תודה על העידוד חברים. אוהב אתכם באמת.
ועכשיו אני עורך את ההודעה כי נפתח עמוד שני וזה ממש ממש מרגש אותי. 

שלום חברים. שלום יומן. 
כתבתי את זה שבוע שעבר אבל היה בלבלות ולא העליתי את זה ועכשיו אני מעלה את זה.
איזה שבת עברה עליי.
אשתי שתחיה יצאה על כלללללל מה שהיא לא מקבלת ממני ועל מה שהיא רוצה שאני ייתן לה ואני (כמובן) לא יוכל לתת. 
וזה ממש לא נעים.
זה הרג אותי. ואני אסביר לכם מדוע: לאחרונה גיליתי שיש בי פגם אופי מאוד גדול של ריכוז עצמי. משהו ברמה הזויה. עכשיו שנים שאני מרגיש לא טוב עם עצמי, הרי אני מאונן מגיל 11... שנים הייתי בטוח שכל ״קשת״ זה בגללי. בגלל שהיום ״ג'יימס״ אונן-פינטז-פרנן.
כמובן שבאיזשהו שלב אז הפסקתי. כלומר כל פעם שהייתה לי הרגשה רעה העפתי אותה אבל העפתי כל כך רחוק שגם אלוקים לא יודע איפה הרגשות האלה.
והייתי חייב את זה. הייתי חייב להדחיק-להתעלם-להכחיש כי בלי זה הייתי משתגע. אני הרגשתי רשע פושע מושחת וכו׳ וכו׳ וכו׳ וזה היה המינימום כדי שאני לא ישתגע. 
(במאמר המוסגר- זה עשה אותי לאלוף העולם בהכחשה והדחקה שממש עוזרת לי עם כנות...).
ואשתי באה אליי ואומרת לי שכך חסר לי כך חסר לי ואני אוחז שאני מרוכז בעצמי בטירוף. מה שלא אני פשוט לא איכפת לי.
ואומנם פעם הייתי חייב את זה כדי לשרוד (בתור ילד לא קיבלתי מה שהייתי צריך ולמדתי ״לקחת לבד״ ולדאוג לעצמי.. לא ידעתי שזה הכלללל יהיה בדברים מיניים...) אבל היום זה מאוד מפריע לי. 
אז מצד אחד אני רוצה להתכחש לזה להגיד שטויות ולהמשיל הלאה. מצד שני לראשונה בחיי יש פה עניין לעבוד על פגמי אופי ואני הולך לעשות את זה בכנות... אז אני כן רוצה. 
אבל זה גרם לי להרגיש רע עם עצמי כמו שהרבה זמן לא הרגשתי. (נ.ב. פנטזיות ממש עוזרות להרגיש טוב עם עצמך... אוף זה לא טוב לי...).
אני מרגיש לא טוב ואין לי אמצע. אני מבולבל אני כואב אני פגוע. 
אני מבקש מאלוקים שייתן לי את הכח לקבל את עצמי כמו שאני ולאהוב את עצמי. ושייתן לי כח לטפל בדברים שאני יכול לשנות ושאני יעשה את זה בצורה הכי נכונה. בצורה בריאה טובה ומלחימה.
ושיעזור לי לעשות את התהליכים שאני עושה בצורה שאני ירגיש טוב.
שייתן לי את השלווה לעשות את זה טוב.
רק להיום.

במאמר המוסגר חגגתי בשבת (עם עצמי והתיסבוכים שלי) 100 יום בתוכנית. 
ואסירות תודה שאני פה. יש לי חברים ספונסר טוב קבוצות טובות פורום טוב ואני מרגיש שאני משתנה לטובה. 
מבקש מאלוקים שיעזור לי להמשיך עם זה הלאה.
רק להיום.

שמח שהשמש זורחת לך חודש טוב 

אוהב אותך.
זה המחלה שלנו, ריכוז עצמי גבוה שהפך למשהו חולה ואובססיבי, אסירות תודה שיש לנו פתרון.
תודה ששיתפת.

