גם הסיפור שלי התחיל כשהייתי ילד צעיר, אמנם לא ירושלמי אלא בנברקי, אבל זה לא ממש משנה.
גם אני גדלתי בתוך חממה של קהילה חרדית כמו גם הרבה מהחברים כאן, אולי אפילו הרבה יותר מרובם.
גם אצלי בישיבה טקנה הכל היה נראה עדיין תמים...
אבי שליט"א דווקא דאג להבהיר לי את חומרת האיסור, אבל זה לא ממש עזר, ואולי דווקא משך אותי אל הסקרנות, ומשם אל המציצנות שממנה אני סובל עד היום.
לא הייתי מגדיר את זה שהגיע שלב שהפסיק להפריע לי 2 הניגודים, אלא הגיע שלב שהמחלה של ההתמכרות כל כך שלטה עד שהפיצול שרק הלך וגדל לא היווה כלל מחסום.
גם אני כשהחלטתי שאני בשל לחיי נישואין לחצתי על ההורים שלי שיחפשו לי בהקדם האפשרי את זוגתי, ולא התייעצתי עם רבותי, או יותר נכון לא שמעתי בקולם כשאמרו לי להמתין עוד.
והסיבה היתה כי סברתי לעצמי שאם הם רק היו יודעים מהמחלה שאני סובל היו מסכימים איתי שאני צריך נישואין כדי לפרוק את זה בהיתר.
אצלך זה לקח כמה חודשים אחרי החתונה, ואצלי כמה ימים...
כך זה המחלה, אין מה לעשות, אבל עצם זה שאנו מכירים את המצב האמיתי זה מביא אותנו לעשות את הדברים החשובים שאנו צריכים לעשות כדי להחלים.
ותודה לאתר הנפלא הזה שמגיש לנו את כל הדברים ערוכים בצורה נפלאה.
תעבור על המדריך שבאתר
תיקח לך את הכלים שיעזרו לך.
תשתף אותנו מה עזר לך.
ואנו נשתף אותך מה עזר לנו
אוהב אותך ואת כל חבר חדש שמצטרף.
אריה
arye.anak@gmail.com