"יום אחד, בחצריך"
היי, להיכן השמטתי את ה'טוב'? וכי היום אחד בחצריך הוא לא טוב?
"טוב יום אחד בחצריך"!
הוא טוב כיום אחד בפני עצמו, והוא טוב ביותר כשהוא יום אחד שבא אחרי הרבה ימים של עבודת הצעדים.
כאשר אני יכול להסתכל לאישתי בעיניים בלי בושה, כשאני יכול לשטוף כלים ולהכניס כביסות בלי לחשוב למה אני עושה את זה?
אז, זה ממש טוב.
אבל, וכאן מגיע ה'אבל' הגדול.
אבל, כמה עלי לזכור את ה'שוב יום אחד לפני...', את היום לפני שהגעתי לתוכנית 12 הצעדים.
כי אם אני לא יזכור אותו, אם אני ישכח אותו, אני יכול ברגע אחד לחזור לאותו מקום.
עם ניתוק של רגע, אי-חיבור למקור חיי, אלוקים אוהב, אני ימצא את עצמי בחוץ, משליך את עצמי כמי שמשליכים אותו מטונף ומלוכלך מתוך חצר המלך.
לכן אני צריך לזכור תמיד, טוב יום אחד, רק כשהוא 'בחצריך', כשאני נשאר מחובר לאבא אוהב.
והייחודיות של היום האחד בפני עצמו מאותם ימים עברו, היא אותה חיות של 24 שעות בלבד.
"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין".
זו הייחודיות של ה'יום אחד' מ'אלף' הימים שקדמו לו. כי הם כבר אינם, כבר לא קיימים, ולא נשאר לי רק את ה- 24 השעות הקרובות שעליהם אני מתחנן לפני אלוקים אוהב שישמור אותי בחצר של ארמון המלוכה שלו, ישמור אותי נקי, מצוחצח, מפוכח ומחובר.
בקיצור: רק להיום!
אוהב אותך אבא, צריך אותך איתי בכל רגע
ישורון_