(ההמשך קצת ארוך אבל משתלם לקרוא כל מילה. יתכן ויהיה צורך לקרוא יותר מפעם אחת כי יש פה הרבה עומק והחלמה שלא יהיה כדי להחמיץ).
החלק האחר שאליו הגעתי עם עבודת החיים
ואני רוצה להמשיך בחיזוק שלי עצמי:
שאלתי את עצמי האם יש כזה מושג של פתרון אמיתי לבעיה הכל כך גדולה הזו שלא נראה שאפשר ושייך לצאת ממנה. כי ניסית ה-כ-ו-ל ולצערי עם כל הכאב הגדול עוד לא נחלצתי משם: איזה עבודה עלי לעשות כדי להגיע אל החופש שאלתי את עצמי?
לאחר מחשבות ארוכות ודיונים אין סופיים עם עצמי אני מתחיל לזחול לאט לאט אבל ממש לאט לאט כמו איזה צב קטנטן.. אל הפתרון: אוהב אותך נשמה - אומר לעצמי: שמע מתוק: אני לא רוצה לזרוק לך 'תעשה צעדים'... כי לא חכם לדבר בכללות.
אכפתי לי יותר מהפרקטיקה, מהמעשי, להוריד את זה לחיים עצמם, למעשי היום יום, השעה שעה.
ובנוסף גם חשבתי והבנתי שיש דברים שאצטרך לעשותם למרות ולמרות שלא ראיתי אותם כתובים בצעדים. כמו למשל (סתם דוגמאות לצורך העניין): האם פעם ראיתי שכתוב (באחד הספרים המדברים על הצעדים) שעלי להתרחץ כשאני מזיע וחם? [שאם לא התרחץ אני עלול להתפרק מכך ואחריתה מרה כלענה...] - לא ראיתי כתוב. אז אולי שלא להתרחץ כי לא כתוב? האם ראיתי שכתוב באחד המקומות שעלי לעבוד עבודה פיזית? [כי אם לא אעבוד פיזי אלא דברים אחרים לא אחוש בסיפוק אמיתי וזה יגרום רצון לחפש סיפוק... במקום האחר], לא ראיתי! והאם כתוב שעלי לישון, דווקא בלילה! ואם השינה היא ביום זה לא טוב? - לא ראיתי כתוב! וכו' וכו',
בקיצור נכנסה אצלי ההבנה עם הזמן שמעבר לצעדים יש לי גם עבודה אישית פרטית עם עצמי לעשות. מה שזה אומר שלהגיע לפתרון המלא הדבר תלוי בי, במעשיי; ולא אוכל לסמוך ולומר לעצמי שיש פה כמה כפתורים. לחץ עליהם והכל מאחוריך. שאין הדבר כן. ותכף נרחיב ונבין יותר.
[ובנוסף, רציתי להזכיר ולחדד לעצמי פרט נוסף (שיעזור לי להבין יותר ושיובן על פי ההמשך) שאלתי את עצמי: האם הראשונים, מייסדי השיטה, הלכו לקבוצות? והאם הלכו לפי המבנה והסדר הכתוב לנו כיום? ובכלל האם היה להם ספונסר? התשובה היא עד כמה שידוע לי היא שלא ולא. זה נשמע לי תמוה ומוזר! איך יכול להיות? ואיך יתכן שמה שעושים כולם כיום הם לא עשו? או לפחות, איך בכל זאת זה כן עבד להם? יש כאן חידה גדולה, נכון?!].
כדי להבין את התשובה לחידה היטב, ואת ההשלכות מכך, שהם המובילות אותנו לביצוע המתאים - כדי לקבל פתרון הולם, חזק ועוצמתי. לשם כך נתחיל מהסוף להתחלה. ונקדים לפני כן:
כשאני רוצה לפתור בעיה אני צריך להבין את המקור והשורש שלה, מהיכן היא מגיעה? ולמה? (כמובן שהפתרון, כמו עוד הרבה פתרונות, התגלו באקראי ולא מתוך התעמקות מחשבתית, על אף שזו אכן הדרך הראויה להיעשות, באמת, כדי להצליח).
