איש ישראלי כתב on 22 דצמ' 2016 22:24:

זה התחיל כך...
הייתי איתו בקשר במייל והוא זה שסיפר לי שהסיפור שלו דומה לסיפור שלי.
וכיון שאני לא כל כך ספרותי מקצועי
ומאידך "חשבתי" שעל ידי הסברה טובה על מצבי תבוא לי ישועתי
לכן העתקתי את עיקר הסיפור ממנו והתאמתי אותו לסיפור האמיתי שלי.
אנא אל תקראו לי גנב
גם כך אני די מתוסבך עם עצמי
ואם גם כאן אקבל הערות וביקורות
אזי לא אמצא לי ישועה לעולם
לא חשבתי שיש במה שעשיתי משהו רע
ואין לי ספק שגם "סוד הכניעה" לא יקפיד על זה כלל

חלילה,
התכוונתי לחצי הראשון של הציטוט שהבאתי בלבד. 
גם אני לפעמים מעתיק במודע ושלא במודע. 
אוהבים אותך חשבתי, מתנצל שדברי גרמו לך לצער.
יום שמח ומחלים
'פנימה'.

אין שום עוון בלהעתיק, או לכתוב מה שתירצה.
המקום פה אנונימי, פירושו, כאן אתה יכול להיות מי שאתה רוצה.
כמו שלא השתמשת בשם האמיתי שלך, אתה לא חייב להשתמש בפרטים אמיתים אם זה גורם לך אי נוחות.
אין לנו הבדל אם אתה ראש כולל או נהג אוטובוס, אין לי הבדל כמה ילדים יש לך (אני מדמיין שחיים הכפולים הקיצונים, בודאי גורמים לך כאב נוראי, וסבל).
מבחינתי אתה אדם שסובל ממה שאני סובל, תאווה. ואנסה ללמוד מהצלחתך בענין הזה, ולהמליץ את מה שעבד עבורי.
יש לי חזקה שמי שמשתף כאן דובר אמת, ואני סמך עליו. אבל אין לי באמת נפק"מ על החיים הפרטיים שלך.
הדבר היחידי שיפריע לחברים או למשתף, זה חוסר כנות כמה זמן אדם נקי, ועם מה הוא מתמודד.
כי אז א"א לעזור לו, והוא לא יכול לעזור לנו.
אני רק אמליץ, שכאן המקום היחיד שאני יכול להיות אני. זה המקום היחיד שאני יכול לספר שהסתכלתי על תמונות של חברות של אישתי, ואני מרגיש מטומטם, ויהיה כמה חברים (לא כולם) שיבינו אותי.
אני יכול לעשות שגיאות כתיב, ועדיין יבינו. אני יכול לכתוב בסגנון ספרותי גרוע, וזה לא משנה.
כי כאן מדברים את שפת הלב. אל תיספור מה שאומרים לך, תעשה מה בא לך בראש, ותספר לנו אם זה עזר להחלמה שלך או לא.
אני מזדהה עם הכאב והסבל שלך, עם החיים הכפולים. ולא מעניין אותי שום דבר אחר מלבד שתצליח להחלים ולהיות מאושר. כי ההחלמה שלך תעזור לי ולכולנו. למחלה שלנו לא משנה מי אתה.
אבל ביחד, ועם נסיונות של כלנו, אפשר להחלים.
בהצלחה, ושבת שלום.

'חשבתי' אחי,

מכיוון שהעתקת מילה במילה חלקים ופרטים רבים מסיפור אחר, בלי לציין במפורש שאתה משתמש בתבנית של סיפור אחר - כל הפוסט היה נראה לי בלוף. במיוחד שאתה כותב שחיברת ספרים, קשה לי לקבל את זה שאתה לא יכול לכתוב פוסט שמספר על עצמך.

אפשר ורצוי להישאר כאן באנונימיות, אבל יחד עם זאת לדעתי צריך להיות כנה ואמיתי ככל האפשר, כמו בחיים האמיתיים.

מכיוון שביקשת שלא יבואו אליך בביקורות והערות, אני אשתדל לא להעיר יותר.

