שלום לכולם, שנה טובה!
עבר די הרבה זמן מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה, בגלל כל מיני אילוצים וגם בגלל הרבה עצלנות שלי..
הפעם האחרונה שכתבתי כאן הייתה במהלך תקופת הנקיות הארוכה ביותר שזכיתי לה עד עכשיו(מלבד הנקיות שהייתה לפני שבכלל נחשפתי ל"נושא" הזה, כמובן).לצערי הרב נפלתי במוצאי השבת שלפני חג סוכות לאחר כ50 יום של נקיות, 20 יום יותר מה"שיא" הקודם שלי. אני אכתוב מה שעולה לי תוך כדי לראש, ואשתדל לעשות סיכום של התקופה ומה שעלה בי מאז הנפילה. אני משער שזה יהיה ארוך, אז סליחה מראש
אז, אכן, אני שמח מאוד שזכיתי לתקופת נקיות כזאת ורואה בכך הצלחה למרות שהיא הסתיימה בנפילה, הרי זה היה די צפוי - סביר להניח שהתאווה לא תעלם בבת אחת, ואין סיבה להרגיש רע בגלל זה. אבל מצד שני, בערך כל שנה בתקופת הימים הנוראים ההתמודדות עבורי נהיית הרבה יותר קלה פתאום ואני מצליח להגיע לתקופות נקיות "שוברות-שיאים" עבורי, אז אני מקווה שבאמת יש שינוי מהותי הפעם ושהמצב לא יחזור לאיך שהיה לפני חודשיים-שלושה(וגם העלייה של 20 יום מהשיא הקודם, אפשר שהיא בזכות שהייתי בישיבה, איפה שההתמודדות עבורי כמעט ולא קיימת ברוך ה', ככה שגם זה לאו דווקא מראה על שינוי משמעותי).
באופן נקודתי, אני חושב שבטלה הייתה הגורם העיקרי לנפילה. בימים שלפני הנפילה הרגשתי הרבה פעמים שאני יושב, ופשוט "חושב"(זאת לאו דווקא הייתה חשיבה רצונית) מה לעשות. לא יודע מה לעשות. וגם מה שעשיתי, היה בדרך כלל משחקים. אז אחרי כמה זמן שהדבר הזה חזר על עצמו, כש"חשבתי" מה לעשות, התאווה קפצה לראש(דפוס התנהגות שמוכר לי מאוד מהעבר), עד שזה הגיע לנפילה.
באופן יותר כללי, אחרי הנפילה כשחשבתי על זה, הבנתי שבתקופת הנקיות לא הייתי לגמרי הרמטי. הרשיתי לעצמי לעשות דברים, שמשהו בי עשה אותם בגלל התאווה. יכול להיות שאין בכלל קשר ביניהם לבין תאווה, אבל עדיין - זה לא היה תמים לגמרי. אני גם חושב שבתחילת תקופת הנקיות, אז היו את הדברים שהיית עושה - נכנס לאתר/מדבר עם חבר כשאני מרגיש את התאווה, או עוצר לגמרי ומבקש עזרה מה'. אבל ככל שעבר זמן שבו הייתי צריך להשתמש בזה פחות ופחות, ההרגל הזה נשחק ונשחק עד כדי כך שכשהגיעה התאווה בפעם הבאה(/פעמים) הבאות - פשוט שכחתי מזה לגמרי, אפילו לא חשבתי על הדברים האלו^, נזכרתי בהם רק הרבה זמן אחרי הנפילה, אם בכלל.
ברור לי ש"להאשים" דברים שקרו בנפילה ופשוט להמשיך הלאה זה לא מה שצריך לעשות כי בלי פעולה אמיתית אין סיבה שהמצב ישתנה, אלא צריך לפעול ולעשות פעולות אמיתיות. אני משתדל לעשות דברים מלבד ה"סיכומים" האלו, אם כי לא בטוח שמספיק.
בהקשר לזה, דבר יכול לתסכל הוא העובדה שאני לא באמת יודע באיזה מצב אני ביחס לתאווה, עד כמה מה שאני עושה מקדם אותי. הרי עד כמה שאני ארגיש טוב עכשיו, שום דבר לא משקף את מה שעלול לקרות כשתגיע התאווה. גם אין לי משהו שאני יכול לעשות כדי "להתאמן" נגד התאווה, הרי לא נביא אותה עלינו, ומה שאנחנו עושים נגדה הוא דווקא כשאנחנו "רגועים". אין אפשרות להתאמן להתמודדות מול התאווה אלא צריך לעבוד על החיים שלנו באופן כללי, דבר שהופך את התהליך ליותר "נעלם" ממני.
אז, עם הפנים קדימה - כרגע אני ביום הנקיות השלישי שלי ברוך ה'(כן, הנפילה לא הייתה בודדת), מקווה להמשיך בעזרת ה'. מלבד תקופת הנקיות הזאת, לא הייתה פעם אחת שחזרתי מהישיבה והצלחתי להישמר ולא ליפול. אני מקווה שבעזרת ה' אשאר נקי עד החזרה לישיבה ברביעי הבא, ואני מאמין שאם אצליח בזה - אז בעז"ה אוכל גם להצליח בחזרה הביתה אחר כך, אבל אם לא אצליח להישמר עד החזרה לישיבה ח"ו - אז אני חושש שהסיכויים שלי יהיו הרבה יותר נמוכים..
יש עוד קצת מחשבות מהימים האחרונים שרציתי לכתוב, אבל אולי כבר בהודעה אחרת, וכנראה שגם שכחתי חלק מהן(דבר שקורה לי הרבה מאוד פעמים במהלך החיים).. לסיום, שבעז"ה - בזכות תקופת הנקיות הארוכה, בזכות החזרה לישיבה שעוזרת מאוד להתמודדות, שנזכה להתמיד בנקיות הפעם ולעבור את ה-90 יום. שנזכה ונוכל לומר שברגע זה, כבר עברנו את הנפילה האחרונה. שנה טובה, מוצלחת, נקייה וטהורה לכולם!