האם הבעיה נולדה לה כך פתאום ביום אקראי? בלי יותר מסיבה אחת?! - יתכן? אז למה הבעיה איננה נפתרת לי על ידי פתרון להסיבה ההיא?? ואם זה מספר סיבות שהובילו לתאווה - מה הוביל אותם לכך, היינו מה גרם להם להיות כך והפך אותם שכולם ידחפו לאותו הבור??
אנסה להשתמש בדוגמאות לשם כך:
נניח שבגלל שאני רעב אני נופל לתאווה, ונניח שגם אם אני עייף זה דוחף אותי לתאווה. וכן עוד כמה סיבות שכאלו הדוחפות אותי אט אט לתאווה. אזי נשאל מה קרה ששני המקרים שציינו דוחפים אותנו מבלי להרגיש אל התאווה? כלומר הרי ישנם ימים שלמרות שהיינו רעבים וגם עייפים לא נפלנו אל תוך התאווה? איך אנו מסבירים את הסתירה הזו? ונשאל יותר מזה, האם אין משמעות לשינה לצורך תפקוד תקין של הגוף? וודאי שכן. אז איך זה שלכאורה כביכול כעת אין שום משמעות לאותם הסיבות. וכן כל שאר הסיבות שישנם ושיכולות להיות?
כאן מגיע ההבנה שמסתבר שיש גורם פנימי עמוק מכולם שהוא המוביל העיקרי לתאווה (על אף שיש עוד כמה פרטים אחרים), ושהוא צריך להיות עיקר הפתרון של הנפש.
הגורם הפנימי הזה הוא הרצון להלך חופשי ומשוחרר כפי התוכנית והרצון האלוקי, כלומר דווקא היצמדות לרצון האלוקי היא המשחררת את הנפש מהתלות וממלאה אותה. אך כדי להיות חופשי "ולהרגיש חופשי" הנפש חושבת בטעות שזה יבוא לה באמצעות אותה צורת החיים השגויה. היא הולכת לשם... וזה לא משחרר אותה. אז היא הולכת לשם... וגם שם זה לא משחרר אותה. היא מתחילה להיקלע למערבולת בין מעשה והתנהגות כזו למעשה והתנהגות כזו ולא מצליחה לקבל את השקט שלה. אז היא הולכת לבסוף לאחד הדברים הגדולים בחיים - סמים, תאווה, אלכוהול וכו', מה שירגיע אותה וייתן לה את החופש. שזה גם בסופו של דבר לא מרגיע אותה. מאחר ולא חייה את חייה באופן התקין שלהם.
כעת אנו מבינים שכן יש משמעות למעשים שלנו. אך כל זה בתנאי שנעשה אותם נכון. מה שעד עתה לא פעלנו כפי שהיה צריך לפעול. אנו צריכים לעשות ולפעול במעשים מתוך הרצון האמיתי והיפה של אלוקים. שהוא הכי יפה ונחמד לנו. הפעולה מהמקום הזה מסייעת לנו לחוות את החופש של הנפש שלנו. כלומר כן יש משמעות והשפעה על הנפש שלנו אם הנפש אכלה או ישנה, (כי גם זה חלק מהרצון והתוכנית האלוקית) - אך זה רק מקצת ההשפעה עלינו ולכן עלינו לקבל השפעה על נפשנו מכל המעשים כולם. אך בתנאי שנעשה אותם נכון.
לאחר כל ההבנה הזו: כיום אני מבין שיש קשר ומכנה משותף בין עשרות דברים למחלה שלי - שאלו הם הגורמים למחלה; ביניהם יש דברים חשובים יותר, ויש חשובים פחות; למשל, באיזה דרגת חשיבות עלי לייחס ולתת למקרה בו אני רעב? ואיזה דרגת חשיבות עלי לתת למקרה בו אין לי חבר, כדי לפרוק לו? ואיזה חשיבות עלי לתת למקרה בו אני מרגיש ריק מתוכן או לא רגוע?
