[dir=rtl]גיימס!! 
כמו שאני תמיד כותב לך ואני ימשיך לכתוב לך זה פשוט מדהים הכושר כתיבה שיש לך אתה פשוט סופר של החיים בצורה בלתי רגילה 
אני בטוח שעוד כולנו נקנה את הספרי פסיכולוגיה שלך

גיימס אתה תותח
אין לך מושג איזה השראה וכח אתה נותן כדי להמשיך בתכנית זה פשוט מדהים איזה כוחות טבועים בך זה לא מובן מאליו לראות עם מה אתה מתמודד ובכל זאת תמיד עם הראש למעלה עם רצון עז להצליח אתה פשוט מדהים יש הרבה מה ללמד ממך
שאלוקים יתן לך ולנו את כל הכוחות הלאה להתמודד ולהבין שאין ביכולתינו להתמודד אנחנו משאירים לאלוקים לשחרר כן כן רק לאלוקים אנחנו רק חסרי אונים
אז אבא כך את העניינים לידיים שלך אנחנו רק ילדים שמבקשים עזרה מאבא

אוהבים אותך גיימס

אוהב אותך גם הלוואי. תודה רבה על העידוד והחיזוק. באמת אני לא יכול לבד. אלוקים וחברים. 
באמת היום ואתמול אני ממש ממש לחוץ. ממש מפוחד ממש ״תלוי״ ( למי שהתקשר אליי ושמע את זה) ...
אני מבקש מאלוקים להשתחרר מזה ולהכיר בערך עצמי ולתת לי שלווה. 
רק להיום. אמן. 

שלום חברים. 
בימים האחרונים אני ממש עובר תהפוכות וכל מיני דברים ותהליכים הזויים. ממש קשה לי. הכל חדש הכל מוזר הכל קשה הכל לא ידוע. אני אפילו לא יודע מה לכתוב אבל אני רוצה לכתוב. אני רוצה לכתוב על הפחדים שלי, אני רוצה לכתוב על החוסר אונים או האי חוסר אונים שלי, על מעידות, על קשיים, על הצלחות או על אי הצלחות. כל הכל אני רוצה. לכתוב. 
יש לי בלאגן ענק וסלט שלם בראש שלי. שום דבר לא ברור לי אבל הכל ברור לי. מצד אחד הכל מסודר ומצד שני שום דבר לא מסודר. אפילו הפוסט הזה זה הדבר הכי שורט שיש בעולם... אבל ככה אני מרגיש; עצוב פוחד מבולבל כואב כועס תוהה מתלבט בודד. 
זה לא קל. זה לא קל בכלל. הדרך הזאת לא קלה. והכי קשה בכל הסיפור פה שזה לא קורה ביום אחד. בכלל בכלל לא. זה לוקח זמן, הרבה זמן. לוקח הרבה מאמץ ואנרגיה וזה מעייף ופוצע לפעמים. כי אתה מנסה דרך חדשה שאתה לא מכיר ואתה נופל לכל מיני בורות ונתקע בכל מיני אבנים ועצים בדרך כי אתה כבר לא מכיר את האזור, זה לא השכונה שלך או העיר שלך או אפילו המדינה שלך, זה מקום חדש לגמרי. 
אבל דבר אחד אני יודע. יודע אמרתי, לא מבין ומפנים עדיין מספיק, זה דרך חדשה אמרנו....
אני יודע שיש אלוקים. ואם נכנעים אליו ונותנים לו לנהל את העולם הוא יעשה את זה. 
אני צריך רק להיום לעשות את מה שביכולתי וכל השאר זה בידים שלו. יש פה דרך של כניעה וביטול עצמי. עד היום אני ניהלתי את הכל היום אני כבר לא. אני מרגיש משהו אז אני מתקשר לחבר ומשתף. יש לי שאלה? אני שואל ספונסר/חבר וככה עושה. יש לי התמודדות? אני יורד על הברכיים (טכנית או נפשית) ונכנע ומבקש שרצונו ייעשה ולא רצוני. 
כי עד היום עשיתי את הכל לבד וזה הביא אותי למקום לא טוב. כי אני בן אדם עם רגשות והרגשות ואין לי שליטה עליהם, בכלל. בגרוש. והפוך יש לי פחדים תלות פגמי אופי וכל מיני אבנים טובות ומרגליות שמטרידות אותי ואני באמת לא הצלחתי להעיף אותם. ולא רק שלא הצלחתי אלא כדי ״להיפטר״ מהם פיתחתי מנגנון מדהים; לברוח לתאווה... וזה כבר לא מבוקר וזה כבר איבד שליטה ופרופורציות וזה לא הגיוני.
ואו, פתאום אני מרגיש מה זה צעד 1. פתאום אני מרגיש מה המשמעות של צעד אחד. ״הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה ואיבדנו שליטה על חיינו ״. איך שאני מתחבר לשתי (!!!) החלקים של צעד אחד. אין לי שום שליטה על חיי. שום דבר ובכי הוא זה. 
האמת שנראה לי שעכשיו ממש ברגעים אלו תוך כדי כתיבה אני חווה בפעם הראשונה את צעד אחד לעומק עם כל המשמעות שלו. זה אדיר כמה שזה נכון וחודר. 
אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי. ואת התבונה להבחין בי השניים. רצונך ייעשה ולא רצוני. תן בי את היכולת לראות נשים כבני אדם ולא כאובייקט. ותעזור לי למצוא בך את מה שאני מחפש בתאווה ובתלות שלי. תשאיר אותי מחובר ומפוקס ככה ותן בי את הכח לעשות את הפעולות שאני צריך לעשות כדי להחלים. כל יום רק להיום (וגם את רק להיום תעזור לי לזכור ויותר מזה - לחיות את זה). ותעזור לי וליקרים לי לעבוד טוב יחד ולהגיע להבנה שלווה והחלמה בקרוב אמן. 
תודה רבה חברים שאתם פה איתי בדרך הזאת. 
תודה לך אבא על זה שאתה אבא שלי ועל כל מה שאתה נותן לי. 
שבת שלום אנשים. שבת שלום אבא.

