אני עושה טלפון לאלוקים.
אני מצמיד את היד לאוזן, ומחכה שהקב"ה עונה (הוא עונה מהר).
ואז אני משתף על מה שאני מתמודד כאילו אני מדבר עם חבר, לא עם אלוקים.
אני לא בוכה או מתחנן, פשוט משתף כמו האלפי השיתופים שלי.
זה מה שעובד לי
בהצלחה

ברוך ה' 19 ימים. אולי אשבור איזה שיא בקרוב.

לאחרונה שמתי לב.

כאשר שומרים טוב את המחשבה אז הסיכוי ליפול קטן בהרבה.
כמו שברור לנו ששמירת העינים היא הכרחית כדי לא ליפול. נפילה בשמירת העינים היא "הכוסית הראשונה"לאלכוהוליסט ככה גם מחשבות ופנטזיות יכולות להכניס אותנו למסלול של נפילה.

אבל איך מצליחים לשמור את המחשבה, הרי זה הרבה יותר קשה משאר הדברים?
אז נראה לי שלאחרונה התחלתי לפצח את הסוד.
פעם שהיתה מגיעה לי מחשבה לא טובה- מה הייתי עושה?
פשוט מנסה להסיח ממנה את הדעת להתעלם ממנה. והיא היתה חוזרת, ושוב פעם וכו' עד שלאט לאט היתה משתלטת עלי.

מתישהו קראתי קצת חומר ששיך לפסיכולוגיה הקוגנטיבית. ושם יש שיטה לצאת מדיכאון. השיטה היא בעצם כל מחשבה לנסות לחפש מה ההנחות יסוד שעומדות מאחוריה ולדחות אותם. לדוגמא אם אני חושב שאני אפס אני לא רק מתעלם מהמחשבה. אלא גם מנסה להבין למה אני חושב שאני אפס. האם זה בגלל שהתנהגתי כך וכך.
ואז מתחילים תהליך של הבנה שהמסקנה שהגעתי אליה היא לא נכונה.

ומה זה נוגע לעיניינו?
גם אצלנו כל מחשבה גסה שבאה עומדות מאחריה הרבה הנחות יסוד.
אחת מהם זה שזה יהיה כיף- ואז צריכים לחשוב כמה אנחנו נסבול.
לדוגמא יש גם הנחה שלא נסבול- גם אותה יש לדחות. הרי הסבל גדול פי אלף על ההנאה שנגמרת ברגע.
לפעמים אנחנו מניחים שאם היינו כל כך הרבה שנים בזה, עוד נפילה לא נוראה- אנחנו צריכים לזכור כמה לשמור על יום נקי זה שווה.
או מחשבה שבכל מקרה ניפול- שגם היא לא נכונה מה אנחנו נביאים שאנחנו יודעים אם ניפול או לא. הרי לא תמיד תמיד נופלים כמו שהיצר רוצה לצייר.
ועוד המון מחשבות...

אבל צריך לזכור שלא בפעם הראשונה שינוי המחשבות ישנה אותנו. אלא צריך לשנות את המחשבות בהתחלה זה לא ישפע לנו על הרגש. אבל אחרי שבוע ושבועיים שאנחנו כל פעם שמגיע מחשבה בעייתית אנחנו דוחים אותה עם הסברים ועל כל מחשבה בעייתית במקום אנחנו חושבים עשר מחשבות למה זה רע ונורא.
בסוף אנחנו משתנים.

ובתקופה האחרונה מאז שאמצתי את העיקרון הזה אני מרגיש שגם אם אני נופל פעם בכמה זמן עדיין לא תמיד אני שרוי בתאוה אלא לנפילה יש גבולות ברורים. וגם הרבה יותר קשה ליפול ולתכנן תוכניות ליפול וכדו'.

בסוף שבוע האחרון די הזנחתי את שמירת המחשבות. ולאט לאט הם יתגברו עד שנזכרתי בשיטה ותוך יום הפסיקו כל המחשבות האלו.

אם הגעתה לסוף הספר של ד"ר ברנס אז הבנתה שמציאת הנחת היסוד +עיוותי המחשבה הם אלה שמניעים לנו את הרגשות.
תשובה לעיוות תגרום לרגש הרע להירגע ועם הזמן להיעלם, אולם תשובה להנחת היסוד תגרום לעיוות להסתדר.