לאחר שהבנתי כי יש קשר וסיבה בין הפרטים למחלה שלי, ברמה כזו או אחרת, ממילא אני מבין שאצטרך לעשות עבודה מקיפה יותר ויסודית יותר. אם אני רוצה חופש אמיתי ושמחה של חיים.
אני מבין שאני חייב להפעיל את הראש שלי, מדי יום ביומו, ולראות, מה אלו הדברים המציקים לי? מה אלו הדברים המפריעים לי? מה אלו הם חובותיי הישנים - לעצמי ולחברה? היכן ממוקם הקשר האישי שלי עם אלוקים? עד כמה אני חש אותו וחושב שהוא חפץ אך ורק בטובתי האישית? מה אלו הם הדברים הטובים אצלי שלא פתחתי אותם או שיש מקום לחזק אותם?
היינו אני זקוק "להשתחרר" מהדברים הלא טובים שבי - להיות חופשי מהם, ולהתחזק בדברים הטובים שבי.
העבודה שלנו בעיקרה היא ללמוד ולמצוא את הדרך/הפטנט/הרעיון/העצה כיצד להשתחרר מהדברים הלא טובים שבי המנהלים את חיי. הדברים הלא טובים שבי בעיקרם אלו המידות, הקפדה גאווה כעס קנאה כבוד וכו' עלי לנסות עם עצמי ללמוד ולהבין איך וכיצד אני מביא את עצמי למצב בו המידות הללו פחות שולטות עליי. איך אני משתחרר מהם. וכמו כן עלי ללמוד ולהבין איך אני מחזק אצלי את המידות הטובות, כמו הסבלנות הענווה השמחה הנתינה וכו'. וכן אני צריך ללמוד ולהבין עם עצמי איך וכיצד אני משפר אצל עצמי את כלל תחומי החיים וחיי החברה.
אזי כשאני מתחיל סוף סוף להשתחרר מהם ומאידך לחזק את הדברים הטובים שבי אני מתחיל לחוש ולהרגיש בחופש פנימי אמיתי המייתרת אותי מלפנות לתאווה.
והנה בעומק אנו מבינים כפי הנ"ל שהפתרון הנקודתי הוא לא טוב; הוא הוכיח את עצמו עשרות ומאות פעמים שהוא נכשל כשלון חרוץ. באו לצורך העניין נעשה רשימה חלקית לפתרונות נקודתיים שהחזיקו לנו זמן קצר ואט אט הגיעה הקריסה וההרס שלנו:
- קיבלנו על עצמינו שבשעות כאלו... אנו לא ניגשים לאינטרנט. (כמה זמן זה החזיק לנו? שבוע? חודש?).
- קיבלנו על עצמינו לשים פילטר או להדק יותר את הפילטר כדי שלא לראות ושלא להגיע לשם... (- מה אתה עושה במחשב של החבר שלך? אתה לא מתבייש לקחת כלי של החבר לצרכים שכאלו. נשמה? או, לאחר חודשים וחצי, במקרה הטוב, החלטת "שקשה לך יותר" עם הסינון הזה וקצת יותר פתוח לא יזיק. נו והחזקת מעמד כפי שחשבת על עצמך?).
- אז קיבלנו על עצמינו שאם אנו נכנסים לכאן - אנו משלמים קנס! ( - נו, וכמה כבר חוב צברת? ואגב, אני לא רוצה לזלזל חלילה בקבלות הללו אלא להראות לנו שהדברים הללו, לכשעצמם, סוף כל סוף לא היו הפתרון ההולם לנו באמת שיביא לנו את השמחה והכיף באמת - להיות חופשיים מהבעיה).
ונמשיך: קיבלנו על עצמינו שלא להשתמש בתאווה בבית או עם המכנס החדש. (נו, זה הצליח להחזיק לנו יותר מחודש? - הלוואי).
- קיבלנו על עצמינו שלעולם ועד אני לא מתקרב "אפילו לרחוב שלה". (- כמה פעמים כבר היינו אצלה בתוך שבוע-שבועיים?).
- קיבלנו על עצמינו לקרוא תהילים, ללמוד מוסר ולהתחזק שלא ליפול יותר לחיי התאווה. (לאחר חודש זה המשיך להחזיק לך? וחודשיים כן?).