תודה על הפוסט

אוי אחי, כואב לי לשמוע אותך ככה!

תמיד יהיו קשיים. כל אחד צריך מפלט. אולי תמצא דרך אחרת להגיע לרגיעה?
אני התחלתי ללמוד נגינה, וזה ממש ממלא אותי ומשקיט.

אוהב.

תודה על האיכפתיות. זה באמת קשה ממש ובאמת בלי התמיכה של החברים אי אפשר לשרוד את זה. 
הבעיה שכל הדברים שהיו מפלט בשבילי הפסקתי לעשות כבר... . 
האמת שאני ככה מנסה לחזור לגיטרה שלי אבל לא כל כך הולך לי. אולי בהמשך אני יותר יתחבר לזה. 
דיברתי דווקא על הספונסר שלי עם זה ובפרט הייתי לחוץ ממה לעשות בבין הזמנים, והוא אמר לי שאני צריך ״פשוט להיות״. 
להיות נוכח, להרגיש, לחוות. 
גם היום אחרי הקבוצה חבר ותיק אמר לי שיש עניין פשוט לחיות דברים. בשנים של השימוש לא הרגשנו כלום וכל היום היינו עסוקים בבריחות והכחשות ועכשיו זה הזמן פשוט לחוות את החיים להיות נוכח להשים לב למה שקורה מסביבי. וזה בעצם השינוי גישה שעוזר לנו גם לעשות את צעד 4, כי זה מחבר אותך חזרה למציאות של החיים שאני כמכור לא חוויתי מספיק. 
אוהבים.

אוהב אותך אח יקר.
אני מאוד מזדהה עם הבלבול והרגשות שצפים.
אני יכול לומר לך שאחד הדברים שהכי עוזרים לי במצבים כאלו זה דווקא לחפש לעשות משהו בשביל מישהו אחר,
להיות בנתינה, אפילו שזה נראה הזוי כי הרי אין לי שום חשק עכשיו לכלום, אם אני מזיז את עצמי והולך לעשות משהו בשביל מישהו = פעולה הפוכה, זה הדבר שהכי ממלא אותי ונותן לי שלווה ושמחה.

מתחבר מאד למה שכתבת על לחוות את החיים.
אוהב!

