מצטרף לדבריכם..

שלום חשבתי
אני לא נוהג לתת לאף אחד סיבות להפסיק שום פעולה בעולם שהוא לא רוצה להפסיק.
בין אם זה נוגד את הדעה, דת או השקפה שלי.
אני רק יכול לספר לו למה אני רוצה להפסיק את הפעולה הזאת, או למה אני לא עושה את מה שהוא עושה.
לפני שהתחלתי להחלים, הסיבות שלי היו בגלל המצפון (שחשבתי שהוא דתי בלבד), והמציאות שאישתי עלתה עלי, והתחילה להתיעץ עם כל מיני אנשי מקצוע האם להישאר נשואה אלי.
אחרי שהתחלתי להחלים, הבנתי שהקיום יחסים עם אישתי שרק אני נהנה בהם, זהו אונס (סליחה על החריפות).
ושאני אדם בודד, שמבודד את עצמו בשביל התאוות שלו. ושלקב"ה (לפי הבנתי) לא איכפת אם אני מאונן, הוא בסה"כ רוצה שאהיה מאושר, מה שלא אשיג אם אאונן כל הזמן.
שרף לי להוביל חיים כפולים, הייתי חייב לספר לאנשים בכולל שאני מאונן וצופה בפורנו, או להפסיק.
התחלתי להבין שמה שעשיתי לעצמי, זה התעללות מינית. לבצע פעולות מיניות על אדם נגד רצונו זה התעללות. אני פשוט סבלתי.
הבנתי שהרבה מידות ורגשות מושפעות ישירות מהשימוש שלי בתאווה. אני לא יודע למה, אבל אני אדם חסר ביטחון עצמי בזמן, ואחרי השימוש. אני אנוכי, רגזן, עוקץ ובקיצור אדם שאף אחד לא אוהב להכיר אחרי השימוש בתאווה.
והכי חשוב, שאני היום לא סובל מכל מה שציינתי. בעזרת הקב"ה ותוכנית 12 הצעדים, והחברים כאן, ואנשים כמוך שגורמים לי לספר את הכל מהתחלה, אני חופשי להרגיש אושר וקבלה עצמית ועוד... כמעט תמיד.
אוהב, ומאחל גם לך חופש מהיצר הרע שלך.

חשבתי כתב on 25 דצמ' 2016 18:03:

יש לי הרבה מה לכתוב, אבל זה שאתה מנותק מאישתך ומילדיך לא מספיק סיבה להבין שאנחנו בבעיה?
זה שחצי מהמשכורת הולכת לתאווה לא מספיק סיבה...?
אבל, כשאנחנו משתמשים אנו לא רואים מעבר למסך כלום, רק תאווה ותאווה, 
אני יכול לחלוק ממה שאנו חוויתי, הגעתי 4 חודשיים לקבוצות ולא הבנתי מה רע כל כך בתאווה, ואמרו לי תמשיך לבוא ולאט לאט זה יקרה, והיום במבט לאחור אני רואה שהתאווה לקח את כל כולי, אישה ילדים כסף משפחה ואת עצמי שלי, הייתי אפס, כל הרגשות שלי היו מדוכאות,
תבוא לקבוצות תתחבר לחברים, עם כל הקושי בדבר, ותראה הרבה אור בחייך,
זמין תמיד לשרותך, באהבה.

חברים יקרים שלי.
אני מרגיש כמו אדם שהולך וטובע ומסביבו יש מאות אנשים טובים שכל אחד זורק לעברו איזה דבר שיוכל לתפוש בו ולהחזיק מעמד.
אני מצידי מנסה לקחת לתשומת לבי מה שאני מרגיש לעצמי.
אני רוצה לשתף אותכם מה עשיתי 4 שעות אחרונות.
התאוה השתלטה עלי ובגדול.
המחשב פתוח עם אינטרנט פרוץ [כעת ללא כל חסימה, רק מהסיבה שלא לוקח יותר מכמה דקות להסיר כל חסימה שהיא]
כל בני הבית ישינים
וכבר התחלתי להקליד בשורת החיפוש של גוגל
וכאן עצרתי והכנתי לי קפה [ליצר הרע אמרתי כדי שתוכל להשאר ער ולמלאות את התאוה, וליצר הטוב אמרתי הנה בינתיים תרויח כמה דקות של מעצור] ועד שהקפה רתח חשבתי וחשבתי.
עשיתי פרסה ופניתי אל היוטיוב והעסקתי את עצמי שם בסרטונים נקיים שמשכו אותי 4 שעות.