שיהיה בהצלחה ובהחלמה

אני אוהב אותך.
גם לי הסיפור היה נראה מוכר ואפילו קצת התפלאתי על המודעות הגבוהה שבדר כלל לא מאפיינת חברים בתחילת הדרך, אז תודה לך שהארת לי את העניין.
לגופם של עניינים על חלק גדול מהתהיות לא מקבלים תשובות מייד, זה לוקח זמן וכמה שזה נשמע בנאלי, הדבר הכי חשוב בשבילי היום זה להיות היום נקי.
תאמין לי שאני יכול עכשיו להסביר שעה שלימה למה זה הדבר הכי חשוב בשבילי ולמה זה הדבר היחיד שאני מבקש מאלוקים, אבל אותי זה לא שכנע בתחילת הדרך, רק ידעתי שאני רוצה את מה שיש לאלו שדיברו מסביבי.

בנוגע לחולה וחוטא אני מאמין שתמצא בעניין הרבה פה בפורום, אני יכתוב מה שאני מצאתי על עצמי בעניין.
בהתחלה חשבתי שאני לא מעוניין לחשוב על זה, העיקר שזה עובד וזהו.
אבל מה שראיתי אח"כ זה שאני לא יכול להפסיק עם זה כי זה אסור, אני חייב להפסיק כי זה הורג אותי.

​דבר מעניין שנזכרתי לאחרונה שדיברתי פעם עם הרב שלי על הנפילות שלי, והוא אמר לי שאולי על הפעמים הראשונות אני יקבל עונש אבל בכל מה שנוגע להמשך אני נחשב אנוס.
אם ככה, אז למה להפסיק? התשובה הברורה בשבילי היום זה שתאווה אצלי זה כמו רעל, ממש כך.
זה משהו שאני לא יכול להגיע ממנו לסיפוק אלא תמיד אני ירצה עוד ועוד וההמשך יכול להיות גרוע מאוד.
שמעתי בליל שישי מסר מחבר ותיק מאוד והוא אמר בשם מישהו שגם אם היה מצווה מהתורה לאונן שלוש פעמים בשבוע הוא היה פטור כי זה פיקוח נפש בשבילו.

ושוב, תרגיש בנוח עם ההעתקה, אם אתה רוצה להחלים, (וגם אם לא...) אתה רצוי פה, ואוהבים אותך מאוד.
תמשיך לבוא ותראה ניסים.

אח שלנו, 
לא משנה מה קורה, מה עשית, כמה נפלת, ( מקווה שלא אבל גם כמה תיפול) לא חשוב כל זה, 
תתרכז בלהיות חלק מהמקום הווירטואלי הזה אבל הכל כך אמיתי.
היצר בפאניקה והוא שולף את כלי הייאוש, הלקאה עצמית, והבושה הלא נכונה. 
עשיתה מעשה אמיץ בדרך להחלמה... יכול להיות שמהתרגשות טעית, 
לא יודע מה סיפרו לך על המין האנושי... אבל הוא נוהג לטעות... והרבה.... 
תרגיש בבית... אוהבים ומתפללים להצלחתך...

תודה חברים.
אני קורא ממש כל מילה שלכם בשקיקה רבה.
והלוואי שבהמשך הדרך אזכה גם לתרום משל עצמי לאחרים.
חנוכה שמח

כל כתיבה שלך תורמת לנו
כי כמו שהקודמים לנו העניקו לנו מחוכמתם וזה גם אזר להם להחלים
אנחנו מנסים לספר מה עזר לנו ובעצם הכתיבה עוזרים לקוראים במקצת
אבל עוזרים לעצמנו בהחלמה בהרבה
חג חנוכה שמח

חברים יקרים שלי.

אני רוצה לשתף אותכם במסע הפרטי שלי, ואם יש כאן עוד מישהו כמוני אודה לו במאוד אם יוכל להחכימני.

האמת היא שבמשך שנים רבות עסקתי הרבה מאוד בספרים המדברים על חומרת האיסור, ובמיוחד אחרי נפילות כואבות, והייתי בדמיונות שזה יעזור לי להפסיק, אך לשווא.