אין לי כח להרחיב כי זה ממש מאוחר ועבר עליי יום מתיש במיוחד אבל חברים, יש אלוקים! 
אם אני משחרר באמת (!!!!!!!!!) אז אלוקים יעשה את שלו. זה עבד לי היום. זה עבד לי כנגד כללללללל הסיכויים. אני הייתי מיואש וכבר השלמתי עם מר גורלי אבל נתתי לאלוקים והוא עשה את שלו. 
היום עקב קריזים אז קראתי עם חבר בטלפון קטעים מהספרות ופתאום התחברתי למשהו שבעיני מאוד מאוד עוצמתי ובאיזה שהוא מקום זה המהות של מה שאני עובר בימים אלו ומה בעצם ועד היכן הכניעה חלה.

במסרים של sa כתוב: 
״עם כל צעד חדש של כניעה הרגשנו כיצד אנחנו נופלים מקצה הצוק אל האבדון, אבל עשינו את הצעד. ובמקום להרוג אותנו הכניעה הרגה את האובססיה! צעדנו אל תוך האור, אל דרך חיים חדשה לגמרי״. 

זה מתמצת בשבילי את כל היסוד של הכניעה והשיחרור לאלוקים. מתפלל רק להיום לשחרר ולתת לו לנהל את העולם. ולזכור שאני לא מת מהכניעה או נופל ממטוס ללא מצנח אלא אני צועד אל האור!!!
אוהב אתכם חברים. 
מקווה לפגוש את כולם מחר!!!

רק מתאושש מה - hangover של הכנס...
היה עוצמה ומוחשיות ברמות מטורפות! 
יש לי כל כל הרבה מה לכתוב. יש לי כל כל הרבה רגש הרבה תובנות הרבה חוויות. 
תודה לכל מי שהיה שם... 
אני כותב וכותב ולא נגמר לי. 
לא ידעתי מה יהיה ואיך יהיה אבל המציאות עלתה על כל דמיון!!!
אסירות תודה לאלוקים על הדבר המדהים הזה.
שמח להיות חלק ממשפחת ״שמור עיניך״ (ולא רק להיום...).

שלום ג'יימס היקר,

היה כיף לפגוש אותך, ולהכיר את האדם שמאחורי הניק המפציץ החלמה,,

אוהב וצריך..

אוהב גם. אינה דומה קריאה לראיה, תודה על המסר ממש חיזקתני.

שלום חברים יקרים ואהובים.

גם אני הייתי שם. שם בכנס השנתי החמישי של שמור עיניך. לראות את הקולות ממש כמו מתן תורה...

אין לי מילים לתאר את העוצמה של המעמד שהיה. אני מנסה ככה לסכם לעצמי מה בדיוק קרה לנו שם בעצם.

דבר ראשון החברים. אין מה לעשות גם לי לראות את ״סוד״ היה השפיץ... לחבק את הבן אדם הזה שאני כל כל מכיר ואוהב אבל לא פגשתי מעולם. לראות בלייב את יחזקאל היקר (עניו בצורה לא רגילה, הסתובב שם כאילו הוא אורח...!) לראות את כל השמות הותיקים מהפורום מסתובבים שם וכמובן את כל היותר חדשים מהדור שלי פשוט היה תענוג. אם הרבה זה היה לי הפעם הראשונה שאני רואה או אפילו מדבר אבל אפילו הכי כשאתה נותן חיבוק זה לא סתם ריק, זה ממלא אותך, זה תופס אותך, סוג של ברית דם וכאב שפשוט מחבר אותנו לתוך הורידים ולמקומות הכי עמוקים בנשמה.

היה שם משהו מיוחד, משהו בלתי נתפס לתיאור, היה שם חיבור אהבה כנות וניפוץ. איך הגדיר את זה ״נתן במתנה״ בקולו הרגוע השקט והמדוד - זה היה אנטי תזה לתאווה. אנטי תזה ללסבול לבד ולשתוק. אנטי תזה לחושך ולהכחדה הדחקה. אנטי תזה לעצמינו ולמה שחשבנו (בעיקר רע) על עצמינו כל השנים. יש משהו במישהו שעבר את הכאב הזה שיכול להכיל אותך ברמה הכי טובה. בפעם הראשונה אתה יכול לחשוף את המקום הכי מגעיל/מבחיל/רע שלך לבן אדם והוא מסתכל עליך מאותו מקום ומתחבר ומקבל אותך. יש משהו מרפא בזה. בזה שאתה יכול לקחת את מה שעברת ולעזור עם זה לאחרים ואתה לא צריך להשים את זה עמוק בקופסא ולא לפתוח לעולם, אלא אתה יכול להרגיש מחויבות ושליחות ולעזור לחבר שמתמודד.

