איציק היקר,
קראתי את כל היומן שלך מההתחלה, ואני מזדהה עם כל מילה.
החששות של ההתחלה, יסורי הגמילה, תחושת הביטחון, השיטות, הלמידה העצמית, האופטימיות הזהירה, ההצלחה. חוויתי את הכל על בשרי. חוץ מהנפילות. זה מפחיד אותי.
אני מזכיר לעצמי שוב ושוב שנפילות תיתכנה. שזה בסדר, זה תהליך. העיקר שבסוף אהיה נקי.
אבל זה המוח אומר. הלב לעומת זאת, רוצה נקיות אחת ולתמיד.
חסר לי פרק שלם בסיפור שלך. הודעה אחרונה היתה לפני 90 יום, ופתאום אתה מספר על שבועיים של נפילות, כמעט 3 חודשים לאחר מכן. מה קרה שם? הורדת הילוך? נשחקת? גל חזק?
אוהב