ולא רק שזה לא עזר כלום אלא גם גרם לי לחטוא בעוד עבירות רבות, כי בין כה וכה הלך לי הגן עדן...

וכמו שאני רואה כאן בהמלצות שלא צריך להתמקד באיסור אלא במצב הרע לעצמו ולכן ישבתי היום והתבוננתי לעצמי, מה כל כך רע במה שהיה עד היום? הלא בסך הכל ניהלתי חיי נישואין תקינים, לא אישתי ולא אף אחד אחר בעולם יודע מה עובר עלי באמת, אז נכון שאני סגור בתוך עצמי בלי חברים, אבל מי אמר שזה חסרון? בסך הכל אני מרגיש שזה אני וכך תכונותי להיות בודד, ואפילו רואה בזה מעלה מסוימת, כי החיבור עם החברים מביא אותך לבזבוז זמן על פטפוטים על דא ועל הא..., וכל זמן שאני מתהלך כאדם חזק ובריא אז מה רע בזה.

תוך כדי שאני כותב אני תוהה לעצמי, אולי בדברים שלי אני מקרר אחרים, וכבר חשבתי למחוק את מה שכתבתי, ולבסוף סמכתי על המערכת שבודאי קוראים את מה שכותבים ומסננים, ואם יש תקלה היא תבוא על תיקונה.

אז חשבתי לעצמי מה יכול להניא אותי מלהמשיך במעשי, אם מפני העתיד, שאם לא אפסיק עתה, אזי בעתיד אולי אסבול מזה הרבה, הלא זה הוא רק ספק לי ואיני בטוח בו, אם כן מדוע זה יחולל אצלי את השינוי?

ואז הגעתי למסקנא שהרצון האמיתי שלי להפסיק זה כדי לנצל את הזמן, כי בעוד שהתאוה בוערת בקרבי, היא מעסיקה אותי שעות רבות, וזה בא על חשבון לימוד התורה, ובעיקר מפריע לי שזה בא גם על חשבון ההכנסה החודשית. ובעיקר בעיקר מפריע לי ולאשתי ולכל משפחתי שזה בא על חשבון העזרה בבית.

במסגרת העבודה היום אני עורך תורני ואני יושב עם מחשב בחדר סגור כדי לחבר ספר בשקט ובישוב הדעת, וכאשר התאוה מתגברת אני מבזבז שעות רבות על פנטזיות לחינם.

למעשה אין לי הסבר ברור לטענתה של אשתי מדוע לפעמים ההכנסה החודשית היא כפולה. ואני דוחה אותה בכל מיני תירוצים שאינם מתקבלים על הדעת, והיא מאוד מתוסכלת כי באמת היא נקרעת עם 8 ילדים בבית, והיא מתארת לעצמה שאני מבזבז זמן [אמנם אין לה מושג על מה ולמה], ואני מרגיש את עצמי מאוד אכזרי מהבחינה הזו.

ואני מרגיש את עצמי טיפש גדול שעל כל מיני תאוות כאלו אני מבזבז חצי מהמשכורת החודשית, ואין לאל ידי להפסיק.

כולי תקוה שבאמת הרצון הזה הוא די חזק כעת כדי שאוכל להחזיק בו מעמד.

מה אתם אומרים חברים?
האם אני בבעיה כל זמן שאיני מבין את חומרת מצבי?

רצון זה דבר יפה, אך כל עוד הוא לא מלווה בפעולות - אין לו סיכוי להצליח לשנות משהו.
זה דבר שחוויתי על בשרי. הרבה פעמים רציתי להפסיק ואף ניסיתי בפועל. קיבלתי על עצמי ללמוד עוד ועוד קבלות כאלו ואחרות שכולנו ניסינו, אבל רק עכשיו, מאז שאני פה (לא המון זמן) שהתחלתי לעשות פעולות באופן מתמיד רציני ועקבי אני מרגיש שינוי, צובר ימי נקיות, מרגיש שחרור מהאובססיביות שלי ליפול.
ידע בחומרת האיסור וברמת הנזק שהנפילות מסיבות לנו - לא חסר. הרצון, גדול ככל שיהיה לא יעשה את העבודה. הוא אמנם כח חשוב והכרחי להחלמה/גמילה או איך שלא תקרא לזה אך הוא חולף. שימוש בכלים ליציאה (כל אחד והכלים המתאימים לו) זהו הסוד להצליח.
לא קל להתמיד בפעולות אבל זה שווה את זה.
תודה על השיתוף, תמשיך לכתוב ולשתף, כל שיתוף הוא נדבך להחלמה
יום מוצלח ונקי