אז היה פאנל של חברים ותיקים. כל אחד הצטרף לשמור עיניך בשנה אחרת. היה מדהים לראות את המפוכחות את ההחלמה את ההבנה והקבלה של איפה שאנחנו ומה התפקיד שלנו בעולם. הרבה החלמה, פרט אחד תפס אותי מה ש״הדוקטור״ אמר: גם אם הייתה לי דיברה אחת והיא ״תנאף״... עדיין זה לא טוב לי. אני צריך לזכור תמיד שזה רעל ואני יכול להיות ככה מפוכח ושלוו אם רק אני נותן לאלוקים לנהל את העולם.

אז היה את הסדנאות. היה את הסדנא של הושיעה נא שכולם יצאו ״מסטולים״ ממנה (ג'יימס, אתה לא יודע מה פיספסת...) היה את הסדנא של סוד שהוא דיבר על מי אני ומה קורה פה, דיבר על שאני מכור ואפילו פסיכולוג גם כן לא יוכל להכיל אותי, ורק החברים שלי אלה שאיתי בהתמודדות והבעיה הם יוכלו להכיל אותי. אני חולה לא חוטא, מכור ויש דרך. היה ממש מרגש לראות חבר בן 50+ נעמד ואומר - חברים, באתי לפה בשביל דבר אחד, אני רוצה להגיד ״קוראים לי *** ואני מכור״! כולם מחאו כפיים ממש ממש התרגשתי. היה שם משהו מדהים. היה שם אדם שאיזה 40 שנה לא קיבל את עצמו חי בתקווה ופשוט הרגיש דפוק רשע ולא שייך, ובבת אחת ביום אחד והכרזה אחת הוא פשוט נהיה חלק מקהילה, מעולם, מאנשים טובים, ״יצרנו קשר אמיתי הגענו הביתה״...

היה עוד סדנא של סוד על ״למה אני לא מתקדם״, עוד החלמה ועוד החלמה ועוד קצת החלמה היה ממש ״ניצחון גובר והולך על התאווה״, הרגשתי איך לאט לאט במהלך היום אנחנו מתקרבים לקראת משהו שכמותו מעולם לא נראה, לעוצמה מיוחדת, למעמד היסטורי, לניצחון ראשון באופק...

אחרי זה היה ארוחת ערב. הבנות זוג תפסו את כל המקומות ישיבה! אבל בסדר, הם סבלו מספיק בגללינו...(די תפסיק עם ההלקאה עצמית שלך...) היה ממש נחמד. שם פשוט כולם דיברו אכלו והתערבבו עם כולם היה אחלה אוכל והיה ממש זמן להכיר ולהתקרב.

אחר כך התכנסו חזרה לאולם ו״ההיי״ שלי רק עולה ועולה. זה היה מדהים זה היה פשוט חוויה מטורפת (חבר לחש לי תקשיב ג'יימס, עוד כמה שנים אנחנו בטדי... אני ואתה בווי אי פי... ), לשבת ככה באולם ענק עם בנות הזוג ולשמוע ככה את ״סוד״ אומר שלום חברים קוראים לי... ואני עדיין (!) מכור עם חיוך וגב זקוף היה משב רוח מרענן בטירוף. לא עוד נסבול בשקט לא עוד נתעלם לא עוד נכחיש. אנחנו כאן חיים נושמים ובועטים.

לשבת רגוע ולראות את ״אלי״ מדבר על פורנו ואוננות ולא לברוח ולהגיד - שייגעץ שמתמודד עם ״העוון המר״ אלא להיות רגוע ושלוו בכיסא שלך היה אנטי תזה (כמובן שמאוד הוסיפו לזה כל החברים עם הבדיחות על הטעינה של הווידאו, הווי-פיי של השכנים, היוטיוב הפתוח בצד ), היה שבירת כל החומות והמחסומים והמכשולים, היה אמת היה תקווה היה החלמה.

