איציק יקר.
"אין אפוטרופוס לעריות" מלמדים אותנו חז"ל. נשאלת השאלה, מה שונה בעריות שלהם אין שום אחראי לבין שאר עבירות שבהם יש אופטרופוס.
יצר העריות הוא איננו הגיוני. "אישה חמת, פיה מלא דם ואחוריה מלא צואה" אם לא גזר הקב"ה זה היה הדבר הכי מגעיל בעולם.
אולם כך גזר הקב"ה ונתן לנו כוח חיים שרק בעזרת מעשה לא הגיוני נוכל לפתח את החיים האלה.
בגלל חוסר ההגיון אין אפוטרופוס לעריות,
אפוטרופוס=ממונה, מישהו שאפשר לדבר איתו בהגיון והוא ינתב את הכלי שבידו למקומות הנכונים וההגיוניים,
במקרה של המין, אין הגיון מימלא אין אפשרות להעמיד ממונה, לא אדם חיצוני לנו, ולא אותנו בעצמנו. אין לנו אפשרות על ידי תענות שכליות להשתיק את התאווה,
הכלי היחיד שיש לנו זה למנוע מראש התקף תאווה. על ידי הכלים (כל אחד והכלי המתאים) לוקח זמן עד שמתרגלים לחיות בלי התאווה, למצוא "חיים חדשים" מלאים בשמחה ושלווה בלי קשר לתאווה. עד אז התאווה טטמטמם אותנו, תשגע אותנו, "תאכל לנו ת'ראש" בשלב מסויים... (ויכול להיות שהוא לא יקרה הרבה זמן) אנחנו מחזירים את הגבול למקומו הנורמלי, ואז יכולים לחיות עם ההרהורים (שאין אדם ניצל מהם בכל יום) בלי לחטוא, יכולים לשלוט על ההרהורים.
משל:
פושע בשכונת פשע, כשרואה קשישה אין לו יצר הרע לקפוץ עליה ולשדוד אותה, כי ברור לו כל כך שזה מה שעושים. אין לו מלחמה, כיוון שהגבול שלו פרוץ, הוא לא רואה בכלל שהוא עבר מדינה (לסיטרא אחרא).
לעומתו אדם נורמטיבי שרואה קשישה גם לו אין יצר הרע לשדוד אותה, כי ברור לו שלא עושים את זה, אין לו אפילו דיון אם עצמו, וזה אפילו לא עולה במחשבה. אצלו הגבול כל כך יציב וברור שאין לו נטיה לבדוק מה יש בצד השני.
אדם שנעקר מעולם הפשע, ולחוץ על כסף. כשיראה קשישה.... בליבו תשתולל סערה, "הנה יש לי הזדמנות לסגור את החוב" הוא בהתמודדות. כי אצלו הגבול היה פרוץ, ולאט לאט החלה הנפש שלו לחדש את הגבול, בזמני הבנייה הוא עדיין מתחבט אם עצמו, אולי אפשר להיות במדינה השכינה לעבור את הגבול.
בשלבים הראשנים של הגמילה (ובטח בתום ימי ההתלהבות) הנפש מזהה את התקציב שהבאת לחידוש הגבול. בזמן הזה (שיכול להארך שנים, כל אחד והקצב שלו) אנחנו בנסיון, יש לנו מחשבה אולי ניכנס לכאן או לשם ונראה רק את זה... הגבול עדיין לא יציב, בעזרת ה' עם עבודה קשה, נצליח לבנות גבול, שגם אם פתאום נראה אישה נורא יפה ברחוב, לא תיהיה לנו מחשבה ללכת לאתרים. כי הגבול יהיה נורא ברור. עד אז אנחנו בוחרים לומר. תן לי להתקדם בבניה היום, רק היום... לא יודע מתי סוף העבודה, סוף הבנייה, לא יודע איזה ארוך גבול צריך לבנות, אני יודע שהיום יש עבודה, ואני צריך לפרנס את העובדים. אז גם היום נבנה את הגבול.
מחר? יכול להיות שתפרוץ מלחמה וימוטטו את הגבול, וגם אם זה יקרה.... זה יתן לי עוד פרנסה, עוד גבול לבנות.
כותב את הדברים בעיקר בשבילי אחרי נפילה.
שיהיה המון הצלחה בבנין,
