכון, אתפוס בידך, או שאחבוש את מכתך.
וכך צועד את הצעד הראשון בחייו הילד.
אבל.... כשהוא כבר מרגיש בטוח בעצמו יתר על המידה, הוא מאבד את הביטחון באבא שעומד לצידו, הוא מתחיל לבטוח בעצמו.
עוברות השנים ואני עומד ליד הבן שלי שכבר בן שלוש, הוא עומד על הכיסא ומסופק אם לקפוץ אם לא, אני מפחד, הוא אומר לי.
ואני, אני שאני כבר 6 חודשים זוכה, במתנת חינם מאבא אוהב, להתחבר אליו דרך התוכנית המיוחדת הזו שנקראת 12 הצעדים, אומר לבני הקט, אל תפחד, אבא שלך שומר עליך, אבא שבשמיים מאד אוהב אותך, והוא שומר שלא תינזק.
ואז, בביטחון הוא קופץ.
לא פעם ופעמייםמאז אני שומע אותו אומר לי בתמימות מתוקה של ילד טהור: אבא, נכון ה' אוהב אותי, אני לא מפחד, הוא שומר עלי.
ובליבי אני מעלה תחינה לאלוקים, קלי, תן בי את התמימות הזו באמונה בך, אמן!
--------------------
ואתמול, בשיחה עם הספונסר אנחנו מתקדמים לצעד 3, הוא שואל אותי, האם אתה מוכן לחתום חוזה עם אלוקים כסוכן עם הבימאי שאתה עושה רק את רצונו?
האם אתה מוכן בכנות למסור את חייך ורצוניך לאלוקים?
והתשובה שלי כל כך ברורה, כי זה פשוט, פשוט!
אבל.... משהו בפנים עוצר אותי.
וכי לא יהיו לי עוד טינות? פחדים? האשמות/בושות? ממחר בבוקר אחרי מסירת חיי ורצונותי לאלוקים?
החשש שלי גדול, הפחד אמיתי.
והספונסר באמת עונה לי, כן, יהיו גם יהיו פחדים וכו'.
אז אם ככה איך אני מוסר את חיי ורצונותי כשאני לא בטוח בהמשך?!
ועולה לי המחשבה, כי אבא שבשמיים לא מפיל עלי חוזה שאחתום עליו ללא סעיף בחוזה שכל המשך חיי אני מסודר גם כן.
אלו כל שאר הצעדים, הם חלק מהחוזה עם אלוקים אוהב שנותן לי את הביטחון בעצם מסירת החיים והרצונות לאלוקים, שאני יוכל להמשיך לחיות בביטחון שגם אם אגיע לראש בכיסא ויתעורר פחדים שמא אמעד, אז באים צעדים 4-10 לתת לי את החיבור לאבא אוהב, ולבוא לאמונה תמימה "כגמול עלי אימו".
------------------
מתחנן אליך אבא, אני עומד לפני המשך הצעידה, אתמול לבשתי לראשונה "נעלי צעד 3" שלי, אני מחזיק בכסא, ברגליים שלך ומפחד לעזוב אותם ולצעוד, "אבא, אני מפחד"!!
ואז אני חווה את חוויית חיי, אני שומע קול שמועבר במסר ישיר מאבא שלי שבשמיים בעזרת הספונסר שלי: "אל לך לדאוג, בני יקירי, אבא עומד לצידך, רק עליך לנקוט במספר צעדים לפני כל צעד שהינך הולך לעשות, אם תעשה אותם יש לך הבטחה כי תראה אושר בחייך".
אסירותודה, אבא, אין, אין לי מילים להעביר את החוויה של צעד ראשון בחיי, התחלתי את החיים מחדש!

תודה ישורון היקר על השיתוף המקסים
ריגשתני

שנזכה להרגיש תמיד בטוחים בידים האוהבות של אבינו האוהב. אמן.
אוהב

וואיי, מרגש, פירסמתי הלאה , מתגעגע אליך.

לפעמים בא לי לצעוק לכם וותיקי הפורום,

איפה אתם? מדוע לא נראה כתבכם?  יש את צעירי המסע אשר צריכים לשהות במחיצתכם,

ישורון, תודה!

וואו, וואוו, התמודדתי עם המחלה בתקופת השימוש בתאווה.
כשהגעתי לתוכנית חשבתי שזהו, עכשיו אני יעבוד את הצעדים ויהיה טוב.
אבל אז בא הקושי עם אישתי.
בהתחלה לא סיפרתי לה דבר.
רק לאחר 6.5 חודשים בהכוונת אלוקים בעזרת הספונסר שלי סיפרתי לה בפוטרוט.
אבל עדיין לא לגמרי. כי גם אני כחדש בתוכנית והכרה של ההתמכרות לא יכולתי לדבר איתה על זה יותר מידי.
היום אני מתמודד עם הענן השחור שסביבה. היא לא מאמינה שזו מציאות. היא רוצה שזה יהיה חלום וכשתקום בבוקר תגלה שהכל נעלם.
אז שוב אני במצב שלא מסתדר כרצוני. אני רוצה שהיא תקבל את הסקסהוליזם שלי. וזה לא קורה.
אז, מה יכול לקרות אז?
אז, בא אלוקים אוהב. אבא שאוהב את בנו ורק מחכה לתחינה שלו. לתפילה שלו. לחיבור יחד.
ולאחר נכונות שהיא מתנת חינם מאלוקים התפללתי אליו, והוא שולח לי עזרה דרך שליחים נאמנים.
אבא. אני מתחנן לפניך. אני לא כלום בלעדיך. אני חסר אונים מול המציאות של אישתי. אני מבקש שתעזור לי. שתכוון אותי בצעד הבא לפעולה. מה לומר. מה לעשות. תן בי את השלוה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אומץ לשנות את הדברים שביכולתי. ואת התבונה להבחין בין שניהם. אמן. רצונך יעשה!
ליל מנוחה מחובר לחברים שאיתי בדרך.

לייק

אסירותודה על שבת מחוברת.
אל אף הלחץ והדרמה שהייתה עם הפסקת החשמל כשהורי אישתי אצלי.
הרבתי בתחנונים לאלוקים שיתן לי את מלוא הכח להתמודד עם המצב. להיות בנתינה בשבת. להיות בשלווה עם ההפסקת החשמל.

מתפלל לסיים את היום הזה בחיבור