עתה לאחר מעשה אני מצד אחד גאה בעצמי שהצלחתי להשאר נקי
אמנם מצד שני נראה לי שאני ממיר התמכרות של תאוה להתמכרות של סרטונים.
והיצר המכור אפשר שאינו מבחין בין שני מיני הסיפוקים, ובהמשך יחליף ביניהם.

כעת אני מבין כמה חשוב מה שכתב לי "פשוט שמח"  להתחיל לבדוק את מצבי הלחץ ומה מניע אותם כדי שפחות ידבר אלינו למצוא נתיב מילוט...

שלום חשבתי
לענ"ד עשית בדיוק מה שמצופה ממכור למין. נילחמת, ועם כוח רצון ענק הצלחת שלא ליפעול את הפעולה ההרסנית שלך.
אבל תפסתה לפחות אמצעי בריחה מסוג שונה, שלא מרגיש כ"כ הרסני.
אני אישית הייתי שם אלפי פעמים, אולי גם אתה.
בשבילי שום כח רצון או מוסר לא הצליח ליגרום לשינוי שתחזיק מעמד מול ההתמודדות הקשה מול התאווה והבריחה.
אבל מה שכן עובד לי היום, זה תוכנית 12 הצעדים של מכורים למין (יש קבוצות טלפוניות, ויש קבוצות של מפגשים חיים, שאני משתתף).
אני שמח בשבילך שלא צפית בפורנו, אבל אני כואב איתך את החוסר שליטה על הצורך בבריחה.
לא מחלימים ביום אחד, אני מקווה שתימצא תוכנית או יעוץ שתעזור לך להחלים ללא צורך בבריחה כלל, ובלי המלחמה המתשת נגד היצר. אני ממליץ את מה שאני מצאתי שעובד לי, תוכנית 12 הצעדים של סקסוליסטים אנונימים (SA).
ותמשיך לשתף אחי. שאלוקים יהיה בעזרך.

אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך אך...

את אשר יגורתי בא לי..... ונפלתי שוב.

כפי הנראה דווקא הסיוט הגדול מבזבוז השעות הרבות, אשר חשבתי שהוא יניא אותי להפסיק, דווקא הוא זה שהביא אותי לתסכול כל כך גדול שממנו ברחתי אל הסיפוק המדומה של התאוה.

אני מכיר את עצמי שזה לא התיסכול היחיד שיש לי בחיים, ובודאי שכל אחד מהתיסכולים שלי יש בכוחו להריץ אותי אל התאוה.

אבל עתה אני רואה כמה שאני טועה שחשבתי שדווקא נושא של ניצול הזמן [ולא רק מבחינה של ביטול תורה אלא גם מבחינה של פרנסה] יעמוד לצידי להניא אותי מכל זה ועתה אני מרגיש שגם ענין זה מספיק כדי לגרום לי תסכול כדי ליפול שוב.

עתה אני יושב ובוכה על גורלי המר והנמהר.

וכאבי גדול שבעתיים, לאחר שבעזרת החברים היקרים שלי אשר כאן, הבנתי את רוע מעשי, והבנתי עד כמה אני אפס אפסים, מתהלך כמו זומבי, לא הולך למות אלא מת ממש, בלי תוכן, בלי רגש, בלי חיים, בלי ערך לשום דבר, בלי תקשורת עם הסביבה, מנותק מהקדוש ברוך הוא ומכל העולם, דפוק לגמרי, בלי טיפת שכל, טיפש גדול, והסתימות שלי כל כך גדולה עד כדי שאפילו לא הבנתי עד כמה אני בבוץ.

הנחמה היחידה שאני מוצא עתה לעצמי היא, שבתכלית החושך יש אור, וכמפורט במדריך שכדי להצליח, וכדי שיהיה רצון חזק להפסיק "רק להיום", חובה להכיר תחילה עד כמה זה רע.

אני חלוק מאד איך להגיב.

מצד אחד קראתי על מעשה הגבורה האדיר שסיפרת.... שם הוכח כוחך וגבורתך כארי.  הוכחת במציאות שאתה לא מה שכתבתה על עצמך בהודעה של אחרי הנפילה. 

וכשאני ניגש להודעה של אחרי הנפילה... בא לי לעשות את הטריק המוכר של הפסיכאטרים (מוכר לאנשי המקוצע והקרובים אליהם, ולא אפרט) אבל כיוון שאני לא מכיר אותך זה לא יהיה אחראי, לכן אספר לך על הטריק והוא כדלהלן.