ואז היה את ״המסע המרכזי״. לא פחות מאסירות תודה ואשתו. האמת בכנות אני לא ידעתי בדיוק איך להתייחס לזה כי יש פה אשה שעולה על במה מול 100 מכורים... אני לא הייתי עושה את זה... קיוויתי ככה שזה יילך טוב.

וזה הלך מאוד טוב. לא שיערתי איזה טוב יהיה. אמרתי שככה הרגשתי סוג של מעמד סוג של הר סיני כי באמת ככה זה נהיה. אשתו נעמדה והתחילה לדבר ״רציתי לפתוח בתפילת השלווה״ רוצה להזמין את אלוקים להיות איתנו ועברה בי צמרמורת, עבר באולם צמרמורת. אמרנו כולנו את התפילה ואני פשוט מרגיש איך אלוקים התיישב איתנו שם באולם. כל המחשבות על איך ומה וכמה פשוט נעלמו מהאופק אלוקים היה שם. לא היה שם שום דבר אחר חוץ מרצון האלוקים. לראות את הזוג שמספר על דברים קשים באמת, על בכיות, כאב איום, פגיעות מכל הסוגים, מריבות, תלות, שליטה, שקרים, מניפולציות, ייאוש, כמעט גירושין, והם פשוט הסתכלו אחד לשני בעיניים בלי למצמץ. בכנות כזאת בשלווה כזאת בחיבור אמיתי ואיכותי היה מעלף. היה שם אמת. היה שם אלוקים (זכו שכינה ביניהם...) שנמצא איתם. (היה גם איזה אצבע שהונפה שממש ביטאה את החוסר הבנה וקבלה של העולם אלינו ומה שאנחנו מרגישים כלפי כל העצות למיניהם... ואכמ״ל ). ממש קיבלתי הרבה מזה, ראיתי שאם עובדים את התוכנית אז זה עובד. ויש מפוכחות ושלום בית ו11 שנה ניקיון...

ואז היה את ״נתינת הלוחות״...

אמונה 60 והושיעה (שהיה מאחורה ולא ראו) התחילו לנגן לנו את ״ואפילו בהסתרה״. וזה פשוט ריסק אותי לחתיכות. חתיכות קטנות פיציות שעפו לכל הכיוונים. כולנו נעמדנו ככה אחזנו ידים והתחלנו לשיר, אני עוצם עיניים ומתחיל לחשוב על המילים וכולי מצטמרר מלמעלה עד למטה ״בוודאי גם שם נמצא השם יתברך״... בוודאי, אחרת למה אני מרגיש במתן תורה... אני ככה פותח את העיניים אני מתסכל סביב ורואה אנשים עם עיניים סגורות אבל אפופים אור ותקווה סגרתי עיניים מיד. אני צולל עוד ועוד לתוך הנפש שלי, מסכם את האירוע, הניגון חוזר - ״גם מאחורי הדברים הקשים אני עומד, אני עומד, אני עומד״... כמו כהן גדול לפני ולפנים יודע שצריך לצאת מיד אבל מתפלל תפילה קצרה לכל השנה לכל עם ישראל, אני ככה אוחז בכל כוחי במעמד הזה תופס ולא מרפה מקדושת המעמד ומכניס עמוק עמוק את מה שקורה מסביבי... הדמעות שלי עולות ככה אני מרגיש מחנק בגרון... איזו הכלה איזו התרגשות איזו התהוות של טוהר ויופי פנימי.

״ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך״... בוודאי. נקודה. עם מאה ומשהו מכורים אנשים מיוחדים שמוכנים לעשות הכל כדי להתמודד עם דבר שאלוקים נתן להם.

וזה לא מובן מאליו. בכלל.

אני ככה יוצא מהאולם אני ואשתי יוצאים ממש אחרונים, יוצא לאט לאט מתקשה להיפרד מהמקום המעמד והרגע שהיה לי בכנס הזה, מעיף מבט אחרון חטוף ונסענו הביתה. אבל הפעם לא נסעתי לבד, נסעתי עם אלוקים עם חברים והכי חשוב - עם עצמי. ג'יימס, סקסהוליסט מכור לתאווה ובסדר עם הנ״ל.