שלא נבין בטעות, הקבלות אכן טובות! אך לא למקרים קשים או התמודדות מול כוח חזק מאוד, התאווה. לכן כמו שאמרנו מקודם פתרון נקודתי לבעיה לא קלה - על הרוב לא תצלח, ואם תחזיק - תחזיק זמן מועט בלבד. ולא, אז נהיה במאבק תמידי מדי יום ביומו עד שנקרוס חלילה ונתייאש. אם התאווה לא מפילה אותך היא דואגת לכל הפחות להתיש אותך! ובואו תגידו אתם מהו הטוב הזה שיש פה, - להיות שמור, אך מותש, עד כלות כל כוחות הנפש?? הלא סוף כל סוף הינך אדם! ולא מלאך ולכן זה וודאי שיגרום לך ביום מן הימים ליפול? אז למה שנחפוץ להיות במלחמה כל החיים? וכי זו הדרך ההתקדמות והיציאה שלנו לחופש, לשמחה שלנו, לכיף שלנו???
כאן נופלת ההבנה שפתרון טוב ויציב הוא דווקא פתרון מקיף, עמוק וחזק. וזה כמובן למי שלא רוצה ליפול וליפול וליפול ושוב ליפול וכן הלאה גם בגיל מאתיים.
הערה קטנטונת: מאחר ולפעמים הנפילות אינם תכופות "ונראה" לנו שאנו "מסתדרים" - זה הגורם הכי משמעותי שלא נותן לנו לקחת את הדברים ברצינות ובאחריות הראויה. כי אנו חושבים שהכל בסדר. ומה שקרה פה ושם - זה בגלל שהיה כך... וקרה כך... ואם זה לא היה... (על אף שהיו עוד כמה וכמה אחרים...) אז היינו עד עכשיו נקיים, עד לרגע זה. מחשבה פשוט מקסימה שהמציאות מראה ומוכיחה לנו הפוך אחרי הכל, ולמרות הכול! - לגמרי!
כאשר אני חושב על הדברים הללו מדי יום ביומו - אלו הם מתוכנותיי וממעשי מפריעות לי לנהל חיים, הנמצאות כמרכז חיי, ומשתדל לבצע ולתרגל שחרור מהם אני אמור להתחיל להרגיש שינוי פנימי בתוך עצמי, שינוי טוב יציב וחזק. השינוי הזה אמור למלאות לי את החור השחור של החיים.
ומכאן עולה התשובה לחידה הנ"ל:
מייסדי הצעדים הבינו שכדי לקבל שינוי אמיתי לחיים - אנו זקוקים לבסיס רוחני חזק ואיכותי.
השינוי הזה לא יהיה יכול לקרות אם אני רואה את עצמי כמרכז החיים (אני ואני ואני, הכל בשבילי למעני). אם אני רוצה שינוי אני חייב שאלוקים יהיה מרכז חיי. ואם אלוקים אצלי הוא המרכז אז אני פועל בשבילו ולמענו ולכן אני מוכן להתמסר לו שזה אומר שכל פעולות חיי הם בשליחותו, מצדו, ולכן אני נמצא פה בעולם בשביל להעניק ולתת, כפי רצונו, ולכן גם אני מוותר על דברים מסוימים. בשבילו. שלא באתי לעולם למען עצמי. אלא לחיות בשליחות האלוקים לפי התוכנית שהכין לי מראש.
כשאני משתדל להעמיק את הקשר ביני לבינו ולהתחבר אליו יותר, בין היתר על ידי שאני מתפלל אליו, לא רק סביב נושא התאווה, אלא על כל דבר בחיים שקשה לי. וכן שאני משתדל לחיות יותר ויותר נכון את החיים, כפי רצונו, אזי אמורה למלות אותי התחושה הטובה - תחושת אושר - מייתרת את הרצון לפנות אל התאווה.