אני ממש מודה לך שפתחת פה את הנושא, לא רק שאף אחד לא ימחוק את מה שכתבת אלא אפילו זה יכול להיות לעזר להרבה חברים ובתוכם אני.

אני ינסה להסביר את מה שאני חוויתי בעניין הזה.
אין ספק שבתחילת הדרך חשבתי שמה שגורם לי את הכאב הנורא שאחרי השימוש זה ייסורי המצפון הדתיים, עד היום אני נזכר בחלחלה באוסף הרגשות הקשים שליוו אותי בכל פעם. 
עכשיו חנוכה, כל שנה הייתי בוכה בהדלקת נרות ומאונן את הנשמה שלי החוצה מרוב ייסורי חרטה וחוסר יכולת להכיל את עצמי.
כשראיתי שיש פתרון ובעצם מה שעובר עלי זו התמכרות פשוטה (או לא פשוטה...) הייתי שיכור מעצם העניין הזה, הסתובבתי במשך התקופה הראשונה עם רגשות גואים ולא יכולתי להכיל את ההתרגשות מהאתר הקדוש הזה.
לא עניין אותי אם הכאב הוא כאב דתי או לא, רציתי כבר לסיים עם הדבר הזה.
לפי איך שאני מבין מדבריך, גם אתה כאוב מאוד מהמצב רק שאתה מנסה להבין מה רע בזה מעבר לזה שזו עבירה.
אצלי התשובה לזה הגיעה בהמשך, רק היום אני רואה כמה התאווה סיממה אותי ולא נתנה לי באמת לחוש את קירבתו של אלוקים, כמה הייתי בריכוז עצמי ולא הייתי מסוגל באמת להרגיש אנשים אחרים, לא יכולתי להתחבר לצער של אשתי ואפילו לא לשמחה שלה.
התאווה אצלי היא לא יצר רגיל, היא פנטזיה שאף פעם לא תבוא על סיפוקה ולכן הכאב שהיא עושה לי הוא הרבה יותר מאשר העבירה שבה, כי השתמשתי בה ככלי להרגיע את עצמי ולא באמת נרגעתי, הייתי צופה בפורנו ומאונן, תופס את הראש רגע אחרי ורוצה לקפוץ מתחת לגלגלי האוטובוס שחיכיתי לו, אבל כבר בדרך חזור חושב איזה פספוס שלא בדקתי גם את הקטגוריה ההיא... ובזה הרגע בעצם מתחיל את הסיבוב הבא שאפילו אם הוא לקח כמה ימים או כמה שבועות, הוא כבר התחיל אז באותו הרגע שהשימוש לא פתר את הבעיה ולכן חיפשתי פנטזיה חדשה.
לקח לי זמן להבין שאני סובל מהתאווה בלי קשר להיותי שומר תורה ומצוות, אבל היום אני פשוט חווה את זה על בסיס כמעט יומיומי.
מאחל לכולנו למצוא את אלוקים כי רק הוא יכול לעשות בשבילי את מה שאני לא יכולתי.

שורש התאווה הוא חיובי, "אישה חמת מלא דם ופיה מלא צואה" ואם לא היו גוזרים מהשמיים לא היינו מתאווים כלל.
אז יש שתי סיבות עיקריות (כמובן שזה כותרת, ובפרטי הפרטים יש עוד מניעים) לחטא האוננות ( פגם העניים נשאיר כרגע בצד) 

א- רצון חזק להופיע חיים, שלא ממומש יגרום לנו ללכת לכלי שמופיע חיים, המיניות. 

ב- חיפוש סיפוק מידי במצבי לחץ/חולשה/כעס/ או סתם הרגל שכל כך כיף לנו.