כשמגיע אדם שיש לי בטחון גמור שיש לו טעם לחיות, וכרגע הוא מרגיש כל כך רע.... ומתחיל להתבכיין על כמה הוא אפס... זומבי... מת חי.... ועוד מחמאות שכתבתה על עצמך... תגובת הפסיכיאטר תיהיה

"ואו... אני במקומך הייתי מתאבד" 
וראו זה פלא.... אותו אדם בדיוק... מופתע מתגובת הפסיכאטר... ומתחיל לספר עד כמה המצב לא גרוע, ועוד יש אפשרות לתקן, ומה סה"כ קרא.... ובלי משים לב מעודד את עצמו.... ולבסוף צועק על הפסיכאטר שהוא ממש גרוע וחסר אחריות שהוא אומר דברים כאלה.

הפסיכאטר מרוצה... הצליח להניא את האדם מהמצב שיכניס אותו שוב לדיכאון קליני. והאדם מרוצה (אמנם כועס) כי עודד את עצמו....

אח שלנו.... אל תשכח שליפני שהגעת לכאן ספרת דקות כי ימים לא היו רלוונטים. וראה זה פלא אתה איתנו וכבר מספר ימים שומר על עצמך. ועוד תוך כדי זרימה עם התאווה אומר לא. לא יודע אם בעבר זה כבר קרא לך... 

כשאני התחלתי את המסע התרגשתי כל כך... והבעיה העיקרית שהובילה אותי לתאווה שיחקה גם כאן.
אני נורא שונא תהליכים, תן לי לחיות את התוצאה כאן, ועכשיו, בלי מאמץ. מרוב התרגשות כבר דמיינתי את עצמי נקי שנים.... לא זוכר איך מקלידים במנוע החיפוש את כל הזבל הזה. ונפלתי כעבור מספר ימים. וה' ית' זרק לי גלגלי הצלה גדולים ובכל זאת נפלתי. 
כולנו כנראה בהתחלה חדורי מוטיבציה על התגלית החדשה שיש רפואה... אבל שכחנו שרפואה למחלה מגיע רק בלווי טיפול.... ועד שנתרפא.... יהיו עוד כאבים... חזקים... מאד.... ובכל זאת עלינו מוטל לנשום עמוק. להסתכל על החיים שזורמים. ולחיות אותם... בין טיפול לטיפול. בין ניתוח לניתוח. עוד נרגיש כאב... אבל ניהיה בטוחים שאלו דמדומי כאב.... כאבים שילכו ויעלמו.... אם נשקיע בטיפול. מעולם לא האשמתי את עצמי שיש לי חום גבוהה ואני במיטה. אני לא מתכוון להאשים את עצמי כי נפלתי. 
בני אדם הם דינמיים.... בתזוזה תמידית. קורא שלפעמים הם זזים למקומות שהם לא הכי רצו. 
אינני בא להמעיט בחומרת המעשה, לא הילכתית ולא רפואתית. אני בא להכניס את התגובה לנפילה לפרופורציה. 
נפלנו...כואב. באסה נוראית. תחושה נוראית.... מרגיש זוועה. אבל היופי ברגש.... שהוא לא אובייקטיבי. זאת אומרת.... שאין טוענים אותו. מה שאני מרגיש לא בהכרח נכון! בשכל קר, ברור לי שאתה לא אפס ולא נעליים.
אתה בן אדם מדהים, שחשוב לו נורא צורת החיים שלו, ולכן משקיע זמן כדי לתקן את אשר עיוות. ובדרך, אנחנו עוד בדרך... נופלים. 
אבל זה כל היופי, רק אדם שצועד בדרך יכול ליפול, אדם שנמצא במיטה רגל על רגל.... הכי הרבה שיקרה לו הוא יירדם.
רק אדם כמוך!!!! שמחפש תרופה למכה יגדיר צפייה או מעשה און כנפילה.... מי שלא מחפש תרופה למכה כי הוא לא מרגיש אותה... הוא כאדם השוכב על המיטה.... למרות שהוא לא נופל.... הוא גם לא מתקדם....