אסירות תודה לאלוקים על הכנס הזה על החברים על האתר על החדרים על העולם המקסים הזה. תודה לכל המארגנים והנותנים והמסייעים, מי בכנס ומי בכל השנה. אסירותודה שזכיתי להיות חלק מ״משפחת שמור עיניך״. אני מבקש ממך אבא שתשאיר אותי מחובר אליך תמיד, ותעזור לי לשחרר את השליטה ולתת לך לעשות את זה כי אתה עושה את זה פי מיליון יותר טוב ממני, תן לי את הכח והיכולת להכניס ולהשאיר אותך תמיד איתי גם כשיורד ה״היי״ ויש רק ״ביי...

כל יום רק להיום.

נתראה בכנס של שנה הבאה!!!

אוהב אתכם אהבת נפש, ג'יימס.

זהו. אין כבר שום כנס או זכר לזה, המשכנו הלאה. תודה לאלוקים על החיבורים שנתהוו לי בכנס, לא מובן מאליו. 
תכלעס הצורה הנכונה לחיות היא לעשות את שלי ולהשאיר את השאר לידי אלוקים. וכשאני באמת עושה את זה אז הוא מופיע, ובשבועיים האחרונים ראיתי שכניעה אמיתית מביאה חיבור והחלמה ובאמת אלוקים יחולל את הנס (או שמא דווקא הטבע...) שאני מצפה שיקרה.
  
בשבת הייתי אצל חבר מהתוכנית ודיברנו על איך להתמודד עם סוג של כאב/התמודדות, והוא אמר - אני פשוט הבנתי שאני לא חייב לחיות ככה (היינו כמו שהסביבה/ההרגל שלי אומר לי ואני רגיל להתנהג) אלא אני יכול להחליט איך אני מתסכל על כל דבר שהוא (פגמי אופי, תלות, ערך עצמי וכו׳) ומימלא החיים שלי ואיך אני מרגיש יכולים להיות יותר טוב, יותר רוחני, יותר שלוו.
חזרתי הביתה, ופתאום בסעודה שלישית התחדש לי משהו ממש מדהים:
 יש את כל הקטע הזה של רק להיום, עכשיו בהתחלה לא הבנתי כל כך מה הקטע הזה האם זה הדחקה/טיפשות/ביטחון מופרז, ולאט לאט הבנתי שבעצם אלוקים לא מבקש ממני לנהל את העולם ויש דברים שאני פשוט יכול להפסיק להתעסק בהם. אז אני לא חייתי ככה תמיד עם ״רק להיום״, אבל כשיש לי משהו קשה אני נזכר/חבר מזכיר לי את זה וזה מרגיע אותי באיזשהוא שלב, כי אני ככה ״משתכנע״ מהרעיון של רק להיום. 
אבל החבר דיבר על דבר שהוא מתמודד איתו יום יום, ולא הבנתי איך הוא כל הזמן זוכר לחשוב בצורה א במקום ב? אני למשל תמיד שוכח מרק להיום ותמיד צריך להזכיר לי, מה הוא עושה שאני לא? איך הוא חיי עם זה ואני זה פשוט לא בראש שלי. 
ואז נפל לי האסימון, שרק להיום זה לא תרופה/זריקת הרגעה/וורט טוב, זה צורת חיים זה מציאות זה חלק מהשינוי גישה שלי לחיים, ויש הבדל בין ״להזכיר״ את רק להיום לבין ״לחיות״ את רק להיום. כל הכלים שאני מקבל פה בתוכנית הם לא רק כלי עבודה שאני שולף כשאני צריך לתקן ארון (אומנם יש כאלה), אלא הם כלים כמו מכנסיים שאני לובש תמיד! אם אני ״חיי״ את התוכנית ולא ״מזכיר״ לעצמי אותה אז אני באמת יכול לחולל שינוי מדהים בחיים שלי. אני יכול לבצע את השינוי גישה הכל כך קשה ומפחיד הזה שאני מנסה ורוצה לעשות, כי תכלעס זה ממש ברור לי עכשיו;
יש ״לחיות״ את אלוקים ויש ״להזכיר״ לי אותו מידי פעם, וברור שאם אני חיי אותו ממש ולא רק משתמש בו כשאני נתקע אז אני באמת יוכל לחולל את השינוי הנכסף.

ואולי באיזהשהוא מקום זה ההבדל בין מפוכחות לנקיות...