חודש טוב.
אסירות תודה חוגג כיום 8 חודשים לנקיוני, דבר פלאי ונהדר, וסיום צעד 3 בשעה טובה.
רציתי לחלוק תובנה מהמסע בתהליך ההחלמה שלי.
צעד שלוש אומר :"החלטנו למסור את רצוננו וחיינו לידי אלוקים, כפי שאנו מבינים אותו".
בגדול סיימנו את ה"שירות שלנו" ואנחנו מזדכים על הרצון שלנו ששימש אותנו (תרתי משמע).
הדגש הגדול שנתן לי הספונסר בעבודה על צעד 3 הוא ההבנה של אלוקים.
בתחילת הדרך חשבתי שהכוונה בהגדרה "כפי שאנו מבינים אותו" נבע מתוך כך שזו תוכנית רוחנית ללא קשר לדת מסוימת לכן את הגדרת אלוהים השאירו ביד כל אחד לקבוע מה הוא בשבילו, ואני בתור בנאדם מאמין ומשכיל, יודע מי זה אלוקים בשבילי.
נוכחתי לדעת שטעיתי טעות יסודית. עד עכשיו חשבתי שאני יודע מה זה או מי זה אלוקים בשבילי, מתוך הריכוז העצמי שלי והרצון המקולקל שלי.
בזכות הספונסר אני מתחיל להפנים את ההגדרה האישית עצמית שלי את אלוקים , איך הוא באמת אוהב אותי לא משנה מה אעשה ואיפה אהיה. יכול להיות שהוא לא מסכים למה שאעשה ואיפה שאהיה אבל זה לא יפגע בכהוא זה, באהבתו אליי.
איך הוא נותן חיות בצורה מדויקת ומופלאה לכל דבר בעולם.
שאני יכול תמיד לפנות אליו ולבקש מה שאני רוצה, אני לא חייב לקבל מה שאני רוצה, כי זה לשיקול אבא אוהב. רצונו ייעשה ולא רצוני, הרצון שלו להיטיב איתי ולחבק אותי כשצריך ולמנוע ממני מה שמזיק לי, לכן הוא הביא אותו לתוכנית הזו ועל זה אהיה אסיר תודה לעד.
אחרי שאבין את אלוקים שלי בצורה אמיתית אתפלל שהרצון הטהור והאמיתי שלו ייעשה ולא רצוני.
בתפילה מוסף היום אמרנו "בהיותנו מקריבים לפניך זבחי רצון" , הרהרתי לעצמי מה זה "זבחי רצון"?
עד עכשיו הבנתי שאלו הקורבנות המיוחדים שמקריב בראש חודש, אבל היום אני חושב שנוסף לי נדבך.
ראש חודש זה יום שהלבנה מכוסה מעין כל, אין האור שלה מופיעה. אנחנו נמשלים ללבנה אנחנו לא מופיעים כמאירים, כי אנו זובחים את רצוננו לעשות רצונו בלבב שלם, אנו לוקחים בהמה שהיא "שלנו" ומקריבים אותה, מעלים אותה לדרגה של רצון ה'.
כך גם חשבתי על המשפט מן התפילה בשבת "רצה נא את מנוחתנו". אנו מבקשים מה' שירצה לו כקרבן מנוחתנו בשבת כי אנו נחים בגלל שהוא צווה אותנו, זה רצונו. (עכשיו אולי אוכל לישון צהריים בשבת בלי להרגיש רגשי אשמה שאני מבזבז את הזמן בשבת על שינה במקום ללמוד או משהו מועיל אחר ;-) ).
מקווה שיהא לתועלת.