אוהבים אותך, מתפללים שתקום. ברור לי שאם תשב אם עצמך. תראה כל כך הרבה הבדל מהנפילה הזאת לנפילות הקודמות. התגובה הזאת באה כי כאב לי לראות את כל האלקאה העצמית שעשיתה. זה לא צודק, לא מגיע לבן אדם כמוך שידברו אליו ככה
תתעודד יש לנו עוד דרך ארוכה ביחד... בוא נהנה ממנה

שלום חשבתי היקר
אני בוכה וצוחק באותו זמן.
אני בוכה כי גם אני הייתי מלקה את עצמי אלפי פעמים, ואני זוכר את הסבל שמלווה את החטא שאף פעם לא מספיק כדי למנוע את הנפילה הבאה. פשוט חסרות אונים.
אני צוחק, כי אני חי אחרת היום, ואני יודע שזה כ"כ פשוט לחיות אחרת ובאושר.
אמנם יצא לי ליפול ולמעוד לא מעט אחרי שהגעתי לתוכנית 12 הצעדים. אבל מאז שהגעתי, למדתי (מצעד 1,2), שאני ממש לא חייב להרגיש כך. ולמדתי מהר' טווערסקי שליט"א להגיד כל יום " אני אדם מדהים הראוי להחלמה ולמתנות של אלוקים, ואני סובל ממחלה בשם סקסוליזם". אם אני נופל, אני עדיין אדם מדהים, הקב"ה עדיין חולה עלי, ואפילו ציפה מסקסוליסט כמוני ליפול. וכי הקב"ה מצפה מחולה כמוני שלא ליפול ? אין לי כח בחירה האם ליפול או לא. יש לי כח בחירה להשתמש בפיתרון שעבד לאלפי אנשים אחרים לקבל את הכח הזה לומר "לא". ורק  על זה אני מתמקד היום.
אני לא אחראי על העבירה, אני אחראי לישמור על הפיתרון, להשתמש בו. וזה התשובה שלי על כל מה שעשיתי בעבר.
אני מתפלל עליך למיצוא את הפיתרון שלך שאיתו יהיה לך כח בחירה בעניין הזה.
אוהב

תודה על השיתוף חשבתי היקר,
אוהבים אותך גם עם סמיילי עצוב. מאד.

מאד מצטרף לנאמר לך, להלן כמה הרהורים שלי למקרא דבריך הכנים והכאובים, באהבה רבה.

"איזה מוזר, גם הוא כזה, חשבתי שרק אני ככה, מרגיש אחרי נפילה שסוף העולם הגיע, אין יותר תקווה לתיקון אמיתי של מה שהרסתי במו ידיי, בגללי השכינה שוקלת ברצינות להביא עוד מבול על העולם למרות ההבטחה העתיקה לנח, זהו, תנו לי הפעם למות בשקט מתוך ייסורי, קצתי בחיי מפני החטא, להתראות או שלא בגלגול הבא..אוהב אתכם ושונא מאד את עצמי. פנימה".

התסריט קצת דמיוני, אבל התחושות ממש לא, בשבילי הרגשתי שאין סיכוי. כי אין מצב ב-ח-י-י-ם שאני אפתח את תיבת הפנודרה הפנימית שלי ואתן לכל השלדים לברוח מהארון, אין מצב ב-ע-ו-ל-ם שאחשוף את העובדה שאני לא כזה צדיק כמו שאני משדר כלפי חוץ, פשוט אין מצב כזה, אין, ולא יהיה. בגלל אלף ושתיים סיבות, מוצדקות מאד.
אבל זה קרה, איכשהו, בסוף, אחרי הרבה מאד תסכול וסבלנות וייאוש ותקווה שחזרה משום מקום לנסות שוב ולא לוותר, ושוב ושוב ושוב, הייתי עשרים שנה במכונת העינויים הנפשיים שבניתי לי במו מצפוני, ובחסד אבי האוהב רק להיום השתחררתי ממנה.

אז איך זה קרה? מה המתכון?
אתמול בקבוצה חגגנו את הניסים של התכנית, כמה חברים וותיקים שיתפו על הניסים שה' מחולל בחייהם באמצעות ההחלמה. אחרי המסרים היה סבב של שאלות ושיתופים, וחבר אחד בקבוצה (הוא עוד לא עלה על דרך ההחלמה הרציפה למרות שהוא משתתף בכמה קבוצות הרבה חודשים כבר) שיתף שיש לו הרהורי כפירה על המסר, מי אמר שזה נס הוא שאל? לכאורה זה 'בסך הכל' תהליך פסיכולוגי/פיזיולוגי.
אפשר לדון בכך רבות, התשובה שלי לשאלתו החשובה היא, שבחוויה הסובייקטיבית שלי לא היה לי סיכוי להתחיל להחלים מהתאווה, אחרי אלפי ניסיונות ויידע רב מה קורה איתי ואיך אחרים החלימו, המשכתי ליפול, גם אני חשבתי שאם אעשה ככה או אחשוב אחרת זה מה שישכנע אותי שהגיע הזמן לתפוס את עצמי בידיים ולהפסיק, וכלום לא עזר.
באיזשהו שלב משהוא פנימי בי נשבר, באמת, הרגשתי שאין לי יכולת להושיע את עצמי, ובכיתי, אני לא מבין למה אבל במבט לאחור שם התחיל השינוי לקרום עור וגידים, הכוח הגדול של אבי האוהב שאף פעם לא הפסיק להאמין בי הצליח לחדור את כל השריון הפנימי שבניתי בי מרוב ייאוש ותסכול ולהתחיל להחלים אותי, לתת לי שלווה ואומץ לעשות את שביכולתי, ולעשות את היתר בשבילי.
כך שלמרות כל ההסברים הטבעיים וההרצאות מאנשי המקצוע ששמעתי מאז מה קורה למוח של אדם מחלים, עדיין בתחושה שלי הנקיות שלי היום היא נס מתמשך מאבי האוהב.

