מנסה להשתדל כתב on 14 ינו' 2019 23:29:
לצערי נפלתי.
מטורף כמה מאתגר להתמודד עם התאווה הזאתי כאילו אין לנו זכות בחירה..
קרה לי גם בגלל שאני חושב שכאילו אמרתי לעצמי:"כמה זמן כבר תמשיך להחזיק ככה אתה לא כל-כך חזק מה ב אמת עכשיו 90יום תשמור והכול.."
מתחילים מחדש.. עדכנתי אז כל יומיים שלושה בפורום.
שואף בעז"ה כל יום לעדכן.
תודה לכולם.
זה באמת מטורף, כשנופל לך האסימון הזה - כשהבועה מתפוצצת ואתה מבין שאתה מכור למשהו.
מזכיר לי את השיר של עמיר בניון "הכל עד לכאן" , "והלוואי וזה הכל עד לכאן..."
בכ"מ אשתף קצת, אני פשוט לא רוצה להתייהר ולהגיד סתם כי מי אני? בסה"כ מנסה לאסוף כלים אישיים כדי להתמודד עם החרא הזה, וכשאני נופל אני מבין שלא משנה כמה אני אתכונן אני פשוט אפול, אם זה במזיד או בשוגג, ברגע כזה של אמוק אל תוך התאווה, דרך פריצה קטנה בחומות שאני בונה יום יום, כל יום זה מלחמה, ובגלל זה אני בא להגיד שמה שקריטי, זה אותו רגע, כשאתה רואים את הפריצה, ואתם מודעים אליה, זה כמו להבין בתוך חלום שאתה חולם, אף אחד לא עושה את זה ואם כן, אחרי רגע החלום ממשיך מעצמו. זה שולט בך, כמו שכשאנחנו ישנים חלק מהנשמה שלנו יוצאת, כך גם כשיצר הרע משתלט עלינו. נפלנו בשבי.
אני די "עושה תשובה" נקרא לזה ככה, ומה שמחזק אותי ברגעים החלשים האלה שתיארתי כאן למעלה, זה המחשבה על התפילין של מחר בבוקר, איך אוכל להתפלל, ולגעת בתפילין כשהידיים שלי חטאו ככה אתמול בלילה? איך אוכל להיות טהור בזמן התפילה? הרבה הרבה דברים נותנים לי בעצם רעיונות גדולים, הבעיה היא אותו רגע. וכל אחד צריך להימנע מהרגע הזה כמה שהוא יכול, וגם אם נפלתם מה שחשוב זה לקום, ולהמשיך להתקדם, לא לתת לזה לשלוט בשגרת החיים שלכם.
וביחד בעזרת השם, ורק בעזרת השם. נצליח.