אז זה הדבר העיקרי שהבינו מייסדי הצעדים: הפתרון לבריחה מהחיים ל... נובעת מהצורך הנואש ברוחניות 'הנמצאת בהתנהגות הנכונה של החיים'. ממילא כשמשתדלים לחיות את החיים נכון יותר ממקום של רוחניות כבר לא צריך לברוח לשום דבר, כי יש לי כאן ועכשיו את הכול. הרוחניות, שאותה כל האנושות מחפשת.
ומאחר וכן, הקבוצות, והצעדים מסודרים, הספונסר וכו' הם כלים ודרכי עזר כדי להגיע למטרה. אלא, שכדי להקל את העבודה (להגיע ליישום טוב יותר בחיים עצמם) ישנם כלים שעוזרים לכך, והכלים הם קבוצות ספונסר וכו'. אבל בסיס הכל הוא רוחניות אמיתית ויציאה מעצמי.
ואמנם, יחד עם זאת, יש לציין, שהרבה פעמים אין התאווה הולכת כליל עדיין, או שלפעמים נפגשים בה ברחוב והיא סיבה שמתעוררת התאווה חזרה, ולכן יש צורך להוסיף עוד דברים להחלמה האישית כדי להיגמל ממנה עד הסוף לחלוטין.
ולכן למשל בספר הלבן (עמ' 158) נרשמו מעבר לצעדים עצמם עוד מספר תובנות כלים דרכים ועצות בנוסף לצעדים כדי לקבל שחרור מועיל יותר מהתאווה.
ובנוסף, מאחר והתאווה וההתמכרות אליה היא מהדברים הקשים ביותר הקיימים כיום להיגמל ממנה לכן צריך שכל אחד יראה לנכון לעצמו מה עובד בעבורו. מעבר לצעדים. כפי שמציינים שם בספר הלבן.
ואם אתפנה, אי"ה, אוסיף כלים ודברים שראיתי מניסיונות שלי ושל אחרים שהדברים עבדו להם היטב כנגד התאווה.
אז נסכם:
עלי לעשות עובדה עם עצמי יום-יום וזה חובה מוחלטת כדי לקבל חופש וכיף אמיתי.
העבודה היא להסיר את הלא טוב שבנו ולהשתחרר ממנו, ולחזק את הטוב שבנו עוד ועוד. וזה יהיה לאחר התבוננות והסתכלות מה אלו הם הפגמים/החסרונות שלנו ומה אלו הם המעלות שלנו.
ובכלל העבודה היא לפתח קשר טוב ועמוק עם אלוקים, קשר איכותי, מדי יום ביומו. לחשוב עליו ולרצות להיות שייך לו, לרצות לפעול/לחיות בעולמו כשליחו הנאמן המסור והאהוב. חלק מהקשר נוצר באמצעות תפילה פתוחה אליו. לספר לו הכול. לספר לו מה אתה עובר עם התאווה... הקשיים והסבל. ומה אתה מפנטז מדי יום ולילה על אותם הבנות, ולבקש ממנו לקבל את הסיפוק והצורך הזה "ממך, אבי". וכן לספר לו ולשתף אותו כמו לחבר טוב על הסבל שאתה חש עובר ונרדף בחיי היום-יום. ולבקש ממנו חיבוק ועזרה.
וכמו כן עלינו לראות מה אלו הם הדברים המוסיפים לנו בהחלמה - שנעשה אותם או נשתמש בהם. ומה אלו הדברים המקלקלים לנו את ההחלמה שנרחק מהם. וכן לראות מה אלו הדברים שיכולים יותר לסייע לנו ולתמוך בנו, לאורך ההחלמה...
וכמובן גם שעלינו להשתמש "בכל הכלים" כמו להיעזר בחבר, להיעזר בכתיבה, להיעזר בשעת שקט והתבודדות עם עצמנו לשם כך. לקרוא מסרים ולהאזין לחברים - על מנת לקבל מכך כוח ותקווה טובה.
וכן לשים לב לכל דברי החברים והתכנים המדברים על התחום שלנו ולהתבונן בם היטב, ולראות מה הם מוסיפים לי, מה אני יכול לקחת מהם, לאמץ לעצמי, כדי לצאת סוף סוף לחופש שלי... לחיים שלי...
חיים טובים - אלו חיים של שיעורי בית!