מתפלל בשבילך ובשביל כולנו שנזכה להכוונה מאבינו האוהב מה מוטל עלינו לעשות בשביל שאורו המחלים יבוא וירפאנו.
אוהב
'פנימה'.

שלום לך חשבתי.

קראתי את כל מה שנאמר גם אם במרוצה.

אני מרגיש שאין לי הרבה מה להגיד. כי אני לא מכיר אותך מספיק וכי אני יודע לספר רק על עצמי ורק על מה שטוב לי.

לענ"ד בנוסף לפורום אתה זקוק לעזרה מקצועית (לא רק רבנים אלא אנשי מקצוע- פסיכולוגים/ מטפלים וכ'ו). מניסיון אישי לא עברתי טיפול - אלא פגישות קצרות (שדרכם הגעתי לאתר) והשיחות הכווינו אותי. אני חושב שזה יעזור לך יותר מעצה פה ועצה שם.
אני לא יודע אם מותר לתת שמות (מה המדיניות של האתר?) אתה מוזמן לשלוח לי הודעות בפרטי.
החשיפה דורשת אומץ להכיר שאתה צריך עזרה, וגם איננה פשוטה מבחינה כלכלית (אם כי יש פתרונות מסוימים).
אני לא חושב שטיפול הוא פתרון קסם אבל שווה לנסות. לי זה עזר.

חוץ מזה אני מתפלל בשבילך.
נשמע שאתה כואב ובצורה כזו או אחרת את הכאב הזה אני גם מכיר.
בהצלחה חבר. שה' יאיר לך פניו.

ממש התרגשתי והתחברתי לדברי "פנימה" (כמו תמיד), תודה.
אני מסכים עם "הקבצן"
להרבה חברים עוזר להם גם עזרה מקצועית, ואני בינהם.
אני לא יודע מה מתאים לך, אני בקושי יודע מה מתאים לי.
אבל רק שתדע, הקבוצות של 12 הצעדים הם חינם.
בכלל לא בטוח שזה כל מה שאתה צריך וזהו, אבל אני ממליץ לנסות, כי זה עזר לי.
אוהב

גם אני מצטרף לדברי קודמיי,
עוד משהו קטן, אם זה לא היה קורה זה היה מוזר, קשה להיפטר ממחלה של הרבה שנים בכמה ימים.

לכל מכור יש את הפעם האחרונה שהיא ההשתכרות האחרונה שמביאה אותו לתוכנית, אני מאחל לך מכל הלב שתצטרף לקבוצות החיות או לכל הפחות לטלפוניות, לי באופן אישי זה מציל את החיים מידי יום.

חברים אני כאן שוב איתכם במסע חדש.

קמתי והתעודדתי.
לקחתי לתשומת ליבי שלא שייך להיות נקי עם מחשב ללא חסימה.
ועל אף שיש אפשרות להסרת החסימה מכל מקום זה מהווה תזכורת.
מעתה אני עם חסימה.
וגם מצטרף לקבוצות הטלפוניות.
אני מאחל לעצמי עכשיו שאזכה להשלים 90 יום לפני חודש ניסן בו עתידים ישראל להגאל.
בברכה "חשבתי".
נר ו' דחנוכה שמח.

ברוך השב,
בהצלחה רבה,

שילמתי מנוי לחדר כושר
לא מבין איך זה אמור לעזור אבל אני מאמין למומחים.
ומלבד זה נראה לי כמו שהגחה פרטית שבדיוק בזמן כזה פתחו לי ליד הבית חדר כושר לאברכים.