מציאת הנחת היסוד היא היא שינוי תפיסת עולם, והיא זאת שמשנה את האנסטיקת המחשבתי.

תודה רבה שהעלתה את זה כי לא חשבתי לעשות את זה על הרהורים... ננסה לראות איך זה, משעשעת אותי המחשבה לאיזה הנחות יסוד הגיע כשאפתח את זה על הרהורים

24 יום ועדיין לא נופל. האמת שזה נראה לי עכשיו רק קצה הקצה של ההתחלה. 
אבל באמת יש כאן משהו גדול . בעצם נשבר כאן מסלול הנפילה ומתחיל מסלול ההחלמה. 
בזמן לפני הגעתי לכאן הנפילות התחילו להיות יותר ויותר קרובות. ועכשיו בעצם הם התחילו להתרחק.

כל הכבוד אח יקר! אף יום של נקיות אינו מובן מאליו. תמשיך לעשות פעולות ולעדכן במצבך, שמח לשמוע שאתה חש בשינוי ומרגיש במגמת עלייה, אך אל תשכח שתחושות מסוג זה משתנות לפעמים אף בן רגע, צריך לזכור שיש ימים טובים יותר ויש פחות ולכל יום התמודדות ברמה אחרת אמנם כתבתי את זה כתגובה לדבריך אך אני חש כי הדברים מופנים גם (ואולי בעיקר) אל עצמי...
לילה טוב!

עכשיו כבר 27 ימים. 
בימים האחרונים הסתבכתי בעבודה. ולכן המצב יש שעות שהמצב הנפשי לא הכי טוב. מקווה לא ליפול. 
בידך אפקיד רוחי..
(תודה לך אמונה 60 על הארות)

אהלן. 
עכשיו הגעתי ל30 יום.
הביטחון העצמי מתחיל לחזור לי. אבל ככל שהוא מתגבר הסכנה לנפילה גדלה. 
קצת חוזר לקרוא דברים שכתבתי לפני חודש לחזור לחוויות ולתחושות..

אצלי ביטחון עצמי שומר עלי מנפילות, ולא גורם אותם.
אבל גאווה בהחלט יכול להפיל אותי.
אולי כוונתך גאווה ?

הביטחון העצמי הרבה פעמים יכול לעורר את הגאווה

אהלן. 38 יום. פחות מרגיש את המלחמה . פחות בקבוצה טלפונית. 
 בכל אופן מרגיש תחושה של לחץ. רק עכשיו בכלל אני חושב שאולי זה קשור לחוסר הנפשי שנוצר. בעקבות ההפסקה. (לא תחושה של קריז).

מישהו מכיר כאלה תחושות?

אהלן. 
שהחיינו והגענו לזמן הזה 40 יום.
מעניין שכאשר מתחילים לספור את ימי הנקיות. המספרים מקבלים משמעות. 7 זה שבוע 30 יש לי חודש נקי. 40 כנגד יצירת הווולד. (כנגד המבול). וכו'.

יש לי בעיה. 
אני שם לב שאני כבר שכחתי איך זה ליפול. זה לא מפחיד אותי כל כך. מה צריך לעשות כדי להזהר? 
זה לא שאני לא מבין את עומק הבעיה. אבל הנפש שלי פחות מפחדת פחות מודאגת ממה שיקרה אילו אני יפול.
זה נראה לי נסבל.

אצלי מבצב כזה, זה סימן לעשות שוב את צעד 1.
אני חסר אונים מול התאווה.
אם תיקרא את הצעד 1 שלי, תיראה בן אדם שפשוט התעלל בעצמו מינית, וסבל.
ומקצת פורנו, אני אעשה את אותם הדברים שוב.
אוהב

בשבילי, אם אני משתמש היום רק מאונן בלבד, יש סיכוי שארצה גם שימוש חי, ואם לא , לפחות ארצה לאונן עוד פעם, וככה גלגל חוזר, לא בחינם הגעתי בחיי יותר מ 2200 אונניות, אין סופיים.
וזה רק על קצה המזלג, מתפלל לזכור את הסבל של המחלה שלי.