לא יודע מה עובר עליי. זה ממש מוזר.
כי בשבועות האחרונים היה לי בעיות קשות של פינטוז. סוג של קריז. וזה ממש תקף אותי כל היום. וכשאני אומר כל היום אני מתכוון כללל היום. 
בבית בתפילה בכולל בשירותים בשינה כל הזמן וממש החלמתי עם זה ודווקא עשיתי פעולות וברוך השם לקראת סוף שבוע שעבר אז זה עבר לי. 
פחות הייתי על הגל הייתי חסר אונים מול זה וממש שמחתי בגלל שזה היה תוקף אותי כל הזמן וממש ניהל אותי.
אבל אז איך שזה עבר לי ואני סופסוף משוחרר מזה ״ויבוא המן״...
כאילו פתאום זה חסר לי. פתאום אני מחפש את הסם הזה. 
ומה הכי גרוע? שאני לא עושה פעולות. ההיפך אני לוגם ולוגם וממש נהנה מזה. 
לא חוסר אונים לא סכנה לא כלום.
רק תאווה ורצון להתאוות.
תכלעס אני חסר אונים מול החוסר-חוסר אונים שלי. 
אני מבקש מאלוקים שיעזור לי לעשות את כל הפעולות הנכונות. שיעזור לי תמיד תמיד תמיד לזכור כמה אני חסר אונים. כמה בשטות של רגע אני יכול לאבד הכל. הכל פשוטו כמשמעו. 
כמה הלגימות הם אלה שמביאים לנפילות ולא תמיד אפשר לעצור בזמן... כי אני חסר אונים. אני אפס מול הכח של התאווה.
ואיך שאני פה לוגם להנאתי אני אוחז איך שהשיגעון שלי מתחיל לחלחל חזרה. 
כל מיני מחשבות הזויות ודברים הזויים-אסורים-מטופשים נכסים לי לראש...
תעשה ככה תתחיל איתה תלך לשם ואכמ״ל... כי אני חולה אמיתי ללא גבולות חבית ללא תחתית של תאווה. 
אז עכשיו אני פונה לאלוקים ולכם ואני מודיע שאני רוצה להפסיק. 
וגם אם בא לי ללגום וכדו׳ אני לא יעשה את זה אלא יעשה פעולת החלמה במקום כי אם לא אני לא יודע איפה אני ימצא את עצמי בעוד מספר דקות-שעות-ימים. 
אבל אני יודע שאני לא יכול לבד לכן אני משתף אותכם בקושי ומבקש מאלוקים את הכח. 
רק להיום. 
רק להיום להתנהג בשפיות ובהחלמה. 
רק להיום לזכור שאני חסר אונים אמיתי ולהתנהג בהתאם:
רק להיום אבא. 

אוהבים אותך, בגלל זה אנו פה, שבזמנים קשים שזה מגיע מפעם לפעם להתחבר ולהתחבר, ולזכור שלבד נכשלנו,
וכל הכבוד על התגובות החמות שלך ברחבי הפורום,
יה

מאחל לך שפיות ונקיות

רק להיום

אוהב אותך.
תודה על הכנות.

עוזר לי מאוד להיזכר במקומות של חוסר שפיות בתאווה, זה מזכיר לי לאיפה אני לא רוצה לחזור ומה כן יכול להחזיר אותי לשם.

בהצלחה ג'יימס.

תמשיך לכתוב ניכר שהשיתוף שאתה עושה מעורר החלמה. אצלך. אצלנו אצלי.

תודה.

אני מגיע אמרתי. מקסימום יהיה יפה. אשתי מימלא הולכת לקבוצה יהיה לי משעמם אני מגיע לסיום על המסכת "כלפון"...

אני נכנס והיא שם. התאווה.

אשתו של החברותא... מיד בחסד אלוקים אני אומר לעצמי לא יקום ולא יהיה.

היא לא אשתי זה תאווה רצינית אם אתה תלגום אז כל הלילה תהיה שתוי ותרצה עוד.

וברוך השם הצלחתי. ישבתי שם כולי ״סנוב״ אפילו לא הסתכלתי לכיוונה אבל הרגשתי מוזר. ממש סוג של לחץ כזה סוג של דריכות ממש מעצבן.

חושב לעצמי ״יום אחד אתה תוכל להיות רגוע עכשיו אתה בתחילת התהליך ויש לך עדיין אלרגיה״....

פ׳סדר.

תשב תנשום עמוק תרגע יהיה טוב.

בדיחות- מה קורה משה- זוכר את החולצה הזאת דוד- ועוד סיחבוקים ואני בשלי מכונס תוהה האם ללכת הביתה או לא.

חושב להתקשר לספונסר מה לעשות אבל הוא ישן.

הוא לא יענה. מה עושים? טוב תרגע תחשוב על החלמה ועל מה אתה רוצה להיות והכל יסתדר.

ברקע אני שומע את ״כלפון״ ידידי שואל מתי אתם מגיעים?

אני שואל אותו מי זה אתם?

הוא עונה לי וזה לשונו הזהב...: ״אחותי בן דוד שלי ואשתו והוא והוא....״ 
אני כזה קיבינימאט...

תגיד לי כלפון ישיבה מעורבת יהיה פה?

