שלום חברים, שמי חשבניה (נו, לא באמת) ואני מכור לתאוה.
אני מתפלא על עצמי שעד עכשיו לא מצאתי זמן לפתוח יומן מסע לעצמי, אבל כנראה שזה עוד משהו מתסמיני ההתמכרות.
ברוך ה', לאחר ארבעים ואחד ימים נקיים, בחסד א-לוהים ובצורה שאינה מובנת מאליה כלל וכלל, בזכות הקבוצות החיות והחברים בטלפון ובאתר, אני מרגיש לאחרונה בטוח בעצמי יותר מדאי, ואני כל הזמן מפחד שלא אשכח מאיפה באתי ולאן אינני רוצה לחזור. חבר טוב אמר לי: נו, לא נורא, אם תשכח - התאוה תזכיר לך... טוב, אז זה "קצת" מפחיד אותי, אבל כנראה שאין מנוס.
כעת אני פתאום מרגיש דחף גדול לחפש את התאוה בכל דרך אפשרית, ואני ממש ממש לא רוצה לחזור לשם. הייתי שם, היה שם רע מאד, זה לא סיפק אותי באמת, ואני מבקש מא-לוהים שישמור עלי נקי רק להיום.
השעה מאוחרת, הכל שקט מסביב, אין לי אף אחד לדבר אתו בטלפון, וזה בדיוק הזמן שבו הרבה מאד מהנפילות שלי התחילו. פניתי להשי"ת שיתן לי את השלוה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השנים. אסירות תודה, הוא אכן נתן לי את מה שבקשתי, והחלטתי שזהו, אני הולך עכשיו לפתוח יומן מסע באתר של שמור עיניך, ואנסה לשתף בו את החברים במה שעובר עלי.
תודה רבה למי שהיתה לו את הסבלנות לקרוא את כל כאבי הבטן שלי. אוהב אתכם וצריך (הגה: חייב) אתכם. יישר כח.

בהצלחה ענקית! איתך!

בהצלחה אח יקר !
אשריך שהצלחת לעוד יום אחד נקי והיכנע בפני אבא יקר !
אנחנו איתך וגם חייבים אותך !
אוהבים אותך !

למה מפחיד? כולם בקבוצות עם מסיכות, אין סיכוי לזהות אחד את השני. 

חשבניה - אני מאחל לך המון בהצלחה במסע.

רק תציינו מתי אתם עוברים לאירוניה ולצחוק. החברים החדשים עוד יאמינו הכול...

ברוך ה', לגמרי לא מובן מאליו, אני סוגר יום נקי נוסף, עם הרבה חיבור ותמיכה מחברים.
אסירות תודה על התמיכה הנפלאה שלכם שנותנת לי את הכח להמשיך בדרך.

הבעיה אצלי שהכל מעורבב. החיים שלי מבוססים על ציניות. 
לפעמים זה משרת אותי ועוזר לי לדברים חיוביים, לפעמים פחות. 
מתפלל לאלוקים לשחרר את זה. ושייקח ממני את הפגם-אופי בזמן שלו. 

תודה רבה.
אני מקוה לשתף בהמשך, אם ה' יתן לי את הכח.

שוב שלום, ישתבח שמו לעד, בכלל לא מובן מאליו, אני סוגר יום נקי של עשרים וארבע שעות של נקיות ומפוכחות. מתפלל להיות נקי מפוכח ומחובר למשך עשרים וארבע השעות הקרובות.

אז כן, כמו שנתן כתב נפגשנו בכנס חברים במוצ"ש האחרון. היה נפלא מאד. פגשתי כמה חברים מוכרים, ועוד הרבה שלא היו מוכרים לי עד עכשיו, והרגשתי שאני לא לבד. כולנו סובלים מבעיה משותפת של ההתמכרות שלנו לתאוה, וכולנו ביחד מרימים את עינינו למרום ומשליכים על ה' את כל יהבנו, וכן, זה עובד!!! יעידו על כך החברים הרבים שפגשתי שנקיים כבר כמה וכמה שנים, לראות ולשמוע ופשוט לא להאמין!
לקחתי משם עוד כמה וכמה מספרי טלפונים של חברים החדשים לי, ואני מרגיש שככל שמספר החברים שלי גדל - כך ההחלמה גדלה אתם ביחד, אני לא לבד במערכה, כל החברים שותפים אתי בדרך, אני עוזר להם והם עוזרים לי וא-לוהים אוהב עוזר לכולנו לצאת מהבוץ ולהתרומם אליו לחיבוקו החם.

אסירות תודה על כל זה ועוד הרבה דברים נפלאים שקורים בדרך, ותודה לכם על שאתם קוראים את כאבי הבטן שלי.

אסירות תודה, לא מובן מאליו בכלל, אני נקי גם היום, בזכותו יתברך ובזכות חברים לדרך.
אוהב אתכם וצריך אתכם.

תודה על השיתוף של מוצ"ש. 
אני כבר לא באורות כל פעם שאני נוסע וכל פעם שאני פוגש חברים. 
זה כבר די רגיל לי. וחבל. 

דיברתי לאחרונה עם הספונסר שלי, והוא שאל אותי עד כמה אני מדבר עם חברים חדשים. עניתי לו שלא מספיק. 

מקווה להכניס לחיים שלי את ההתחדשות בהחלמה, שאת זה מקבלים רק כשפוגשים את החבר החדש.

יום שפוי ונקי לכולנו. 

אבי- שמחתי גם לראות אותך.