טיפול יסודי באובססיה לתאווה יבוא בשני מישורים.
א- להתחיל להופיע חיים, להופיע חיים זה לאו דווקא להוליד ילדים, אלא ליצור דברים, ליצור תחושה טובה לאישתך בכך ששטפת כלים זו דוגמא... וגם ליצור לילד כיף כי שיחקת איתו... 
אפשר גם ליצור חיים בפיתוח הכשרונות, וגם בהתנדבות... בעצם כל מעשה טוב שמטיב עם הזולת, (פיתוח כשרון גם הוא מטיב עם הזולת אם נסתכל על זה טוב) 

ב- להתחיל לבדוק את מצבי הלחץ והנ"ל מה מניע אותם.... והשלב היותר חשוב לימוד על ההתמודדות איתם, אם נדע להתמודד.... פחות ידבר אלינו למצוא נתיב מילוט. וגם שבירת הרגלים... חשובה.... לפעמים אנחנו באמת נורמטיבים לחלוטין רק נשארנו עם הרגל מפגר מתקופה אחרת בחיים... 

לגבי הרצון להפסיק... אני אישית בראש ובראשונה מעמיד את עבודת ה'! גם אם זה לא מניע חזק דיו להפסיק מבחינתי זו באמת הסיבה היחידה שאני רוצה להפסיק. ( צר לי אם אני שובר תמימות למישהו אבל בעולם החילוני שמעתי מאנשים שמקיימים יחסים עם נשותיהם תוך כדי צפיה משותפת בפורנו, כך שהניתוק מעבודת ה' הופך את הדבר ללגיטמי, והנשים שלהם יודעות שהיופי החיצוני חשוב לגבר שלהם והוא נהנה לראות נשים יפות, כל עוד הוא לא עושה איתה כלום, וכיום יש גם תופעות של חילופי זוגות, ולא נרחיב עוד על דוגמאות של התפרקות התא המשפחתי בחברה הזאת) ) אחרי עבודת ה' אני ימצא עוד מניעים שהראשון כמו שאמרת בזבוז הזמן! 

הרצון הוא חשוב כדי שיהיה כוח לעבוד באמת דרך הכלים, 
אני ממליץ לך לראות את הסרטונים של פוטרפיי. ולהתחיל לאגור ידע על התופעה לא רק מספרי קודש. לא כי ספרי הקודש אינם אמת, אלא כי בספרי הקודש מדברים על אדם שלא נשחק מהאמור לעי' אלא על אדם נורמטיבי ששולט על חייו.וצריך זריקות עידוד

אוהבים, תמשיך לשתף! הרצון העמוק שלך להשתנות ניכר מאד... אבל תזכור שזה תהליך! אל תיפול לפח שאני תקוע בו כבר שנים, נסה להינות מהתהליך גם אם לא תראה תוצאות מיד ( ותנסה להגדיר תוצאות בצורה ריאלית, הדוגמא שהבאת עם ספירת הדקות היא מצויינת לבחירת תוצאה ריאלית בהתחלה)

"אחיד בשמיא"
אני כל כך מזדהה עם כל מילה שלך.
אני מרגיש כמו אותו אדם שנולד במערה חשוכה וחי בה את רוב חייו.
ואינו מצליח להבין מהו אור הנמצא בחוץ.
מי יתן ובמהרה אזכה להרגיש את האור אמן ואמן.
מאחל לכולם ובפרט לעצמי.
"חשבתי".

פשוט שמח כתב:
"לגבי הרצון להפסיק... אני אישית בראש ובראשונה מעמיד את עבודת ה'!"

מסכים מאוד.

לא קשה לשים לב שרובנו הגדול דוסים... זה לא במקרה.

גם אצלי היה צער גדול על בזבוזי הזמן והאנרגיה וכאבי הראש והמצפון על אשתי שמתרוצצת בבית עם הילדים ומשוועת לכל 5 דקות נוספות שאוכל לעזור לה.... אבל נראה לי שהיסוד הראשוני למוטיבציה שלי להפסיק הוא כי זה רצון ה' הברור, וזה צעד בסיסי במילוי תפקידי בעולם