מה אתה רוצה ג'יימס? כולנו משפחה!

אני כזה חייב לעוף מפה... אבל אולי לא אולי יהיה בסדר... לא זה לא מתאים לך בשלב זה אל תכניס את עצמך למקום הזה.

אבל עדיין לא עשו את הסיום...

תכלעס אני לא יודע מה בדיוק קרה ומה בדיוק רציתי לעשות ומה בדיוק רציתי שיקרה אבל החלטתי שאני חייב לכתוב מה שייצא כי זה חייב לצאת.

אני קורה לכלפון לצד ואומר לו שמע, נראה לי אני עף! למה? כי זה מעורב...

אבל מה? זה משפחה!

משפחה שלך אני אומר לו לא שלי... (אני לא יכול להגיד לו שאני סקסהוליסט...)

הוא אומר לי טוב. מה שעובד לך... אמרתי לו זה בדיוק הבעיה אני לא רוצה שיעבוד לי מדי הרבה...

שיין, אני כולי בלבטים מתקשר לחבר אחר ותיק הוא יוכל אולי לספנסר אותי עכשיו הוא לא עונה...

ואז הם נכנסו...

היא והיא והיא ואני כזה אני חייב ללכת.

אבל איפה האוטובוס יהיה וכולי בתיסבוכים (סתם ככה בחיים אני לא יודע לקבל החלטות אתם יכולים לשער מה עבר שם...) ואז אשתי מתקשרת רוצה טרמפ הביתה?

אני כזה אני חוזר אלייך חצי דקה.

אני חושב וחושב  וממש לא יודע...

שתי דקות אחרי זה היא מתקשרת ושואלת נוווווווו?????

(במאמר המוסגר היא כולה חשדה שלא רציתי שהיא תשמע מי שם/משהו ואח״כ הייתה בטוחה שהיה שם נשים שאני מתוסבך עליהם ולכן לא רציתי להחליט תוך כדי שאני על הקו אלא לנתק ולחזור אליה... היא לא יודעת כמה אני בדיוק עושה פעולה הפוכה!! כמה אני עכשיו הולך כי זה לא טוב לי... אבל אני צריך לעבוד בשבילי ולא בשבילה. זה עשיתי מספיק ועכשיו זה כנות עם עצמי...)

אני אומר לה כן בואי תאספי אותי.

אוקיי אני בדרך...

אוקיי כלפון אני זזתי. מה? כן חייב לזוז... להתראות בורח לא אומר שלום לחברים שלי... לא רוצה שאלות מיותרות.

אז זהו ברחתי משם.

זה היה גרוע? זה היה נורא? זה היה ודאי מביא אותי ללגום?

בכלל לא בטוח.

אבל ברחתי. אסירות תודה לאלוקים שנתן לי את הכח לעשות את זה.

ממש התנהגתי כאדם עם חוסר אונים ואני ממש שמח עם זה.

אני מרגיש מוזר מאוד ועל זה אני מבקש מאלוקים שלווה.

אבל רציתי לשתף. לשתף שקשה להיות מכור. קשה לדעת מה באמת צריך לעשות. קשה לעשות משהו מצוין ולהרגיש מאוד מוזר אחר כך. קשה לעשות משהו בשביל שתאהב את אשתך יותר והיא חושבת שאתה עושה ההיפך. קשה לחשוב על זה שאתה לא בן אדם רגיל. שאתה לא יכול לבוא לסיום מסכת ופשוט להיות בלי מיליון דברים שרצים לך על 1000 קמ״ש בראש. קשה.

קלי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

אומץ לשנות(!!!) את הדברים אשר ביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

רצונך ייעשה ולא רצוני.

תן בי את היכולת לראות נשים כבני אדם ולא כאובייקט מיני.

רק להיום.

ותן לי את הכח לחיות את רק להיום כל יום כי אני תמיד שוכח מזה ואז נלחץ וזה לא טוב לי.

רק להיום.

בחייאת.

אוהב אותך אבא.

וואו. מרגיע לגמרי הכנות והשתוף רואים בחוש שהתכנית פועלת עליך כל הכבוד 
על ההחלטה לברוח לא מובן מאליו בכלל 
ממש מזדהה עם התסביכים. יום טוב ונקי 
ושמח ומאושר

וואו איזה קושי

כל הכבוד לך על ההצלחה לצאת משם כדי לשמור על שפיות. בכלל לא מובן מאליו

ריגשת אותי

תמצית צעד 1...
אני חסר אונים, זה גדול עלי, מה לעשות.
אוהב אותך ואת הדרך שאתה עושה.